ח.ע נ' ג'ראמנה ואח'

פסקדין

הצדדים השלישיים:

1. בני עאדל בטאח לבניה בע"מ

ע"י עוה"ד מוסא שלבי

2. אמית הנדסה כחול לבן בע"מ

3. בנק מזרחי טפחות בע"מ

4. כלל חברה לביטוח בע"מ

צדדי ג' 2 – 4 ע"י עוה"ד ארז בלוך

אירוע בו עובד באתר בניה, היוצא להפסקת אוכל בשעות הקטנות של הבוקר, ובדרכו למקום ההפסקה מקצר את הדרך ועולה על מגדל - פיגום ותוך כדי נופל מגובה. האם יש אחריות למעסיקו, לקבלן המשנה שפיקח עליו ונתן לו את ההוראות  או לקבלן הראשי? אלו השאלות המרכזיות העומדות בבסיס תביעה זו שהוגשה על ידי הנפגע והמוסד לביטוח לאומי , המבקש לשבב את התגמולים ששולמו לנפגע. במידה והתשובה לכך חיובית עולות לצד זאת שאלות משנה של חלוקת אחריות בין הגורמים השונים שפעלו בשטח במישורים הנזיקיים, והביטוחיים - חוזיים, לרבות שאלת גובה הנזק.

רקע וטענות הצדדים

1. לפני תביעה לנזקי גוף שהוגשה על ידי התובע ילידי 21/3/1995. על פי הנטען בכתב התביעה התובע עבד ביום התאונה שתתואר להלן באתר בניה של בנק מזרחי טפחות ברחוב אבא הלל סילבר 13 בלוד בשירות הנתבע מס' 1 ( להלן: ג'ראמנה ). עוד נטען כי ביום 16/7/2014 בשעה 3:20 לפנות בוקר בעת שהתובע עבד בעבודות תפסנות בפרויקט, על פיגום בגובה רב, לפתע מסיבה שאינה ידועה לו החליק ונפל מגובה של 4 מטר וכתוצאה מכך  נגרמו לו נזקי גוף. התובע טוען כי בעת אירוע התאונה, העבודות בפרויקט בוצעו בשעות הלילה, בשל העובדה שהיה זה חודש הרמדאן בו רוב העובדים צמים משך היום. עוד נטען כי באתר לא הייתה תאורה מספקת והעבודות בוצעו בעלטה שסיכנה את הפועלים. בנוסף נטען שלא סופקה לתובע רתמת בטיחות.

            ממקום התאונה הובהל התובע באמצעות אמבולנס לבית חולים "אסף הרופא" כשהוא סובל מדפורמציה משמעותית בקרסול רגל שמאל וכשהוא מקובע לקרש גב וצווארון. בבית החולים אובחן התובע כסובל משברים בעצם הפיבולה של רגל שמאל. במהלך אשפוזו התובע עבר הליך ניתוחי והותקן לו מכשיר ע"ש אליזרוב לקיבוע השבר. התובע נזקק לטיפולים נוספים במסגרת קופת חולים ופגיעתו הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי כפגיעה בעבודה. התובע תמך את תביעתו בחוות דעתו של ד"ר קליגמן, מומחה בתחום האורתופדי, שקבע כי לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור 28%.

            בכתב התביעה נטען כי בזמן התאונה היה ג'ראמנה מבוטח בביטוח חבות מעבידים על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן: הכשרה ). נטען עוד, שנתבעת מס' 3  ( להלן: אמית הנדסה ) הייתה בזמן אירוע התאונה הקבלן הראשי או מבצע בניה בפרויקט. נתבעת מס'  4 ( להלן: בנק מזרחי ) הייתה בזמן התאונה מזמינת העבודה או יזמית הפרויקט או בעלת המקרקעין או מבצעת הבנייה ואילו נתבעת 5 (להלן: כלל ) הייתה המבטחת של אמית הנדסה ובנק מזרחי בביטוח אחריות.

2. נתבעות 1 ו-2 כפרו באחריותן לאירוע התאונה וטענו כי התאונה ארעה בשל רשלנותו או אשמו הבלעדי של התובע שפעל על דעת עצמו בפזיזות, בחוסר זהירות ובניגוד מוחלט להנחיות והוראות שקיבל ממי מהנתבעות. לחילופין נטען, כי גורמים אחרים, לרבות הנתבעות 3 ו-4, היו בעלות היכולת למנוע את התאונה, שכן מקום האירוע הוא בבעלותן או באחריותן. עוד נטען, כי מערכת היחסים בפרויקט הייתה שבנק מזרחי הזמינה את אמית הנדסה, אשר בתורה שכרה את שירותי חברת בני עאדל בטאח בע"מ ( להלן: בטאח ). בטאח שכרה את שירותי ג'ראמנה. ההדרכות באתר והאחריות על המתרחש בו נעשו או צריכים היו להיות על ידי בנק מזרחי או אמית הנדסה או בטאח. נתבעות 1 ו-2 שיגרו הודעה לצד שלישי כנגד בטאח, אמית הנדסה, בנק מזרחי וכלל. ההודעה לצד השלישי היא הודעה להשתתפות נזיקית, אם כי נטען שבטאח ואמית הנדסה התחייבו לבטח את ג'ראמנה בביטוח אחריות. נטען עוד, כי כלל ביטחה את צדדי ג' 1-3 בביטוח אחריות צד ג'. כמו כן נטען, כי כלל ביטחה את אחריות ג'ראמנה במסגרת פוליסת צד ג' או במסגרת פוליסה אחרת בביטוח ראשוני, ולחילופין, יש לראות בכלל והכשרה כמבטחות את ג'ראמנה בביטוח כפל.

3. נתבעות 3-5 טוענות כי יש לדחות את התביעה נגדן בהעדר אחריות, כאשר כתב ההגנה כולל הכחשות כלליות וגורפות הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק.

            בטאח בכתב הגנתה טוענת שיש לדחות את ההודעה על הסף בהעדר יריבות. נטען שביום 3/3/2014 נערך הסכם בין בטאח לבין אמית הנדסה לבניית מבנה בפרויקט בעבור המזמינה בנק מזרחי. בטאח טוענת כי עבדה באתר העבודה עם צוות עובדים והיא זו שהייתה אחראית ישירה על עובדיה. בחודש 07/14 הוסכם בין בטאח לג'ראמנה, שהוא קבלן עצמאי לעבודות בנייה, שג'ראמנה יעבוד עם צוות עובדיו באתר העבודה של בנק מזרחי. בין הצדדים הוסכם כי כל העובדים שיועסקו על ידי ג'ראמנה בפרויקט יהיו וייחשבו כעובדיו של ג'ראמנה ולא יהיה בינם לבין בטאח כל יחסי עובד מעביד. כמו כן, על פי הסכם ההבנות שאמור היה להיות מעוגן בכתב, ג'ראמנה נטל על עצמו את האחריות המלאה על ניהול, פיקוח והדרכת עובדיו, והוא יהיה אחראי באופן בלעדי לכל נזק שייגרם להם, בין אם על ידו ובין אם על ידי אחרים. כמו כן, הוסכם כי ג'ראמנה יערוך על חשבונו פוליסת ביטוח מעבידים לעובדיו. וכך בפועל ג'ראמנה היה אחראי על מתן הדרכה לעובדיו ואף הזמין מאתר העבודה מדריך מטעמו להדרכת העובדים בעבודה בגובה. בנוסף, קיבלו עובדי ג'ראמנה הדרכה באתר העבודה על ידי מנהל העבודה מטעם הצדדים השלישיים. בטאח עבדה באתר בתור קבלן משנה ואילו הקבלן הראשי הייתה אמית הנדסה.

4. ביום 25/1/2017 נעתרתי לבקשת המוסד לביטוח לאומי להצטרף להליך כתובע נוסף והוריתי לו להגיש כתב תביעה נפרד. כתב תביעה נפרד הוגש ביום 14/2/2017 כנגד אמית הנדסה, בנק מזרחי וכלל. המוסד לביטוח לאומי הצטרף לטענות התובע ולחוות הדעת שהוגשה מטעמו.

