חלבי נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.לפניי ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה בחיפה, (להלן: "בית משפט קמא") אשר ניתנה ביום 9.7.12 על ידי השופט שלמה בנג'ו בתיק 2281-12-11.

2.הערעור מופנה כנגד החלטת בית משפט קמא שלא לבטל את הכרעת הדין שניתנה בהיעדר.

ההליך בבית משפט קמא

3.המערער הובא לדיון בבית משפט קמא בגין עבירה של נהיגה בשכרות לפי סעיפים 62(3), 64ב(א)(ד) וסעיף 39א הכל לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 ותקנה 169א לתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961.

4.בעובדות כתב האישום נטען כי ביום 11.8.11 נסע המערער באזור חוף הכרמל בהיותו שיכור. למערער נערכה בדיקת ינשוף שהראתה כי בגופו נמצא ריכוז של 380 מיקרוגרם אלכוהול בכל ליטר אוויר נשוף.

5.המערער זומן לבית משפט קמא ליום 30.10.11. במועד זה המערער התייצב ומטעמו הופיע בא כוחו, עו"ד אברהים חסארמה. מתברר כי התיק לא היה בידי התובע במועד שנקבע להקראה ועל כן בו ביום רשם נציג המשיבה על הדו"ח שבידי עו"ד חסארמה את הפרטים הבאים: "30.10.11 על פי רישומי יחידת תביעות הועבר להשלמה"). לכן, הודיע נציג המשיבה לעורך דין חסארמה כי הוא יקבל זימון למועד שיקבע. ראו תצהיר עו"ד חסארמה מיום 31/12/12.

6.מתברר כי הזימון נשלח אל המערער בהתאם לשמו הפרטי ושם משפחתו – חלבי מנסור. אומנם צוינה תעודת הזהות של המערער, אך בכתובת נרשם: "רחוב 13, 23, דליית אל כרמל".

המערער טען כי בכפרו קיים אדם נוסף ששמו זהה לשם המערער, אך ההבדלים היחידים ביניהם הם: מספר תעודת הזהות ושם האב: שם אביו של המערער "סאלח" ושם אביו של האחר "סלאח". מכל מקום, ההזמנה לא הגיעה לידי המערער וכנראה האחר לא דרש אותה, לכן לא הייתה לו כל אפשרות לסרב לקבל את הזימון.

7.המערער ביקש מבית משפט קמא לבטל את הכרעת הדין שניתנה בהיעדרו אך בקשתו נדחתה ומכאן הערעור שבפניי.

טענות הצדדים:

8.המערער חזר על אותן טענות שהעלה בבקשתו לביטול הכרעת הדין שהוגשה לבית משפט קמא ושב והדגיש כי הוא לא זומן כדין הואיל והוא לא סירב לקבל את הזימון.

9.לדעת המערער, יש לתת לו את יומו בבית המשפט ולשם כך הוא שכר שירותיו של עורך דין שהופיע מטעמו לישיבה הראשונה. מסיבה התלויה במשיבה, הדיון לא התקיים. היה ראוי לזמן את המערער בהתאם לשמו המלא וכתובתו הנכונה, כדי למנוע מצב שבו הזימון לא יגיע לידיו.

10.המשיבה סבורה כי יש לדחות את הערעור. אין למערער כל עילה המצדיקה התערבות בהחלטת בית משפט קמא או בגזר דינו.

דיון והכרעה:

11.לאחר שעיינתי בהחלטת בית משפט קמא, בגזר הדין, באישור המסירה, בתצהיר עו"ד חסארמה ושמעתי את טענות הצדדים, אני מחליט לקבל את הערעור ולבטל את החלטת בית משפט קמא לרבות, פסק דינו.

12.המערער התייצב לדיון שהיה קבוע ליום 30/10/11 באמצעות בא כוחו עו"ד חסארמה אשר הציג את כתב האישום בפני נציג המשיבה שרשם עליו: "30.10.11 על פי רישומי יחידת תביעות הועבר להשלמה". לטענת עו"ד חסארמה נמסר לו כי הוא יזומן למועד חדש.

13.מתברר כי עו"ד חסארמה לא זומן למרות שהתייצב לדיון הראשון שנקבע וחרף זאת הזימון נשלח אל המערער. בדיקת הזימון שנשלח למערער מעלה כי הפרטים לא היו מלאים ושלמים כי הרי הוכח בפני בית משפט על פי צילום תעודות הזהות שהוגשו שקיימים שני אנשים בשם זהה. היה ראוי שהזימון למערער ישלח תוך הוספת שם אביו, גם כן.

14.המערער טוען כי הוא לא קיבל את הזימון, הואיל והוא לא הגיע לכתובתו, ועל כן, לא ניתן לומר כי הזימון לא נדרש בעטיו של המערער. לחזקת המסירה הקבועה בתקנה 44א לתקנות סדר הדין הפלילי, התשל"ד –1974, התייחס בימ"ש עליון בע"פ 6920/07 חסון נ' מדינת ישראל, (2007), נאמרו הדברים הבאים:

"התקנה איננה דורשת בחינה מדוקדקת מה עלה בגורל המשלוח ודי כי חלפו 15 ימים מיום יציאתו למען הנכון בדואר רשום וכי המערער לא הרים את הנטל להראות כי לא קיבל את דבר הדואר מסיבות שאינן תלויות בו. משקמה החזקה, יכול המערער לנסות ולסתור אותה בהליך העיקרי, תוך שיעלה טענותיו לעניין הכיתוב "לא נדרש" המופיע על אישורי ...."