- בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (סגנית הנשיא כב' השופטת אלה מירז) מיום 25.6.19 בתלה"מ 36592-04-19, במסגרתה דחה את בקשת המבקש למחוק את התביעה קמא, כיוון שהוגשה לכאורה טרם חלוף תקופת עכוב ההליכים בהתאם לחוק להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ה-2014 (להלן: "החוק").
רקע
- הצדדים הם בני זוג שנישאו ב[שנת 1986] ונישואיהם עלו על שרטון.
- ביום 27.2.2019 הגיש המבקש בקשה ליישוב סכסוך באמצעות באת-כוחו דאז (י"ס 68680-02-19).
ביום 28.3.19, בתום פגישת מהו"ת, חתמו הצדדים על טופס 3 על פיו לא הגיעו להסכמה על יישוב הסכסוך בהסכמה או בדבר הארכת תקופת עיכוב ההליכים.
ביום 1.4.19, על בסיס טופס 3 האמור, ניתן פסק דינו של בית משפט קמא המורה על סגירת תיק ישוב הסכסוך. בית משפט קמא הוסיף והפנה את תשומת לב הצדדים להוראות החוק והתקנות מכוחו בדבר המועדים להגשת תובענה לאחר תום תקופת עיכוב ההליכים.
ביום 16.4.19 הגישה המשיבה את התביעה קמא לסעד הצהרתי, פירוק שיתוף ואיזון משאבים באמצעות בא כוחה. ביום 6.5.19 הגיש המבקש בקשה למחיקת התובענה, בטענה שהוגשה לכאורה בניגוד להוראות החוק הנוגעות לתקופת עכוב ההליכים שבסעיפים 3(ה)+4 לחוק.
- לאחר קבלת תגובת המשיבה ניתנה החלטת השופטת קמא בבקשה ביום 25.6.19 (להלן: "ההחלטה קמא"), הדוחה הבקשה למחיקת התביעה קמא.
ההחלטה קמא
- השופטת קמא דחתה את בקשתו של המבקש למחיקת התביעה קמא בציינה כדלקמן:
- עם מתן ההחלטה הסוגרת את בקשת ישוב הסכסוך מיום 1.4.19 עמדו לרשות המבקש 15 ימים להגשת תובענה בענין של סכסוך משפחתי מכח סעיף 4 לחוק. היינו עמדה למבקש זכות קדימה בהגשת תובענה כאמור עד ליום 16.4.19.
- התביעה קמא הוגשה ביום 16.4.19 – יום אחד טרם חלוף תקופת סעיף 4 לחוק.
- על אף זאת אין מקום למחיקת התובענה מהטעמים הבאים:
"עיון במערכת הנט מלמד שפסק הדין מיום 1.4.19 המורה על סגירת התיק נצפה ע"י ב"כ הנתבע באותו היום, וממועד זה עמדו כאמור לנתבע 15 ימים להגשת תובענות מטעמו אל הערכאה השיפוטית לבחירתו.
נפתח ונאמר שהנתבע לא עשה כן ואינו טוען שהיה בדעתו לעשות כן. הדעת נותנת שעל מנת להצליח בבקשתו היה על הנתבע להראות שהגיש תביעתו לכל המאוחר ביום 16.4.19 ממש, לערכאה כלשהי, והנה מימש את זכות הראשונים ומשמע שדין תביעת התובעת להימחק. אלא שלא הוגשה כל תובענה מצד הנתבע עד ליום 16.4.19 (כולל) ולא לאחריו, ובבקשתו הנתבע אף אינו מתיימר לטעון כי היה בדעתו או שמא בדעתו כעת להגיש תביעה רכושית או אחרת כנגד התובעת...
יתירה מכך, הגדיל הנתבע לעשות, וביום 4.3.19, שעה שאין חולק שתקופה עיכוב ההליכים בעיצומה, הגיש לבית משפט זה תובענה בעניין רכוש ושימוש ברכוש הצדדים (תמ"ש 7417-03-19) – תובענה שנמחקה בהוראת כב' הרשמת הבכירה שקדי שץ ביום 12.3.19, לאחר שהנתבע מיאן לעמוד בהוראותיה, וליתר דיוק התעלם באופן מפגיע מהוראות כב' הרשמת, הזניח את תביעתו ונקט בשב ואל תעשה עד למחיקתה.
