לפני בית הדין תביעת האישה לחיוב הבעל בגירושין.
לאחר עיון בסיכומי הצדדים, בית הדין קובע כי הבעל חייב לתת גט לאשתו לאלתר.
נימוקי פסק הדין
רקע עובדתי
הצדדים נישאו כדת משה וישראל בשנת תשס"א (2001). הצדדים התגוררו רוב שנות נישואיהם בדירה שכורה בעיר [...] לצדדים שלושה ילדים קטינים. בחודש שבט תשע"ו (פברואר 2016), כלומר לפני למעלה משנתיים, יצאה האישה מהבית עם שלושת ילדיה הקטינים ושהתה ארבעה חודשים במקלט לנשים מוכות. לאחר שעזבה את המקלט עברה האישה להתגורר ב[...] שבצפון הארץ, בקרבת מקום מגורי הוריה.
טענות האישה
האישה בכתב תביעתה, בדיונים בבית הדין וכן בסיכומיה טענה באריכות רבה ובפירוט מדוקדק טענות קשות מאוד כלפי הבעל והתנהגותו. עיקרי דבריה יובאו להלן בתמצית ובקיצור:
האישה טוענת כי הבעל הפעיל כלפיה אלימות פיזית קשה ואף נהג לאיים על חייה. לדבריה, נאלצה לעיתים לעזוב את ביתה בשל הפחד מאלימות הבעל. עוד היא טוענת כי הבעל הוא אדם חם מזג הסובל מהתפרצויות זעם קשות. בנוסף לכך הוא מכור, לטענתה, לשתיית אלכוהול לשוכרה.
לדבריה, במשך כל שנות נישואיהם מנע ממנה הבעל קשרים חברתיים ואסר עליה לדבר עם חברותיה ועם בני משפחתה. אף עם בני משפחתו שלו מנע ממנה קשרים בטענה שהם ימרידוה נגדו. הבעל היה נוהג דרך קבע לשלוט בה, לצעוק עליה, להשפיל אותה, לקלל אותה, לכנותה בכינוי גנאי מעליבים ומבישים ביותר. הבעל לא עבד ולא פרנס את בני המשפחה. האישה טוענת שהבעל הציג תמונות אשר מהן עולה כי הוא מקיים קשרים עם נשים אחרות.
טענות הבעל
הבעל מסרב להתגרש ומבקש מבית הדין לצוות על האישה לחזור לחיי נישואין עימו.
הבעל טען בדיונים בבית הדין ובסיכומיו שהאישה היא עצבנית ואלימה. לטענתו, האישה היא שנקטה נגדו באלימות מילולית ובאלימות פיזית. הבעל מכחיש כל אלימות מצידו כלפי האישה. לטענתו, כל שעשה היה התגוננות מאלימות שהפעילה האישה נגדו. לטענתו, האישה הייתה רגילה להזמין משטרה בעת שרבו, והוא הוא שסלח לה. לטענתו, על אף התנהגותה האלימה והתוקפנית של האישה, הוא עצמו תמיד ביקש שלום ושחרו.
לדברי הבעל בדרך כלל היו יחסיו עם הורי האישה תקינים ומקובלים. דווקא הוא הוא שעודד קשרים אלו ופיתח את הקשרים בין האישה להוריה, וכן עם הוריו ועם אחרים מבני משפחתו. לדעתו ללא כל צידוק, הרחיקוהו הורי האישה מרעייתו ומילדיו באמצעות המשטרה ובית המשפט. עוד הוא טוען כי כשהזמין משטרה נגד הורי אשתו היה זה דווקא מדאגתו לילדיו.
הוא מכחיש את טענותיה של האישה כי בגד בה, וטוען כי מהודעות דוא"ל ותמונות ששלח לאישה, אשר מהן נראה שבגד בה, נשלחו רק כדי לעורר את קנאתה כלפיו ולהשיבה אליו. עוד הוא מגדיל לטעון כי האישה עצמה בכלל אינה רוצה להתגרש.
