חרסה סטודיו - יצרני כלים סניטריים בע"מ נ' חרזאן

לפניי בקשה מטעם הנתבע להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר, וכן התנגדות לביצוע שטר. הבקשה להארכת מועד הוגשה לאחר כ- 28 שנים מיום פתיחת תיק ההוצאה לפועל. הניסיונות להביא את הצדדים להסכמות במתווים שונים לא צלחו, ולפיכך יש צורך בהכרעה.

הרקע להליך והשתלשלות העניינים:

1. השתלשלות העניינים שהובילה לבקשות שלפניי אינה שגרתית, ואעמוד עליה להלן.

2. ביום 12.02.1992, קרי לפני כ- 28 שנים, הגישה חברת סולכור-ערד לשיווק וקניות (1965) בע"מ (להלן: "חברת סולכור") בקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב במסגרת תיק מס' 01-15548-92-7 (להלן: "תיק ההוצל"פ") למימוש שני שיקים: האחד על סך 2,696.42 ₪; והשני על סך 4,062.52 ₪ המשוכים מחשבון הגב' סמירה חרזאן, אשר חזרו מהסיבה שהחשבון מוגבל (להלן: "השיקים").

3. יוער כבר עתה, כי בעלי הדין הנוכחיים בתיק אינם בעלי הדין המקוריים בתיק ההוצאה לפועל, ועל כך אעמוד בהמשך.

4. ביום 01.01.2020 הגיש הנתבע כאן, מר פתחי חרזאן, שהוא בעלה של הגב' סמירה חרזאן ואשר צורף מאוחר יותר כחייב נוסף בתיק ההוצאה לפועל, התנגדות לביצוע שטר יחד עם בקשה להארכת מועד.

5. בהתנגדות נטען, כי חברת סולכור שהיא הזוכה המקורית בתיק ההוצאה לפועל נמחקה מרשם החברות ואיננה קיימת עוד, וכי החייבת המקורית הגב' סמירה חרזאן קיבלה הפטר בעקבות הליך פש"ר ונמחקה מתיק ההוצאה לפועל. על כן, אין יריבות משפטית בין הזוכה המקורית, חברת סולכור, והתובעת שהיא הזוכה הנוכחית בתיק ההוצאה לפועל, חברת חרסה סטודיו - יצרני כלים סניטריים בע"מ, לבין הנתבע. נטען עוד כי התובעת הנוכחית אינה אוחזת כשורה וכדין בשיקים. בהתנגדות נטען, כי הנתבע אינו חתום על גבי השיקים ולא ידוע לו מה הקשר בינו לבין הזוכה המקורית והזוכה הנוכחית (התובעת). לפיכך, יש לסגור את תיק ההוצאה לפועל. בהתנגדות נטען, כי על התובעת להמציא לידי הנתבע מסמכים ויפוי כח עדכניים.

6. בעקבות הגשת ההתנגדות והבקשה להארכת מועד, הועבר העניין לבית משפט השלום בעכו ונקבע דיון לפניי.

7. לאחר סבב בקשות, תגובות ותשובות בעניין מועד הדיון והתייצבות נציגי הצדדים והשלמת מסמכים, הן בתיק זה והן בתיק נוסף המתנהל בבית משפט זה נגד הנתבע (ת"ט 24967-01-20), התקיים לפניי דיון ביום 18.06.2020.

8. כפי שצוין בפתח הדברים, ניסיונות להביא את הצדדים במהלך הדיון (וגם לאחר הדיון), להסכמות במתווים שונים, לא צלחו. לפיכך, הנתבע נחקר וכן נשמעו לפניי סיכומי ב"כ הצדדים לצורך הכרעה בתיק.

9. מאחר ולהשתלשלות העניינים בתיק ההוצאה לפועל לאחר הגשת השיקים לביצוע, ישנה משמעות לצורך ההכרעה בבקשה להארכת מועד ואף בהתנגדות וזאת בשים לב לחקירת הנתבע ולמסמכים שהוצגו לפניי במהלך הדיון, ראיתי לעמוד עליה באופן כרונולוגי, כדלקמן:

10. תיק ההוצאה לפועל נפתח כאמור ביום 12.02.1992.

11. ביום 06.03.1992 עודכן סטטוס מסירת האזהרה בתיק ההוצאה לפועל.

12. ביום 18.03.1992 הגישה הגב' סמירה חרזאן, החייבת בתיק ההוצל"פ, התנגדות לביצוע שטר. להתנגדות צורף תצהיר מיום 11.03.1992 [מוצג רנ/2], לפיו הוכחשה קבלת תמורה בגין השיקים וכן הוכחשה היריבות בין הזוכה לחייבת בתיק ההוצאה לפועל.

13. ביום 21.05.1992 התקיים דיון בהתנגדות. בהעדר התייצבות המתנגדת נדחתה ההתנגדות [מוצג רנ/3].

14. ביום 06.07.1992 הוגשה בקשה לביטול ההחלטה נשוא דחיית ההתנגדות [מוצג רנ/4].

15. ביום 08.09.1992 התקיים דיון בבית משפט השלום בתל אביב בבקשה לביטול ההחלטה הנ"ל. הגב' סמירה חרזאן לא התייצבה לדיון, אלא בעלה, הנתבע כאן. בפרוטוקול הדיון נרשם כי הגב' סמירה אינה קשורה לחוב, אלא הנתבע עצמו אשר ביצע את העסקה וחתם על השיקים. בשל כך ולאור המלצת בית המשפט הגיעו הצדדים להסכם פשרה לתשלום מלוא החוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל בתשלומים. הסכם הפשרה קיבל תוקף של החלטה באותו יום [מוצג רנ/5].

