פסק-דין
1.לפני תביעה על סך 6,000 ₪ אשר עניינה נסוב סביב חוזה קבלנות בדמות הובלת ארון בגדים השייך לתובע מדירה בעיר בית שמש לדירה בירושלים בתמורה לסך של 500 ₪.
2.אליבא דגירסת התובע, כפי שנטענה בכתב התביעה, ההסכם בין הצדדים היה להובלת ארון בגדים הכוללת בחובה את פירוקו מנקודת המוצא, הובלתו, וכן הרכבתו בנקודת היעד. לטענתו, הנתבע (ולהלן: "המוביל"), ניסה לסחוט אותו ולהעלות את מחיר ההובלה וזאת בניגוד למה שסוכם ביניהם מבעוד. במועד ההובלה, ה- 23.4.13 המוביל התעכב במשך 3 שעות משהשעה היעודה. בסופו של יום, העבודה לא בוצעה במלואה שכן, הובלה הסתיימה בהנחת הארון ברחוב מרחק של 70 מטרים ממקום היעד. לאור סירובו למלא אחר ביצוע העבודה מחד ולהוציא קבלה אודות התמורה ובמהלך דין ודברים שהתנהל בין הצדדים, התובע שילם למוביל סך של 480 ₪ וקיבל לידיו חשבונית/קבלה. עוד נטען, כי הארון לא הגיע בשלמותו ונמצא חסר חלק מן חלקיו השונים. הואיל והמוביל לא עמד בהתחייבותו, ולאחר שהתובע חרף מאמציו לא הצליח להוביל את הארון אשר נשבר, מן הרחוב אל ביתו וזאת אף באמצעות אשתו, למחרת היום גילה, כי חלקיו השונים ככל הנראה נגנבו ו/או נעלמו מן הרחוב. לאור אלה, הלה, אשר היה זקוק לארון רכש ארון חדש.
3.אליבא דגירסת הנתבע, כפי שנטענה בכתב ההגנה, התובע הזמין הובלה כאמור לעיל, אך במהלכה טלפן התובע למוביל וטען, כי בעקבות ריב עם אמו, הוא אינו חפץ עוד בקבלת הארון ואף לא ישלם בגין ההובלה. על כן, נתבקש התובע להובילו בחזרה אל נקודת המוצא – בית שמש. המוביל השיב לתובע, כי הואיל והארון פורק, זאת באמצעות נגר אשר הגיע במיוחד ופירק את הארון וכי הובלתו כבר נמצאת בעיצומה אין הוא יכול לשוב על עקבותיו ופניו מועדות למקום היעד בירושלים. כמו כן, הנתבע טען, כי בעקבות התעקשותו של התובע לפרוק את הארון בדרך עפר הקרובה לכניסה לבניין נתקע זה הראשון בדרך עפר במשך כשעתיים אשר גררה אף הזמנת שירותי חילוץ. בעניין התשלום סוכם, כי התובע ישלם לנתבע סך של 500 ₪ (לא כולל מע"מ), ובפועל שילם התובע סך 400 ₪ כאשר 100 ₪ הנותרים הם עבור העלאת הארון אל הבית וכמו כן, הרכבתו. כך סוכם, כי ירשם בחשבונית אשר סופקה לתובע.
4.בדיון מיום 22.8.13 טען התובע, כי אשתו היא זאת אשר יצרה את ההתקשרות הראשונית וכי המוביל הגיע באיחור רב. בתחילה ביקש התובע מן המוביל שישאיר את הארון בסמוך לבית ולאחר מכן, חזר בו וביקש מן המוביל להעלותו אל הבית אך זה סרב לעשות כן.
5.בדיון מיום 12.1.14 העיד הנתבע בפני. לדבריו, בעת שטלפן שותפו אל התובע במהלך הדרך, התברר, כי מדובר בהובלה לקומה ראשונה ולא בקומת קרקע כפי שסוכם. ביחס לטענת העלאת המחיר נטען, כי הנתבע ביקש תוספת של 100 ₪ לצורך העלאת הארון לקומה הראשונה והרכבתו. כמו כן, הנתבע הוסיף, כי לבקשתו של התובע הוא שכר את שירותיו של "מרכיב", וזאת לצורך פירוק הארון והרכבתו בנקודת היעד. (עמ' 3 ש' 18 לפרוטוקול). לאחר התחפרות המשאית, שילם התובע לנתבע סך של 400 ₪ בצירוף מע"מ לאחר שהראשון סרב להעלאת הארון לביתו לצורך הרכבתו. בנוסף, טען הנתבע, כי הותיר את הארון במצבו התקין וכי התובע ניסה להרים את הארון ביחד עם חברו אך ללא הצלחה דבר שהוביל לשבר במראה.
