טענת "פרעתי". עניין הפחתת ריביות לפי הוראות סעיף 81א4 וחוסר תום לב של

1. לפניי בקשת החייב להורות על סגירת תיק ההוצאה לפועל כנגדו בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן: "החוק" ) מחמת "שיהוי בלתי סביר" ו"חוסר תום לב" בניהול התיק על ידי הזוכה, מזה למעלה משני עשורים. לחילופין, עותר החייב, להפחתת ריביות בתיק ההוצאה לפועל מכוח הוראות סעיף 81א4 לחוק.

2. לאחר שהוגשו לתיק הבקשה, תגובת הזוכה ואף תשובת החייב, התקיים דיון במעמד הצדדים ביום 25.11.20, אליו לא התייצבו מי מהצדדים או מצהיריהם ורק באי כוחם (לעניין זה אתייחס בהמשך) , הוגשו סיכומיי הצדדים ומכאן החלטתי.

3. טיעוני החייב:

א. לטענת החייב, ככלל, נטל הראיה בבקשה בטענת "פרעתי" מוטלת על כתפי החייב, אולם במקרה בו טוען החייב לשיהוי מצד הזוכה, חל היפוך נטל הראיה ועל הזוכה לסתור טענותיו של החייב ולהראות כי היא לא ויתרה על חובה, תוך מתן הסבר משכנע, לשיהוי בנקיטת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

ב. לטענת החייב, הזוכה לא הצליחה לסתור טענותיו, וכי חל שיהוי בלתי סביר בניהולה של הזוכה בתיק. מטענות הזוכה, לא ניתן נימוק מדוע לקח לזוכה 8 שנים להגיש בקשה למינוי כונס נכסים. החייב מפנה לתשובת הזוכה, כי במהלך השנים עד להגשת הבקשה למינוי כונס נכסים, נעשו ניסיונות פשרה בין הצדדים וטוען כי הזוכה לא הצליחה להוכיח ניסיונות אלה נוכח כך שבין השנים 2007-2014 יוצגה הזוכה על ידי עוה"ד XXX (להלן: "XXX") ב"כ הקודם וב"כ הנוכחי של הזוכה, עוה"ד XXX (להלן: "XXX") מונה לייצגה בתיק רק בשנת 2014 ורק במאי 2015, הוגשה על ידו בקשה למינוי כונס נכסים בתיק, אשר מונה בסופו של יום רק במאי 2020.

ג. לטענת החייב, משלטענת הזוכה, ב"כ הנוכחי, XXX הוא שניהל את התיק מאז קבלת הייצוג ולו המידע באשר לפעולות אשר בוצעו על ידי הזוכה, מו"מ בין הצדדים וניסיונות איתור הנכס, היה על XXX להתייצב לדיון אף הוא ויש להוסיף האמור - ולחוסר המידע העולה בעקבות כך, להתנהלות הזוכה בתיק.

ד. החייב אף עותר כי במסגרת התנהלות הזוכה, תילקח בחשבון העובדה כי נציגת הזוכה (המצהירה מטעמה) לא התייצבה לדיון, על אף שלא הייתה כל בקשה מקדימה או החלטה הפוטרת אותה מהתייצבותה.

ה. לטענת החייב, תיק ההוצאה לפועל נפתח בגין חוב ארנונה של מספר חודשים, במהלך השנים 1999-2006, חוב אשר מסתכם באלפי שקלים בודדים בלבד. מאז ועד היום, ולמעלה מ- 20 שנה משלם החייב לזוכה את מלוא תשלום הארנונה, כך ש"כיסה של הזוכה" לא נפגע, ובוודאי לא באופן המצדיק ניהול התיק באופן רשלני, וזאת במשך 7 שנים עד להחלפת ב"כ הזוכה בתיק. לעניין זה מפנה החייב לדברים אשר נאמרו בשיחה טלפונית במהלך הדיון עם XXX או אז הבהיר האחרון כי עלה בידי XXX קשיים לאיתור הנכס אשר בבעלות החייב (נוכח אי רישומו בטאבו אלא במנהל) ועל כן הוחלף הייצוג בתיק, ל XXX אשר מתמחה באיתור נכסים, זאת על אף שהיה ידוע לזוכה, כי לחייב נכס, בגינו הוא משלם לה ארנונה, התנהלות אשר מעידה על רשלנותה של הזוכה בניהול התיק באותם השנים. עוד בעניין זה מפנה החייב לכך שבמשך כל התקופה בה יוצגה הזוכה על ידי ב"כ הקודם, לא בוצעו פעולות בסיסיות כגון: הוצאת אישור זכויות במנהל, הטלת עיקולים, הטלת עיקול על השוכרים בנכס, מינוי כונס נכסים  ובתיק ננקטו הליכי עיקול צד ג' במדיה בלבד.

ו. אף לאחר קבלת הייצוג על ידי XXX ,בשנת 2014, לקח לאחרון כ- 4 שנים עד לקבלת מינוי כונס נכסים בתיק, פרק זמן, כך לטענת החייב, בלתי סביר.

ז. לטענת החייב, יש לראות בכך שמאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל ועד לקבלת מינוי כונס הנכסים על הנכס שבבעלות החייב, עברו שנים רבות, בהן ננקטו על ידי הזוכה עיקולי צד ג' במדיה, רשלנות מטעם הזוכה ושיהוי בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל.

ח. החייב אף מפנה להתנהלות הזוכה ולהחלטות שניתנו בתיק באשר להטלת עיקול על דמי השכירות במשך תקופה אורכה ולאי פעילות הזוכה לשם גבייתם.

ט. לטענת חייב, התנהלות זו של הזוכה, גרמה לכך, כי החוב בתיק "שילש את עצמו", בתוך 8 שנים, ובכך הפכה הזוכה את התיק ל"תוכנית חסכון". בעניין זה מפנה החייב לע"א (ת"א) 2836/03, עיריית תל אביב נ' מור תמר (פורסם בנבו) (להלן: "פס"ד מור תמר").

י. החייב אף טוען לעניין התנהלות ב"כ הזוכה הנוכחי ולניהול הליך מינוי כונס הנכסים לנכס. לטענת החייב 3 בקשות שונות שהוגשו למינוי כונס נכסים בתיק, נדחו, בשל הגשתן ללא שבוצעו בדיקות מקדימות על ידי הזוכה, עוד קודם להגשתן בפועל. החייב מפנה להליכים ולבקשות אשר ננקטו על ידי הזוכה בין השנים 2015  - 2018 - אשר מעידות על ניסיון הזוכה לגרום לחוב נשוא התיק "לתפוח". רק ביום 24.05.18 מונה ב"כ הזוכה ככונס נכסים בתיק בעל סמכות חלקית בלבד והיא  לשם בדיקת כדאיות ההליך. החייב טוען כי אף בעניין זה התנהלה הזוכה באופן "רשלני" ומאז מתן החלטה זו ועד למינוי ב"כ הזוכה ככונס נכסים למכירת החנות עברו שנתיים נוספות, בהן החוב בתיק המשיך ועלה.

יא. לאור כל האמור לעיל, התנהלות הזוכה לאורך כל שנות תיק ההוצאה לפועל, הן על ידי ב"כ הקודם והן על ידי ב"כ הנוכחי - באשר לניהול הליכי כינוס הנכסים בתיק ואי ביצוע פעולות אל מול השוכרים בנכס והתשלומים שכן שולמו במרוצת השנים על ידי החייב אשר עולים על כמחצית מקרן החוב המקורית, מהווים עילה לסגירת תיק ההוצאה לפועל או לכל הפחות להפחתת ריביות בתיק ההוצאה לפועל בהתאם להוראות סעיף 81א4 לחוק והעמדת גובה החוב בתיק על קרן החוב המקורית בסך 63,270 ש"ח בקיזוז התשלומים ששולמו בסך 32,000 ש"ח, כך שקרן החוב בתיק תעמוד על סך של 31,270 ש"ח.

4. טיעוני הזוכה:

א. לטענת הזוכה, החייב לא הצליח להוכיח במסגרת בקשתו, שיהוי בהליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל. טענות החייב בעניין זה נטענו בעלמא ועל כן לא חל היפוך נטל הראיה, על כתפי הזוכה. לטענת הזוכה, החייב, איננו מתגורר, כדרך קבע בארץ, וכל נכסיו כאן, מסתכמים בחנות המושכרת לצדדי ג'. הזוכה במשך השנים ניסתה לגבות את החוב בכל האמצעים העמודים לרשותה, אולם אי מגוריו של החייב בארץ הערימו עליה קשיים לשם גביית החוב. עוד לטענת הזוכה, עלה בידה קשיים לשם איתור הנכס היחידי שבבעלותו של החייב בארץ ואף עלו בידה קשיים לשם מכירתו.

ב. לטענת הזוכה, החייב מודה בחוב נשוא תיק ההוצאה לפועל (עמ' 3 לפרוטוקול), אולם על אף האמור, לא שולם החוב על ידו במלואו עד מועד זה. החייב מבקש להתעלם מכלל ההליכים שננקטו בתיק ההוצאה לפועל וטוען כי נוכח הקשיים באיתור הנכס או כפי שנטען על ידי הזוכה "החייב מנסה לחלק ציונים לזוכה על יכולת איתור הנכס" יש להורות כמבוקש על ידו.

ג. על אף שלטענת הזוכה החייב לא הוכיח כי חל שיהוי בנקיטת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל, ועל כן, כך לטענת הזוכה, אין עילה להיפוך נטל ההוכחה, מפרטת הזוכה את ההליכים שננקטו על ידה בתיק ההוצאה פועל:

1. הזוכה הטילה עיקולי צד ג' באופן רציף בין השנים 2009 - 2016. לסיכומי הזוכה צורפה טבלת העיקולים שהוטלו בתיק בשנים האמורות.
2. הגבלות שהוטלו על החייב בשנים 2011, 2015 ו- 2020. צורפה טבלה לסיכומי הזוכה אף באשר לכך.
3. ביום 20.07.2009 הטילה הזוכה עיקול מקרקעין בתיק, על נכס שבדיעבד התברר כי הגוש והחלקה בו אינם נכונים. 
4. בתאריך 19.11.14 הועבר ייצוג הזוכה XXX. מיד עם קבלת הייצוג פעל XXX לאיתור הנכס שבבעלותו של החייב (הפעולות הרבות שבוצעו על ידי ב"כ הקודם של הזוכה, לשם איתור הנכס, לא צלחו) .
5. בתאריך 08.02.15 הוגשה על ידי הזוכה בקשה למינוי כונס נכסים, זאת לאחר איתור הנכס הרלוונטי. לאחר הגשת הבקשה, נתבקשה הזוכה להציג אישור כי החייב יצא את הארץ ואישור זכויות עדכני ממספר גורמים. החל מיום 15.03.15 ועד למועד הגשת ההבהרה, פעלה הזוכה אל מול מנהל מקרקעי ישראל שכן נוכח חוב שנצבר לחייב אל מול המנהל, בשל אי תשלום דמי חכירה, הועבר "תיקו של החייב שם" לעוה"ד אשר החל לפעול לשם ביטול הסכם החכירה והגשת תביעת פינוי. לאחר דין ודברים ממושך, בין ב"כ הזוכה לבין מנהל מקרקעי ישראל, הוסכם כי חלף הגשת תביעת פינוי, ימונה ב"כ הזוכה ככונס נכסים לנכס, והחוב למנהל ישולם מכספי מכירת הנכס. לטענת הזוכה, שנה לאחר קבלת הסכמת המנהל, פעלה הזוכה אל מול גורמים רבים וקיימה אף פגישות רבות על מנת לקבל את תשריט הנכס. מיד לאחר קבלתו אף היה צורך בביצוע שמאות לנכס. במקביל, ניהל אחיו של החייב הליכים אל מול הזוכה, בטוענה כי בכוונתו להגיע להסדר עם הזוכה, כל זאת במטרה לעכב את הליכי הגבייה (לעניין זה מפנה הזוכה לעמ' 9 לפרוטוקול "מול XXX בשנת 2015 התנהלות וניסיונות להגיע להסדר, שקיבלתי את הייצוג בתיק ואח החייב ישב עם XXX בשנת 2015" ).
6. בתאריך 12.10.15, ועל מנת לנסות ולמצות את הליכי הגבייה בתיק, הוטל עיקול אצל צדדי ג', השוכרים בנכס על דמי השכירות. בתגובה לעיקול, הודיעו השוכרים כי העבירו את כספי השכירות עבור כל תקופה השכירות לחייב ועל כן אין בידם כספים אשר ניתן לעקל. לסיכומי הזוכה צורפו אסמכתאות באשר לפעולות הזוכה אל מול השוכרים על מנת לעקל את כספי השכירות לשם תשלום החוב.
7. בתאריך 25.12.2016 הוטל עיקול רכב בתיק, אשר לא תפס דבר. יוער כבר כאן, כי מעיון בתיק עולה כי בשנים 2011, 2013, 2015 ו- 2016 הוטלו עיקולי רכב בתיק, אשר לא תפסו דבר.
8. בתאריכים 25.12.16, 20.02.17 ו- 20.06.17 הוגשו בקשות לצווי מידע בתיק.
9. בתקופה שבין תחילת שנת 2016 לבין 05.17, השתהתה הזוכה בביצוע הליכים בתיק, וזאת לבקשת אחיו של החייב, אשר הביע רצון "לכאורי" לסלק את החוב בתיק. משהבינה הזוכה כי אחיו של החייב, כחייב עצמו, פעל לשם עיכוב ההליכים בתיק, ללא רצון ממשי לשלם את החוב, שבה הזוכה לפעול בתיק כנגד החייב החל מחודש מאי 2017 ואילך וחודשו על ידה הליכי הכינוס. לטענת הזוכה, היא פעלה במרץ לשם מילוי החלטות כב' רשם ההוצאה לפועל (ראה החלטות מיום 08.05.17, 23.07.17, 15.08.17ף 17.08.17, 19.02.18 ו- 07.03.18 ) .
10. ביום 24.05.18, ולאחר קשיים רבים מצד מנהל מקרקעי ישראל, מונה ב"כ הזוכה לכונס נכסים לנכס. לטענת הזוכה, אף לאחר קבלת המינוי, היה על ב"כ הזוכה לבצע פעולות רבות כגון: הצגת שמאות עדכנית, פירוט שוכרים, פנייה לאחיו של החייב פעם נוספת ופעולות נוספות.
11. לאחר מיצוי ההליכים מול אחיו של החייב וב"כ, הודיע ב"כ הזוכה כי ההדברות לא העלתה דבר. אישור מנהל מקרקעי ישראל נתקבל רק ביום 30.07.18 ועל כן הורה כב' רשם ההוצאה לפועל ביום 10.08.18 לב"כ הזוכה להגיש דו"ח משלים. האמור בוצע על ידי ב"כ הזוכה והוגש על ידו דו"ח בסיום ביצוע כל פעולה (ראה בקשות מיום 19.03.19, 16.04.19, 04.09.19 ו- 11.02.20 ) . לאור האמור, לאחר מילוי מלוא הוראות כב' רשם ההוצאה לפועל, ובהתאם להחלטה מיום 10.05.20 הורחבו סמכויות ב"כ הזוכה ככונס נכסים בתיק.

12.מיד לאחר מכן, וביום 16.06.20 הגיש החייב התנגדות למינוי ב"כ הזוכה ככונס נכסים. בהחלטה מיום 09.07.20 נדחתה הבקשה.

ד. באשר להתנהלות החייב ולמחדליו, מפנה הזוכה לתשובות ב"כ החייב במהלך הדיון (ראה סעיפים 5 ו- 6 לסיכומי הזוכה). בקצרה, מפנה הזוכה לתשובות כאמור, עוד קודם למתן פסק הדין" ברח" החייב מהארץ בשל חובות רבים. אחיו של החייב, XXX, הוא שטיפל בחובות של החייב בארץ, אולם החייב ידע על מתן פסק הדין כנגדו בתיק דנן, בעת שניתן, בשנת 2007, אולם בשל אי שהייתו בארץ, לא שולם החוב. לעניין זה מפנה הזוכה לעע"מ 1090/19, קלימי דיין נ' עיריית בת ים.

ה. לעניין עיקול המקרקעין שהוטל בתיק בשנת 2009, מבהירה הזוכה, כי זהו איננו הנכס לגביו מונה ב"כ הזוכה ככונס נכסים. הזוכה מפנה לדברי ב"כ בדיון שהתקיים במעמד הצדדים, או אז הוסבר, כי ב"כ הזוכה הקודם, הטיל עיקול על נכס המקרקעין האמור, אולם הואיל והגוש והחלקה לא היו נכונים והם אינם מתייחסים לנכס בבעלותו של החייב, לא היה ניתן להמשיך ולפעול במסגרת הליכי כינוס נכסים באשר לנכס האמור. יוער כאן, כהערת אגב, שלא ברורה תשובת לשכת רישום המקרקעין ברחובות לפיה הוטל עיקול מקרקעין על שמו של החייב, עיקול אשר עד מועד זה שריר וקיים, על נכס, אשר הגוש והחלקה בו אינם נכונים. הזוכה תבדוק ותפעל, במידת הצורך, לשם הסרת העיקול האמור.

ו. לעניין אי התייצבות החייב לדיון, הזוכה עותרת להוצאת תצהירו של החייב מהתיק, שכן הזוכה עמדה על חקירתו של החייב, אולם החייב לא התכוון  באף שלב, להתייצב לדיון. הזוכה מפנה לשאלת מותב זה את ב"כ החייב (עמ' 9 לפרוטוקול) מדוע הבקשה לפטור את החייב מהתייצבות לדיון הוגשה מספר שעות בטרם קיומו של הדיון ולא בסוף חודש אוקטובר תחילת חודש נובמבר השיב ב"כ החייב "אין לי תשובה...".

ז. לעניין אי התייצבות נציגת הזוכה, טענה הזוכה כי נציגתה לא התייצבה לדיון הואיל וידעה כי אין בכוונת החייב להגיע לדיון ולאור שיחה טלפונית שהתקיימה יום קודם לכן, עם ב"כ החייב, אשר הצהיר כי אין לו התנגדות כי נציגת הזוכה לא תתייצב לדיון והוא איננו עומד על חקירתה.

ח. לעניין אי התייצבות XXX לדיון, טוענת הזוכה כי אין לכך כל השפעה שכן XXX איננו המצהיר מטעם הזוכה ולדיון הגיעה עורכת דין אשר בקיאה ברזי התיק.

ט. לעניין טענת השיהוי, מפנה הזוכה לספרו של דוד בר אופיר "הוצאה לפועל הליכים והלכות", מהדורה שביעית (להלן: "בר אופיר"), עמ' 271, שם נקבע כי שיהוי מטעם הזוכה, יכול לגרום, לכל היותר, להעברת הנטל המשני של הבאת הראיות לזוכה וזאת בהתקיים שלושה תנאים, הראשון, שהשיהוי מבטא ויתור על הזכות מטעם הזוכה, השני, שמצבו של החייב הורע בשל השיהוי, השלישי, חוסר תום לב מצד הזוכה. עוד נקבע, כי אף בהתקיים שלושת התנאים, עדיין ההחלטה נתונה לשיקול דעתו של רשם ההוצאה לפועל. לטענת הזוכה, אין מקום לדון בשאלות העברת הנטל המשני שכן, לא הובאה כל ראיה ממשית לוויתור על החוב מצד הזוכה, החייב לא ניסה אף להוכיח כי מצבו הורע בשל השיהוי הנטען ואף לא הוכח על ידי החייב "חוסר תום לב" מצד הזוכה. המדובר בתיק הוצאה לפועל, אשר הוגש לביצוע מיד לאחר מתן פסק הדין. הזוכה פעלה במשך שנים בתיק ההוצאה לפועל. החייב הודה בחוב ואף הודה כי ידע על קיומו של החוב ואף שלח את אחיו להסדיר לכאורה את חובו אל מול הזוכה.