16. הסכם הפשרה הופר, ובעקבות כך צורף הנתבע כאן כחייב נוסף בתיק ההוצאה לפועל בהתאם להחלטה מיום 02.03.1993 [מוצג רנ/6]. הנתבע אישר והודה בחקירתו לפניי כי לא שילם סכום הפשרה וכי ידע על צירופו כחייב נוסף בתיק ההוצאה לפועל (ראו: שורות 8-17 בעמ' 2 לפרוטוקול הדיון מיום 18.06.2020). יחד עם זאת, הנתבע הכחיש את חתימתו על אזהרת ההוצאה לפועל מיום 31.05.1993 [מוצג רנ/8].

17. לאחר צירוף הנתבע כחייב בתיק ההוצאה לפועל ועדכון מסירת האזהרה, הגיש הנתבע ביום 23.10.1995 בקשה להכריז עליו כחייב מוגבל בהוצאה לפועל תוך צירוף תיק ההוצאה לפועל דנן לבקשתו [מוצג רנ/10]. אמנם הנתבע הכחיש את הבקשה, אך הוא הודה במשלוח מכתב על ידי עו"ד מטעמו ביום 08.11.1995 לתיק ההוצאה לפועל דנן המודיע על צירוף התיק הפרטני לתיק האיחוד [מוצג רנ/11].

18. למעשה תיק ההוצאה לפועל נכלל בתיק האיחוד במשך שנים רבות. במשך אותה תקופה שולמו על ידי הנתבע תשלומים עיתיים על-חשבון החוב, וזאת במסגרת תיק האיחוד.

19. כמו כן, במסגרת תיק ההוצאה לפועל ננקטו נגד הנתבע הליכי הוצאה לפועל שונים, בתקופה שלא היה כלול בתיק האיחוד, ובהם עיקול מיטלטלין בבית בשנת 1996 [מוצג רנ/15]; חקירת יכולת בשנת 2003 [מוצג רנ/16]; ופקודות מאסר בשנת 2008 [מוצגים רנ/13+14+17].

20. ביום 06.11.2019 הגיש הנתבע בקשה להפחתת הריבית בתיק ההוצאה לפועל, אשר נדחתה בהתאם להחלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 10.11.2019 [מוצגים רנ/18+19].

21. בנוסף לכך, הנתבע אישר בחקירתו כי התנהלו נגדו שלושה הליכי פש"ר שבמסגרתם הצהיר על החוב נושא תיק ההוצאה לפועל כחלק ממסת החובות שלו (ראו: שורות 29-33 בעמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיון 18.06.2020).

    טיעוני הצדדים:

22. לטענת הנתבע בבקשה להארכת מועד ובהתנגדות, אין כל קשר ויריבות בינו לבין הזוכה המקורית והנוכחית (התובעת) בתיק ההוצאה לפועל, זאת בנוסף להכחשת העילה השטרית נגדו. בעדותו לפניי, הודה למעשה הנתבע בקיומו של החוב, בהשגת הסכם פשרה בין הצדדים והפרת ההסכם - דבר שהביא לצירופו כחייב נוסף בתיק ההוצאה לפועל, וצירוף תיק ההוצאה לפועל לתיק האיחוד שהתנהל נגד המבקש והצהרה על החוב דנן במסגרת הליכי הפש"ר.

23. ב"כ הנתבע טען בסיכומיו, כי חלק מהמסמכים נתגלו לראשונה במסגרת ההליך ולאחר הגשת תגובת התובעת ביום 16.03.2020, ולא לפני כן. נטען עוד, כי אין בידי הנתבע מידע כיצד הוחלפו הזוכות בתיק ההוצאה לפועל. ב"כ הנתבע הכחיש את המסמכים שצורפו לתגובת התובעת הנ"ל בעניין המחאת הזכות והחלפת זהות הזוכה בתיק ההוצל"פ. נטען עוד כי ההתנגדות הוגשה בעקבות דחיית הבקשה להפחתת הריבית בתיק ההוצאה לפועל והפניית הנתבע להליך של התנגדות. לגבי האיחור בהגשת ההתנגדות, נטען כי מדובר בסעד מן הצדק, מאחר והנתבע הסתבך במאות תיקים במיליוני שקלים, חלקם מרצון וחלקם שלא מרצון והפך לאדיש לחובות עד שהחליט לצאת ממעגל החובות, ולכן יש הצדקה להארכת המועד לצורך בירור הטענות על אף שהודה בעבר בדבר חתימתו על השיקים. נטען כי הוא הודה בחוב מטעמי "כבוד" לאישתו ו"לקח את התיק על עצמו". נטען, כי יש לבטל את הסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים בעבר מאחר ואישתו של הנתבע נשארה חייבת בתיק ההוצאה לפועל. ב"כ הנתבע הוסיף והעלה טענות לעניין הצורך להתחשב בנסיבותיו האישיות והקשות של הנתבע והצורך במתן לו הזדמנות להשתקם "ולעמוד על רגליו".