הבעל מודה שהוא שותה לשוכרה לעיתים, אך לטענתו הוא אינו מכור לזה וגם אם לעיתים הוא לא זוכר בדיוק מה עבר עליו בעת שכרותו, ודאי שאין מדובר, לטענתו, באלימות או באיומים.
בירור בית הדין
בית הדין הזמין את החומר המשטרתי והמשפטי בין בני הזוג. התקבל חומר רב.
החומר שהתקבל – אף שאין בו ראיות חותכות לאלימות פיזית, יש בו כדי להוות 'רגליים לדבר' באשר לגרסתה של האישה – הן מתוך דברי הבעל עצמו בחקירותיו ובטענותיו והן מתוך עובדות נלוות המתוארות שם. כל זאת גם באשר לאלימות כלפיה וכלפי הוריה, וגם באשר להתנהגותו של הבעל לאחר שתיית אלכוהול. עוד עולה מן החומר שהתקבל שהבעל אינו עובד ואף אינו מתגורר בדירה קבועה. עוד עולה שהבעל מואשם בעבירות בתחום הסמים. יצוין כי הבעל הובא בפני בית הדין כשהוא עצור וממתין למשפט בגין אישום בעבירות שאינן קשורות לתלונות של האישה כלפיו.
להלן סקירה של כמה מהתלונות שהוגשו למשטרה בין הבעל לאישה ובין הבעל להורי האישה, וכן כמה מן הפרוטוקולים ומן ההחלטות וצווי בית המשפט בעניינם. הדברים נרשמו לפי סדרם הכרונולוגי.
למען הסר ספק, מובהר בזאת כי בית הדין אינו מתייחס אל מסמכים אלו כראיות, אלא כבסיס המהווה רגליים לדבר כאמור לעיל, כבירור ה'אמתלא' למאיסותו של הבעל בעיני האישה ולעניינים הלכתיים נוספים כפי שיבואר להלן. יצוין כי בעניין השתייה לשוכרה עד כדי ביצוע מעשים שאינם נשלטים הכוללים מעורבות באירועים אלימים אפשר לראות במסמכים המצורפים ראייה ממשית, אם כי לא הוכחה בהם אלימות פיזית מצד הבעל עצמו.
אירועים בשנת תש"ע (2010)
מתוך תלונת האישה במשטרה באשר לאירוע בתאריך ל' באב תש"ע (10.8.10) (נספח ב עמודים לט–סו):
בעלי היה קנאי כלפיי מעת שהכרנו. הוא היה מרבה לקלל אותי ולצעוק עליי. לעיתים היה מכה אותי, מתנצל, ואני הייתי סולחת. וחוזר שוב ושוב. בעלי היה מרבה לאיים עליי. פעם בא לחנוק אותי ברצועה של כלב. הוא היה מציק לי מאוד בלילות. היה מרבה להשתכר. הוא הפך את הבית, ושבר והזיק את תכולת הבית. יצאתי מהבית והוא הלך אחריי, לבסוף התחלתי לרוץ והתחבאתי . אני יודעת שבעבר הוא השתמש בסמים, בתחילת הקשר בינינו זה היה גם לידי ממש. אני רק רוצה לקחת את הבגדים שלי מהדירה ולסיים יפה את הקשר עימו.
פרטים רבים נוספים מצויים בגוף התלונה.
להלן תמצית הדברים מתוך פרוטוקול וצו בית המשפט, מתאריך א' באלול תש"ע (11.8.10). (נספח ב עמ' סז–עג):
בפרוטוקול (עמ' 4): בא כוח הבעל טוען שיש לבעל עבירה בתחום הסמים, ולא בתחום המוסר. בא כוח התובע טוען שיש לבעל שתי הרשעות מתחום הסמים, ועוד שתי עבירות מוסר; השופטת מעירה כי החשוד מפריע למהלך הדיון, ומתרה כי יוּרד למתקן המעצר; הוגש בפני השופטת "חומר סודי".
בהחלטה נכתב: "שוכנעתי בקיומו של חשד סבר בביצוע העבירות המיוחסות לחשוד"; "יש עילה למעצרו מחמת מסוכנות"; "אני מאריך את מעצרו של החשוד [...] והוא יובא לפני מחר".