ויתירה אף מכך, הנתבע כך מתברר, הגיש ביום 24.2.19, 3 ימים לפני הגשת הבקשה לי"ס, תביעת גירושין נגד התובעת לבית הדין השרעי, מבלי שקדמה לה הגשת בקשה לי"ס. הנתבע לא הכחיש טענה זו.
התנהלות זו מצד הנתבע מלמדת שבמעשיו וטענותיו עושה הנתבע בהוראות חוק ההסדר קרדום לחפור בו. יש לחדד ולציין שמן העבר האחד ניצבת תכליתו של החוק, כפי שבאה לידי ביטוי בסעיף המטרה, והיא להרחיק את הצדדים מן הגזרה המשפטית ולשאוף ולסיים את הסכסוך מחוץ לכתליה של ערכאה שיפוטית. מן העבר השני ניצבת זכות הגישה לערכאות העומדת למשיב לבקשה לי"ס – זכות יסוד אשר נסוגה מפני תכלית החוק. שעה שנגזר על בית המשפט לאזן בין שני עקרונות אלה, אזי פרשנות החוק אינה יכולה לסבול נסיבות בהן עושה בעל דין שימוש לרעה בהוראות החוק, ומקל וחומר ניצול לרעה של זכות הראשונים הנתונה למגיש הבקשה לי"ס. בית המשפט אינו יכול להשלים אפוא עם ניסיונו של המבקש להיבנות מהוראות החוק לשם שלילת סמכותו העניינית של בית משפט זה, בעודו טוען לאי-מילוי הוראות החוק מצד התובעת, וככלל עם ניסיון מצד בעל דין לעשות שימוש לרעה בהוראות החוק...
למען הסר ספק, לא מצאתי משום העדר תום לב בהתנהלותה של התובעת. העובדה ששגתה במניין הימים אינה בבחינת העדר תום לב, ומה גם שציינה עוד בפתח כתב התביעה מטעמה את שטוענת כעת, כי תביעתה מוגשת בתום תקופת עיכוב ההליכים ותקופת זכות הראשונים, לשיטתה, ועל פי פרשנותה את החוק. אין לגזור אפוא גזירה שווה בין הצדדים בהקשר זה.
לסיכום, נמצא שמניין 15 הימים במהלכם נתונה זכות הראשונים להגשת תביעה למבקש הבקשה לי"ס, מתחיל להימנות ממועד ההחלטה או פסק הדין המורה על סגירת תיק ו/או מתירה הגשת תביעות לפי הכללים הנקובים בחוק ההסדר, וכי בענייננו תמה תקופה זו ביום 16.4.19. עד למועד זה, כולל, רשאי היה הנתבע להגיש תובענות מטעמו, בעוד הוא לא עשה כן. בנסיבות החלות בענייננו, בהן המשיבה לבקשה לי"ס הגישה תביעתה ביום האחרון לתקופת זכות הראשונים, בעוד הנתבע נמנע מהגשת תביעה, מעניקה לעקרון תום הלב משקל מכריע במלאכת האיזון בין תכלית החוק לבין זכותה היסודית של התובעת לפנות לערכאות. מעשיו ומחדליו של הנתבע מלמדים כי נהג בחוסר תום לב ופעל תוך שימוש לרעה ביתרון שמעניק לו חוק ההסדר לשם שלילת סמכותו העניינית של בית משפט זה. בכלל מעשיו ומחדליו של הנתבע יש למנות את העובדה כי הוא עצמו הגיש תובענה בעיצומה של תקופת עיכוב ההליכים ובניגוד להוראות החוק; בעובדה שפעל בזלזול מפגיע כלפי בית המשפט עת בחר לזנוח תביעתו מבלי להגיש הודעה מתאימה לכבוד הרשמת הבכירה, בעובדה שעושה שימוש לרעה בהליכים אלה מתוקף חוק ההסדר ובזכות הראשונים הנתונה לו על מנת לשלול סמכותו העניינית של בית משפט זה ללא כל כורח או צידוק.
בנסיבות אלה, יש להעדיף את האינטרס של התובעת אשר זכאית ליומה בבית המשפט, על פני האינטרס של הנתבע להעדיף את הערכאה המתאימה לפי ראות עיניו ולשלול סמכותו העניינית של בית משפט זה. הכרעה זו מתיישבת עם תכלית החוק מזה, ועם הצורך להישמר מפני שימוש לרעה בהוראותיו, מזה" (ציטוט, לסירוגין, מסעיפים 24-35 להחלטה קמא).
נימוקי בקשת רשות הערעור
- המבקש טוען בבקשתו, כי טעה בית משפט קמא בהחלטה קמא בנקודות הבאות:
- כשקבע כי תמה תקופת עכוב ההליכים על פי החוק ביום 16.4.19, תוך התעלמות מתקופת 45 ימים + 15 "ימי צינון" שבסעיף 3(ה) לחוק.
- סגירת תיק ישוב הסכסוך בפסק הדין מיום 1.4.19 אינה מהווה קיצור תקופת עכוב ההליכים, אלא יש צורך לשם כך בהוראה או החלטה מפורשת של בית משפט על קיצור תקופת ההליכים, שלא היתה במקרה דנן.
- אפילו נראה בפסק דינו של בית משפט קמא מיום 1.4.19 הסוגר את תיק ישוב הסכסוך כמפסיק את מנין ימי עכוב ההליכים, אין הוא מפסיק את מניין 15 "ימי הצינון" שבסעיף 3(ה) לחוק. לכן בכל מקרה עמדה למבקש הזכות להגיש תביעה בענין הנוגע לסכסוך משפחתי במשך תקופה בת 30 ימים (15 "ימי צינון" שבסעיף 3(ה) לחוק + 15 ימי הקדימות שבסעיף 4 לחוק). קרי עד ליום 1.5.19. מכאן כי טעה בית משפט קמא כשקבע כי המשיבה הקדימה ביום אחד בלבד בהגשת התביעה קמא. זו הסיבה שהמבקש לא פעל להגשת תביעה בענין הנוגע לסכסוך משפחתי עד ליום 16.4.19.
- בכל מקרה, ואפילו נלך לגישת בית משפט קמא, עדיין הקדימה המבקשת בהגשת התובענה ביום אחד, ודי היה בכך בכדי להיעתר לבקשת מחיקת התביעה, נשוא ההחלטה קמא.
- הגשת תביעה מטעמו תוך תקופת עכוב ההליכים לא נעשתה בחוסר תום לב מצידו, כקביעת בית משפט קמא, אלא עקב טעות בא כוחו הקודם שלא היה בקי בהליכים בבית משפט לענייני משפחה, אותו החליף לאחר מכן בבאת כוחו הנוכחית.
- לא היתה הצדקה בחיובו בהוצאות בשיעור של 2000 ₪, שכן שני הצדדים לכאורה שגו בחישוב מנין תקופת עכוב ההליכים עקב פסק הדין שסגר את תיק ישוב הסכסוך ביום 1.4.19.
תשובת המשיבה לבקשת רשות הערעור
- ביקשתי וקיבלתי את תשובת המשיבה. להלן תמציתה:
א. ההחלטה קמא עולה בקנה אחד עם הוראות החוק, תכליתו ומטרותיו – עיכוב הליכים חדל מלהתקיים לאחר שתיק יישוב הסכסוך הסתיים.
ב. שעה שהליך ליישוב סכסוך הסתיים, עם חתימת הצדדים על טופס 3, תמה והסתיימה תקופת עיכוב ההליכים, מאחר שמטרת העיכוב קיימת כל עוד התיק פתוח ומתקיים הליך.
ג. תקופת עיכוב ההליכים תמה במקרה דנן ביום 28.3.19 (חתימת הצדדים על טופס 3) והמנגנון המצוי בסיפא סעיף 3(ה) נכנס, היינו ספירת 15 ימים מיום החתימה או מיום מתן פסק הדין לסגירת התיק.
ד. לפי המועד הראשון לעיל – זכות הראשונים שעמדה למבקש תמה ביום 12.4.19.
לפני המועד השני לעיל – זכות הראשונים שעמדה למבקש תמה ביום 16.4.19.
היינו בכל מקרה, המשיבה הגישה את תביעתה במועד המותר לה.
ה. בבקשת המבקש קיימות סתירות רבות במניין הימים לפי שיטתו. בסעיף 15 לבקשה דנן חישב כי זכות הראשונים עומדת לו עד יום 14.5.19 ואילו בסעיף 28 חישב עד יום 1.5.19 כולל. כמו כן, ב"כ המבקש מבלבלת בין "תקופת עיכוב הליכים" לבין "תקופת הצינון" בת 15 הימים, שלאחר תום תקופת עיכוב ההליכים.
ו. לא הוגשה כל בקשה בתיק קמא לקיצור תקופת עיכוב ההליכים ולכן כל טענות המבקש בסעיף 16 העוסקות בקיצור התקופה, טענות סרק הן.
ז. אין בהוראות החוק דרישה להוראה מפורשת בפסק הדין הסוגר את תיק יישוב הסכסוך, בדבר קיצור תקופת עיכוב ההליכים. זאת בניגוד לטענת המבקש בסעיף 17 לבקשתו.
דיון והכרעה
- לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ובתשובת המשיבה על נספחיהן, החלטתי ליתן רשות ערעור מכוח סמכותי על פי סעיף 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, ולדון בבקשה כבערעור.
אקדים ואומר כי דין הערעור להתקבל, במובן זה שאני מורה על מחיקת התובענה קמא שהגישה המשיבה תוך התקופה האסורה על פי החוק להגשת תובענה בענין של סכסוך משפחתי.
להלן אפרט את נימוקיי.
- עיון מעמיק בהוראות החוק מביאני לכלל מסקנה, כי השופטת קמא נתפסה לכלל טעות בקביעת המועד לאחריו תמה תקופת עיכוב ההליכים על פי החוק, כפי שאבהיר להלן.
- הסעיפים הרלוונטיים לענייננו הם סעיפים 3(ה) ו-4 לחוק.
סעיף 3(ה) לחוק קובע כדלקמן:
"בתקופה של 45 ימים מיום הגשת בקשה ליישוב סכסוך, או 60 ימים – אם הוארכה כאמור בסעיף קטן (ב)(3) (להלן – תקופת עיכוב ההליכים), ובעשרת הימים העומדים לרשות הצדדים למתן הודעה כאמור בסעיף קטן (ד), וכן ב-15 הימים שלאחר תום התקופה כאמור, ובכל תקופה נוספת שהצדדים הסכימו לה בכתב, או בתקופה אחרת שנקבעה לפי סעיף 5(א)(5), לא יוכלו הצדדים להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית ולא תדון ערכאה שיפוטית בתובענה בעניין של סכסוך משפחתי בין הצדדים, לרבות בעניין סמכות השיפוט של הערכאה השיפוטית" (ההדגשות לא במקור – ח"ש).
סעיף 4 לחוק קובע כדלקמן:
"חלפו התקופות כאמור בסעיף 3(ה), ולא הגיעו הצדדים להסדר מוסכם בהליך ליישוב סכסוך בהסכמה, רשאי הצד שהגיש תחילה את הבקשה ליישוב הסכסוך, להגיש בתוך 15 ימים, תובענה בעניין של סכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לדון בעניין לפי דין; לא הגיש הצד האמור תובענה כאמור או שהגיש תובענה כאמור רק לגבי חלק מהעניינים שבסכסוך המשפחתי, רשאי הצד האחר להגיש לכל ערכאה שיפוטית שלה סמכות לדון בעניין לפי דין, תובענה בעניין של סכסוך משפחתי שלגביו לא הוגשה תובענה כאמור".
- מלשון סעיפי חוק אלה עולה, כי מניין הימים לאחריו רשאי פותח הבקשה ליישוב סכסוך להגיש ראשון את תביעותיו, עומד על 60 ימים לכל הפחות: 45 ימים מיום הגשת הבקשה ליישוב הסכסוך, בצירוף 15 ימים שלאחר תום התקופה כאמור – כלומר תום 45 הימים.
כאן אעיר, כי לדידי מרגע שהצדדים חתמו ביום 28.3.19 על טופס 3, מתייתר מניין עשרת הימים העומדים לרשות הצדדים, בהתאם לסעיף 3(ד) לחוק, למתן הודעה אם מעוניינים בהליך חלופי ליישוב הסכסוך.
- אף נימוקי המשיבה למניין הימים לשיטתה, מוטעים ואינם נכונים. המחוקק לא קבע כי המועד ממנו הצדדים יתחילו את ספירת מניין 15 ימי הצינון יהיה ממועד כישלון מפגש המהו"ת או ממועד חתימת מי מהצדדים על טופס 3 ואף לא מועד מתן פסק הדין בתיק ישוב הסכסוך – אלא אך קבע כי קיימת תקופת זמן מינימלית בת 60 ימים מיום הגשת הבקשה לישוב סכסוך שלאחריה רשאי פותח הבקשה ליישוב סכסוך להגיש ראשון את תביעותיו.
הכיצד תקופת זמן מינימלית בת 60 ימים?
לפי הוראת סעיף 3(ה) לחוק, התקופה בת 45 הימים נספרת החל מיום הגשת הבקשה ליישוב סכסוך.
מעבר לתקופה זאת, ממשיך ונוקב סעיף 3(ה) לחוק, תקופת זמן נוספת לאיסור הגשת תובענה בענין הנוגע לסכסוך משפחתי - "וכן ב-15 הימים שלאחר תום התקופה כאמור".
היינו מונים 15 ימים מתום 45 ימים לאחר הגשת הבקשה ליישוב סכסוך בכל מקרה, ואפילו הסתיים הליך ישוב הסכסוך תוך 45 הימים הראשונים, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת. לא מונים את חמישה עשר הימים מיום מתן פסק הדין בתיק ישוב הסכסוך או מיום החתימה על טופס 3, כטענת המשיבה.
ראו לענין זה:
תלה"מ (פ"ת) 57147-09-16 פלונית נ' אלמוני (8.11.16).
אפ (נצ') 32107-05-17 א.ס (קטין) נ' ס.ס (19.6.17) פסקאות 33-37 (להלן: "ענין א.ס").
- דברים אלו מקבלים משנה תוקף עת מעיינים בדברי ההסבר להצעת החוק (ה"ח הממשלה 885, עמ' 912-913, 23.7.2014) – הן בדברי ההסבר לסעיף 3(ה) והן בדברי ההסבר לסעיף 4 לחוק.
- לאור הנתונים לעיל, נפנה ונחשב עתה את התקופה, לאחריה רשאי היה המבקש כאן להגיש את תביעותיו בבית משפט קמא:
27.2.19 – יום פתיחת הבקשה ליישוב סכסוך.
13.4.19 – חלוף 45 ימים (תקופת עיכוב ההליכים).
28.4.19 – חלוף 15 ימים נוספים ותום התקופה כולה.
- עינינו רואות, כי הגשת התובענה קמא על ידי המשיבה כאן ביום 16.4.19, הוגשה למעשה בטבורהּ של התקופה שאסור היה לה להגישה (28.4.19), ויש להקפיד על כך בדרך של מחיקת תובענה שהוגשה תוך תקופת עכוב ההליכים (השווה לענין זה – ענין א.ס פסקה 33).
- העובדה כי גם המבקש הפר את תקופת עכוב ההליכים והגיש תובענה בענין הנוגע לסכסוך משפחתי תוך תקופת עכוב ההליכים ואף הגיש תביעת גירושין לבית הדין השרעי שלושה ימים טרם הגשת הבקשה לישוב סכסוך (כמצויין בהחלטה קמא ובתשובת המשיבה) אינה "מרפאה" את הפרת תקופת עכוב ההליכים על ידי המשיבה משלוש סיבות עיקריות:
- המבקש נתן הסבר לאמור (טעות בא כוחו, שאף לא ממשיך לייצגו);
- בכל מקרה התביעה שהגיש המבקש בענין הנוגע לסכסוך משפחתי תוך תקופת עכוב ההליכים נמחקה.
- בידי המשיבה היתה נתונה הזכות להגיש בקשה למחיקת התובענות שהוגשו בניגוד לחוק תוך תקופת עכוב ההליכים על פי החוק. בנדון לא מרפאים "הפרה" (של המבקש) ב"הפרה" (של המשיבה). כפי שציינו יש להקפיד על קיום תקופת עכוב ההליכים על פי החוק.
למרות זאת, אקח בחשבון הוצאות הליך זה, את הפרת המבקש את תקופת עכוב ההליכים.
- אין גם ממש לטעמי בטענת המשיבה, כי אין בהוראות החוק דרישה להוראה מפורשת בפסק הדין הסוגר את תיק יישוב הסכסוך, בדבר קיצור תקופת עיכוב ההליכים, ויש לראות בפסק הדין עצמו (הסוגר את תיק ישוב הסכסוך) ככולל בחובו קיצור תקופת עכוב ההליכים.
לטעמי הדברים אינם מדויקים ואף מערבבים בין שני נושאים: קיצור תקופת עיכוב ההליכים ותוכן פסק הדין הסוגר את תיק ישוב הסכסוך מיום 1.4.19.
- פסק הדין האמור הורה על סגירת תיק ישוב הסכסוך והפנה את הצדדים להוראות סעיפי 3(ה) – 3(ז) ו-4 לחוק, וכן להוראת תקנה 16(ו) לתקנות להסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה), תשע"ו-2016 (להלן: "התקנות"). לא נכתב בו דבר וחצי דבר על קיצור תקופת עיכוב ההליכים אלא להיפך. עצם הפניית הצדדים בפסק הדין האמור חזרה אל "מועדים וסדרי הדין הקבועים בחוק הנוגעים להגשת תובענות לאחר תם תקופת עכוב ההליכים" (ציטוט מפסק הדין מיום 1.4.19 הסוגר את תיק ישוב הסכסוך) מלמדת אותנו, כי בית משפט קמא בחר שלא להתערב במועדים המנויים בסעיפי החוק לעיל, ואלה נותרים על כנם בכל הקשור לתקופת הזמן המינימלית לעכוב ההליכים על-פי החוק, אשר היא 60 ימים מיום הגשת הבקשה לישוב סכסוך, כמוסבר לעיל.
ככל שרצו הצדדים את קיצור תקופת ההליכים היו צריכים לבקש זאת במפורש מבית המשפט.
לחילופין ככל שבית המשפט קמא רצה, אף ביוזמתו, לקצר את תקופת עכוב ההליכים, היה צריך להורות כן במפורש במסגרת פסק הדין בתיק ישוב הסכסוך (והמבקש הביא בבקשתו דוגמאות מהפסיקה לכך), אך כאמור הוא לא עשה כן.
- חיזוק למסקנה זאת ניתן למצוא בתקנה 16(א) לתקנות הקובעת כי קיצור תקופת עיכוב ההליכים תידון לפי בקשה ספציפית מאחד הצדדים או מאת יחידת הסיוע – ולפי אחד המקרים המנויים בתקנה. היינו, אין קיצור תקופת עכוב ההליכים במשתמע מפסק דין הסוגר את תיק ישוב הסכסוך ויש לבקש קיצור כאמור במפורש מבית משפט, ולחילופין ככל שבית משפט יורה כן, אף מיוזמתו, במפורש בפסק דינו הסוגר את תיק ישוב הסכסוך.
סוף דבר
- לאור כל האמור לעיל סבורני כי דין בקשת רשות הערעור להתקבל, וכך אני מורה.
התובענה שהוגשה במסגרת תלה"מ 36592-04-19 – נמחקת בזאת.
המבקש רשאי להגיש תובענה בענין הנוגע לסכסוך משפחתי לכל ערכאה שיפוטית שלה הסמכות לדון בענין לפי דין תוך 12 ימים מיום מתן פסק דין זה, כשימי הפגרה נמנים (זו תקופת הזמן החסרה להשלמת תום תקופת עכוב ההליכים לפי החוק כעולה מסעיפים 14-15 לעיל). לא יגיש המבקש תובענה כאמור בפרק הזמן דלעיל, תהא רשאית המשיבה להגיש תביעתה מחדש.
ההוצאות שהוטלו על המבקש במסגרת ההחלטה קמא, בסך של 2000 ₪ – מבוטלות בזאת.
- בנסיבות הענין, ולאור העובדה כי גם המבקש הפר את תקופת עכוב ההליכים והגיש תובענה תוך תקופת עכוב ההליכים ואף הגיש תביעת גירושין לבית הדין השרעי כשלושה ימים טרם הגשת הבקשה לישוב סכסוך (כמתואר בהחלטה קמא ובתשובת המשיבה), איני עושה צו להוצאות.
- הערבון שהפקיד המבקש יוחזר לו באמצעות בא כוחו.
המזכירות תעביר פסק דין זה לצדדים.
פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.
ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"ט, 01 אוגוסט 2019, בהעדר הצדדים.