החלטה
1. לפניי בקשת רשות להתגונן.
המדובר בבקשת רשות להתגונן שהוגשה בתובענה שנפתחה בבית משפט זה בהליך של סדר דין מקוצר על ידי המשיבה, לסילוק ידו של המבקש. בתובענה נטען, כי בעבר ניתנה למבקש רשות חינם להתגורר במבנה ב' במשק, על ידי המשיבה שהינה בעלת זכויות במשק כבר רשות. לטענתה, באמצעות אפוטרופסותה, הגברת שולמית חסאן זבאן, הודיעה במהלך דצמבר 2008 על הפסקת מתן רשות חינם במבנה ב' ודרשה מהמבקש לפנות המשק לאלתר וכסרב לעשות כן, הוגשה התובענה דנן.
מצאתי לנכון לציין שהמשיבה (היא החסויה, באמצעות אפוטרופסותה, מגישת התביעה) הינה דודתו של המבקש והמבקש והאפוטרופסה הינם אחים.
2.המבקש בבקשת רשות להתגונן טען, כי יש להורות על מחיקת הכותרת ולהעביר התיק לפסים של סדר דין רגיל. לעניין זה אוסיף, כי החלטתי בבקשה למחיקת כותרת ניתנה ביום 22/3/2009 ובה קבעתי כי הבקשה למחיקת כותרת נדחית מהטעמים המפורטים בהחלטה.
כטענה מקדימה טען המבקש, כי יש להורות על העברת התיק לבית משפט לענייני משפחה, הואיל והסכסוך האמיתי הוא בין המבקש לאחותו.
לגופם של דברים טען הוא, כי התגורר בנכס במהלך כל השנים על פי רצון החסויה ובעדודה וכי המשיבה, אשר מונתה כאפוטרופסית לרכוש החסויה, אינה רשאית לפעול בניגוד לרצון החסויה ואף אם מדובר ברשות חינם, אין היא רשאית לבטלה, בניגוד לרצון החסויה.
המבקש הוסיף וטען, כי תמך בחסויה במהלך כל השנים והחסויה אמצה אותו כבנה ומשכך, הינו מתגורר מזה כ- 25 שנה במבנה ב'. המבקש הוסיף וטען, כי סעד החסויה, השגיח עליה והתייחס אליה כאל אמו.
לטענתו החסויה הודיעה לו בעבר כי מבנה ב' שייך לו בלבד ואף מנעה מאחרים להתגורר במבנה זה עת שהה במאסר.
המבקש אף הוסיף וטען, כי אין המדובר ברשות חינם, הואיל וכתוצאה מהרשות שניתנה לו, נדרש להוציא כספים על מנת לדאוג לרווחת החסויה, השתתף בתשלומים שהוצאו לשם טיפול בחסויה ואף דאג לטיפוח המשק. המבקש אף פרט הסכומים אותם טען, כי השקיע והוציא , על פי רצון החסויה, לטענתו.
3.מנגד, טענה המשיבה, כי דין הבקשה להידחות.
לטענתה, יש להורות על מחיקת סיכומי המבקש בשים לב לכך שחרגו ממספר העמודים שנקבעו בהחלטתי. המשיבה הוסיפה וטענה, כי הבקשה אינה מגלה כל הגנה ולו בדוחק. לטענתה, העובדה שהמבקש מפר (כך נטען) צו מניעה שניתן במסגרת התיק, יש בה בכדי להצביע על התנהלותו של המבקש. המשיבה אף טענה כי כל טענותיו הינן טענות מופרכות ומהן ניתן ללמוד כי עסקינן המפר חוק סדרתי. המשיבה אף טענה, כי הציגה מסמכים בכתב שמהם ניתן ללמוד כי מדובר בדברים שלא היו מעולם והמדובר בהגנת בדים.
לסיכומיה צרפה המשיבה שלל מסמכים, אשר לטענת המשיבה יש בהם בכדי להפריך טענות המבקש.
4.לאחר הגשת הסיכומים הגיש המבקש בקשה להוציא המסמכים שצורפו לסיכומים מהסיכומים וכן בקשה להורות על מחיקת חלק מסיכומי המשיבה, הואיל ומדובר בראיות שלטענתו "הוגנבו" לסיכומים. מנגד, טענה המשיבה שמדובר בבקשה ללא תצהיר, אשר דינה להידחות על הסף ואף נטען, כי למבקש אין כל ראיה שיש בה בכדי לתמוך בטענותיו.