24. מנגד, ב"כ התובעת, טענה כי דין בקשותיו של הנתבע להידחות. לטענת ב"כ התובעת, נוכח מכלול השתלשלות העניינים בתיק ההוצל"פ כפי שהובאה לעיל, לרבות הגשת התנגדות בשנת 1992 כאשר הנתבע חתם בעצמו על התצהיר במקום אישתו זאת בנוסף להודאתו בחתימה על השיקים במקום אישתו, וכן התנהלותו בתיקי הפש"ר - אין לקבל את ההתנגדות. אשר לבקשת הארכת המועד, טענה ב"כ התובעת כי הבקשה לא נומקה ולא הוסברה בכלל זאת בנוסף להעדר סיכויי הגנה, והתנהלות הליכי הוצאה לפועל ופש"ר במשך כ- 27 שנים דבר אשר סותר את טענתו של הנתבע כי לא ידע על קיומו של תיק ההוצאה לפועל. ב"כ התובעת ביקשה לדחות טענתו המרכזית של הנתבע לעניין החלפת הזוכה נוכח העובדה כי בעבר הוגשה בקשה במסגרת תיק ההוצאה לפועל וניתנה החלטה להחלפת הזוכה שהפכה להיות החלטה חלוטה. לכן, יש לדחות את טענת הנתבע לעניין העדר היריבות עם הזוכה הנוכחית (התובעת).

25. ומכאן להכרעה בבקשות שלפניי.

    דיון והכרעה:

26. לאחר דיון שנערך לפניי במהלכו נחקר הנתבע ונשמעו סיכומי ב"כ הצדדים, ולאחר שעיינתי במכלול החומר הכתוב בתיק לרבות בקשות ותגובות הצדדים והמסמכים שהוגשו לתיק, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים על רקע כל אלה והוראות הדין הרלוונטיות, באתי למסקנה כי דין הבקשה להארכת המועד מטעם הנתבע להידחות ובהתאמה דין ההתנגדות להידחות. להלן טעמיי לכך.

     

    כללי -

27. כלל ידוע ומושרש הוא, כי לכל בעל דין עומדת הזכות הבסיסית, כי יתנהל לגביו הליך משפטי הוגן. הצורך להגן על תקינות ההליך השיפוטי הוא צורך בסיסי ויסודי מנשמת אפו של ההליך המשפטי, ונועד למנוע פגיעה בבעלי דין ובאימון שרוכש הציבור בהליכים המשפטיים.

28. באוגוסט 1967 נחקק חוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: "חוק ההוצאה לפועל"). החוק נועד להעמיד לרשות הציבור מנגנון, באמצעותו יוכל בעל דין לממש פסק דין, שניתן לטובתו על ידי בית משפט כנגד מי שחויב בדין. בצד זה, נקבעו בחוק ההוצאה לפועל הוראות נוספות המאפשרות לנקוט בהליכי הוצאה לפועל גם במספר מקרים נוספים. שתי ההוראות הבולטות ביותר מבין אלה, הן הוראות סעיפים 81א ו-81א1 לחוק ההוצאה לפועל. הראשונה, הוראת סעיף 81א, אשר נוספה לחוק בשנת 1968, לפיה ניתן להגיש לביצוע בהוצאה לפועל שטרי חליפין, שטרי חוב ושיקים; השנייה, הוראת סעיף 81א1, אשר נוספה לחוק בשנת 2002, ולפיה ובהתקיים תנאים מסוימים ניתן להגיש להוצאה לפועל - באופן ישיר - "תביעה על סכום קצוב", כפי שמגישים פסק דין של בית משפט.

29. אם כן חוק ההוצאה לפועל, מקנה לזוכה המחזיק בשיק את הזכות לפתוח תיק הוצאה לפועל לצורך גבייתו, וכך נקבע בסעיף 81א(א) לחוק "שטר חליפין, שטר חוב ושיק כמשמעותם בפקודת השטרות (בחוק זה – שטר) ניתנים לביצוע כמו פסק דין של בית משפט".

30. חייב שנפתח נגדו תיק הוצאה לפועל רשאי מכוח סעיף 81א(ג) "להגיש התנגדות לביצוע הבקשה, שתהא נתמכת בתצהיר ובו יפורטו העובדות ונימוקי ההתנגדות, ומשהוגשה ההתנגדות יעכב רשם ההוצאה לפועל את הביצוע ויעביר את הענין לבית המשפט; לענין הדיון בבית המשפט רואים את ההתנגדות כבקשת רשות להתגונן בדיון מקוצר לפי תקנות סדר הדין". תקנה 106(א) לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1980 קובעת כי "התנגדות לפי סעיף 81א(ג) לחוק תוגש תוך שלושים ימים מיום שהומצאה האזהרה..". ולעניין הגשת התנגדות באיחור קובעת תקנה 109(א) לתקנות כי יש להגיש בקשה להארכת מועד בצירוף תצהיר וכתב התנגדות ורשם ההוצאה לפועל יעביר אותה לבית המשפט המוסמך לדון בהתנגדות. תקנה 109(א3) קובעת כי בית המשפט שהועברה אליו בקשה להארכת מועד כאמור בתקנת משנה (א) או (א1) מוסמך "להאריך את המועד להגשת ההתנגדות, והגשתה במועדים שקבע בית המשפט, תיחשב כאילו הוגשה בתוך שלושים ימים מיום שהומצאה האזהרה ויחולו עליה תקנות 106 ו-108..". תקנה 128(א) לתקנות ההוצאה לפועל מחדדת וקובעת כי ".. נקבעו מועדים בתקנות אלו, רשאי רשם ההוצאה לפועל להאריכם מטעמים מיוחדים שרשם; מועד שבסדר דין בפני בית משפט, רשאי בית המשפט להאריכו, לפי הקבוע בתקנות סדר הדין" (ההדגשה שלי ר.נ.).