אירועים בשנת תשע"א (2010–2011)
עמדת האישה באשר לתלונת הבעל נגדה במשטרה – אירוע מיום ט' במרחשוון תשע"א (17.10.2010) (נספח ב עמודים לו–לח [סעיף 21]):
בעלי קפץ עליי, תקף אותי, הרים עליי יד ואני ברחתי החוצה. כל טענותיו שהכיתי אותו ונתתי לו אגרופים אינן נכונות. אני לא מתאגרפת, ניסיתי להגן על עצמי.
אירועים בשנת תשע"ה (2015)
תלונת האישה במשטרה באשר לאירוע בתאריך ח' בתמוז תשע"ה (25.6.15) (נספח ב עמודים ב–יד [סעיף 22], עמ' ב):
האישה התלוננה כי הבעל אלים כלפיה וכלפי הילדים. שוטרים הגיעו לדירה, ופגשו באישה שמסרה שהבעל מרח את האיפור שלה על השידה. הבעל נחקר ומסר שהאישה בהיריון מתקדם ולכן לטענתו היא עצבנית. לדבריו האישה היא שדחפה אותו, והוא בתגובה ירק על הרצפה ואחר כך נגע לה באיפור והאיפור נשבר. האישה סירבה להגיש תלונה רשמית.
אירועים בשנת תשע"ו (2015–2016)
א. חקירת הבעל במשטרה בתאריך י"א במרחשוון תשע"ו (24.10.15) (נספח ב עמודים כו–כט [סעיף 24]):
האישה התלוננה שהבעל חזר הביתה שיכור ומדמם בידו, קילל ודחף אותה קלות. הבעל בחקירה מסר: "חזרתי הביתה מבילוי, שתיתי, חזרתי קצת שתוי, אמרתי כמה מילים, ירדתי למטה, הקאתי. אני לא אלים בכלל, אני סבבה." לשאלת השוטר מהיכן הדימום בידו, ענה הבעל: "אני לא יודע. נאבד לי הפלאפון. אני שתוי, אני מודה."
תלונת האישה במשטרה על האירוע (נספח ב עמודים ל–לה):
תיאור השוטר:
הגעתי לבית האישה שמסרה שבעלה חזר הבית שיכור עם חתכים על היד, ואכן נמצאו כתבי דם על הרצפה. האישה מסרה שבעלה דחף אותה, אך לא באופן רציני. חיפשנו את בעלה ומצאנו אותו בחדר האשפה של הבניין. כבלנו אותו באזיקים משטרתיים. הוא לא ידע להסביר מניין כתמי הדם על ידו.
האישה בתלונתה מתארת בנוסף להנ"ל כי היו באותה עת גם קללות ונאצות גסות מצד בעלה, הטרדות פיזיות, וטלפונים פוגעניים לבני משפחתה. כל זה לאחר חצות הלילה, כשהוא מעיר את ילדיהם הקטנים, כשהיא שבועיים לאחר לידה.
ב. צו בית המשפט מתאריך ח' תמוז תשע"ו (14.7.16) (עמ' 17–18 [סעיף 27]):
לאחר עיון בתובענה על נספחיה ושמיעת המבקש [– אבי האישה] בפני היום נוכחתי כי לכאורה המשיב [– הבעל] נקט בהטרדה מאיימת כמשמעותה בסעיף 2 לחוק למניעת הטרדה מאיימת, תשס"ב – 2002. לפיכך מוצא בזה צו האוסר על המשיב כדלקמן [...]
ג. תלונת האישה במשטרה – אירוע בתאריך י"ט בתמוז תשע"ו (25.7.16) (נספח א עמודים 1–16 [סעיף 28]):
האישה התלוננה כי הבעל בא במפתיע ל[...] – העיר שבה היא והוריה מתגוררים. הבעל דפק על דלת בית האישה בחזקה ורצה להיכנס. משסירבה האישה, הטריד ואיים טלפונית.