שאלת החבות

נסיבות אירוע התאונה

5. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית (ת/2) בו טען כי בתחילת שנת 2013 התחיל לעבוד אצל ג'ראמנה בתור עוזר תפסן בפרויקטים שונים בארץ. בתחילת חודש יולי 2014, כשבוע לפני קרות התאונה, התחיל לעבוד בפרויקט בעיר לוד. במהלך העבודה נדרש לסייע בהכנת כלי עבודה, חיתוך עצים וברזלים, ניקיון השטח וכיוצ"ב. באותו חודש היה צום הרמדאן. נטען שביום היה התובע צם ובלילה החל מהשעה 21:00 עד שעה 05:00 לפנות בוקר היה עובד. ביום 16.7.2014 בשעה 03:20 לפנות בוקר, כשהגיעה שעת הפסקת האוכל, עמד באותה עת על פיגום בקומה 1- ורצה לעלות לקומה 0 (קומת הקרקע), לפתע החליק ונפל מהפיגום לקרקע מגובה של כ-4 מטר להערכתו. התובע חוזר על טענה שהועלתה בכתב התביעה, לפיה כשעבד על הפיגום לא סופק לו ולעובדיו רתמות בטיחות. נטען עוד, כי לא הועבר על ידי המעסיק או על ידי גורם כלשהו אחר באתר הכשרה לעבוד בגובה, לא ניתנו לו הדרכות בטיחות לעבודה בגובה למרות שעבד בגובה של מעל 2 מטר. נטען עוד בתצהיר, שהיו מעט מאוד פרוז'קטורים, במעט מאוד מקומות, והיה קשה לבצע את העבודה בלילה כי היו הרבה מקומות חשוכים.

            בחקירתו הנגדית התובע הבהיר כי הוא ביקש לקצר את הדרך. על מנת להגיע לקומת הקרקע על התובע היה לרדת במדרגות ולאחר מכן לצעוד בכביש עפר שעולה ומוביל לפני הקרקע. על פי עדות מנהל העבודה במשטרה החניון שנבנה באותו עת היה בעל שני קומות מתחת לפני הקרקע. התובע טען בחקירתו הנגדית כי עובר לנפילה עבד על אותו פיגום מסוג "אקרו" בעבודת טפסנות של גג החניון (הגג שמפריד בין קומה מינוס אחת לפני הקרקע). יחד עם זאת, בעת אירוע התאונה היה זה הפעם הראשונה בה ביצע קיצור דרך. עוד טען כי לא היה לבד בדרכו להפסקה אלא היו עובדים נוספים של ג'ראמנה ובטאח אם כי הוא היחיד שטיפס על הפיגום וקיצר את הדרך. עוד הוסיף כי לא ראה עובדים אחרים עושים את אותו קיצור דרך.

הממונה של התובע ראה אותו מטפס

6. אני מקבל את טענת הנתבעים לפיה התובע טיפס על דעת עצמו על פגום האקרו לצורך קיצור הדרך מבלי שאף אחד הורה לו לעשות כן. התובע בעדויותיו השונות לא טוען כי מי מהגורמים שפעלו בשטח הורה לו לעשות כן. יחד עם זאת, בעת שעשה כן היו בשטח עימו עובדים נוספים שהלכו לכיוון מקום ההפסקה לרבות מר תאמר בטאח הבעלים של בטאח ומנהלה (להלן: תאמר ). אני קובע כי תאמר ידע וראה את התובע מטפס על פיגום האקרו אך לא מנע זאת ממנו. בתצהיר עדות הראשית של תאמר הצהיר בסעיפים 10 – 12 כדלקמן:

  "10.         במועדים הנטענים לתאונה בשעה 3:00....ולפני כניסת הצום, העובדים של חב' בני עאדל בטאח בע"מ והעובדים של ריאד גראמנה נקראו להגיע לארוחה שהתקיימה בקומת  הקרקע.

11. אציין כל העובדים עלו לקומת הקרקע דרך מדרגות מאובטחות באמצעות מעקות שנבנו ע"י חב' בני עאדל והנחיות מפורשות ניתנו לעובדים להשתמש במדרגות לצורך מעבר בין הקומות.
12. חסן ענבץ, בחר לקצר דרך, לטפס על עמודי אקרו משם הוא נפל מגובה של 1.5 מטר ועל נפילתו יחד עם עובדים ידעתי עת התחיל לצעוק ולצרוח."

            בתצהירו נמנע תאמר  מלהתייחס לשאלה האם ראה קודם לנפילה את התובע מטפס על פיגום האקרו. בחקירתו הנגדית טען  תאמר כי לא ראה את התובע מטפס על פיגום האקרו (עמ' 38, ש' 3 ואילך). תאמר מסר שתי הודעות במשטרה,  שחקרה את המקרה. הראשונה הייתה ביום האירוע והשנייה תחת אזהרה מיום 10/8/2015. בהודעה הראשונה נשאל בפירוש האם ראה את התובע מטפס וכך נרשמו הדברים (ש' 13 – 14):

"ש.  אתה ראית אותו מטפס על הפיגום

  ת.   כן..."

            כשנשאל תאמר  על עדותו במשטרה אל מול עדותו בבית המשפט ניסה לתת הסבר לפיו הוא התכוון שלאחר הנפילה הרגל שלו הייתה תפוסה בפיגום. וכך נרשמה תגובתו בפרוטוקול (עמ' 38 ש' 11 - 12):

"ש.            אז מה שאמרת במשטרה זה לא נכון?

  ת.             לא ההבנה הזאת.

 ש.             אתה ראית אותו מטפס?

 ת.             כשאתה שואל אותי שאלה תגיד לי קודם כל את המספר שלה. ראיתי אותו את הרגל שלו מותפסת. הוא קיצר דרך."

ובהמשך (שם ש' 18 – 21):

"ש. מפנה לשורה 13 והלאה.

ת.  לא שהוא עולה. הוא היה מתופס. לא בזמן שעלה ראיתי אותו נופל. אני אגיד בתרגום לערבית. כשאני באתי אליו אחרי שהוא נפל ראיתי את הרגל שלו תפוסה בתוך המגדל. זה מה שהתכוונתי מתופס."

7. לאחר קריאה מדוקדקת של הודעותיו של תאמר במשטרה ועדותו לפני אני קובע כי הסבר זה הוא בבחינת זרית חול בעיני בית המשפט. מדובר בהסבר שאינו אמת בלשון המעטה וכל כולו נועד על מנת שהעד יתחמק מהודאתו במשטרה לפיה ראה את התובע מטפס בעת המקרה. הסבר זה נועד למלט את העד מאחריות על שלא מנע מהתובע לטפס על הפיגום בהיותו הממונה הישיר עליו ובעל הסמכות והחובה לעשות כן. עיון בהודעת תאמר  הראשונה במשטרה בשאלה שלפני הודאתו מעלה כי הוא בעצמו השתמש בביטוי שהתובע "טיפס" על הפיגום. וכך נרשמו הדברים (ש' 11 – 12):

"ש.           איך חסן הגיע לאמצע המגדל ככה אני מבין ממך

ת.             הוא טיפס על המגדל מהרצפה עד שהגיע לגובה של 1.5 מטר...." (ההדגשה שלי – א.כ.)

יוצא אפוא כי, מי שהשתמש לראשונה בהודעה זו במושג "טיפס" היה תאמר  ולא חוקר המשטרה. ודוק, העד לא השתמש במושג "מטופס" כפי שעשה לפני ומעדותו במשטרה עולה כי הוא ידע היטב מה משמעות המילה "טיפס". השאלה של החוקר אם ראה את התובע מטפס על הפיגום באה מיד לאחר שהעד אמר כי התובע טיפס על המגדל ולכן ההקשר שלה היה ברור ולא היה יסוד לעד לחשוב שהכוונה שרגלו של התובע נתפסה בפיגום לאחר שנפל. כשהפניתי אותו בחקירתו הנגדית לעובדה לפיה, הוא השתמש במונח "טיפס" בהודעה במשטרה,  לא היה מנוס והוא אישר שהוא מכיר את המילה באומרו "לטפס, כן לטפס . לעלות..." (עמ' 40 ש' 31). לכן אינני מקבל את הסברי העד בחקירה נגדית לעו"ד בלוך שניסה לטעון שהבלבול נובע ממגבלות שפה. אמנם העברית שמפי העד אינה מן המשובחות ויש בה שיבושים. אך יחד עם זאת,  התרשמותי שבעניין זה לא חל שיבוש והעד ידע והבין את השאלה כפי שהודה לבסוף שהוא מכיר את המילה "לטפס".