6.לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתשתית הראייתית אשר הונחה בפני, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין התביעה להידחות, ולהלן נימוקיי: יוער כבר עתה כי גרסאות שני הצדדים לוקים בחוסר עקביות לאורך התנהלות ההליך. מעיון בטענותיו של הנתבע עולה, כי ישנו שוני בין הנטען בכתב הגנתו לבין עדותו בפני. בכתב ההגנה נטען, כי התובע הוא זה אשר טלפן למוביל וביקש מהנתבע שישוב על עקבותיו בעקבות ריב עם אמו, ומנגד מעדותו של הנתבע עולה, כי הנתבע הוא זה אשר יצר קשר טלפוני עם התובע במהלך הנסיעה באמצעות שותפו, שוני זה לטעמי עולה לכדי גרסאות שונות וסותרות.
אף עדותו של התובע בפני נמצאה בלתי קוהרנטית ומלאת כשלים. בכתב התביעה טען, כי המוביל לא שעה לבקשתו לפרוק את הארון בסמוך לבית. מעדותו במהלך הדיון טען, כי בתחילה לא חפץ בשירות ההרכבה ובנשיאת הארון אל הבית ולאחר מכן התחרט אך המוביל לא שעה לבקשתו ובסופו של יום ניסה הוא בעצמו להובילו אל ביתו. ביחס לשבירת הארון הנני סבור מנתוני התיק כי התובע הוא זה שאחראי לשבירתו עת נשא אותו אל ביתו לאחר שהמוביל לכאורה סרב לעשות כן. זאת כאמור בכתב התביעה בהאי לישנא "משלא הצלחתי להעלותו לבדי לדירתי (הארון אף נשבר בניסיונות) והותרתי אותו בלית ברירה ברחוב בו נזרק"
כאמור לעיל, הן התובע והן הנתבע, לא הביאו לעדות את האנשים אשר היו עמם באותה השעה. התובע בחר שלא להעיד את אשתו, והנתבע בחר שלא להעיד את מרכיב הריהוט.
נוכח עדויות סותרות אלו והכשלים שנפלו בעדויות הצדדים,כפי שפורטו לעיל, סבורני, כי יש לייחס משקל רב לחשבונית מס/ קבלה מס' 1507 שהונפקה מיד בסמוך להתרחשות נשוא תיק זה. כאשר אין חולק, כי סכום התמורה הינו נמוך מהסכום שסוכם בין הצדדים וכי נרשמו על גביה במפורש המילים "הובלה ללא אחריות". קרי, העובדה שהתמורה שולמה לאחר ביצוע העבודה ובאופן חלקי מלמד על הסכמת הצדדים לסיום ביצוע חוזה הקבלנות באופן שבו הוא הסתיים. ראייה זו תומכת בגירסת הנתבע הן באשר לסיום ביצוע ההובלה באופן שבוצע בפועל והן באשר להסרת האחריות לגורל הארון מאותה עת ואילך. יתרה מכך, אף לו אלה לא היו פני הדברים סבורני, כי דין התביעה להידחות זאת נוכח ההתנהלות המחדלית של התובע באופן שבחר להפקיר את הארון ברשות הרבים , התנהלות המנתקת לטעמי כל קשר סיבתי בין מעשי או מחדלי הנתבע לבין הנזק שנגרם לתובע בגין אובדנו.
7.סוף דבר- דין התביעה להידחות. התובע יישא בהוצאות ההליך בסך 500 ₪.
המזכירות תדאג לשלוח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.
בקשת רשות ערעור לבית משפט מחוזי בתוך 15 יום.
ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ד, 24 ינואר 2014, בהעדר הצדדים.