חיוב מופחת בהיטל תיעול בשל טעות מצד עיריית נס ציונה

מבוא

1. ביום 15.12.11 ניתן פסק דין בעתירה שהגיש העותר, החוכר את חלקה 116 בגוש 3750 בנס ציונה (חצר בשטח 3900 מ"ר ובית הבנוי בשטחה), נגד חיובו בתשלום היטלי פיתוח בגין עבודות פיתוח שביצעה המשיבה בשנת 2008. להלן יובאו, בתמצית, עיקרי טענות הצדדים וכן עיקרי הקביעות בפסק הדין האמור.

בעניין היטל סלילת כביש טען העותר כי במשך עשרות שנים היה קיים כביש שגבל בחלקתו, וכי שילם היטל סלילת כביש ביום 5.5.1982 סך של 3,000 שקלים ישנים. העותר צירף קבלה משנת 1982 (שבה צוין: "עבור שנת שומה 81/82") להוכחת תשלום זה. העותר טען כי המשיבה החליטה לסלול מחדש את הכביש, אך כי אין לדרוש ממנו לשלם פעם נוספת עבור סלילת כביש. כן טען העותר כי הכביש לא הורחב, וכי גם מסיבה זו אין לחייבו בהיטל. המשיבה טענה כי הכבישים בשכונת טירת שלום נסללו במקור על ידי מקימי השכונה, עוד לפני שנות ה-60 של המאה הקודמת. במהלך השנים בוצעו בכבישים אלה עבודות תחזוקה קלות, ורק בשנים 2006-2005 החליטה המשיבה, לראשונה, לבצע עבודות תשתית נרחבות, לרבות סלילה, בשכונה זו, בסמוך לביתו של העותר. כן טענה המשיבה כי בקבלה משנת 1982 אין כדי לאשר חיוב לתשלום עבור היטל סלילת כביש דווקא, וכי היטל סלילת כביש באותה שנה צריך היה להגיע לסכום של 92,231 שקלים ישנים, ולא לסכום של 3000 שקלים ישנים. מסקנתי בעניין זה הייתה כי קיים ספק רב לגבי מהותה של קבלה זו, ושאין בה כדי להוכיח תשלום היטל סלילת כביש בשנת 1982. כן צוין בפסק הדין כי המשיבה בדקה ולא מצאה שבעלי הנכסים הגובלים ברחוב סעדיה נחום חויבו על ידיה בדמי השתתפות או בהיטל סלילה, קודם לסלילתם הנוכחית של כבישי השכונה – וכי למשיבה עומדת חזקת התקינות בעניין. באשר לטענה כי הכביש לא הורחב, נפסק כי גם סלילה מחדש של כביש, ללא הרחבת הכביש, עשויה להקים עילה לגביית היטל – כאשר הנכס הגובל לא חויב קודם לכן בהיטל סלילת כביש. לפיכך נפסק כי לא עלה בידי העותר להראות כי כבר שילם בעבר בעבור היטל סלילת כביש.

בעניין היטל סלילת מדרכה טען העותר כי כל השנים הייתה קיימת מדרכה בסמוך לביתו. העותר טען כי כבר שילם היטל מדרכה, אך לחלופין טען גם כי ביצע בעצמו, על חשבונו, את סלילת המדרכה הגובלת בחלקתו, וכי המשיבה הרסה את המדרכה שסלל, והקימה במקומה מדרכה בגודל זהה. המשיבה טענה כי שתי טענותיו של העותר סותרות האחת את השנייה. בעניין זה נפסק כי קיומן של שתי הטענות זו לצד זו מחליש כל אחת מהן, וכי העותר לא הצביע על כל ראיה בדבר תשלום היטל סלילת מדרכה או בדבר סלילת מדרכה באופן עצמאי.

בעניין היטל תיעול טען העותר כי לא קיימת בשכונת טירת שלום מערכת תיעול, ואם קיימת כזו, איש בשכונה לא חובר אליה. המשיבה טענה כי העיר נס ציונה כולה היא אזור איסוף אחד של מי גשם, וכי קיים ממילא איסור על התחברות למערכת התיעול. עמדת המשיבה בעניין זה, המבוססת על הוראות חוק עזר לנס ציונה (תיעול), התשס"ב-2001 (להלן: "חוק העזר תיעול"), התקבלה במלואה.

העתירה נדחתה אפוא, בכפוף להפחתת 3,095 ₪ מהיטל סלילת כביש שנדרש העותר לשלם.

2. העותר הגיש ערעור לבית המשפט העליון (עע"ם 1136/12), ובמסגרתו הגישו באי-כוחו, עו"ד אורי דויטש ועו"ד אלדד פרקש, שלא ייצגו את העותר בעתירה המינהלית, בקשה להגשת ראיות נוספות: (א) מכתב ששלחה המשיבה (אז המועצה המקומית נס ציונה) לעותר ובו דרישה לתשלום סכום של 3,000 שקלים ישנים כהיטל סלילת כביש; (ב) מכתב של העותר משנת 1988 בבקשה לביטול דרישות תשלום בגין סלילת מדרכות. בפסק דינו מיום 18.8.13 החליט בית המשפט העליון לקבל את המכתב בעניין היטל סלילת הכביש כראיה נוספת (לא הייתה בפסק הדין התייחסות מפורשת למכתב בעניין היטל סלילת מדרכות). כן קבע בית המשפט העליון כי שאלת שטחו של השטח הבנוי בשנת 1981, במועד שבו הוצאה הדרישה לתשלום 3,000 שקלים ישנים – טעונה בירור עובדתי. בית המשפט העליון ציין:

"ייתכן שאם נבנתה תוספת בנייה במועד כלשהו לאחר 1981 כי אז קיימת הצדקה לגבייה של היטלים נוספים, אף אם בעבר שולמו היטלים בהתחשב בשטח הבנוי באותה עת. סוגיה זו טעונה בירור עובדתי".

בית המשפט העליון הורה על החזרת הדיון לבית משפט זה, קבע כי יש לאפשר לשני הצדדים להביא ראיות נוספות בשני העניינים שנזכרו לעיל, וכי לאחר מכן יחליט בית משפט זה האם יש מקום לשינוי פסק הדין מיום 15.12.11.

3. לאחר פסיקת בית המשפט העליון הגישו ב"כ העותר בקשה להגיש עתירה מינהלית מתוקנת. בהחלטתי מיום 29.10.13 הובהר כי בהתאם לפסק דינו של בית המשפט העליון מיום 18.8.13, יוכלו שני הצדדים להגיש ראיות נוספות בעניינים שנזכרו לעיל, ולאלה יצורפו טיעונים בכתב בדבר השלכת הראיות החדשות על ההכרעה בתיק. למותר לציין כי אין מדובר בדיון מחדש (דה נובו) של העתירה. יריעת הדיון מוגבלת אפוא להשלכת הראיות החדשות על ההכרעה בתיק.