חיוב חב' אוויס בהוצאות מרתיעות בגין נוהג נפסד שלא לשלם סכום פצוי שאינו שנוי במחלוקת ולטעון לאי אחריות לנזקים

1.         בפני תביעה בגין נזקי תאונת דרכים קלה, שהתרחשה בתאריך 14.7.09 ברח' בית לחם בחיפה. התובע הינו בעליו של רכב מסוג טויוטה קורולה. לדבריו, בעת שנסע ברכבו בכביש לעיל ניזוק רכבו כתוצאה מפגיעת רכב השייך לנתבעת מס' 1 - דן רכב ותחבורה ד.ר.ת בע"מ (חברת אוויס), בו נהגה הנתבעת מס' 2. התובע תיאר, כי בעת שחלף לצד רכב הנתבעת, שחנה בניגוד לכיוון התנועה בנתיב הנגדי, החל הרכב האחרון בנסיעה, חצה פס רצוף ופגע בדופן השמאלית של רכבו.

2.         כתוצאה מהאירוע לעיל, ניזוק רכב התובע ונגרם לו נזק ישיר בסך של 2,365 ש"ח (ראה דו"ח השמאי שצורף לכתב התביעה וכן חשבונית העסקה).

            בנוסף, תבע התובע את הרכיבים הבאים:

            שכ"ט שמאי בסך 430 ש"ח;

            ירידת ערך על פי דו"ח השמאי בסך 510 ש"ח;

            וכן הוצאות משפט.

3.         עיון בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעות, מעלה כי למעשה, אין מחלוקת בנוגע לתאורו לעיל של התובע את נסיבות התאונה. נציג אוויס אף ציין זאת במהלך הדיון, קרי - שאין מחלוקת כי הנתבעות אחראיות לקרות התאונה ולנזקיו של התובע.

4.         יחד עם זאת, טענה חברת אוויס בכתב ההגנה כי ככלל היא אינה אחראית לנזקים שנגרמו ע"י מי ששכר את רכבה. זאת ועוד, חברת אוויס טענה כי הציעה לתובע פיצוי בסך 1,570 ש"ח וכי אילו הסכים לקבל את הצעתה לעיל, הרי שהליך זה היה מתייתר. עיון בנספחים שצורפו לכתב התביעה מעלה, כי בתאריך 12.10.09 שלחה חברת אוויס מכתב לסוכן הביטוח של התובע ובו הוצע לו הסכום לעיל של 1,570 ש"ח בתמורה לסילוק התביעה.

5.         חברת אוויס ציינה בכתב ההגנה, כי הצעתה לעיל התבססה על דעתו של שמאי מטעמה, שבדק את התיק ומצא כי הסכומים הנתבעים היו מופרזים ומוגזמים. אציין, כי לכתב ההגנה לא הוגש כל דו"ח שמאי, וגם בעת הדיון לא הוגש דו"ח שכזה.

6.         לאור האמור לעיל, ומכיוון שבעת עדות שמאי התובע, מר נקיבלי, לא נסתרה כלל וכלל חוות דעתו, אני קובע כי נזקיו של התובע הוכחו כנדרש.

7.         התנהלותה של חברת אוויס במקרה זה, אינה תקינה בלשון המעטה.

8.         לגבי טענת אוויס כי אינה אחראית לנזקים - טענה זו דינה להדחות.

            גם אם חברת אוויס לא ביטחה את רכביה בחברת ביטוח, הרי על פני הדברים, היא היתה מחוייבת לעשות כן ולכן יש לראותה כבעלת יריבות ישירה עם התובע [וראה בנדון צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב) תשמ"ה-1985; וכן ראה בנדון את ת"א (מחוזי ת"א) 12085/03, ניו קופל נ' אוויס דן רכב ותחבורה בע"מ, ניתן בתאריך 26.9.04].

            לא נטען בפני, באם חברת אוויס ביטחה בפועל את הרכב הפוגע אם לאו, ואם כן האם סכום התביעה הינו נמוך מסכום ההשתתפות העצמית.

בכל מקרה, יש לדרוש מחברת אוויס כי תנהג בנדון ככל חברת ביטוח המגיעה למסקנה כי מבוטחה אחראי לנזקו של צד ג'.

9.         במקרים בהם חברות ביטוח, ולענייננו  - חברת אוויס מכירות באחריותן לנזק, הרי שהן מחוייבות לשלם, ראשית כל, את הסכום שאינו שנוי במחלוקת (והשווה - סעיף 27 וסעיף 68 לחוק חוזי ביטוח, והוראת המפקח על הביטוח בחוזר מס' 428 מתאריך 13.9.93).

10.        אי תשלום הסכום הבלתי שנוי במחלוקת, ואילוצו של הניזוק להגיש תביעה, הוא נוהג נפסד שיש לגנותו, שכן הוא מאלץ את הניזוק להמתין זמן רב ולהוציא הוצאות מבוטלות בזמן ובכסף, לקבלת כספים, אשר אין מחלוקת שמגיעים לו כדין.

            מדובר, ככל הנראה, בשיטת "מצליח" בה נוקטת חברת אוויס. על ביהמ"ש להבהיר כי שיטה זו לא תצלח.

11.        אציין, כי כבר בתאריך 15.2.09 התרעתי על נוהל פסול זה וזאת במסגרת ת"ק (חיפה) 10686-09-08, באותו מקרה ציינתי כך: