טסמה נ' רהיטי שולמית

פסק דין

1.במסגרת תביעה קודמת ת"ק 2313/08 הגיעו הצדדים להסכם לפיו התובע יבחר סלון מתוך הדגמים הקיימים בחנות, הנתבעת תספק את הסחורה, והסלון יפתח בנוכחות הצדדים ואם התובע לא יהיה שבע רצון הנתבעת תחזיר לו את הכסף.

2.התובע הגיש תביעה זו לאחר שלטענתו הנתבעת לא קיימה את ההסכם, בכך שהיא מסרבת לשלם לו את הכסף.

3.הנתבעת מצידה טענה כי התובע לא קיים את ההסכם בכך שסירב לבחור סלון אחר, על פי הסכם שהוא חתום עליו.

4.לדברי נציגת הנתבעת, הנתבעת הציגה בפני התובע שמונה סלונים שעמדו בחנותה, ואף הזמינה במיוחד סלון אחר. מדובר בסלונים מעור אמיתי מחוץ לארץ בדיוק כמו הסלון המקורי ולא הייתה שום סיבה לתובע שלא להזמין סלון.

5.נציגת הנתבעת אף הסבירה בדיון כי גם הציעה לקחת את התובע ברכבה לחנות היבואן בתל אביב שם יוכל לבחור בין מגוון רחב יותר של סלונים.

6.אכן, הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין, איננו מנוסח כראוי בכך שבסעיף 6 של ההסכם, נאמר כי אם התובע לא יהיה שבע רצון תחזיר הנתבעת את הסכום של 6,300 ₪ ולא נאמר כי מדובר רק בשביעות רצון לגבי איכות המוצר. אולם כאשר קוראים את כל ההסכם כמקשה אחת, וסעיף 6 בהסכם בא לאחר הזמנת סלון על פי בחירתו ברור שהכוונה היא לפגמים בסלון שיוזמן על ידי התובע, ולא לכך שאם התובע לא יהיה שבע רצון מהסלונים שיוצעו לו הוא יוכל לקבל את הכסף בחזרה.

7.בית משפט זה איננו יושב כערכאת ערעור על עצמו, וברגע שבית משפט לתביעות נתן פסק דין שנתן תוקף להסדר פשרה בתיק קודם, הרי שהסדר הפשרה עומד בעינו והוא בעל תוקף של פסק דין ולא ניתן לשנותו.

8.לפיכך אני חוזר על מה שנקבע בפסק הדין שעל התובע לבחור סלון, כאשר אני מאמץ לתוך פסק הדין את הצעת נציגת הנתבעת שניתן יהיה לבחור את הסלון מחנות היבואן בתל אביב, הכל לפי הכללים שנקבעו בהסדר הפשרה שאיננו עומד עוד לבחינה, ורק אם לאחר שהסלון יגיע הביתה ימצאו בו פגמים, אז רשאי התובע לעמוד על קבלת כסף במקום סלון.

9.בנסיבות אלה אני דוחה את התביעה, ובנסיבות העניין, וכיוון שהבעיה נוצרה עקב העובדה שהסדר הפשרה אינו מנוסח כדבעי, אינני עושה צו למתן הוצאות.

בקשת רשות ערעור ניתן להגיש בתוך 15 יום לבית המשפט המחוזי.

ניתנה והודעה היום ל' חשון תשע"א, 07/11/2010 במעמד הנוכחים.

אור אדם , שופט

הוקלד על ידי: רחל עמר