 בהמשך הודעתו במשטרה מסר עוד כי לאחר הנפילה מצא שרגלו של התובע "מונחת על הפיגום בגובה של 20 ס"מ" (שורה 16 – 17) והעד לא השתמש במושג "מטופסת" כפי שעשה בעדותו לפני.  גם לפני ולאורך מספר שאלות העד השתמש במושג "מטופסת" (עמ' 39 ש' 20 – 21 לדוגמא) אולם בהמשך שכח מהשקר המאולץ וחזר לדבר עברית תקנית כשאמר: "אם הייתי רואה אותו מטפס לא הייתי נותן לו" (עמ' 39 ש' 25). לבסוף העד נשאל במשטרה "למה לא מנעת מחסן ללכת לפיגום" (ההודעה השניה ש' 29) והוא לא השיב שלא ראה אותו אלא בחר בתשובה אחרת והיא: "כל העובדים יודעים שצריך לרדת במדרגות ואסור לרדת ולעלות בפיגום" (ש' 30). אילו העד לא ראה אותו, כפי שניסה לשכנע אותי לראשונה בעדותו לפני, היה אמור להשיב כך במשטרה ולומר שלא ראה אותו, בנוסף על הנחיות הבטיחות שניתנו. לכן משתשובה זו לא ניתנה אני מסיק כי תאמר ראה את התובע עולה על פיגום האקרו ולא מנע ממנו לעשות כן. אינני מקבל את הסברי העד בחקירה הנגדית שערך עו"ד בלוך לפיהם במשטרה היה עייף דבר שהשפיע על תוכן עדותו. העד לא טען זאת במשטרה ולא בתצהיר עדות ראשית. בחקירה שהתקיימה בפעם השניה של העד הוא לא סייג את עצמו וטען שלא ראה את התובע עולה או כי היה עייף בחקירה הראשונה לכן כל הניסיונות לתת הסברים כביכול לחוסר הבנה דינו להיכשל ומדובר בהסברים מאולצים בדיעבד.

מגדל האקרו שימש כפיגום ומשטח עבודה

8. במחלוקת שהתגלעה בין הצדדים בשאלה האם מגדל האקרו – עליו טיפס התובע בזמן שנפל - שימש כפיגום ומשטח עבודה כגרסת התובע או כמגדל תמיכה בלבד כגרסת ההגנה, אני קובע שמגדל  האקרו (להלן: האקרו ) שימש גם לעבודה עליו כפי שהעיד התובע לפני כי עשה לפני אירוע התאונה. בעניין זה התגלעה מחלוקת נוספת האם התובע עבד בגובה לפני האירוע. בתחילה ניסה תאמר לשכנע אותי שהתובע לא אמור לעבוד בגובה וכלשונו "הוא היה עובד פשוט לא עובד בגובה" (עמ' 34 ש' 26). במשטרה נשאל תאמר מה תפקיד התובע ועל כך השיב "עוזר תפסן, הוא עובד טוב" (הודעה ראשונה ש' 20 – 21). בעדותו לפני שינה תאמר מטעמו וטען כי התובע היה "פועל פשוט" (עמ' 34 ש' 26). כשהתבקש לפרט טען שתפקיד התובע היה "ניקיון וסדר, לפעמים עוזר טפסן אך לא הגיע לזה" (עמ' 34 ש' 31). אני מעדיף את עדות תאמר במשטרה בעניין זה ולפיה התובע היה עוזר תפסן. גם בתצהירו אישר תאמר כי התובע היה עוזר תפסן (סעיף 9 לתצהיר עדות הראשית).  תאמר  אישר לפני כי עבודת תפסן היא בין היתר על פיגום וכי עוזר תפסן אמור לעלות לשם על מנת לעזור בעבודה זו ולהגיש כלים (עמ' 35).  גם בתצהירו סעיף 19 אמר העד כי התובע "ביום התאונה לא עבד כלל וכלל בגבהים". הוא לא אמר שבימים אחרים הוא לא עבד בגובה. לכן חוסר מהימנותו תאמר שהתגלה במספר עניינים מוביל אותי למסקנה שאין לתת אימון בעדותו  לפיה לא עבדו על האקרו אלא עלו עליו לצורך הרכבתו ופירוקו וכן התקנת התפסות.

9. יתרה מכך בעדות מר עמי כחלון שעבד כמנהל עבודה מטעם אמית הנדסה (להלן: כחלון ) במשטרה נרשמו הדברים הבאים:

"זה לא פיגומים זה מגדל שעמו תופסים את התקרה הוא נגרה (צ"ל נקרא – א.כ.) מגדל אקרו ומדי פעם הוא משמש לפיגומים, פעם אחת אמרו לי שהוא עלה שני שלבים להביא את הפטיש שלו והוא החליק משם, אני לא ראיתי אותו נופל , כשהוא נפל קראו לי ואז הזמנתי אמבולנס." (ההדגשה שלי – א.כ.)

            הנה לך הודאה שהאקרו משמש לעיתים כפיגום ולא רק לתמיכה כפי שניסו לשכנע אותי במהלך שמיעת העדויות. יתרה מכך, כחלון  טען במשטרה  שהתובע עלה ככל הנראה להביא פטיש. ברי וסביר כי הימצאות הפטיש על האקרו אמורה להיות קשורה בביצוע עבודה שם.  הדבר לא הפליא אותו ולא הפתיע אותו בשים לב לטענתו שהאקרו יכול לשמש לעיתים כפיגום. כחלון ניסה לטעון כי לא היה זה מתפקידו של התובע לעבוד בגובה.  כחלון נשאל לפני מה תפקידו של התובע ועל כך השיב "עוזר כללי עוזר" (עמ' 54 ש' 33). כשעומת  כחלון עם דברי התובע שטען כי היה עוזר תפסן השיב "עוזר טפסן, עוזר, עוזר" (שם ש' 35). כשנשאל מה תפקידו של  עוזר תפסן השיב שתפקידו להגיש לתפסן את הכלים (שם). במשטרה אמר  כחלון (הודעה מיום 16/7/204) שתפקידו של התובע היה "עובד פשוט, עוזר של תפסן, מגיש כלים, לא מקצוען" (שורה 10). עוד אישר בעדותו שתפסן יכול לעבוד בגובה לרבות על פיגומים ואם התפסן עובד בגובה אז גם העוזר שלו נדרש לעלות לגובה לצורך מתן כלים (עמ' 55 ש' 15).   לבסוף אישר כחלון בעדותו לפני כי האקרו יכול לשמש לעיתים לעבודה וכך תועדו הדברים (עמ' 65 ש' 30 – 35):

"כב' השופט כנעאן: אז הוא יכול לשמש כפיגום גם?

העד מר כחלון: אז עוד פעם, אתה מייצר משטח, אז ברגע שיש לך   משטח יש לך גם את, אתה מייצר   את המעקה מסביב.

כב' השופט כנעאן: אוקיי

העד מר כחלון: עולה עוד שלב. מייצר משטח, מייצר את המעקה, עולה עוד שלב.

  כב' השופט כנעאן: איפה שיש משטח זה יכול לשמש כפיגום?

  העד מר כחלון: כן." (ההדגשה שלי – א.כ.)

10. כחלון טען בהמשך כי לאחר סיום בנית האקרו הוא משמש לתמיכה ואינו משמש עוד כפיגום שכן בתוכו הוא כבר ריק (עמ' 65 ש' 37 ) . יחד עם זאת, הוסיף כחלון וטען במקום אחר (עמ' 73 ש' 25 – 28):

"המגדל הזה, כשבונים אותו מייצרים משטח, אבל אחרי שהוא בנוי הוא כבר לא פיגום. עוד פעם, הוא לא מגדל, פיגום טפסות. אחרי שהוא כבר בנוי הוא לא כבר לא יכול לשמש כמעקה, כמשהו, כדי לעלות ולרדת. אין שם סולמות, אין שם כלום, אין מעקה..." (ההדגשה שלי – א.כ.)

