פסק דין
מבוא
בפני תביעה לתשלום סכום של 10,000 ₪ בגין רשלנות נטענת של הנתבע, עו"ד במקצועו, בייצוג התובע בהליכים משפטיים.הנתבע הגיש תביעה שכנגד על סכום של 3,682 ₪ עבור יתרת חוב שכ"ט.
לטענת התובע, הנתבע אשר ייצג אותו בתיק הוצל"פ לגביית דמי שכירות ופינוי דייר (להלן: "הדייר"), התרשל בתפקידו וגרם לו להפסד כספי רב כאשר הגיע לפשרה עם הדייר ללא להסכמתו ובניגוד לרצונו. לטענתו, הסכם הפשרה גרם לו להפסד של 22,000 ₪ בגין חודשי שכירות ו- 3,500 ₪ בגין הוצאות משפט.
הנתבע טוען כי התובע פנה אליו על מנת שיסייע לו בפינוי הדייר מדירה ובגביית חוב בתיק הוצל"פ קיים, בו יתרת החוב הסתכמה ב- 10,000 ₪. לטענת הנתבע, על אף שתיק ההוצל"פ עמד על סך של 10,000 ₪, הוסכם בדיון מיום 2/2/09 כי הדייר ישלם דמי שכירות עבור 9 חודשים שלא שולמו, דהיינו 18,000 ₪, וזאת מבלי לוותר על טענות התובע בגין חודשים אחרים. עוד טוען הנתבע כי הסביר לתובע ולאשתו כי יש באפשרותם להגיש תביעה לתשלום החודשים עליהם לא חל הסכם הפשרה. לטענתו של הנתבע, הוא הכין תביעה מתאימה אשר לא הוגשה עקב ויכוח על חוב שכ"ט.
הראיות
ביום 20/10/10 התקיים בפני דיון בו העידו הצדדים וכן אשתו של התובע (להלן תכונה אשתו של התובע: "התובעת" ושניהם ביחד: "התובעים").
התובעים צירפו- (1) פרוטוקול של דיון שהתקיים ביום 2/02/09 בפני כב' הרשמת (כתוארה אז) עירית קויפמן (להלן: "הדיון") בו הם הגיעו להסדר עם הדייר לתשלום חובו עבור החודשים 6/08 עד 02/09 ופינוי דירתם עד חודש מאי 2009; (2) תביעה שהם הגישו נגד הדייר ביום 23/02/10 בבית משפט לתביעות קטנות ו- (3) פרוטוקול דיון מיום 5/08/10 בתובענה הנ"ל בו הם הגיעו להסכם עם הדייר שלסילוק חובו הוא ישלם להם 6,000₪.הנתבע צירף- (1) העתק כתב תביעה על סכום קצוב נגד הדייר, אותו הוא הכין ושלח בדואר רשום לדייר, ו- (2) תדפיס תיק הוצל"פ של התובעים נגד הדייר.
התובעים חזרו על טענתם כי הנתבע הגיע להסכם פשרה וסגר את תיק ההוצל"פ ללא הסכמתו של התובע. התובע פירט כי הדייר טען טענות שונות חסרות כל בסיס כאילו שילם את שכר הדירה. לטענתו, עד לאותו מועד היה חייב לו הדייר דמי שכירות עבור 18 חודשים, בסכום כולל של 36,000 ₪ (לפי 2,000 ₪ לחודש).
בחקירתה הנגדית של התובעת, הסתבר כי ביום 23/02/10 הגישו התובעים תביעה קטנה נגד הדייר ע"ס 25,400 ₪. התביעה נדונה בפני כב' השופט איתי ברסלר גונן וביום 23/02/10 התקיים בה דיון בו הגיעו התובעים להסכם עם הדייר על פיו לסילוק כל חובותיו הוא שילם להם 6,000 ₪.
הנתבע פירט בעדותו כי התובעים העבירו לטיפולו תיק הוצל"פ אשר פתחו נגד הדייר שיתרתו במועד בו הועבר לטיפולו הייתה כ- 12,000 ₪. בנוסף, ביקשו ממנו התובעים לטפל בפינוי הדייר מהדירה. לטענתו, הסדר הפשרה שערך עם החייב מיצה את זכויותיהם של התובעים במלואן – הדייר התחייב לפנות את הדירה תוך 3 חודשים ולשלם את מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ בתוספת שכה"ד עבור שלושת החודשים הנוספים. כפי שעולה מפסה"ד בהסכמה שהתקבל בדיון, התשלום ששולם הוא עבור החודשים 6/08 עד מועד הדיון, לטענת הנתבע, ההסכם נוסח כפי שנוסח כדי לאפשר לתובעים לתבוע את הדייר עבור התקופה עד 6/08.לטענתו, הוא הכין תביעה על סכום קצוב לתביעת יתרת דמי השכירות שהדייר היה חייב לתובעים, אולם הם הפסיקו את ההתקשרות איתו לאחר שלא הגיעו להסכמה על שכר הטרחה שישולם לו עבור ניהול ההליך.
דיון
כדי שיהיו התובעים זכאים לסעד המבוקש נגד הנתבע, היה עליהם להוכיח כי הנתבע התרשל בייצוגם וגרם להם נזק.
לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בחומר הראיות, הגעתי למסקנה כי לא רק שהתובעים לא הוכיחו התרשלות מצד הנתבע, אלא שהנתבע הוכיח כי פעל למיצוי זכויותיהם של התובעים. הנתבע גבה עבור התובעים את מלוא סכום החוב בתיק ההוצל"פ שהועבר לטיפולו וקיבל פס"ד לפינוי הדייר, תוך שהוא משאיר לתובעים אפשרות לתבוע את יתרת הכספים שלטענתם היה הדייר חייב להם.
הנתבע הציע לתובעים לטפל עבורם בגביית יתרת חובו של הדייר ואף הכין טיוטת כתב תביעה על סכום קצוב, אולם, עקב מחלוקת על שכר הטרחה, העדיפו התובעים שלא להשתמש בשירותיו של הנתבע והגישו תביעה לבימ"ש לתביעות קטנות. התובעים הגישו נגד הדייר תביעה על מלוא הסכום שלדעתם הגיע להם ממנו, אולם, בדיון שהתקיים ביום 5/08/10, בחרו להתפשר.
התובעים לא הוכיחו שנגרם להם נזק כלשהו, אולם, אם נגרם להם נזק, הרי שהאחריות לכך חלה עליהם.
לנוכח האמור לעיל, דין התביעה להדחות.
הנתבע גם לא עמד על התביעה שכנגד ואף הודיע שאם אפסוק לטובתו הוא מוותר על הוצאותיו.
סיכום
התביעה והתביעה שכנגד נדחות.