חרפוש נ' מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ

החלטה

לפנינו בקשת הנתבעת לצירוף ארבעה נתבעים נוספים ולמשלוח הודעות לצד ג' נגדם.

ההליך עניינו תביעת התובע, שהינו תושב השטחים, לזכויות בגין תקופת עבודתו במשחטה המופעלת על ידי הנתבעת באיזור תעשיה עטרות, וזכויותיו בגין סיום עבודתו. לטענת התובע, תקופת עבודתו במשחטה היתה מחודש 9/00 עד לחודש 5/06.

הנתבעת אינה מכחישה כי היא הפעילה את המשחטה בה עבד התובע בתקופה בה הוא טוען כי עבד בה, אלא שלטענתה בתקופה זו היא הפעילה את המשחטה באמצעות קבלנים. ארבעת האנשים שצירופם כנתבעים וכצדדים שלישיים התבקש, הם הקבלנים שבאמצעותם הפעילה הנתבעת את המשחטה כקבלנים שהעסיקו את עובדי המשחטה, ובכללם את התובע.

בהתאם לכך, הנתבעת מכחישה כי התקיימו בינה לבין התובע יחסי עובד ומעביד.

לטענת הנתבעת בבקשתה לצירוף ארבעת האנשים שלטענתה הפעילו עבורה את המשחטה כקבלנים והעסיקו את התובע, הואיל ולא היה העסיקה את התובע אלא ארבעת הקבלנים שצירופם מבוקש, היה על התובע לצרף אותם מלכתחילה לתביעתו ועל כן יש לצרפם כנתבעים וכן כצדדים שלישיים.

התובע מתנגד לבקשה וטוען כי הנתבעת לא ביססה את טענתה בדבר התקשרות קבלנית בינה לבין האנשים שצירופים כנתבעים וכצדדים שלישיים התבקש בכל חוזה.

לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה הגענו למסקנה שדין הבקשה להידחות.

סמכות בית הדין להורות על צירוף נתבעים מעוגנת בתקנה 18 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, והפעלתה תיעשה כאשר נחה דעתו של בית הדין "שנוכחותו בבית הדין דרושה כדי לאפשר לבית הדין לפסוק ולהכריע ביעילות ובשלמות בכל השאלות הכרוכות בתובענה".

השאלות שבמחלוקת בתובענה הן שאלת קיומם של יחסי עובד ומעביד בין התובע לבין הנתבעת, על רקע טענת הנתבעת כי למרות שהתובע עבד בחצריה, הוא הועסק על ידי קבלנים שונים. בנסיבות אלה, בהתאם להלכה הפסוקה, על הנתבעת מוטל להוכיח את טענתה כי חרף העובדה שהיא ה"משתמש" הישיר בעבודת התובע, התקיימה התקשרות משפטית בין התובע לבין הקבלנים שמטרתה אינה נוגדת את תכלית משפט העבודה (דב"ע נב/3-142 חסן עליאה אלהרינאת נ. כפר רות, פד"ע כד 525).

לצורך הכרעה בשאלה זו איננו סבורים שנדרשת נוכחותם של הקבלנים הנטענים כנתבעים, ומכל מקום, נוכחותם כבעלי דין בהליך אינה נדרשת לצורך הכרעה יעילה ושלמה בשאלה אם התקיימו בין התובע לבין הנתבעת יחסי עובד ומעביד.

התובע מבקש לתבוע את הנתבעת בלבד. בכך שהוא מתנגד לבקשה לצרוף הקבלנים הנטענים, הוא מסתכן בכך שאם תתקבל טענת הנתבעת בדבר זהות מעבידו של התובע, תביעתו תידחה. עשויה גם להיות חשיבות לנוכחות הקבלנים לצורך יכולתו של התובע להוכיח את תביעתו. ואולם, בשיקול הדעת הנתון לבית הדין לפי תקנה 18 לתקנות, יש לתת משקל לרצונו של התובע בקביעת זהות הנתבעים. במילים אחרות: יש לשקול את העובדה שקבלת הבקשה משמעותה כפיית התובע לנהל תביעה נגד אנשים שהוא אינו חפץ לתובעם.

מאחר שרצונו של התובע הינו לתבוע את הנתבעת בלבד, עלינו לבחון את השאלה אם כיבוד רצון זה פוגע ביכולתו של בית הדין להכריע ביעילות ובשלמות במחלוקת שבין הצדדים. כאמור, אנו סבורים שהתשובה לכך הינה בשלילה, ומכל מקום, באיזון בין הצורך לכבד את רצונו של התובע בקביעת זהות הנתבעים וההכבדה, ככל שישנה, על יכולתו של בית הדין להכריע ביעילות ובשלמות בשאלות שבמחלוקת, גובר לדעתנו השיקול הראשון. בהקשר זה אנו לוקחים בחשבון שלנתבעת הזכות להזמין לעדות את הצדדים שביקשה לצרף כבעלי דין (בין כנתבעים או כצדדים שלישיים) ולדרוש מהם להביא עמם לעדותם מסמכים.

אין מקום לקבלת הבקשה למשלוח הודעות לצד ג', באשר לבית הדין אין כל סמכות לדון בעילת ההודעה לצד ג', שאינה נובעת מיחסי עובד ומעביד אלא מחוזה קבלנות אזרחי (ככל שאכן יוכח שקיים כזה חוזה).

לאור כלל האמור לעיל החלטנו לדחות את בקשה הנתבעת לצירוף נתבעים ולאישור משלוח הודעות לצדדים שלישיים.

הנתבעת תשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, ט' שבט תשע"ב, 02 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

נציג ציבור

נציג ציבור