            מכאן אני מסיק כי פיגום האקרו במקום הספציפי משמש לביצוע עבודות התפסות (יצירת תבניות בטון שלא ינזל)  של התקרה ולאחר סיומן לפני היציקה הוא לא משמש עוד לכך אלא אך ורק לתמיכה.  הבהיר זאת  כחלון שוב בחקירתו החוזרת מה מטרת מגדל האקרו (עמ' 86 ש' 10 – 21):

"עו"ד בלוך: ...מה היה מצב עמוד האקרו בזמן שקרתה התאונה?

  העד, מר כחלון: הכנה לטפסות.

 עו"ד בלוך: סליחה?

 העד מר כחלון: הכנה לגג.

עו"ד בלוך: הכנה ל- ?

 העד מר כחלון: גג.

עו"ד בלוך: תסביר לבית המשפט מה זה אומר?

 העד מר כחלון: מקימים את מגדל האקרו כדי לשים עליו, זה נקרא בשפה שלנו זה נקרא אונטרליגר וליגר זה קרשים (הערה: בתמלול נכתב לגבי מילים אלו לו ברור אך ניתן לשמוע אותם בבירור בהקלטה המקורית ואני מתקן את הפרוטוקול בהתאם – א.כ.) , מעליהם דיקטים כדי לעשות את הגג, את המשטח של הגג, כלשהו, לא משנה באיזשהו נקודה. זה התפקיד שלו, מגדל למטרת טפסות, לא מגדל למטרת פיגום או משהו בסגנון סולם." (ההדגשה שלי - א.כ.)

היה קשה לכחלון להודות שמדובר בפיגום. אולם אם הוא משמש לביצוע עבודת התפסות של הגג הרי מדובר בפיגום לכל דבר ועניין עליו עומדים העובדים לצורך ביצוע אותה עבודה. מדובר בעבודה בגובה של כ- 4 מטרים ולכן האקרו משמש בשלב זה כפיגום. עובדה זו תומכת בעדות התובע לפיה עבדו על האקרו הספציפי כפיגום לצורך ביצוע עבודות התפסות. יתרה מכך, עובדה משתלבת היטב עם עובדה נוספת שעלתה מבירור הראיות שיום לפני התאונה בוצעה יציקת התקרה הספציפית בחדר המדרגות כפי שהעיד תאמר (עמ' 42 ש' 23 - 24) ולכן אך זה סביר שהתובע עבד  על  האקרו לפני מועד התאונה (סעיף10 לתצהירו וכן במהלך עדותו לפני).

11. עוד אני קובע כי נפילת התובע הייתה מגובה כארבע מטר כפי שהעיד ואין בסיס לטענת תאמר וכחלון כי הוא נפל מגובה כמטר וחצי. עדותו של תאמר וכחלון הייתה עדות סברה מאידך עדות התובע הייתה ישירה. בנוסף כחלון תמך בעובדה כי גובה מגדל האקרו הוא קרוב לארבע מטר שכן התקרה שם מתנוססת לדובה זה.

            לסיכום אני קובע כי התובע קיצר את הדרך עת היה בדרכו להפסקה, עלה על פיגום האקרו החליק ונפל מגובה של כארבע מטרים. אני קובע כי תאמר ראה אותו מטפס על האקרו ולא מנע זאת ממנו. עוד אני קובע כי התובע עבד בגובה לפני אירוע התאונה על האקרו כעוזר תפסן לצורך ביצוע עבודת תפסות. אני קובע כי האקרו שימש לפני היציקה של גג חדר המדרגות כפיגום ולאחר היציקה שימש כמגדל תמיכה בתקרה.

אחריות הנתבעים וצדדי ג'

12. לאחר ששקלתי טענות הצדדים הגעתי למסקנה שיש להטיל אחריות לאירוע התאונה על כל אחד מג'ראמנה, בטאח ואמית הנדסה. מאידך אין להטיל אחריות על בנק מזרחי. מהראיות שנפרשו לפני עולה כי ג'ראמנה שימש כקבלן כוח אדם בעוד שבטאח שימש כמעביד בפועל. עוד עולה כי אמית הנדסה היה הקבלן הראשי.

            בראש ובראשונה יש להטיל אחריות על בטאח מאחר ותאמר ראה , כפי שקבעתי לעיל, את התובע מטפס על האקרו, עת הלכו ביחד לכיוון מקום הארוחה, אך לא מנע ממנו לעשות כן. טיפוס על האקרו לאחר היציקה מסוכן ביותר שכן באותו שלב כבר הפסיק לשמש כפיגום עבודה והוא כבר ריק מבפנים ולכן הייתה חובה על בטאח למנוע ממנו את הטיפוס. הדבר מסוכן שבעתיים מקום שלתובע לא סופקה ריתמת קשירה והוא לא השתמש בכזו בזמן הטיפוס. בטאח באותה עת קיבלה עובדים מג'ראמנה ושילמה לפי תעריף שעה בשיטת ה-"רג'י". תאמר נתן להם הוראות עבודה והיה אחראי לבטחונם בהיותו המעביד בפועל בשטח.

13. יתרה מכך, תאמר לא הדריך את התובע בנושא הוראות הבטיחות בעבודה בכלל ועבודה בגובה בפרט אלא סמך בעניין זה על אמית הנדסה ועל מנהל העבודה כחלון מטעמה. "מבחינת הדרכת בטיחות זה עמי. מבחינת סידורים ולתת לעובדים מה לעבוד זה אני ואני גם מפקח שלא לעלות במקום מסוכן." (עמ' 41 ש' 7-6). כשנשאל תאמר האם התובע עבר הדרכה על עבודה בגובה השיב (עמ' 37 ש' 27 – 28):

"אם עמי עשה את התדרוך. אני חושב שעשה, אבל אני לא זוכר. אל תתפוס אותי במילה. אני לא קשור לזה. אני חושב שעמי לא מכניס אף אחד בלי..." (ההדגשה שלי – א.כ.)

            כשנדחק לפינה ונשאל האם הוא יודע או לא השיב הפעם (שם ש' 30 – 31) :

"צריך להיות. זה לא עובד שלי. הוא עובד דרך ריאד. ריאד צריך לארגן את כל הדברים האלה...הוא עושה את כל הדברים האלה כמו ביטוח והדרכת עבודה בגובה."

14. באשר לאחריות ג'ראמנה אני קובע שהוא שימש במקרה כזה כדקלן כוח אדם. אמנם בנו של גראמנה היה מגיע עם העובדים לאתר אך בנו אינו המעביד. בנו של ג'ראמנה לא היה לו כוח לתת הוראות לעובדים באתר וכוח זה היה מסור לתאמר ולכחלון. יחד עם זאת, לא הוכח כי נקט באמצעי זהירות משל עצמו. לא הוכח כי הוא וידא לפני ששלח את התובע לעבוד בפרויקט שמדובר בפרויקט המקיים נוהלי בטיחות תקינים. לא הוכח כי  ג'ראמנה נתן הדרכות משל עצמו  לתובע לפני ששלח אותו לעבוד בפרויקט ולא הוכח כי הזהיר אותו מפני הסכנות הטמונות מעצם העבודה בפרויקט בניה בכלל והסכנות הטמונות מנפילה מגובה בפרט ביחוד כאשר התובע טוען שלא קיבל הדרכות. ג'ראמנה לא הובא לעדות ויש לזקוף עניין זה לחובתו.

