פסק דין
פתח דבר
עסקינן בתביעת התובע לתשלום פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, עגמת נפש ופרסום לשון הרע. במסגרת זו עותר התובע לכך שהנתבעות תפרסמנה התנצלות בגין האירועים מושאי התביעה. (יצוין כי בהחלטה מיום 2.1.13 ובהתאם להודעת הצדדים, נמחקו מכתב התביעה רכיבי התביעה בגין פיצויי פיטורין, דמי חגים, חופשה, הפרשות פנסיוניות ודמי הודעה מוקדמת).
העובדות הצריכות לעניין ושאינן שנויות במחלוקת:
התובע עבד אצל הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת) מיום 3.1.10 עד ליום 24.5.11.
ביום 24.5.11 נקרא התובע לשיחה (להלן: השיחה או שיחת הבירור) במשרדו של מר דוד פוליטי (להלן: מר פוליטי) שהוא מנהל הנתבעת, ובה נכחו מלבד התובע, מר פוליטי, מר מנחם טרכטמן - מנהל הביטחון ברשת סופר-פארם (להלן: מנחם), וחוקר פרטי מטעם הנתבעות (להלן: החוקר). לאחר השיחה לא שב התובע עוד לעבודתו.
התובע פוטר מעבודתו ושולמו לו פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
אלו הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים:
האם זכאי התובע לפיצוי בגין לשון הרע הנובע מהאופן בו התנהלה הנתבעת מולו או שמא לנתבעת הגנות טובות כמפורט בכתב הגנתה. ככל שזכאי - מהו שיעור הפיצוי.
האם זכאי התובע לנוכח נסיבות פיטוריו לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וזאת לאור טענתו כי לא נערך לו שימוע כדין, או שמא יש לקבל טענת הנתבעת כי השיחה היא שיחת שימוע.
האם זכאי התובע לפיצוי בגין עוגמת נפש בשל נסיבות הפסקת עבודתו ובאיזה שיעור.
רקע
התובע עבד אצל הנתבעת בחנות סופר – פארם בקניון מלחה בירושלים (להלן החנות או הסניף) , כדייל מכירות במחלקת הקוסמטיקה, פחות משנה וחצי.
אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת הייתה מעסיקתו של התובע במועדים הרלוונטיים לתביעה, בהיותה זכיינית שהפעילה את החנות בקניון. בין הצדדים נטושה מחלוקת בשאלת הקשר המשפטי שישנו, אם בכלל, בין התובע לנתבעת 2.
התובע הגיש תביעתו כנגד שתי הנתבעות במשותף, בטענה שנתבעת 2 נתנה לנתבעת לנהל חנות מטעמה בקניון, ולכן הייתה ביחד ולחוד מעסיקתו של התובע (ר' סעיף 1.3 לכתב התביעה).
נתבעת 2 טענה כטענה מקדמית שיש לסלק על הסף את התביעה כנגדה, וזאת מחמת העדר עילה והעדר יריבות בינה לבין התובע. נתבעת 2 הוסיפה כי היא חברת בת בבעלות מלאה של חברת סופר-פארם (ישראל) בע"מ, שעיקר פעולתה של האחרונה הוא מתן שירותי ניהול לזכיינים. הנתבעת, כך נטען, היא הזכיינית אשר מפעילה את חנות סופר-פארם שבקניון מלחה, והיא הייתה המעסיקה של התובע.
במסגרת קדם המשפט בתיק נתנה החלטה בה נקבע, בין היתר, כי "ככל שלא תהיה הסכמה לעניין מחיקת הנתבעת 2 מכתב התביעה, כי אז תגיש ב"כ הנתבעת בתוך המועד האמור, בקשה נפרדת לדחייה על הסף. התובע יגיב לבקשה כאמור בתוך 14 יום לאחר מכן". על אף זאת לא הוגשה בקשה בעניין זה, והדיון בתיק התנהל לפיכך כנגד 2 הנתבעות במשותף, כאשר הנתבעות חזרו על הנטען בעניין אחריותה של נתבעת 2 רק בסיכומים.
לשאלת קביעת האחריות ביחס לנתבעת 2 נדרש בהמשך הדברים, לאור ההכרעה בסוגיות השונות המתעוררות בתיק .בשלב זה ההתייחסות תהיה לשתי הנתבעות גם יחד.
לטענת התובע, כפי שפורטה בכתב התביעה, בשיחה הואשם כי פעל בניגוד לנוהלי העבודה בסניף ונחשד שפעל שלא ביושר בכל הנוגע לקופת הכספים. התובע ציין כי במהלך השיחה הסכים לעבור בדיקת פוליגרף להכחשת החשדות כנגדו, אולם לאחר שקיבל יעוץ משפטי, חזר בו מהסכמה זו. לאור זאת, הושעה התובע מעבודתו בשלב ראשון, ולאחר מכן פוטר באופן מביש פוגע ומשפיל. התובע הוסיף כי השותפים בשיחה הורו לו לעזוב את עבודתו על אתר, ואל מול עובדים ולקוחות רבים עזב את עבודתו, כאשר עובדי החנות החלו משוחחים ביניהם אודות כך שהתובע "גנב וגזלן אשר מעל באמון, גנב מתוך קופת הכספים ובשל גניבתו פוטר".
התובע טען כי האופן שבו נוהלה השיחה, שלא במקום אינטימי, ובנוכחות מנחם, גרמה לעובדים להסיק שהוא גנב, עובדה המהווה פרסום אסור של לשון הרע, ופגיעה בשם הטוב. כמו כן פיטוריו נעשו ללא שימוע, וללא שנתנה לו אפשרות להשמיע את דבריו, לפיכך תבע התובע ברכיב של אי מתן זכות טיעון סך של 84,000 ₪. התובע תבע גם פיצוי בסך של 50,000 ₪, בגין עגמת נפש שנגרמה לו לטענתו עקב פיטוריו, נסיבות הפיטורים, הפגיעה בשמו הטוב, במעמדו המקצועי ובכבודו.