31. מהאמור עולה, כי עם הגשת התנגדות לביצוע שטר, במועד או באיחור, והעברת העניין לבית המשפט המוסמך, הופכת בקשת הביצוע לתביעה בסדר דין מקוצר, כאשר במוסד התובענה בסדר דין מקוצר, עומדת מערכת איזונים מיוחדת הכוללת: האינטרס של התובע על-פי תביעה שלכאורה אינה מוטלת בספק לממש את זכותו, וכן אינטרס ציבורי כללי המבקש להגביר את יעילותה של המערכת השיפוטית ומניעת הכבדה בדיון בתביעות שהצלחתן מובטחת, מצד אחד; והזכות להתגונן של הנתבע בהליך דיוני רגיל המוכרת כאינטרס דיוני בסיסי של הנתבע, הדומה בטיבה לזכות הגישה לערכאות הנתונה לתובע, הנחשבת זכות חוקתית רמת מעלה, מצד שני. הצורך באיזון בין האינטרסים הנ"ל, הביא לפסיקה ענפה שנתגבשה במהלך השנים, לפיה התביעה בסדר דין מקוצר מעמידה בפני הנתבע "משוכה" דיונית טרומית, בדמות הצורך בקבלת רשות להתגונן. יחד עם זאת, הרשות להתגונן ניתנת כל אימת שקיים, ולו "קצה-חוט" המצדיק בירור שיפוטי. די לנתבע להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן. רק הגנת בדים (sham defence) תצדיק דחיית הבקשה (ראו: ע"א 8493/06 עיזבון המנוח ציון כהן ז"ל נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (17.10.2010) והאסמכתאות המאוזכרות שם; ע"א 5063/08 מ. ציג בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (21.12.2011); דוד בר אופיר סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה (מהדורה 12, 2014) בעמ' 147)).

    "טעם מיוחד" להארכת מועד שנקבע בחיקוק -

32. בהתאם להוראות חוק ותקנות ההוצאה לפועל, יש להגיש את ההתנגדות לביצוע שטר תוך 30 ימים מיום מסירת האזהרה (יוער, כי בתקופה הרלוונטית לתביעה דנן המועד עמד על 20 ימים). מדובר במועד שנקבע בחיקוק.

33. נקודת המוצא היא, כי בעל דין נדרש להקפיד ולעמוד במועדים הקבועים בדין (ראו: בש"א 5636/06 נשר נ' גפן (23.08.2006)). כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע להליך משפטי; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול ההליך באיחור.

34. בהליכים אזרחיים, קבעת תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, כי משנקבע בחיקוק מועד "לעשיית דבר שבסדר דין", רשאי בית המשפט להאריך המועד "מטעמים מיוחדים שיירשמו". לעומת זאת, בהליכים פליליים, רשאי בית המשפט להאריך מועד, כאשר על בעל דין המבקש זאת לבסס "טעם ממשי המניח את הדעת" לאיחור, אשר עוצמתו הנדרשת פחותה מאשר ה"טעם המיוחד" בהליך האזרחי.

35. בפסיקה נקבע כי לגבי מושגים מסוג זה כגון "טעם מיוחד", שהם בגדר אמת-מידה (סטנדרט) להבדיל מכלל המוביל לתוצאה דיכוטומית, ההנחיה החקיקתית היא כללית, והתוכן הממשי והקונקרטי נקבע על-ידי בית המשפט, על פי שיקולים של מדיניות משפטית. המשמעות שתינתן למונח "טעם מיוחד" היא אפוא פועל יוצא של איזון הולם בין השיקולים והאינטרסים המתחרים העומדים בבסיסו (להרחבה ראו: בר"מ 6094/13 לאול מדהנה נ' המשרד לקליטת עליה (10.12.2013) (להלן: "עניין מדהנה")).

36. ביסוד הדרישה להראות "טעם מיוחד" להארכת מועד עומדים על כף המאזנים שני שיקולים עיקריים המושכים לכיוונים מנוגדים: מן העבר האחד, ניצבת השאיפה לאפשר למתדיין הבא בשערי בית המשפט למצות את זכות הגישה לערכאות שהקנה לו המחוקק; מן העבר האחר, עומד אינטרס סופיות הדיון (ראו: בג"ץ 681/12 גרינשפן נ' היועץ המשפטי לממשלה (19.9.2012)). מסגרת זמנים ברורה נדרשת לשם השגת יעילות, ודאות משפטית ומניעת עינוי דין. משחלף המועד הקבוע, רשאי הצד השני להניח שהסיכון והטרחה הגלומים בהתדיינות ובניהול הליך משפטי הם נחלת העבר ולא יטרידוהו עוד. בתי המשפט נדרשים אף הם למסגרת ברורה של מועדים כדי לוודא שהמשאב היקר ביותר של מערכת המשפט – הזמן השיפוטי – ינוצל כראוי ושמערכת השפיטה תספק צדק מהיר, שהוא יסוד חיוני לצדק איכותי (ראו: רע"א 1643/00 פנינת טל השקעות בכ"מ נ' פקיד שומה ירושלים, פ"ד נה(4) 198 (2000)).