בע"א 246/72 מנשה נ' דרומנו, פ"ד כז  (1) 712 נפסק בית המשפט העליון:

"

חובת הזהירות הכללית המוטלת על כל אדם ביחס לרעהו הנמצא בתחום השפעתו, מחייבת מעביד לנקוט אמצעי זהירות סבירים לשם מניעת נזק גוף לעובדו במהלך הרגיל של עבודתו: ראה ע"א 147/54, מאיר גואטה נגד ברוך ריבקינד ; פד"י, כרך ח, ע' 1607 ,1603 ; פי"ם, כרך יז, ע' 440) האמצעים המתחייבים לצורך מילוי חובה זו משתנים ממקרה למקרה ומעניין לעניין לפי הנסיבות. לגבי מקום העבודה, גם אם איננו בחזקתו או בשליטתו של המעביד כי אם בידי מישהו אחר, פירושה המעשי של החובה הוא שעליו לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי להגן על עובדו מפני סיכונים שהוא יודע או צריך לדעת על קיומם בו. מעביד השולח את עובדיו לעבוד בחצרים של אחר אינו יכול להתנער מכל אחריות לבטיחות החצרים ולתנאי העבודה בהם. לעולם מוטלת עליו חובה עליונה, לנקוט אמצעי זהירות סבירים כדי שלא לחשוף את עובדיו לסיכונים מיותרים הניתנים למניעה. מה ייחשב לנקיטת אמצעי זהירות סבירים תלוי בכל נסיבות העניין והוא משתנה ממקרה למקרה. לדוגמה, אפשר לצפות כי במקום שנעשות בו עבודות בניה עלולים להיות סיכונים מסיכונים שונים הנובעים ממצב הבטיחות של המקום עצמו או מחוסר סידורים נאותים בבניין. מביקור במקום אפשר, למשל, לראות מייד אם המעברים נקיים ופנויים, אם אין בשטח בורות ומהמורות, אם במעלה מדרגות יש מעקה מתאים, אם במשטחי עבודה או פיגומים יש תמיכות וסמיכות כנדרש, וכיוצא בזה מן הדברים הגלויים לעין וניתן לתקנם, או לדרוש מהמחזיק במקום לתקנם, על-מנת לעשותו בטוח במידה סבירה לעובדים".

בעקבות כך נפסק בפסיקה מחוזית שאושרה בבית משפט העליון כדלקמן:

"כאשר חברת כוח האדם מפנה את העובד למזמין, ברי שלמזמין ישנה שליטה אפקטיבית על העובד.  הוא שנותן לעובד הוראות והנחיות כיצד לבצע את עבודתו, עליו מוטל לדאוג לאמצעי בטיחות, למנות מפקחים וכדומה. חובה זו של המזמין אינה פוטרת את חברת כוח האדם מכל אחריות. כך אין חולק שחברת כוח האדם חייבת לוודא שהמזמין אצלו מוצב העובד, מקיים סביבת עבודה בטוחה. חברת כוח האדם השולחת עובד חייבת לוודא כי אצל אותו מזמין ישנה הקפדה על נוהלי וכללי בטיחות נאותים. קבלן כוח אדם שאינו מודא זאת, מפר את חובת הזהירות כלפי העובדים".

(דברי בית המשפט בע"א (חיפה) אריה שרותי כח אדם נ' צמנטכל הנדסה ויזום הצפון בע"מ [פורסם בנבו];אושרו ברע"א 12/06 צמנטכל נ' אריה, [פורסם בנבו]).

15. התמונה שמצטיירת עד כה היא שהתובע לא קיבל הדרכה מבטאח ובטאח טוענת שלא נתנה הדרכה משלה ובעניין זה היא מטילה את האחריות על ג'ראמנה ועל אמית הנדסה. התובע טען בעדותו לפני שלא קיבל הדרכה בכלל (עמ' 14 ש' 9 – 9) ולא הוכח כי ג'ראמנה נתן הדרכה כלשהי מטעמו.  יחד עם זאת, עדותו התובע בעניין זה הייתה מגמתית והוא לא סיפר את כל האמת. במשטרה נשאל התובע על עניין ההדרכות וכך תועדו הדברים:

"ש. לפני שהתחל לעבוד בבניין, אתה קבלת תדרוך?

  ת. כן.

 ש. ממי קבלת?

 ת. ממשהו בשטח.

 ש. מה אמרו בתדרוך?

 ת. אך לעבוד ללבוש משקפיים, ועם קסדה ועם ווסט."

            כחלון בהודעתיו במשטרה טען שנתן לתובע הדרכת בטיחות. הוא אף הפריז לטעמי וטען שכמעט כל יום נתן הדרכת בטיחות (ההודעה השניה ש' 21). יחד עם זאת, כחלון הדגיש כי התובע לא היה אמור לעבוד בגובה ולכן לא סופקה לו רתמת קשירה וכך אמר: "בגדי עבודה כן, מיגון זה כסדה ונעליים וריטמה לעובדי גובה והוא לא היה צריך בכלל לעבוד בגובה" (הטעויות במקור – א.כ.; שורה 30).  גם בחקירתו הנגדית שב כחלון והדגיש שהתובע לא אמור לעשות עבודות בגובה (עמ' 53 ש' 25 – 27). יחד עם זאת,  כחלון אישר בעדותו שעבודה בגובה דורשת הסמכה מיוחדת (עמ' 55) ולתצהירו צירף תדריך בטיחות לעובדים באתר בניה וכן אישור על הדרכת עובד לביצוע עבודה בגובה ועל שני מסמכים אלו חתום התובע. לא ברור לי מדוע התובע עבר הדרכה לעבודה בגובה אם זה לא היה מתפקידו לעבוד בגובה. נראה לי שעבודה בגובה לעוזר תפסן הוא עניין בלתי נמנע באתר בנין כדוגמת האתר בו עבד התובע. הטיפוס על פיגומים למינהים יכול להיות רגעי לצורך הבאת כלי עבודה או יכול להיות ממושך ולכן לומר באופן גורף שלא היה תפקידו לעבוד בגובה אינה מדויקת. מה עוד שקיבלתי את טענת התובע שהוא עבד בגובה על האקרו לפני התאונה.

16. משילוב העובדות הנ"ל  עולה כי התובע עבר הדרכה לעבודה בגובה. עוד אי קובע כי התובע עבד בגובה כעוזר תפסן. יחד עם זאת אני סבור שההדרכות וההנחיות שניתנו לו אינן מספיקות. עוד אני סבור שלא הופעל על התובע פיקוח מספיק שהוא מקיים אחר ההנחיות בטיחות שכן ניתנו לו, במיוחד משהוגדר התובע על ידי הממונים באתר כעובד בעייתי כפי שיפורט בהמשך. כחלון נשאל בחקירתו הנגדית האם ניתנה על ידו הנחיה שלא להתקרב לאקרו ולא לטפס עליו ועל כך השיב (עמ' 76  ש' 36 – 39): "לא, לא היתה הנחיה שלי". גם בטופסי ההדרכה לא צוין שניתנה הנחיה שלא לטפס על פיגומים או על האקרו. כשנשאל כחלון שוב אם לא הייתה הנחיה כזו השיב :"נראה לך שאני יכול כל נקודה ונקודה מנהל העבודה יכול" (עמ' 77 ש' 1 – 2) וכוונתו הייתה שהוא לא יכול לתת הנחיות כה מפורטות שתייחס לכל נקודה ונקודה. בשלב זה התנגד בא כוח נ' 3 - 5 לקו שאלות זה – התנגדות שהייתה לא מוצדקת -  והעד הוצא מהאולם להכרעה בהתנגדות. משנדחתה ההתנגדות והעד חזר הוא כבר הבין שהתשובות שלו אינן נוחות ואז הוא חזר בו מעדותו הקודמת וטען : "בוודאי שאני אמרתי להם בתחילת העבודה שלא להיכנס למקום..." (עמ' 78 ש' 30). העד שוב נשאל לגבי האקרו כדלקמן:

"ש. שאלתי על המילים "מגדל אקרו" אמרת

 ת. מגדל אקרו, כמובן , כל מי שעובד בניין יודע שלא נכנסים למגדל אקרו.

 ש. שאלתי אם אמרת, לא כל מי שיודע, אמרת?

 ת. כן."

            יוצא איפוא כי נפלה סתירה פנימית משמעותית בעדותו של כחלון שאינה מאפשרת לתת אמון בעדותו. בתחילה השיב כי לא נתן הוראה מיוחדת שלא לעלות על האקרו אך לאחר שבא כוח אמית הנדסה התנגד שינה את תשובתו והפעם השיב באופן הפוך. גם בציטוט האחרון שהובא לעיל בשאלה הראשונה כשנשאל אם אמר את המילים "מגדל אקרו" חזר בתשובתו בהתחלה  על אותן מילים "מגדל אקרו". לטעמי זהו  סימן מובהק לכך שהעד מנסה להרוויח זמן על מנת לחשוב על תשובה שתתאים לאינטרסים של מעסיקתו  ולאו דווקא תשובת אמת. לכן אני קובע כי העד לא אמר אמת עת העיד כי ניתנה הנחיה שלא להתקרב לאקרו ואני מעדיף את עדותו בחלקה הראשון כאשר אמר שלא ניתנה הנחיה לעובדים שלא לטפס או להתקרב למגדל האקרו.

