תיק רבני
בית דין רבני אזורי חיפה
|
1100725-9
28/01/2018
|
בפני הדיינים:
1. הרב יצחק אושינסקי - אב"ד
2. הרב דוד גרוזמן
3. הרב אברהם דב זרביב
|
| - נגד - |
המבקשת:
פלונית
עו"ד איילת דקל
|
המשיב:
פלוני
עו"ד ראם בן ציון
|
| החלטה |
בפנינו בקשת המבקשת לחלוקת מטלטלין, בהתאם להוראת הסכם הגירושין שבין הצדדים.
הצדדים גרושים.
בית הדין עיין בעמדת שני הצדדים.
למעשה הצדדים מסכימים לחלוק את המטלטלין המשותפים בשיטת שתי הרשימות, כפי האמור בהסכם, אך חלוקים באשר לאיזון וחלוקת התכשיטים.
המשיב טוען כי רשימות האישה לא כוללות את התכשיטים שקיבלה מהבעל, ויש להכליל אותם בכלל המטלטלין לחלוקה ולהוסיפם לרשימות.
המבקשת מגיבה וטוענת כי:
א. אין לה תכשיטים.
ב. המעט שהיה לה, נמכר כדי לממן את טיסת המשיב לאומן.
ג. סוגיית התכשיטים לא עלתה כלל בהסכם הגירושין, וזו טענה חדשה שעולה היום.
ד. על פי חוק יחסי ממון, מתנות אינן בכלל האיזון.
בתגובת המשיב, הוא מכחיש טענות אלו אחת לאחת, כפי המפורט שם.
ובכן, בית הדין יציג בקצרה את עיקרון הדברים למעשה בסוגיית החזרת תכשיטים בעת הגירושין.
חרף שיטות הראשונים בשאלת השבת תכשיטים בעת הגירושין (בעיקר שיטת הריב"ש האמורה ברמ"א אבן העזר סימן צ"ט סעיף ב'), ראו מה שכתב בעל ערוך השולחן (חושן משפט סימן צ"ז סעיף ל') באשר למנהג המקובל בזמנו בדין בעל חוב הגובה מכסות אישה:
ובגדי שבת ויום טוב, יש מחלוקת אם הם דומים לבגדי חול או לכלי כסף וזהב, ויראה לי, לפי מנהג מדינותינו שדומים לבגדי חול שרוב בני אדם מקנים הבגדים אף היותר יקרים לנשותיהם ובניהם ובנותיהם לחלוטין, וכן התכשיטים שנושאת על גופה כמו נזמים וטבעות ונזמי האוזן ומרגליות שעל צווארה, מקנה לאשתו במתנה גמורה, וכשקנה אותם בעדה, הוה כהקנה לה במתנה גמורה, ואין בעל חוב גובה מהם אף לאחר מיתת הבעל כיון שהם שלה ושל בניה (כנלענ"ד, דלא כשע"מ).
הרי שכתב שעל פי המנהג בזמנו, תכשיטים הם מתנה גמורה, והם שלה לגמרי.
וכתב על כך כב' אב"ד הג"ר מימון נהרי בנימוקיו בתיק 951689/2 (פורסם):
והנה מדבריו שכתב "ויראה לי לפי מנהג מדינתנו", נראה שלא בא לחלוק על הריב"ש והפוסקים שפסקו כמותו מעיקר הדין, אלא שלטענתו דין זה תלוי במנהג המדינה, והואיל ולדבריו במדינות שלו נהגו שהבעלים מקנים בקניין גמור לנשותיהם את התכשיטים הרי אלו שייכים להם במתנה גמורה וחלוטה ללא תנאי כפי שהבאנו מהפוסקים.