חיוב עירית פתח תקוה לבטל עיקולים על רכושה של חסויה בגין חובות ארנונה

רקע עובדתי:

מונחת בפני בקשתה של המבקשת למתן פסק דין הצהרתי, כי איננה חייבת כספים כלשהם למשיבה בגין תשלומי ארנונה. ממילא מתבקש ביטול כל העיקולים שהוטלו על רכוש המבקשת בגין החוב הנטען. עוד עותרת המבקשת לחיוב המשיבה בהשבת 2,500 ש"ח, שנגבו על ידי המשיבה כתנאי לעיכוב הליכי עיקול מיטלטלין, וכן השבת שיק ע"ס 10,000 שנתנה המבקשת למשיבה כשיק ביטחון.

המבקשת הינה בעלת זכויות בנכס ברחוב ההגנה 23, פתח תקוה, הידוע כחלקה 53/43 בגוש 6380 (להלן - הנכס). המדובר במרתף המשותף לה ולגמליאל שמש (להלן - שמש).

טענות המבקשת:

1.         המשיבה נקטה נגד המבקשת בהליכים לגביית חוב ארנונה בגין הנכס עבור שנת 1990.

2.         ביום 25.12.90 הגישה המשיבה תביעה נגד המבקשת לתשלום חוב ארנונה בגין הנכס. במסגרת אותם הליכים הגיעו הצדדים להסכם פשרה, אשר קיבל תוקף של פס"ד (להלן - הסכם הפשרה). במסגרת הסכם הפשרה הועמד חוב הארנונה של המבקשת על סך של 17,000 ש"ח. נקבע כי המבקשת תשלם סכום זה בתשלומים, תשלום ראשון בסך 5,000 ש"ח, והיתרה בעשרים וארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים בסך 500 ש"ח כל אחד. הסכומים שנקבעו בהסכם הפשרה שולמו על ידי המבקשת במלואם.

3.         החוב בגין הארנונה עבור שנת 1990 התיישן, ואין המשיבה יכולה לנקוט עתה הליכים לגבייתו.

4.         המבקשת הודיעה למשיבה, כי אין היא מחזיקה בנכס וכי השימוש בחלקה בנכס נמנע ממנה לאורך שנים על ידי שמש, שהיה שותפה בנכס, כאמור לעיל.

טענות המשיבה:

1.         פעולות הגביה המנהלית נעשו לשם גביית חוב ארנונה של המבקשת בגין החזקתה בנכס בשנים 1994-1995 ו-2006 בלבד, ולא לשם גביית החוב בגין שנת 2006.

2.         על חשבון סכום החוב שנקבע בהסכם הפשרה שולם סך של 14,016 ש"ח בלבד, ולא 17,000 ש"ח, כפי שהתחייבה המשיבה לשלם בהסכם הפשרה. לפיכך עמד חובה של המבקשת בגין השנים 1990-1994 על סך של 2,984 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם-1980 (להלן - החוק).

3.         בגין שנת 1995 נותרה המבקשת חייבת ארנונה בסך 5,085.70 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה בהתאם להוראות החוק.

4.         בגין שנת 2006 נותרה המבקשת חייבת ארנונה בסך 7,582 ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה בהתאם להוראות החוק.

5.         בנה של המבקשת הגיע עם המשיבה להסדרים חלקיים לפרעון חובה של המבקשת, אך הסדרים אלו לא היה בהם כדי לפרוע את החוב בגין השנים 1990-1995 כלל.

6.         משלא נפרעה יתרת חובה של המבקשת, כאמור לעיל, הגיע ביום 4.1.06 נציג מילגם שירותים לעיר בע"מ (להלן - מילגם), חברה המספקת למשיבה שירותי גביה מנהלית של חובות על פי הרשאה של ראש העיר, לבית המבקשת לשם ביצוע עיקול ברישום. בהמשך ביצעה מילגם ביום 3.4.06 תפיסת מעוקלים. תמורת תשלום סך של 2,500 ש"ח הוחזרו כל המעוקלים שנתפסו. הוסכם עוד עם בנה של המבקשת, כי הוצאת המעוקלים תעוכב עד ליום 30.4.06 בכפוף להפקדת שיק בטחון בסך 10,000 ש"ח. ביום 31.5.06 הושב שיק הבטחון לבנה של המבקשת.

דיון:

תשלום הסכומים שנקבעו בהסכם הפשרה:

עקב מצבה הרפואי של המבקשת מונה בנה, יהודה ארצי, ביום 7.12.03 כאפוטרופסה. הבן העיד בפני ואמר, כי הוא עצמו שילם לידי עו"ד יחיאל בס, שייצג אז את המשיבה את כל התשלומים בהתאם להסכם הפשרה (עמ' 5 לפרוטוקול, שורות 14-17). אמנם הבן הודה, כי אין הוא יכול לאשר, כי כל השיקים שמסר לעו"ד בס עבור התשלומים עפ"י הסכם הפשרה אכן כובדו ונפרעו (שם, שורות