17. לדעתי כחלון התרשל באי מתן הנחיה פוזיטיבית כאמור נוכח הדואליות בתפקיד של האקרו לפיו הוא משמש כמשטח עבודה לזמן מוגבל ויכול לטעת את הרושם שלטפס עליו מותר ואפשרי. הנחיה כזו מתבקשת נוכח קביעתי הקודמת לפיה לפני היציקה  האקרו שימש משטח עבודה לצורך התקנת התפסות. לכן על מנת שלא ליצור ספק או לתת רעיון לעובד שאינו מנוסה כדוגמת התובע שעבד עליו לפני היציקה, שהוא יכול לטפס על האקרו ויקצר את  הדרך. הדבר נכון על אחת כמה וכמה משהעידו הן כחלון והן מר תאמר  כי התובע היה עובד בעייתי.  כחלון כתב בתצהירו סעיף 11 כי "כל העובדים באתר היו מצויידים בקסדות ונעלי עבודה שנדרשו באתר. בעניין זה אני רוצה לציין כי זכור לי שהתובע, בניגוד להנחיות הבטיחות, נהג להוריד את הקסדה מראשו, וכל הזמן הייתי מעיר לו על כך ומבקש ממנו להחזירה."  כחלון נשאל בהקשר זה האם ביקש להפסיק את עבודת  התובע מהאתר נוכח התנהלותו  ועל כך השיב "אני כן אמרתי לאחראי עליו." (עמ' 83 ש' 1 – 9).  כחלון הוסיף כי התריע על התנהלות התובע בנוכחות תאמר  (שם בהמשך).  תאמר אף כינה את התובע "הבן אדם הזה רשלן חבל על הזמן" (עמ' 39 ש' 20).   תאמר  העיד במשטרה בהודעה השניה: "...כי אנחנו לא סומכים על עובדים פשוטים שעובדים בגובהה  ואנחנו משגיחים על העובדים ומסתובבים כל הזמן באתר ..." (שורה 10). מר בטאח נשאל לגבי אמרה זו והוא שב ואישר אותה בעדותו לפני (עמ' 39 ש' 25 – 26). לכן לאור עדות זו ולאור התיאורים שהתובע היה עובד בעייתי חובה היה על תאמר לפקח על התובע באופן מיוחד. חובה היה על  כחלון להנחות את בטאח לפקוח עין מיוחדת על התובע או לחילופין להפסיק את עבודתו. חובה היה על כחלון לחדד ולתת הנחיה נוספת לאחר היציקה שעל האקרו לא מטפסים. משלא קיימו חובותיהם נמצא כי הן בטאח והן אמית הנדסה התרשלו. האפשרות שהתובע או עובד אחר יטפס על פיגום האקרו הייתה לטעמי צפויה מעצם טענת כחלו ובטאח שהייתה הנחיה להשתמש רק במדרגות לצורך  הירידה והעליה לקומות החניה. היה עליהם לצעוד צעד נוסף ולהוסיף שלא לטפס על האקרו.

18. מעביד חייב להדריך את עובדיו בטרם שיטיל עליהם את ביצוע העבודה. עליו להדריכם מפני הסיכונים הכרוכים בעבודה באופן כללי ובאופן ספציפי (ראה: ע"א 477/85 בוארון נ. עירית נתניה, פ"ד מב (1) 415). בכך לא שגי. על המעביד לפקח ולדאוג כי העובד פועל לפי כללי הזהירות (ראה: ע"א 662/89 מדינת ישראל נ. קרבון, פ"ד מה(2) 593). במקרה זה המעביד בהתאם למשמעותו בפקודת הנזיקין היה בטאח. האחרון לא דאג בכלל להדריך את התובע או לפקח עליו כיאות. אמית הנדסה בתור קבלן ראשי שהעבירה את ההדרכות בעצמה לא דאגה לתת הוראה ספציפית להימנע מטיפוס על האקרו ולתובע בפרט בהיותו עובד בעייתי.

            מאידך אין להטיל אחריות נזיקית על בנק מזרחי. בנק מזרחי היה מזמין העבודה ולא הוכח כי התערב בעבודת אמית הנדסה הקבלן הראשי. כן לא הוכח כי התאונה אירעה בשל פגם מובנה במקרקעין. לכן דין התביעה כנגד בנק מזרחי להידחות.

חלוקת אחריות נזיקית

19. לאור התפקידים שנטלו על עצמם הצדדים בפרויקט אני סבור כי את עיקר האחריות יש להטיל על בטאח. בטאח ראה את התובע מטפס על הפיגום ולא מנע זאת ממנו. הוא לא וידא כי ניתנו לו הדרכות מתאימות וסמך בעניין זה על כחלון וג'ראמנה. מאידך האחריות הנזיקית של ג'ראמנה היא פחותה מאחר והוא לא נתן בפועל את ההוראות בשטח והיה בעל האמצעי האפקטיבי למנוע את התאונה. התרשלות אמית הנדסה התבטאה באי מתן הנחיות בטיחות מתאימות לאקרו בעיקר שלא לעלות על פיגום האקרו ולא וידאה כי בטאח יאכוף אותן או יפקח באופן יותר צמוד ספציפית על התובע. בשקלול כל הנ"ל אני סבור שיש לחלק את האחריות הנזיקית כדלקמן:

ג'ראמנה     10%

בטאח         60%

אמית הנדסה  30%

            מאחר ואחריות גורמים אלו היא ביחד ולחוד ובטאח אינה נתבעת באופן ישיר ינתנו הוראו מתאימות במסגרת פסק הדין.

ההודעה לצד ג'

20. שני עניינים דרושים לצורך ההכרעה בהודעה לצד ג'. הראשון, הוא הטענה שג'ראמנה מבוטח בפוליסה שהוציאה כלל ולכן יש כפל ביטוח על האחריות הנזיקית של ג'ראמנה בין כלל לבין הכשרה. הטענה השניה היא שגם בטאח מכוסה בפוליסה שהוציאה כלל. אני סבור שדין שתי הטענות להתקבל.

            שם המבוטח בביטוח שהוצא על ידי כלל הוא "בנק מזרחי טפחות ו/או .....קבלנים ו/או קבלני משנה המועסקים בביצוע העבודות המבוטחות...".  בע"א 185/75 אוחיון נ' אוחיון, פ"ד לא(3) 820 נפסק כי כאשר מופיע בשם המבוטח הביטוי "ו/או קבלני משנה" אין הכוונה רק לקבלני המשנה הישירים של המבוטח אלא הוא כולל קבלני משנה של קבלני משנה. לכן על פי הלכה זו גם ג'ראמנה וגם בטאח מבוטחים בפוליסה שהוציאה כלל. בהודעה לצד שלישי טענו ג'ראמנה והכשרה כי בטאח מבוטח בפוליסה של כלל. כלל לא הכחישה בסיכומיה עובדה זו אלא טענה כי בטאח התחייב בהסכם עם אמית הנדסה לערוך ביטוח ומשלא עשה כן הוא מנע מכלל כפל ביטוח עם מבטחת אחרת ולכן הוא צריך לשאת בתוצאות העדר כפל הביטוח. אין בידי לקבל טענה זו.

21. אמנם בסעיף 11 להסכם בין בטאח לאמית הנדסה התחייב בטאח לבטח את עצמו בפוליסת אחריות מתאימה והוא לא עשה כן. יחד עם זאת, אי עמידה בהתחייבות זו לא גרמה לנזק כלשהו לאמית הנדסה, שכן היא מבוטח בפוליסה של כלל, ולכן לא ניתן לומר כי הייתה הפרה של ההסכם המזכה בפיצוי. כלל לא הייתה צד לאותו הסכם ולא מדובר בתניה חוזית לטובת צד שלישי (שהיא כלל במקרה זה) המזכה אותה בסעד כלשהו. לכן לכלל לא הייתה צפיה כלשהי לקיומו של כפל ביטוח שכן לא הייתה צד להסכם. יתרה מכך, נראה לי שהתניה שמחייבת את גראמנה לערוך ביטוח באה לכסות מקרה בו הוא לא עורך ביטוח ונגרם נזק לעובד שלו. במקרה כזה גראמנה לא יכול לבוא בטענה חוזית לבטאח על שלא עשתה ביטוח במידה ולא עשתה.

