עיריית נתניה נ' דקל

פתח דבר

על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") המקנה לבית המשפט סמכות לדון בעבירה נושא כתב האישום בתיק זה אף בהעדר התייצבות של הנאשם ועל מנת לחסוך מזמנם של הצדדים ניתנת בזאת הכרעת הדין בהעדר הצדדים ומבלי לזמנם להתייצב לשימועה והיא תשלח אליהם על ידי המזכירות.

על פי סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי אני מודיע כבר בראשית הדברים כי החלטתי לזכות הנאשמת.

ההליך

לנאשמת שבפני מיוחסת בכתב האישום עבירה על סעיף 7(א) לחוק העזר לנתניה (שמירת הסדר והנקיון) התשמ"ג -1982 (להלן: "חוק העזר") שזו לשונו –

"לא יזרוק אדם, לא ישאיר ולא יניח, ולא ירשה לזרוק, להשאיר או להניח אשפה במקום ציבורי או פרטי, אלא בכלי אשפה שהותקנו בהתאם להוראות חוק עזר זה".

המאשימה טענה כי ביום 29.9.14 בשעה 20:06 ברחוב נתן יונתן 22 בנתניה, נמצא כי הנאשמת השליכה או הרשתה להשליך קרטונים במקום ציבורי, שלא בכלי אשפה.

בדיון שהתקיים ביום 24.3.16 כפרה הנאשמת באשמה שיוחסה לה ולפיכך נקבע התיק להוכחות. מטעם המאשימה העיד הפקח, מר יורי וולוביק, מנהל היחידה לפיקוח סביבתי בשיטור העירוני של עיריית נתניה (להלן: "הפקח" או "העד") אשר רשם את הדו"ח בגינו הוגש כתב האישום.

מטעם הנאשמת העידו הנאשמת בעצמה ומר יצחק גנון – מנהל חברת הניהול של הבניין ברחוב נתן יונתן 22.

בשל העובדה שישיבת ההוכחות הסתיימה לאחר תום שירותי הקלדנות ביום הדיון הגישו הצדדים סיכומיהם בכתב.

דיון והכרעה

כאמור, מטעם המאשימה העיד הפקח אשר רשם את הדו"ח בגינו הוגש כתב האישום (ת'1 ו-ת'2) וצילם את התמונות אשר הוגשו כחלק מת'1.

אין חולק כי הפקח לא ראה את הנאשמת, או מי מטעמה, בעת זריקת הפסולת אלא ראה את הפסולת כשהיא מונחת בשטח הציבורי.

על פי עדות הפקח, ביום 29.9.14, עת סייר ברחוב נתן יונתן במהלך משמרת, הבחין בערימת פסולת בשטח הציבורי מול בניין מספר 22. לדבריו, בערימת הפסולת שכללה קרטונים, פסולת ביתית ופסולת בניין, מצא קרטונים עם מדבקות הנושאות את שמה של הנאשמת (עמ' 6 לפרוטוקול שורה 4).

עוד מסר הפקח בעדותו כי על גבי המדבקות צוינו תאריכי ביצוע הזמנות שבצעה הנאשמת – האחד יום לפני רישום הדו"ח והשני שבועיים קודם לכן, וכי הקרטונים הכילו קרטונים נוספים ואשפה ביתית (שם, שורות 16-15).

באשר להנחיות העיריה לגבי פינוי פסולת ציין הפקח בחקירתו (שם, שורה 29 – עמ' 7 שורה 7) כי –