בעמ' 8 מתארים השוטרים שביצעו את מעצרו של הבעל:
הגענו [...] לפתע הבחנו בבחור ללא חולצה נמצא ליד בניין ברח' [...] [– בית האישה], דיבר לא לעניין, זוהה בשם [פלוני]. כל הדרך לתחנה המשיך לדבר לא לעניין.
בדוח החקירה מעיר החוקר (עמוד 5 שורה 4): "החשוד לא מדבר לעניין" ושואל (בשורה 25): "מה שתית היום?" תשובת הבעל: "לפני כמה שעות שתיתי שתי בירות."
בהמשך אומר הבעל (בשורה 6): "אין לי מגורים קבועים." הבעל מכחיש (בשורה 18) שהוא מצוי בהליכי גירושין. [אף שבתקופה זו היו תיקי גירושין פתוחים בבית הדין הרבני – בית הדין]. הבעל עונה לחוקר (בשורה 23):
אשתי היא בן אדם הזוי. היא לקחה אותי לישון ערום אצלה במיטה. היא לא נורמלית במחשבות שלה ובמעשים שלה ובדרך חשיבה שלה. לא יודע האם ראויה להחזיק ילדים.
ועוד: (בעמ' 7 שורה 9): הבעל: "הייתי שיכור." לשאלת שוטר חוקר: "היית שיכור כשכתבת?" – תשובת הבעל: "כן" (שורה 11).
ד. פרוטוקול וצו בית המשפט מתאריך כ"ח תמוז תשע"ו (3.8.16) (עמ' 30–31 [סעיף 29]).
האישה מתלוננת שגם בהיותה במקלט לנשים מוכות הבעל בא מטריד ומקלל אותה, ומאיים על ילדיה. בהחלטה ניתנו צווי הרחקה ואיסורי הטרדה ונקבע שהסדרי שהות בין הבעל לילדים יתקיימו רק במרכז קשר.
אירועים בשנת תשע"ז (2016–2017)
א. תלונת הבעל במשטרה – אירוע בתאריך ט"ו בתשרי תשע"ז (17.10.16) (נספח א עמודים 19–23 ועמודים 25–29 [סעיף 31]).
הבעל מתלונן על הורי אשתו שלטענתו מכים את ילדיו. לדבריו זאת שמע מהילדים עצמם.
ב. תלונת הבעל במשטרה – אירוע בתאריך ב' במרחשוון תשע"ז (3.11.16) (נספח א עמודים 58–59).
הבעל מתלונן כנגד אשתו, שממנה הוא פרוד, שהעבירה את ילדיהם לבית הוריה למשך שבוע ימים. הוסבר לבעל כי אין בכך עבירה פלילית, אבל הוא מתעקש להגיש תלונה (עמ' 19). פירוט מדוקדק של התלונה מצוי בהמשך (עמודים 21–22). בסופו של דבר, מציינת המשטרה, בדקו השוטרים ומצאו כי בבדיקה ברח' [...] בבית הורי האישה אותרה הילדה בבית סבתה כשהיא נראית מסודרת, צוחקת, מתקשרת ואינה מוזנחת. בבית האישה עצמה אותרו שני בניה. לא נראו סימני הזנחה או חבלה. תיקשרו וצחקו (עמ' 23).
ג. תלונת אבי האישה כנגד הבעל במשטרה – אירוע בתאריך י' במרחשוון תשע"ז (11.11.16) (נספח א עמודים 32–47 [סעיף 34]).
חוקר המשטרה שואל את הבעל (עמ' 35 שורה 6): "אתה מריח אלכוהול. מה שתית?" תשובת הבעל: "שתיתי בירה אחת." ובהמשך, לשאלה – אמירה (שורה 11): "אנשים שמעו שצעקת לגרושתך שתתחשבן איתה." תשובת הבעל: "לא יודע על מה מדובר." הבעל מכחיש כל אלימות ואיומים כלפי האישה והוריה. חוקר המשטרה מתאר כי נראים סימני פגיעה בדלת דירת הורי האישה, שלא אפשרו את פתיחתה. במהלך הסעתו לבית המעצר קילל וחירף באופן נורא כמפורט בדוח פעולה משטרתי.