            באשר לג'ראמנה יש כפל ביטוח על חלקו הנזיקי בין כלל להכשרה. הכשרה ביטחה את ג'ראמנה כאשר סכום הביטוח הוא 6 מיליון ₪. כלל ביטחה בסכום ביטוח של 20 מיליון ₪. לכן הכשרה תישא ב- 23% מהחיוב הנזיקי שהוטל על גראמנה בעוד שכלל תישא ב- 77% ממנו. כן תישא כלל בחיוב הנזיקי שהוטל בטאח.

            כלל תישא ב- 97.7% מהפיצוי שיפסק לתובע.

            הכשרה תישא ב- 2.3% מהפיצוי שיפסק לתובע.

אשם תורם

22. יש בנוסף להטיל אשם תורם על התובע. התובע קיצר את הדרך וביצע פעולה מסוכנת. הוא הודה בחקירתו הנגדית כי באתר קודם שעבד הוא קיבל הדרכה על עבודה בגובה ועבד בגובה כאשר כאשר הדרכה כזו כוללת הוראה לעבוד עם רתמת קשירה (עמ' 37 ש' 2 – 30). יחד עם זאת, אין להפריז באשמו התורם של התובע שבעת התאונה מלאו לו 18 שנה והיה בגיר על סף הקטינות וכן  בהיותו עובד חדש ואין לו ניסיון רב שנים בתחום הבניה. לאחר שאני לוקח את כל אלה בחשבון אני מטיל אשם תורם על התובע בשיעור 15%.

            להדגיש האשם התורם הוא מנוכה מתביעת התובע בלבד אך אינו מנוכה מתביעת המוסד לביטוח לאומי (ראו: ע"א 323/56 ברשקב נ' שירצקי, פ"ד יא 1429, 1438).

שיעור הנזק

נכותו הרפואית והתפקודית של התובע

23. ד"ר קליגמן מומחה אורטופד מטעם התובע קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 20% בגין הגבלה וקישיון בתנועות הקרסול. כן קבע נכות צמיתה בשיעור 10% בגין צלקת מכוערת. ד"ר פריימן קבע כי לתובע נכות צמיתה בשיעור 20% בגין הגבלה בתנועות הקרסול. לגבי הצלקת קבע ד"ר פריימן כי היא התעדנה במשך הזמן והתכסתה שיער ולכן היא אינה מכוערת ולא העניק לגביה נכות. לאחר שעיינתי בתמונות עדכניות של הצלקת (ת/3) אני סבור כי יש להעניק נכות נוספת בגין הצלקת. הצלקת בתמונה מכוערת ואינני רואה כי היא מכוסה בשיער. לכן אני מעדיף את חוות דעתו של ד"ר קליגמן בעניין זה.

            באשר לנכות התפקודית אני מעמידה על שיעור של 25%. אמנם הצלקת אינה בעלת היבט תפקודי מאחר והיא במקום מוסתר ואינה מפריעה לתובע לעבוד. אך מאידך לתובע אין השכלה אקדמאית כפי שטען בתצהירו והוא השתלב לאחר שלמד 12 שנות לימוד בבית הספר בעבודות פיזיות. התובע לא הצהיר כי בידו תעודת בגרות. לאחר תום תקופת האי כושר התקבל התובע לעבודה כפועל ייצור ומפעיל מכונה במפעל עוף טוב. הרושם מהתובע שהוא אדם פשוט שעבד ועובד  בעבודת כפיים וזה העתיד שצפוי לו. אין ספק כי המגבלה בקרסול רגלו אינה פשוטה והיא תגביל אותו בבחירת העבודה בה יעבוד או בהיקפה. לא נעלם מעיני כי שכרו של התובע עולה על שכרו עובר לאירוע התאונה. לא נעלם מעיני עוד שהתובע עובד כיום שעות נוספות כעולה מתלושי השכר בעוף טוב וכפי שאישר בעדות לפני. יחד עם זאת, העליה בשכר היא פונקציה של וותקו בשוק העבודה ותמיד ניתן לטעון שהוא יכול להשתכר יותר אלמלא נכותו. בנוסף התובע אינו עובד בעבודה שיש בה ערבות לביטחון תעסוקתי בעתיד וסביר להניח כי עם התקדמותו בגיל האפשרות שיבצע עבודות פיזיות בהיקף מלא תפחת עם הזמן גם ללא הנכות. לכן בהתחשב בנכות ההשפעה על אפשרויות ההעסקה היא כבירה יותר. בבואי לשקלל את הנתונים הנ"ל אני סבור שיש להעמיד את נכותו התפקודי בשיעור 25%.

כאב וסבל

24. בשים לב לנכותו הרפואית, ימי האשפוז, תקופת האי כושר הממושכת אני פוסק לתובע בגין כאב וסבל סך של 130,000 ₪.

הפסד שכר מלא לעבר

25. שכרו של התובע עובר לאירוע התאונה עמד בממוצע על סך של 5,500 ₪ לחודש כפי שהנתבעים מאשרים בסיכומיהם. סכום זה משוערך להיום (הפרשי הצמדה בלבד) מתקבל אותו סכום. המוסד לביטוח לאומי אישר לתובע תביעתו לדמי פגיעה לתקופה של שלושה חודשים. לאחר מכן ועדה רפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי קבעה לתובע נכויות זמניות שונות ואישרה תביעתו להכיר בו כנכה נזקק בשיעור 100% לתקופה של כמעט שנתיים ועד ליום 6/4/2016. קביעה זו מתכתבת היטב עם התיעוד הרפואי בו השבר לא היה מחובר לתקופה ארוכה של חודשים ולאחר מכן התובע נדרש לטיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה עד שהחלים וחזר לתפקד. לכן יש לפסוק את הפסד השכר המלאים של התובע מיום התאונה ועד למועד זה. בשים לב לכך, מגיע לתובע הגין הפסדי שכר מלאים כדלקמן:

            -.113,630 ₪  = 20.66 חודשים X 5,500 ₪

            סכום זה בתוספת הפרשי ריבית מאמצע התקופה עומד על 119,199 ₪.

הפסדי שכר חלקיים לעבר

26. התובע כאמור בתצהירו החל לעבוד בחברת עוף טוב כמפעיל מכונה. שכרו שם עולה על שכרו עובר לאירוע התאונה. בשים לב לכך ובשל האפשרות שאלמלא נכותו הוא יכל להשתכר יותר אני פוסק על דרך האומדנא סך של 40,000 ₪ נכון למועד פסק הדין.

עזרה והוצאות לעבר

27. התובע אושפז בבית חולים למשך 8 ימים ועד ליום 23/7/2014. התובע שוחרר עם המלצה למנוחה, המשך טיפול ומעקב בקופת חולים, המשך טיפול פיזיותרפי, נטילת טיפול תרופתי, ומנוחה לשישה שבועות. בבדיקה מיום 24/3/2015 נמצא שאין עדין חיבור מלא של השבר. בביקורת מיום 5/5/2015 המליץ האורטופד על הליכה עם קביים ודריכה מלאה, פיזיותרפיה והמשך חופשת מחלה לארבעה חודשים. בצילום שנעשה ביום 6/10/2015 נמצא שהשבר התאחה בצורה חלקית והומלץ על המשך חופשת מחלה. התובע עבר סדרה ארוכה של טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה במכון בעפולה.

            התובע טען בתצהירו כי נזקק לעזרת בני משפחתו ולצורך הוא העיד מטעמו את אמו שהעידה כי סעדה אותו בתקופת האשפוז וגם לאחר מכן עת היה בביתו בתקופת ההחלמה טענה כי רחצה אות, לבישת בגדים מעבר משכיבה לישיבה ומישיבה לעמידה וכן עזרה בניידות. אמו של התובע היא עקרת בית, אך יחד עם זאת, העזרה שניתנה היא יוצאת מגדר הרגיל.  לכן אני פוסק ע לדרך האומדנא בגין עזרה לעבר סך של 40,000 ₪

28. אין ספק כי לתובע נגרמו הוצאות בעבר בגין נסיעה לקבלת טיפולים רפואיים. כמו כן, נגמרו הוצאות לבני משפחתו בעת אשפוזו בבית החולים. לכן אני פוסק על דרך האומדנא בגין הוצאות לעבר סך של 15,000 ₪ .

