1. התובעת מס' 3, כפי שהוגדרה בכתב התביעה, הינה שם מסחרי של עסק, שהיה בבעלות ובניהול התובעים 1 ו-2, וככזו היא אינה אישיות משפטית הכשירה להגשת תביעה. לפיכך, פסק הדין מתייחס ליחסים שבין התובעים 1 ו-2 לבין הנתבעת בלבד.
הרקע הרלוונטי
2. התובעים הינם בני זוג שהפעילו בזמנים הרלוונטים לתביעה מזנון לממכר המבורגרים, הנמצא במרכז המסחרי החדש ביקנעם (להלן:"העסק או "המזנון"), תחת השם המסחרי "לאנצ' בורגר".
3. העסק נפתח בסביבות יוני 2004, במקום בו פעל לפני כן עסק אחר לממכר מזון מסוג "סטקייה" שנקרא "אודי שיפודי". התובעים רכשו מבעלי אודי שיפודי את זכויות השכירות במקום וחלק מהציוד התפעולי, החליפו חלק מהציוד, הגדילו את מבנה העסק בכ-30% ע"י הקמת פרגולה וסגירה והחלו להפעילו.
4. התובעים החליטו כי אין ברצונם לקבל תעודת כשרות לעסק ולא פנו לנתבעת לצורך כך. החלטת התובעים נבעה מכך שלא רצו קשר עם הנתבעת, על רקע עסק קודם (במקום אחר) שהיה להם לממכר בשר, בשם "עמק הבשר". באותו עסק הנתבעת נטלה את תעודת הכשרות, בעקבות גילוי כשלים במערך הכשרות, לאחר שהתברר שהגיע אליו בשר לא כשר מאחד מספקיו. בהקשר זה התובעים טענו, כי הם רומו ע"י אחד מהספקים, שצירף בשר לא כשר למשלוח של בשר כשר, תוך כדי זיוף תעודת הכשרות, באופן שיכלול גם את הבשר הלא כשר. כן טענו התובעים, כי שלילת תעודת הכשרות של "עמק הבשר" ופרסום הדבר ברבים ובכלל זה בהודעה לעיתונות מטעם הנתבעת, הסבה להם נזק קשה, עד כדי כך שנאלצו לסגור את העסק הקודם לאחר שצברו חובות רבים. כשנה לאחר סגירת עמק הבשר התובעים, כאמור, החליטו לנסות את מזלם בפתיחת עסק חדש, הוא העסק נשוא התביעה.
5. התובעים הפעילו את העסק ללא תעודת כשרות, מבלי שהציגו לציבור תעודת כשרות. התובעים לא ביצעו כל מצג כאילו העסק כשר תחת השגחת הרבנות או תחת כל השגחה אחרת. עם זאת התובעים הקפידו לקנות בשר ומוצרים כשרים בלבד לצורך העסק. על פי עדות התובע, שלא נסתרה ושהיתה אמינה על פניה, הציבור הרחב נהג לאכול בעסק ובכלל זה אנשים דתיים שומרי כשרות, ביודעם שהעסק אינו כשר תחת השגחת הרבנות, אך מתוך הכרות עם התובע ומשום שסמכו עליו שהוא עושה שימוש במוצרים כשרים בלבד. יתרה מזו, התובעים תרמו מהעסק שני קרטונים של בשר לטובת פעילות נוער של תנועת "בני עקיבא", לבקשת ראש הנתבעת (יו"ר המועצה הדתית יקנעם), בידיעה שהבשר המגיע לעסק, כשר.
6. באופן זה התנהל העסק מאז פתיחתו ביוני 2004 עד למרץ 2005.
7. בשלב מסוים החלו מגעים בין הצדדים להכניס את העסק תחת השגחת הכשרות של הרבנות הראשית. למרות משקעי העבר, על רקע הפרשה ב"עמק הבשר", הצדדים שמרו על יחסים תקינים והתובעים, כאמור, אף נאותו להרים תרומה לפעילות בני נוער, לבקשת יו"ר הנתבעת. הצדדים היו חלוקים בשאלה מי פנה אל מי לצורך חתימה על "הסכם כשרות", בין הרב הראשי לעיר יקנעם מיכאל ועקנין, שהוא הגורם המוסמך לכך מטעם הרבנות הראשית, לבין הנתבעים. בענין זה אני מעדיף את גירסת התובע על פני גירסת יו"ר הנתבעת. העסק היה ממוקם במרכז המסחרי החדש של יקנעם, בסמוך למשרדי הנתבעת. לנתבעת היה אינטרס, לגיטימי כשלעצמו, שכל העסקים במקום יהיו כשרים והיה לה עניין ממשי שגם העסק של התובעים יהיה כזה. אני מקבל את טענת התובע, כי הנתבעת היא זו שפנתה אליו בהצעה להסדיר מתן תעודת כשרות לעסק ואף הציעה לו מחיר מופחת לתשלום שכרו של משגיח הכשרות שימונה לעסק, מטעם הרבנות הראשית. נהוג שהמבקש תעודת כשרות ממלא אצל הנתבעת טפסים ומגיש בקשה רשמית. הליך זה לא נעשה, דבר שמחזק את גירסת התובע, כי הנתבעת היא זו שפנתה אליו ולא להיפך.
8. לאור המגעים בין הצדדים, לאחר שהתובעים נתנו הסכמה עקרונית לחתימה על הסכם כשרות, הגיעו במוצאי שבת לעסק שני משגיחי כשרות, אשר ביצעו הגעלת כלים. למחרת הבוקר היה אמור להחתם הסכם. למחרת בסביבות השעה 10:00 - 11:00, התובע הגיע למשרדי הנתבעת ואז התברר לו שהמחיר שהוא נדרש לשלם בעבור שירותיו של משגיח הכשרות, בסך 600 ש"ח לחודש, גבוה הרבה יותר ממה שסוכם עימו. במעמד זה התובע הודיע לנתבעת כי הוא מוותר על שירותיה ועל קבלת תעודת כשרות, ביקש מהם להמשיך לשמור על יחסים תקינים ועזב את המקום.
9. מספר ימים לאחר מכן, ביום 25.3.05, הנתבעת פרסמה על דעת עצמה בעיתון מקומי רב תפוצה בעיר יקנעם "זה מה יש", מודעה גדולה ובה רשימה של עסקים כשרים בהשגחת הרבנות והמועצה הדתית יקנעם. בתחתית המודעה הוספה הודעה באותיות גדולות בצבע לבן על רקע שחור בזו הלשון:
הוסרה הכשרות
להלן מקומות ועסקים שאינם עוד תחת פיקוחנו:
בית מאפה "קונדיטוריה ממבו" - א.ת. יקנעם
מזנון "לאנצ' בורגר" (פלאפל הפינה לשעבר) - מרכז מסחרי חדש
על הציבור להיזהר שלא להיכשל."
להלן:"המודעה" או "המודעה נשוא התביעה".
10. התובעים סגרו את העסק ביום 31.12.05.
טענות התובעים