ד. חקירת הבעל במשטרה בתאריך ח' באדר תשע"ז (6.3.17) (נספח ב עמודים טו–כה [סעיף 40]).
הבעל: "אין לי כתובת קבועה, ואין לי מקום מגורים קבוע. אני ישן לעיתים בין חברים, במקומות שונים, אני ישן בחוף הים. אני לא עובד. מתפרנס מנדבות." לשאלת השוטר "איימת שאנשים בדרך אל אשתך?" ענה הבעל: "לא חושב, ואם כן אמרתי, הכוונה שאני אשלח אנשים לשלום בית."
ה. תלונת הורי האישה במשטרה – אירוע בתאריך כ"ד בתמוז תשע"ז (18.7.17) (נספח א עמודים 52–55 [סעיף 45]).
בתאריך כ"ד בתמוז תשע"ז (18.7.17) ביקשו גורמי הרווחה מהאישה למסור תלונה במשטרה אך היא נמנעה מכך. (עמ' 50–51).
אבי האישה התלונן כי הפרוד מטריד אותו, את רעייתו ואת בתם בטלפון, באיומים ובקללות. כמו כן נפגש עימם, נצמד אליהם, רודף אחריהם ומאיים. הפרוד מסכן את הילדים. חוקר המשטרה מציין בדוח (שורה 5): "נידף מפיו של החשוד ריח של אלכוהול."
ו. פרוטוקול וצו בית המשפט מתאריך ז' באב תשע"ז (30.7.17) (נספח א עמ' 48–49).
החלטת בית המשפט למתן צו הגנה הכולל שישה סעיפים.
הודעות ותמונות ששלח הבעל לאישה
באת כוח האישה בסיכומיה סקרה אף היא את האירועים האלימים שבהם נקט הבעל באלימות כלפי האישה ותמכה זאת באישורי הגשת התלונות במשטרה ובהחלטות בית המשפט, הדברים עולים בקנה אחד עם המפורט לעיל, ומשלימים את שסיכם בית הדין.
בנוסף על החומר המשפטי והמשטרתי הנ"ל צירפה באת כוח האישה לסיכומיה כמה עשרות הודעות ששלח הבעל אל האישה. להלן הסתפקנו בהבאת דוגמאות אחדות וחלקיות, שיש בהן ללמד על הכלל: "זה הסוף שלנו. לא רוצה לשמוע ממך. את מתה מבחינתי"; "זרקתי את טבעת הנישואין מהיד. את לא קיימת"; "אני לא קיים יותר. תעשי מה שבא לך"; "את לא אשתי. תשתדלי לא לשכב עם גברים ליד ילדי. עליך אני עושה קדיש" (עמ' 29 לסיכומים). "אני מבקש סליחה על הכל, חודשיים לא שתיתי ומעדתי לפני יומיים" (שם עמ' 30); "לא עשיתי כלום איתה [–עם אישה זרה], סתם שתינו בירה. מצטער מאמי" (עמ' 31).;"נואפת שכמותך" (עמ' 32); "נואפת מגעילה"; "רק התחלתי את המלחמה על ילדי" (עמ' 33); "את אמנם פרודה, אבל עדיין נשואה. ואם בגדת קיימת יחסים בזמן שאת נשואה" (עמ' 36).
בסיכומיה (סעיף 49) פירטה באת כוח האישה חלק מתוכן המסרונים וההודעות הקוליות ששלח הבעל לאישה. מתוכם ניתן ללמוד על האיומים והאלימות הקשה שנקט הבעל כלפי האישה ועל קנאותו החולנית והכפייתית ביחס לאישה – דברים מגונים ובזויים שלא ראינו לנכון להעלות על הכתב מפורשות בפסק הדין.
עוד צירפה באת כוח האישה לסיכומיה תמונות שבהן נראה הבעל עם נשים אחרות בהופעה בלתי ראויה בכל קנה מידה, באופן שאינו מניח ספק כי הוא בוגד באישה. תמונות אלו שלח הבעל עצמו לאישה.
