מבוא
1. זוהי בקשה לתשלום תכוף, המוגשת בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה- 1975 (להלן: "החוק") ולתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תשלומים תכופים), תשמ"ט- 1989 (להלן: "התקנות").נ
2. המבקשת, ילידת 1957, נפגעה בשתי תאונות דרכים, האחת ביום 9.11.02 (להלן: "התאונה הראשונה"), והשנייה ביום 13.10.03 (להלן: "התאונה השנייה").
3. הבקשה הוגשה ביום 24.8.05; בדיון שהתקיים בפני כב' השופטת בלהה טולקובסקי קבל ב"כ התובעת את המלצת בית המשפט למחוק את הבקשה, תוך שמירת הזכות לבקש את חידוש הדיון לאחר קבלת חוות דעתו של מומחה בית המשפט בתחום האורתופדי, ד"ר ישראלי, אשר מונה בתיק התובענה העיקרית (ת"א 61843/04). כך אכן הוחלט. לאחר שהוגשה חוות הדעת, עתרה התובעת לחידוש הדיון בבקשה, וזו נשמעה בפניי.
4. התובעת עותרת לקבל תשלומים תכופים בגין צרכי הריפוי והמחיה שלה. בעבר קיבלה סך של 3,000 ש"ח, כתשלום תכוף, בגין התאונה השניה.
5. הנתבעות העלו טענות לסילוק הבקשה על הסף, ולחלופין טענו כי אין מקום להיעתר לבקשה לגופה.
הסדר התשלום התכוף
6. כידוע, תכליתו של הסדר התשלום התכוף, הקבוע בחוק ובתקנות, הינה להחיש את התשלום למי שנפגע בתאונת הדרכים, ולהבטיח כי
בתכוף לאחר התאונה יקבל תשלום בגין צורכי הריפוי, הסיעוד והמחייה שלו ( ראו: רע"א 9275/03
פינטו נ' יונה, פ"ד נח (2) 295).ב
מדובר בסוג של "עזרה ראשונה", המטפלת בצרכים המיידיים של הנפגע, אשר אינם סובלים דיחוי. יש להדגיש, כי לא מדובר ב"צדקה", אלא בחלק מזכות הנפגע לפיצויים.ו
ראו: יצחק אנגלרד,
פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (תש"ן- 1990), עמ' 264.נ
סעיף 5 (ב) לחוק מפרט וקובע, כי:
"מי שחייב בפיצויים לפי חוק זה ישלם, כחלק מהם, לנפגע או למי מהתלויים בו, תוך 60 ימים מקבלת דרישתו בכתב -
(1) הוצאות שהוציא הנפגע לצרכי ריפויו, לרבות הוצאות אישפוז בבית חולים;
(2) תשלומים חדשיים שיהיה בהם כדי לספק, עד להחלטה הסופית בעניין הפיצויים, את צרכי ריפויו של הנפגע וסיעודו ואת צרכי מחייתו ומחיית בני משפחתו שפרנסתם עליו או את צרכי מחייתם של התלויים בו, לפי העניין; התשלומים לצרכי מחיה ייקבעו תוך התחשבות בהכנסתו של הנפגע עובר לתאונת הדרכים, ובלבד שאם הכנסתו עלתה על ההכנסה המרבית תילקח בחשבון ההכנסה המרבית בלבד."
על מהותו של התשלום התכוף עמד כבוד הנשיא מ' שמגר בבש"א 816/91
בארי נ' הלפרין, פ"ד מה(3) 57, 59- 60 , בזו הלשון:
"התשלום התכוף, כשמו כן הוא; מטרתו ומהותו הם תשלום להקלה מיידית של תוצאות התאונה, שנועד להקדים את החיוב העיקרי; כל שעולה ממנו הוא כי חלק מן התשלום המשולם בהתדיינות רגילה בסופם של ההליכים ועל יסוד ההכרעה במחלוקת שעלתה בהם, יוחש ויוקדם וישולם בטרם נדונה התובענה, כדי למנוע סבל מן הזכאי לתשלום. כדוגמת המזונות הזמניים אין הכוונה אלא לתרופת ביניים שאיננה באה במקום ההכרעה לגופה. המשמעות האמורה של התשלום מצאה ביטויה גם בקביעה כי החלטה בבקשה לתשלום תכוף איננה מהווה מעשה בית דין.
ההחלטה בקשר לתשלום התכוף אינה מביאה הכרעה סופית בשאלה אם פלוני זכאי לפיצוי ומה שיעור הפיצוי, כפי שהחלטה בעניין מזונות זמניים, למשל, איננה קובעת שפלוני חייב במזונותיה של פלמונית ואם כן מה שיעורם של המזונות. החלטה כאמור מאמצת מצב פתיחה ראשוני ובנויה על ההנחה - שאף היא כמובן תולדה של עיון ושיקול - לפיה יש סבירות לכאורית לטענות המועלות בתובענה, וכי קיים, על כן, הצדק למנוע מחסור וסבל מידיים מן התובע בתקופת הביניים עד שתתברר התביעה עד תומה.
אין בהחלטה כזאת כדי להביא את ההליכים לסיומם אלא נהפוך הוא: ההחלטה בנויה על ההנחה שיהיה דיון בהליך העיקרי אשר בו יתבררו הזכויות והחבויות. כאמור, אין בהחלטה גם כדי להכריע בגורלו של הדיון לגופו."
יודגש, כי ההסדר התחיקתי אינו יוצר זיקה בין שיעור התשלום התכוף לבין מידת הפגיעה התפקודית. המדד המרכזי לקביעת התשלום התכוף הוא מידת הפגיעה ברמת החיים של הנפגע, להבדיל משיעור הפגיעה התפקודית. כלומר, מי שפגיעתו קשה אך רמת החיים לא נפגעה, לא יהא זכאי לתשלום תכוף. מי שרמת חייו נפגעה, אפילו יתברר בדיעבד כי הפגיעה התפקודית איננה כה חמורה- יהא זכאי לתשלום תכוף. כך, אין מקום בשלב זה להכרעה בנושא שיעור הפגיעה התפקודית והקשר הסיבתי בינה לבין השינוי בהכנסות.