דיון:
5.ראשית, אדרש לטענת הצדדים באשר למחיקת הסיכומים והראיות שצורפו להם. אכן, כטענת המשיבה לא היה מקום להגיש סיכומים אשר עולים על מספר העמודים כפי שצוינה בהחלטתי. עם זאת, והואיל ולא נגרם למשיבה כל נזק כתוצאה מכך, בשים לב לכך שהגישה סיכומיה לאחר הגשת סיכומי המבקש ואף יכלה לטעון בענין אורך הסיכומים שהוגשו עם קבלת סיכומי המבקש ולא להמתין להגשת סיכומיה ולאחר שנוכחתי שאף המשיבה הגישה סיכומים על פני ארבעה עמודים חרף החלטתי לפיה יוגשו שלושה עמודים בלבד, הרי שאין להיעתר לבקשה למחיקת סיכומים.
לאחר שעיינתי בסיכומי הצדדים אף לא מצאתי לנכון לאפשר צירופן של ראיות חדשות ובמיוחד לנוכח העובדה שבמהלך הדיון שהתקיים בתיק, לא התרתי צרופן של ראיות חדשות והנסיון לצרף ראיות חדשות לסיכומים ללא נטילת רשות, הוא מעשה פסול. לעניין זה נפסק זה מכבר, כי הניסיון "להגניב" ראיות שלא הוגשו כדין, וזאת על-ידי צירופן לסיכומים, הוא נוהג פסול, ויש לגנותו (ראה ע"א 621/85 לומניץ נ' פקיד שומה תל אביב 5, פ"ד מב (3) 177, 182). לפיכך, לא מצאתי לנכון להתייחס לכל האמור בסיכומים ואשר מתייחס לראיות החדשות שצורפו לסיכומים ובית המשפט יתעלם מכל התייחסות למסמכים החדשים בסיכומי המשיבה. אומנם טענה המשיבה, כי יש לדחות הבקשה בהיעדר תצהיר כמצוות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, אולם בשים לב לכך שמדובר בבקשה הנסמכת על החומר המצוי בתיק ועל ההלכה הפסוקה, איני מוצאת צורך לצרף תצהיר לתמיכה בבקשה להוצאת מסמכים ומחיקת סיכומים ואין להיעתר לבקשה למחיקת הבקשה..
6.המשיב הוסיף וטען, כי עסקינן בבקשה אשר מהותה סכסוך בתוך המשפחה ויש להעבירה לבית המשפט לענייני משפחה, בשים לב לכך שהסכסוך האמיתי הוא בין המבקש לאפוטרופסה, היא אחותו. המשיבה בתגובתה לא נדרשה כלל וכלל לטענה זו במסגרת סיכומיה, אולם חרף זאת, לא מצאתי לנכון לקבל הבקשה הגם שהסכסוך האמיתי הוא בין שני אחים ולא בין המבקש לחסויה ואפרט.
כבר נקבע זה מכבר שעל מנת שהתביעה תחשב לעוסקת ב"עניני משפחה" המסורים לסמכות הייחודית של בית המשפט לענייני משפחה, עליה לענות על האמור בסעיף-קטן 1(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, כאמור: "תובענה אזרחית בין אדם או עזבונו לבין בן משפחתו, או עזבונו, שעילתה סכסוך בתוך המשפחה, יהא נושאה או שוויה אשר יהא" (הדגשה שלי- ע.ג). לפיכך, המדובר בשתי דרישות מצטברות: האחת, התביעה צריכה להיות בין בני משפחה. והשניה, עילת התביעה צריכה להיות סכסוך בתוך המשפחה. הדרישה השנייה פורשה ברע"א חבס נ' חבס פ"ד נד (4) 337, 344 כמכוונת לכך "שהסכסוך המשפחתי תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה... יש לאתר את גורמי הסכסוך השונים תוך בחינת השאלה אם לגורמים המשפחתיים הייתה השפעה נכבדה וחשובה להיווצרותה של עילת התביעה". בענין הנדון, המבקש לא טען דבר בעניין. כל שנטען בהקשר זה) הוא שהמבקש והמשיבה אחים הם. המבקש לא טען כי המחלוקת בין הצדדים הושפעה, קודמה באופן משמעותי או נגרמה כתוצאה מהסכסוך המשפחתי. במצב דברים שכזה נקבע בפסק הדין לעיל:
"אין כל צידוק בריכוז זה אם האופי המשפחתי של הסכסוך אינו בעל תרומה משמעותית. במצב דברים זה אין נדרשת מומחיותו של בית המשפט לענייני משפחה. נהפוך הוא, מן הראוי הוא שהסכסוך בין בני המשפחה ייפתר באופן שבו נפתרו סכסוכים אזרחיים בדרך כלל, כלומר בבתי המשפט האזרחיים המתמחים בכך".