37. האיזון הראוי בין האינטרסים השונים מתבטא בצורך להצביע על "טעם מיוחד" להארכת מועד שנקבע בחיקוק. על המבקש הארכת המועד מוטל הנטל להציג טעמים טובים שיהא במשקלם המצטבר כדי להטות את כף המאזניים ולסטות מן הכלל בדבר סופיות הדיון. על רקע זה נקבע בפסיקה פעמים הרבה כי טעם מיוחד להארכת מועד הוא, ככלל, אירוע שמנע מבעל דין לפתוח בהליך במועד מטעמים שאינם תלויים בו או בבא כוחו. עם זאת, ואף שמדובר בשיקול מרכזי, ניצבים לצידו שיקולים נוספים ובהם, בראש ובראשונה, סיכוייו של ההליך העיקרי (סיכוייו בנסיבות הקונקרטיות ובמקרה שיש קושי להעריכן, סיכוייו לפי סוגו); וכן שיקולים הנוגעים, בין היתר, לסיבות לאיחור בהגשת ההליך (אם המבקש היה תם לב, התרשל או השתהה – ובאיזו מידה, אם היה מיוצג, אם נפלה טעות שבדין); למידת ההסתמכות של הצד שכנגד על סופיות ההליך; לאינטרס של הציבור או של צדדים שלישיים בהכרעה בהליך; לחשיבות הזכויות הנדונות ולמידת הפגיעה בהן; ולמיהות המבקש (פרט או רשות). ברי כי אין מדובר ברשימה ממצה, והשאלה אם נמצא "טעם מיוחד" להארכת מועד תוכרע בכל מקרה לפי נסיבותיו, ובהתאם לאיזון הראוי בין שיקולים אלה ואחרים (לפירוט הנסיבות שהוכרו כטעם מיוחד והשיקולים הצריכים להכרעה, ראו: "עניין מדהנה", לעיל).

38. בהקשר זה, וגם כאן הדברים נכונים לגבי סדרי הדין בכללם ולא רק לגבי קציבת מועדים, ניתן למצוא בפסיקה גישה המאפשרת גמישות-מה בסדרי הדין, שהקו המנחה אותה הוא ש"הפרוצדורה אינה מיטת סדום" (כדבריו הנודעים של השופט צ' ברנזון בע"א 189/66 ששון נ' קדמה, פ"ד כו(3) 477, 479 (1966)), ולצדה גישה המעדיפה הקפדה על סדרי הדין גם במחיר של אי בירור זכויות מהותיות לגופן, והתומכת ברעיון ש"אמנם אין הפרוצדורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום" (כדברי השופט מ' עציוני בע"א 103/71 נורדיה נ' בכר, פ"ד כו(1) 320, 325 (1972)).

39. ככלל ובצד הגישות השונות, ניתן לומר כי בפסיקה ניכרת מגמה כללית של הגמשת המדיניות הנוגעת להארכת מועדים, וזאת כחלק ממדיניות השואפת לבירור זכויותיהם המהותיות של בעלי הדין לגופן, ומתוך ראיית סדרי הדין ככלים שנועדו לשרת את המטרה העיקרית שהיא בירור המחלוקות שבין הצדדים והכרעה בהן. מגמה זו באה להגשים, ככל שניתן, את זכות הגישה לערכאות, שהפכה לזכות חוקתית ובפועל אומצה בפסיקה אמת מידה "מרוככת" לבחינת בקשות מהסוג האמור. וכך, למשל, באים הדברים לידי ביטוי בפסיקת בית המשפט העליון: "לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של אותו 'טעם מיוחד'. נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ'טעם מיוחד' המצדיק הארכת המועד..... לעניין זה יש גם להתחשב בסיכוייו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד...." (רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, (21.4.2015)

40. ואכן, כדבר שבשגרה נדרשים בתי המשפט ובתי הדין בערכאות השונות לעריכת איזונים בין האינטרסים והערכים המנוגדים במסגרת בקשות להארכת מועד ממינים ומסוגים רבים. מציאות זו הביאה לפיתוח פסיקתי משמעותי של דיני הארכת המועדים, ובכלל זה קביעות נקודתיות במקרים קונקרטיים בשאלת קיומם או העדרם של "טעמים מיוחדים" להארכת המועד, כשהם נדרשים (עב"ל (ארצי) 33351-11-12 מוחמד דולאני נ' המוסד לביטוח לאומי (16.09.2017)).

41. על רקע הדברים האמורים ניתן לעבור ולבחון קיומם של שיקולים מיוחדים נוספים להארכת מועד שנקבע בחיקוק בהקשר של ההוצאה לפועל, ולאחר מכן הכרעה בטענות הצדדים הפרטניות.

     

     

    שיקולים נוספים בבחינת ה"טעם המיוחד" להארכת מועד בהתנגדות -

42. לאחר שעמדתי על מניין השיקולים בבחינת "הטעם מיוחד" להארכת מועד שנקבע בחיקוק, ראיתי להוסיף ולהבהיר גם את הנקודות הבאות ביחס לבקשה להארכת מועד בהליך לגביו היא מתבקשת, קרי התנגדות לביצוע שטר שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל.