נוסף על כל אלה, התנהגותו של הבעל בבית הדין הייתה חצופה ותוקפנית ביותר. ניכר היה היטב כי הוא לא שולט בעצמו. כל זאת בדיוק כפי שטוענת האישה. והלוא דברים קל וחומר: אם כך נוהג הוא בפרהסיה ובייחוד בבית הדין, על אחת וכמה בביתו וכלפי בני משפחתו.
הסבריו של הבעל למסמכים ולהודעות
כאמור לעיל, גם בסיכומיו מודה הבעל כי הוא אכן שלח את התמונות אלא ש"כל שעשה בתמונות ובהקנטות האישה היה על מנת לגרום לקנאתה של אשתו ולהחזיר את אשתו אל חיקו".
גרסה זו אינה מקובלת על בית הדין. אדם החפץ באשתו לא ישלח לה בשום פנים תמונות בסדר גודל כזה. מעבר לכך, גם אם נקבל שהדבר ייתכן, הרי שחובת הראיה לכך או לפחות חובת חיזוק דבריו על רצונו באמצעות דרכים נורמטיביות יותר לניסיונות לקרב אליו את אשתו, מוטלת על הבעל. ומה נאמר כאשר אפילו אל היועצת מטעם בית הדין סירב הבעל ללכת?
עוד יש לציין כי גם אילו קיבלנו את גרסתו של הבעל, עדיין יש לשאול מדוע צריכה האישה מצידה לקבל התנהגות כזו? מה צריכה אישה לחשוב כאשר בעלה שולח אליה תמונות כאלו? האם אנו מצפים ממנה לחזור אליו ולהאמין כי הכול נעשה רק מאהבתו אותה?
הבעל בסיכומיו מכחיש כל אלימות מצידו כלפי האישה, ובאשר לסימני אלימות על ידה של האישה הוא הוא טוען כי תמיד רק מנע את פגיעתה בו, ותמיד תוך שימוש באמצעי בלימה מידתיים וסבירים, אלא שהאישה נהגה להתלונן עליו במשטרה וסימני מניעת האלימות שעל גופה התפרשו בטעות כסימני אלימות שהוא הותיר בה.
לטענתו אין בטענות האישה יותר מאשר "מאיס עלי", ובמצב כזה, לטענתו ההלכתית המנומקת, אין לכפות אותו לתת גט לאשתו.
באשר לאירועים המתוארים לעיל של מקרים רבים של שכרות ושל אירועים נקודתיים של שכרות הכוללת פציעה, איומים או פגיעה בדלת – הבעל מכחיש הכול וטוען כי אין מדובר ביותר משתייה מזדמנת שאין בה סיכון לאיש. הבעל אינו נותן הסבר הולם כלשהו לאמור ברישומי חוקרי המשטרה.
הכרעת הדין ונימוקיה ההלכתיים
לאור כל האמור, בית הדין קובע כי הבעל חייב לגרש את אשתו לאלתר. זאת בצירוף כלל הנימוקים ההלכתיים דלהלן (לאו דווקא לפי משקלם ההלכתי):
א. הבעל מאוס על האישה בהחלט ובבירור, מעל לכל צל של ספק ובאמתלאות מבוררות ואף מובנות ומוצדקות. בטענת מאיס עלי יש לצוות על גירושין, ורבים מאוד הם הפוסקים שהורו אף לחייב בגט – ראה בדברי הראשון לציון הגר"ע יוסף זצ"ל בשו"ת יביע אומר (חלק ג אבן העזר סימן יח וחלק ח אבן העזר סימן כה); כך הורו בתי דינים רבים – ראה בפסקי דין רבניים (כרך ב עמ' 3 ואילך, שם עמ' 25 וכרך טו עמ' 145); בספר משפטי שאול (סימן כ); סיכום נוסף ראה בדברי הג"ר חגי איזירר שליט"א בשורת הדין (כרך ב עמ' סד–קכח) וכיוצא בזה בספר עיונים במשפט (לרב חיים שלמה שאנן, סימן נו) ועוד.