הפסד כושר לעתיד

29. בראש נזק זה יש לקחת בחשבון בסיס שכר גבוה יותר שכן התובע היה בן 19 במועד התאונה והיה בתחילת דרכו המקצועית. ההלכה הפסוקה קבעה כי לגבי צעירים בתחילת דרכם יש לקחת את השכר הממוצע במשק כבסיס לפסיקת הפסדי שכר עתידיים אלא אם הוכח אחרת. התובע משתכר בעוף טוב כ- 7,500 ₪ ובהתחשב ברמת השכלתו אני סבור שיש לפסוק לעתיד לפי בסיס של 9,000 ₪. לכן הפסד כושר השתכרות לעתיד יחושב כדלקמן:

            -.649,105 ₪  = 9,000 ₪ X 25% X 288.49

הפסד תנאים סוציאליים

30. יש לפסוק בגין הפסד תנאים סוציאליים 12.5% מסה"כ הפסדי השכר לעבר ולעתיד ובסה"כ 96,997 ₪.

עזרה והוצאות לעתיד

31. נכותו הפיזית של התובע תגביל אותו מלבצע עבודות משק בית. יתרה מכך, בגיל מאוחר מגבלה זו אם תתווסף למגבלות אחרות תחייב מתן עזרה לתובע. לכן אני פוסק בגין עזרה לעתיד על דרך האומדנא סך של 200,000 ₪. מאחר ונכותו של התובע היא בקרסול הרגל הדבר יחייב להוציא הוצאות מוגברות בגין ניידות. לכן בגין הוצאות עתידיות אני פוסק סך של 120,000 ₪.

סיכום הנזק ותגמולי המוסד לביטוח לאומי

32. נזקיו של התובע מסתכמים לסך של 1,410,301 ₪. סכום זה בניכוי אשם תורם מסתכם לסך של 1,198,756 ₪.

            בין הצדדים נפלה מחלוקת לפי איזה שיעור ריבי יש להיוון את תשלומי המוסד לביטוח לאומי. לאחרונה ניתן פסק דינו של בית משפט העליון בסוגיה האם יש להוון את נזקי התובע לפי שיעור ריבית של 2% או להמשיך ולהוון את נזקיו לפי ריבית של 3%. בע"א 3751/17 המאגר הישראלי לביטוח רכב (הפול) נ' פלוני [פורסם בנבו] נפסק כי יש להוון את נזקי הנפגע לפי ריבית של 3%.  וכך נאמר בסיפא לפסק הדין:

"הפער בין ריבית ההיוון בנזיקין לבין ריבית הניכוי (שנגזרת מתקנות ההיוון של המל"ל) אינו ראוי ומוביל לתוצאות בעייתיות. ועדת קמיניץ המליצה לשנות את התקנות כך ששיעור ההיוון יחזור ל-3%. אפשרות אחרת היא להותיר את מסקנות ועדת וינוגרד על כנה אך לגבי הריבית לצורך היוון קצבאות נכי עבודה, להבדיל מהריבית לצורך תביעת השיבוב, מה שמצריך תיקון של תקנות ההיוון לשם ניתוק הקשר בין שתי סוגיות אלה, ויש לקוות כי הדבר ייעשה במהרה. בתקופת הביניים, תעמוד בתוקף הסכמת הצדדים לנכות את סכומי הגמלאות לפי ריבית היוון של 3%."

          אולם במה דברים אמורים? ההסכמה שהושגה באותו ערעור הייתה של המבטחת , איגוד חברות הביטוח ושל קופות החולים שהצטרפו להליך לנכות את תגמולי המל"ל לפי היוון של 3%. לא מדובר בהסכמה של המוסד לביטוח לאומי שלא היה צד לאותו הליך. וכל נרשמו הדברים במקום אחר (סעיף 67 לפסק הדין):

"כדי למנוע פגיעה בניזוקים בתקופת הביניים, המשיב (הפול), קופות החולים ואיגוד חברות הביטוח נתנו הסכמתם לכך שגמלאות המל"ל ינוכו מסכום הפיצויים לפי שיעור היוון של 3%, על אף האמור בתקנות ההיוון."

          לכן לאור האמור לעיל תביעת הניזוק תחושב לפי ריבית היוון של 3% והניכויים שיעשו ממנה אף הם לפי ריבית של 3%. מאידך תביעת השיבוב של המל"ל תחושב לפי ריבית היוון של 2% בהתאם להוראות תקנות ההיוון אולם במגבלה אחת והיא שלא לעבור 100% מהנזק שנפסק לתובע. כך נפסק לאחרונה על ידי בית משפט המחוזי בחיפה בת.א. (חיפה) 3380-01-17 פלוני נ' ע.מ.א. יזמות ובניה בע"מ [פורסם בנבו].

33. בבואי ליישם את העקרונות יש לנכות מתביעת התובע סך של 880,298 ₪ בהתאם לחוות הדעת האקטוארית שהוגשה ביום 5/3/20 לפי מקדם היוון של 3% מתקבל סך של 318,458 ₪. לכן אני מחייב את הנתבעות (למעט נתבעת מס' 4) ביחד ולחוד לשלם לתובע סך של 318,458 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 20% + מע"מ. כן יישאו הנתבעות ביחד ולחוד בהוצאות התובע בסך של 5,000 ₪.

          בשים לב לכך, שבטאח אינו נתבע ישיר אלא צד שלישי הרי חלקו הנזיקי בשיעור 60% אמור להתחלק בתביעה העיקרית בין ג'ראמנה לאמית הנדסה ומבטחותיהן ביחס של 1/4 ג'ראמה ומבטחתה (15% נוספים על חלקם הנזיקי) 3/4 נתבעות 3 – 5 (עוד 45% על חלקם הנזיקי). אם כך החלוקה הפנימית היא שנתבעות 1 – 2 יישא ב- 25% מהנזק ואילו נתבעות 3 ו- 5 יישאו ב- 75% מהנזק. בשל כך אתייחס לשיפוי במסגרת ההודעה לצד שלישי.

34. אני מקבל את ההודעה לצד שלישי שהגיש ג'ראמנה ומורה כדלקמן:

          הצדדים השלישיים 1 ו- 4 (בטאח וכלל) ישפו ביחד ולחוד את הנתבעים 1 – 2 בשיעור 15% מכל סכום בו יישאו בפועל אל מול התובע כולל הוצאות משפט ושכר טרח עו"ד (בחלקם הנזיקי) ואילו כלל תוסיף ותשפה את הנתבעות 1 - 2 בשיעור נוסף של 7.7% מכל סכום בו יישאו כלפי התובע בשל טענת כפל הביטוח. כן תישא כלל בהוצאות הנתבעות 1 – 2 בהודעה לצד שלישי בסך של 20,000 ₪.

           הצדדים ישקלו,  על מנת שלא לסבך את העניינים, שהכשרה תשלם ישירות לתובע 2.3% מהנזק ואילו כלל תשלם ישירות לתובע את היתרה בשיעור 97.7%.

35. באשר לתביעה המוסד לביטוח לאומי סך כל התגמולים לפי חוות הדעת האקטוארית לפי מקדם היוון של 2% הוא 1,012,555 ₪ (פחות בכ- 12,000 ₪ מחישוב בא כוח המל"ל ואני מעדיפו מאחר והמל"ל לא הגיש חוות דעת בעניין זה). המוסד לביטוח לאומי לא תבע את בטאח ובקשתו לאחר שמיעת הראיות לצרפו כנתבע נדחתה בשל האיחור הרב בהגשתה. פתוחה הדרך בפני המוסד להגיש תביעה נוספת בעניין זה. לכן יש לחייב את אמית הנדסה וכלל בהתאם לחלקם הנזיקי. לאור זאת אני מחייב את הנתבעות 3 ו- 5 לשלם למוסד לביטוח לאומי סך של 303,767 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור 15% בתוספת מע"מ.

התביעה כנגד נתבעת מס' 4 בנק מזרחי נדחית ללא צו להוצאות.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, י"ג אדר תש"פ, 09 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.