43. ראשית, בהליך של הארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר עסקינן במתן הזדמנות ראשונה לבעל דין בפני הערכאה הדיונית לממש את יומו בפני בית המשפט, להבדיל ממקרים שהם בבחינת הזדמנות שניה כגון הארכת מועד להגשת ערעור. על כן, נקבע בפסיקה כי יש מקום להקל יותר בעת הארכת המועד בהליך המהווה הזדמנות ראשונה מאשר מתן הזדמנות שנייה לבעל דין שעליו לשכנע שוב ערכאה שיפוטית בצדקת טענותיו (ראו והשוו: בש"א 5778/94‏‎ ‎מדינת ישראל‎ ‎נ' ארגון סוכנים ובעלי דלק בישראל ו- 23אח'‏, פ''ד מח(4) 872 (1994));

44. שנית, תיק הוצאה לפועל הוא לרוב תיק עם תנועה, אשר במסגרתו ננקטים נגד החייב הליכים מהליכים שונים, ביניהם עיקולי צד ג' ועיקולי מיטלטלין, הגבלות ועוד, באופן שאינו מותיר הרבה ספק כי החייב מודע לקיומו של תיק ההוצאה לפועל. דברים אלו מקבלים משנה תוקף ככל שהליכים ננקטים במשך שנים רבות, מאחר וככל שחולף זמן רב יותר שבמהלכו ננקטים הליכי גבייה, מתעצמת ומתעבה הזכות הדיונית המוגנת של הזוכה שלא להיות מוטרד בהליכים נוספים, ובכך תיחלש ההצדקה להיעתר לבקשה להארכת מועד;

45. שלישית, בבחינת בקשת הארכת מועד בהליך הקשור להוצאה לפועל וכשיקול של מדיניות משפטית, יש לתת את הדעת לתכליות חוק ההוצאה לפועל. בפסיקה נקבע שמנגנון ההוצאה לפועל צריך להיות יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית, כאשר אינטרס הזוכה במימוש זכויותיו והגנה על קניינו הוא בעל בכורה. עם זאת, המחוקק ראה לנגד עיניו גם את החייב, וביקש שלא להפוך חייב על ידי הפעלת מנגנון ההוצאה לפועל, לחסר כל ולנטל על החברה ועל כן יש לשמור על כבודו של החייב ולהגן על הזכות לקיום מינימאלי (להרחבה ראו: ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' פישמן, פ"ד מ"א(1), 369 בעמ' 374 (1987); רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3) 360 בעמ' 374-375 (2001); בג"ץ 10662/04 חסן נ' המוסד לביטוח לאומי (28.02.2012); רע"א 1814/12 עסאם אבו סלאח נ' בנק הפועלים בע"מ (27.03.2012)). בכל מקרה, במסגרת האיזון בין התכליות השונות, יינתן משקל נכבד לאינטרס של הזוכה (רע"א 5137/11 פלוני נ' עו"ד עודד הכהן (2011));

46. ורביעית, דחיית בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לאחר שנים רבות מפתיחת תיק ההוצאה לפועל שבמהלכם צבר החוב הפרשי הצמדה וריבית פיגורים אינה מעמידה את החייב בפני שוקת שבורה, שכן עומדת בפניו אפשרות להגשת בקשה להפחתת הפרשי הצמדה וריבית שצבר חוב פסוק במשך שנים לפי סעיף 81א(3)(ג). ההוראה נמצאת בסעיף 81א(4) לחוק, אשר קובעת כי "רשם ההוצאה לפועל רשאי, מיוזמתו או לפי בקשת החייב ולאחר שנתן לזוכה הזדמנות לטעון את טענותיו, להפחית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, את תוספת הריביות הנצברות בתיק ההוצאה לפועל". רוצה לומר, כי לחייב בתיק הוצאה לפועל קיימת תרופה מיוחדת של הגשת בקשה להפחתת חלק מהחוב הפסוק (להרחבה ראו והשוו: ת"א (צפת) 18456-03-13 עו"ד יוסף עוז נ' שמשון הלאל (18.08.2013)).

    מן הכלל אל הפרט -

47. בנסיבות המקרה שלפני, עסקינן באיחור משמעותי מאד בהגשת ההתנגדות. אמנם הנתבע הכחיש בחקירתו הנגדית קבלת אזהרת ההוצאה לפועל בעקבות צירופו כחייב נוסף בתיק ההוצאה לפועל. ברם, לא התרשמתי כי יש ממש בטענה כנגד חוקיות ההמצאה. מה גם שהנתבע לא הכחיש בבקשתו ובהתנגדותו קבלת אזהרת ההוצאה לפועל.

48. אף אם לצורך הדיון בלבד אקבל את טענת הנתבע כי לא קיבל לידיו את האזהרה, אין בכך כדי להועיל לו. אולם, למסירת האזהרה בהליכי הוצאה לפועל נודעת חשיבות רבה, והיא מהלך חיוני טרם נקיטה בהליכים, כך שכל עוד לא נמסרה לחייב האזהרה לא מתחיל מניין הימים להגשת ההתנגדות, וכל ההליכים שננקטו נגדו בטלים. ברם, ככל שיתברר כי החייב ידע ידיעה מלאה, ספציפית, ברורה ומוצקה כנדרש אודות ההליכים שננקטו כנגדו, וכי השתהה בהגשת ההתנגדות, הדבר עולה כדי ניצול לרעה של הליכי בית המשפט בהתנהגות המגיעה לחוסר תום לב דיוני.