ב. הבעל אינו זן ואינו מפרנס את האישה ואת ילדיהם. מי שאינו זן ואינו מפרנס את אשתו – בין שאינו רוצה ובין שאינו יכול לפרנסה – מקים הדבר עילת חיוב גירושין. ראה בשולחן ערוך (אבן העזר סימן קנד סעיף ג) ובנושאי כליו וראה באורך במאמריהם המסכמים של הרב יגאל לרר (בספר שורת הדין כרך יד עמ' קנז–קפה) והרב דוד לבנון (בספר שורת הדין כרך טו עמ' רנב–ש).
ג. הבעל נוהג לשתות לשוכרה. גם אם אין הוא מכור ממש, אין מדובר באירועים נקודתיים אלא במנהג קבוע החוזר על עצמו והכולל יציאה משליטה, עד כדי מעורבות באירועי אלימות (אף שלא הוכחה אלימות פיזית מצד הבעל עצמו). בבאר היטב (על שולחן ערוך אבן העזר סימן עז ס"ק לב) הביא ששתיית אלכוהול קבועה – "אין לך מאיס עלי גדול מזה." אך בנידון דידן לא רק מצד מאיסות אנו דנים, אלא גם מצד הסיכון לאישה, ברמה כזו שאינה מאפשרת חזרה לחיים משותפים ללא פיקוח ראוי על דרכיו של הבעל. מכיוון שפיקוח כזה אינו אפשרי, הרי מציאות זו היא לכל הפחות כמתואר ברמ"א (שולחן ערוך אבן העזר סימן קנד סעיף ג), במי "שרגיל לכעוס ולהוציא את אשתו מביתו", ואכמ"ל.
ד. לדברי הבעל בהודעות ששלח אל האישה, האישה אסורה עליו מאחר שבגדה בו. אף שבפני בית הדין הבעל אינו עומד על טענה זו ומסביר שלא התכוון לכך באמת, וגם אילו עמד על טענה זו לא היינו מקבלים אותה ללא ראיות כלשהן, יש לצרף אמירות כאלו אל התמונה הכללית העולה מן הדברים, כאמור בסעיף הבא.
ה. השתכנענו מעל לכל ספק, והדבר ברור לנו בהחלט, שהבעל לאמיתו של דבר לא רוצה באשה עצמה ובמערכת נישואים נורמטיבית עימה. הבעל מסרב להתגרש ככל הנראה מטעמים אישיים הכוללים צורך בשליטה ואולי אף נקמנות, וכן מטעמים פרקטיים כדי להשיג הישגים ממוניים בתחום מזונות הילדים, והישגים משפטיים בתחום החזקת הילדים. כיוון שכן יש להחיל עליהם את הוראת רבנו ירוחם (במישרים נתיב כג חלק ח) כי שני בני הזוג המורדים זה בזה כופין אותם להתגרש. והוראתו – כחיוב ואף ככפייה – היא מנהג פשוט וברור בבתי הדין הרבניים.
ו. הצדדים פרודים למעלה משמונה־עשר חודש. מפורסמת היא הוראת רבנו חיים פלאג'י (בשו"ת חיים ושלום חלק ב סימן קיב), ומנהג פשוט והוראה רווחת היא בבתי הדין הרבניים, שכאשר אין סיכוי שהזוג יחזור לחיים תקינים וחלפו שמונה־עשר חודש והם פרודים, מצוה להשתדל בכל עוז לסדר להם גירושין – ראה פד"ר (ז עמ' 111–113, יא עמ' 362–364, יב 199–203, וטו עמ' 147).
בצירוף כל הנימוקים דלעיל בית הדין מחייב את הבעל לגרש את אשתו לאלתר.
בית הדין קובע מועד לסידור גט ליום כ"ה באלול תשע"ח (5.9.18) בשעה 11:00.
אם לא ייאות הבעל לסדר את הגט, יקיים בית הדין במועד זה דיון בכפיית ציות על כל המשתמע מכך.
בית הדין סוגר את התיק שבכותרת.
מותר לפרסם פסק דין זה לאחר השמטת פרטים מזהים של הצדדים.
ניתן ביום י"ג באב התשע"ח (25.7.2018).
הרב אבירן יצחק הלוי – אב"ד הרב רפאל י' בן שמעון הרב מאיר כהנא
עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה