חלבה נ' קבוצת פרוייקטים שיקומיים אבחונית בראשית ואח'

החלטה

בפניי בקשה להארכת מועד להגשת בר"ע.

ברקע ההתדיינויות מצויות העובדות הבאות. ביום 25.11.13 ניתן פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בירושלים (כב' השופט א. שניידר) (להלן: "פסק הדין").

לטענת המבקש, פסק הדין הגיע לידיו ביום 26.11.13. לדבריו, לנושא חשיבות ציבורית בעניין זכויות האדם והילד. היות והמבקש אינו מעוניין כי הבר"ע תוגש בצורה חובבנית, ולאור העובדה שהוא עדיין לא הצליח להשיג סיוע מקצועי ראוי, הוא מבקש כי יוארך המועד להגשת בר"ע על פסק הדין.

לטענת המשיבה 1, המבקש לא הראה כי נפלה טעות עובדתית או משפטית בפסק הדין, וכי אין די באמירה לנושא פסק הדין נודעת חשיבות ציבורית. לדבריה, משלא הראה כל טעות של בית המשפט קמא, הרי שממילא אין על מה לערער. בנסיבות אלה, סבורה המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים. בנוסף, נטען כי המבקש לא פירט באיזה צעדים נקט להשגת סיוע מקצוע ראוי, וכי לו רצה, היה משיג סיוע משפטי בפרק הזמן המוקצב להגשת הבר"ע. לדבריו, הנסיבות שהמבקש טוען להן, אינן נסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו כבעל דין. כמו כן, נטען כי הנושא היה לדעת המבקש בעל חשיבות ציבורית, היה יכול לבחור להגשת תביעתו בבית המשפט השלום ובכך היה יכול להרחיב את אפשרות התביעה. יתר על כן, נטען כי הבקשה הוגשה מבלי שהיא נתמכת בתצהיר.

המבקש טען בתגובה, כי הוא הגיש את הבקשה דנן בתוך 15 ימים מיום קבלת פסק הדין. לטענתו, הערעור נסוב על טעות משפטית ועובדתית גלויה ברורה ושפוטה. לדבריו, הוא נותר חסר כל והוא אינו יכול לשכור עוד עורכי דין, והוא אינו מוכן לקבל עוד סיוע משפטי חובבני כפי שהיה בעבר. לטענתו, הוא טרח וכתב בר"ע בזמן על מנת למצות את זכויות בנו הנכה ועל מנת להעמיד את המשיבות על חומרת מעשיהן, ורק רצונו לקבל ייעוץ נוסף, הביא אותו לבקש ארכה בתום לב. המבקש מציין כי הוא אינו עורך דין ואינו מנוסה במערכת משפטית וייתכן כי מלכתחילה היה יכול להגישה תביעה בערכאה אחרת, אך מכיוון שסכום התביעה היה נמוך, סבר כי אין טעם לפנות לערכאה אחרת. הוא גם לא ידע שעליו לצרף תצהיר, וגם הפקידים שקיבלו את בקשתו, לא הנחו אותו להגיש תצהיר.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

הכלל הוא כי בעל דין נדרש לקיים את המועדים הקבועים בדין, כך גם לגבי מועד להגשת ערעור שנקבע בחיקוק. עם זאת, תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת כי לבית המשפט הסמכות להורות על הארכת המועד שנקבע בחיקוק, אולם על מנת לעשות כן, יש להצביע על "טעם מיוחד" שבגינו תיתנן הארכת המועד.

בענייננו, הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 11.12.13. בהתחשב בכך שפסק הדין הומצא למבקש ביום 26.11.13, ברי כי הבקשה הוגשה במסגרת הזמן הנתונה להגשת בר"ע. הדבר המצביע על כך שטרם נוצרה חסינות דיונית, וכי הפגיעה באינטרס ההסתמכות של המשיבים על סופיותו של פסק הדין, הנה מזערית. בנוסף, אציין כי יש בעובדה שהמבקש אינו מיוצג, וכי הוא מחפש סיוע מקצועי, כדי להוות בנסיבות העניין "טעם מיוחד" המצדיק היעתרות לבקשה.

אשר על כן, הבקשה מתקבלת. המבקש יגיש בר"ע בתוך עשרה ימים מהיום.

ניתנה היום, י"ח שבט תשע"ד, 19 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.

ראובן שמיע, רשם