49. בענייננו, הנתבע הודה בחקירתו הנגדית כי היה מודע להחלטה נשוא צירופו כחייב בתיק ההוצאה לפועל שניתנה ביום 02.03.1993 (ראו: שורות 12-14 בעמ' 2 לפרוטוקול מיום 18.06.2020). זאת ועוד סעיף 7(ג1) לחוק ההוצאה לפועל קובע כדלקמן: "הגיש החייב בקשה בתיק הוצאה לפועל שנפתח נגדו, יראו אותו כמי שהומצאה לו האזהרה בהמצאה מלאה ביום הגשת הבקשה האמורה, אלא אם כן הורה רשם ההוצאה לפועל אחרת". בהתאם להוראה זו, מתבקשת השאלה מתי לראשונה הגיש הנתבע בקשה בתיק ההוצאה לפועל? הנתבע אישר בחקירתו הנגדית כי עו"ד מטעמו שלח מכתב בעניין צירוף התיק הפרטני לתיק האיחוד עוד ביום 08.11.1995 [מוצג רנ/11]. זאת ועוד, הנתבע הודה ואישר ידיעתו על קיומו של תיק ההוצאה לפועל שבאה לידי ביטוי בהתייצבות לדיונים, בנקיטת הליכים פרטניים לרבות פקודות מאסר, בצירוף התיק הפרטני לתיק האיחוד וגם בהצהרה על החוב במסגרת הליכי הפש"ר, ואף בהגשת בקשה לאחרונה להפחתת הריביות בתיק. כל ניסיון למנות את תקופת 30 הימים שהקציב המחוקק להגשתה של התנגדות לביצוע שטר מטעם הנתבע לאחד המועדים הנ"ל, מביא אותי למסקנה חד משמעית כי המועד להגשת ההתנגדות חלף מזה זמן רב, מאחר ובפועל, הנתבע הגיש את בקשתו להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע השטר רק בינואר 2020.

50. נוכח משכו הרב של האיחור בו עסקינן, הנטל על הנתבע לשכנע כי מתקיימים "טעמים מיוחדים" להארכת מועד הוא משמעותי, שהרי ככל שמתארך משך האיחור, קשה יותר להיעתר לבקשת הארכה. הקושי מתחדד לא רק בגין משך האיחור, אלא גם בגין העובדה שהנתבע פנה בהזדמנויות שונות בבקשות לתיק ההוצאה לפועל כאשר בחלק מהפעמים הנתבע היה מיוצג על-ידי עורך-דין. אף-על-פי-כן, לא ראה הנתבע בכל אותן שנים להגיש בקשה מתאימה להארכת מועד.

51. בהתחשב בכל אלה, ההיעתרות לבקשת הארכה של הנתבע אינה אפשרית. מחדלו של הנתבע להגיש בקשה מתאימה לאורך שנים רבות אינו מתיישב עם החובה לקיים את המועדים הקבועים בדין, הן לצורך הגנה על אינטרס צפיות והסתמכות של בעל-הדין שכנגד, והן לצורך שמירה על האינטרס הציבורי הכללי לסופיות הדיון ולוודאות משפטית בהפעלתם של סדרי הדין.

52. זאת ועוד וחרף האיחור הניכר, הבקשה של הנתבע להארכת מועד אינה מניחה הסבר כלשהו מדוע היא הוגשה רק כעת, וכל שצוין בה הוא כי הצורך בהגשתה עלה בעקבות החלטת רשם ההוצאה לפועל בבקשה להפחתת הריבית. ואולם, אין בכך בכדי לסייע לנתבע. גם לא נטען בפני שמדובר בטעות בדין שגרמה לאיחור בהגשת ההתנגדות, ואין בבקשה פירוט לגבי המאמצים אשר נעשו על מנת לברר את זכויותיו של הנתבע, ואף לא נטען כי הסיבה לאיחור נובעת מסיבות חיצוניות שאינן בשליטתו של הנתבע. במקרה דנן, מסקנתי היא כי השתהותו  היתירה של הנתבע נעוצה כל כולה בו עצמו, ומחדליו של הנתבע עולים כדי זלזול והתעלמות מדעת מההליך המשפטי.

53. זה המקום לציין, כי בסיכומי ב"כ הנתבע נשמעו לראשונה טענות שלא נטענו בבקשה ובתצהיר שהנתבע סבל ממצבו מיוחד של חובות רבים והפך לאדיש ביחס לחובותיו ולכן לא הגיש התנגדות במועד וכי לקח את החוב על עצמו במקום אישתו. טענות אלו, לא רק שלא בוססו אלא שאין די בהן בכדי להצדיק הארכת מועדים, וזאת בשל שני נתונים הקשורים להתנהלותו של הנתבע, שלא ניתן להתעלם מהם: ראשית, הנתבע הגיש בקשה לאיחוד תיקים ולהכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים לצורך תשלום חובותיו במרוכז וללא הפעלת לחצים מצד הנושים; שנית, אין מחלוקת כי הנתבע ניסה לשקם את עצמו על ידי נקיטת הליכי פש"ר, אף יותר מפעם. העובדה שפעם אחר פעם ניסה הנתבע להסדיר את חובותיו עומדת בסתירה לטענה כי הפך אדיש לחובותיו.

54. לא נעלמה מעיני העובדה כי הליך ההתנגדות הוא הזדמנות ראשונה לנתבע להביא את טענותיו בפני בית המשפט. יחד עם זאת, בשקלול השיקולים הנוספים לרבות תכלית חוק ההוצאה לפועל, ונקיטת הליכים במשך שנים רבות נגד החייב תוך שיהוי ניכר בהגשת הבקשה ובשים לב לאינטרס ההסתמכות של התובעת, מביאים למסקנה כי אין הצדקה להארכת המועד. בהקשר זה נזכיר עוד את מושכלות היסוד, לפיהן: "... שום מערכת שיפוטית לא תוכל לשאת משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף תוך ניצול לרעה של סדרי הדין ובזבוז של משאביה. תהליך עשיית הצדק איננו שייך רק למתדיין בודד במנותק מהאינטרסים של יריביו וזכות הגישה לבית המשפט אינה כוללת בחובה את הכוח לפגוע מעבר למידה הראויה באינטרסים לגיטימיים של בעל הדין שכנגד" (ראו: רע"א 83/01 טובה וייס נ' יוסף מרדכי, פ"ד נה(3), 730 ,עמ' 732-733 (2002)).

55. בהמשך לדברים האמורים אציין כי לגישתי, הנתבע לא עמד בנטל להצביע כי עומדים לו סיכויי הגנה טובים ואפשריים בהליך לגופו. כבר נקבע בפסיקה, כי ככל שסיכוייו של ההליך שמתבקשת ארכה להגשתו נמוכים, כך נחלשת ההצדקה למתן הארכה המבוקשת (ראו והשוו: בש"א 795/20 שגיא נ' נגרי (30.1.2020)). בענייננו, סיכוייו הלכאוריים של ההליך, שעניינו התנגדות לביצוע שטר מטים את הכף לעבר דחיית הבקשה. אבהיר את מסקנתי.

56. הגנת הנתבע מתמקדת בעיקרה בזהות הצדדים בתיק ההוצאה לפועל. הנתבע, טען כי מבחינתו זו "חידה" כיצד צורף לתיק ההוצאה לפועל וכיצד הפכה התובעת העיקרית לזוכה בתיק ההוצאה לפועל. ברם, במהלך חקירתו של הנתבע ולאור המסמכים שהוצגו לבית המשפט, סופק הסבר משכנע, אל מול טענות הנתבע לעניין הצדדים. ההחלטה בעניין החלפת זהות הזוכה ניתנה על ידי רשם הוצאה לפועל עוד בשנת 2006 והפכה לחלוטה (ראו: נספח 8 לתגובת התובעת מיום 16.03.2020). כמו כן, צירוף הנתבע כחייב בתיק ההוצאה לפועל בוצע בהתאם להחלטה חלוטה משנת 1993 (!!) וזאת ללא קשר לחתימתו או אי חתימתו של השיקים נשוא תיק ההוצאה לפועל.

57. הגנתו של הנתבע לא רק שקרסה בעת חקירתו הנגדית והתבררה כלא נכונה לרבות בעניין החתימה על השיקים, אלא שלא עוררה טענות בכלל שראויות לבירור. אעיר כי ניסיון הנתבע לתקוף את הסכם הפשרה מכוחו צורף כחייב בתיק ההוצאה לפועל, אין מקומה במסגרת הגשת התנגדות, אלא בהליך נפרד ועצמאי. הנה כי כן, אין לנתבע סיכויי הגנה אשר מצדיקים הארכת המועד.

58. בהתחשב בכל אחד מהטעמים עליהם הצביע הנתבע, בנפרד ובמצטבר, אין בכך כדי להצדיק את הארכת המועד, בשים לב למשכו הניכר של האיחור ולפגמים בהתנהלותו הדיונית של הנתבע ובסיכויי ההגנה הנמוכים מאוד.

59. מעבר לדרוש אציין כי ביחס להתנגדות לביצוע השטר לגופה – אני בדעה כי טענות ההגנה כפי שפורטו לעיל, לרבות בסוגית זהות הצדדים והחתימה על השיקים, אינן מקימות הגנה לנתבע. אמנם, בשלב של התנגדות לביצוע שטר שכמוה כבקשת רשות להתגונן, די בכך שהנתבע יצביע על הגנה אפשרית כדי שתינתן רשות להתגונן מפני התביעה, בלא שבית המשפט נדרש לבחינה של שאלות מהימנות או להערכת טיב הראיות. יחד עם זאת, קו ההגנה של הנתבע קרס בעקבות חקירתו הנגדית והגשת המסמכים לבית המשפט שסתרו את גרסתו וכל טענותיו.

    סוף דבר:

60. אני דוחה בקשת הנתבע להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע שטר ובהתאם דוחה את ההתנגדות לביצוע שטר.

61. הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪. סכום ההוצאות יתווסף לחוב הפסוק בתיק ההוצאה לפועל מס' 01-15548-92-7.

62. באחריות ב"כ התובעת לעדכן את תיק ההוצאה לפועל בפסק דין זה.

63. המזכירות תמציא העתק מפסק דין זה לב"כ הצדדים.

     

    ניתן היום, א' אלול תש"פ, 21 אוגוסט 2020, בהעדר הצדדים.