י. לאור כל האמור לעיל, עותרת הזוכה לדחיית בקשותיו של החייב, הן לסגירת תיק ההוצאה לפועל והן להפחתת ריביות ולחייב את החייב בהוצאות.

5. דיון והכרעה:

א. טענת "פרעתי":

1. סעיף 19 לחוק הדן בטענת "פרעתי" נוקט בזו הלשון " (א) חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין או שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי רשם ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין...".
2. במקרה הנדון, טענתו של החייב, כי יש לסגור כנגדו את תיק ההוצאה לפועל מכוח הוראות סעיף 19 לחוק הינה בשל "שיהוי בלתי סביר בעליל" מטעם הזוכה, "שינוי מצבו לרעה של החייב" והתנהלותה "הרשלנית" ו"בחוסר תום לב" מצד הזוכה.
3. לחילופין, עותר החייב, כי במידה ולא תתקבל בקשתו לסגירת התיק, יש להורות, מאותם הנימוקים, על הפחתת ריביות בתיק ההוצאה לפועל מכוח הוראות סעיף 81א4 לחוק לסכום פתיחת התיק במקור, סך של 63,270 ש"ח בניכוי התשלומים ששולמו על חשבון החוב, בסך 32,000 ש"ח, כך שהחוב בתיק ההוצאה לפועל יעמוד על סך של 31,270 ש"ח, במקום סך של 229,770 ש"ח כפי שהוא, נכון להיום. יוער כי חובו של החייב בהתאם לפסק הדין המקורי איננו עומד על סך של 63,270 ש"ח. בנוסף לסך האמור, סכום התביעה, חוייב החייב בתשלום של 1,499 ש"ח בעבור אגרת משפט וסך של 6,327 ש"ח שכ"ט עורך דין.
4. בספרו של בר אופיר, עמ' 269-271  "על החייב מוטל נטל השכנוע להוכחת טענותיו. נטל זה קבוע ומוטל תמיד על החייב, ואיננו עובר לעולם אל הזוכה מכיון שרואים את החייב כאילו הוא המוציא מחברו. טענת "פרעתי" היא בדרך כלל טענת הודאה והדחה, שבה רובץ נטל השכנוע עד הסוף על החייב ואיננו עובר לזוכה (ע"א 357/72, שנסי נ' בצלציוני, פ"ד כז(1) 741, 744, ע"א 513/67, כהן נ' שהבר (שרייבר), פ"ד כב(1) 194)...". ובהמשך "אמנם ייתכנו נסיבות בהן נטל הבאת הראיות לסתור יועבר לכתפי הזוכה, למשל כאשר התקיים שיהוי ניכר בנקיטת הליכי ההוצאה לפועל, ואין הסבר ראוי לשיהוי.... העברת הנטל להבאת ראיות לסתור, נעשית רק לאחר שהחייב הביא ראיות לכאורה לתמיכה בגרסתו (השופט ס' ג'ובראן רע"א 10272/07, עזבון המנוח אבא בביוף ז"ל נ' עיריית חיפה, דינים עליון פט 760 (...". ועוד בהמשך "מעקרון תום הלב נגזר כי הזוכה אינו יכול "לישון על זכויותיו" ועליו לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי הוצל"פ. אולם, לפני שייזקף שיהוי לחובת הזוכה, יש לבחון קיומם של שני תנאים עיקריים: האחד, האם השיהוי מבטא ויתור על מימוש הזכות מצד התובע, והשני, האם הורע מצבו של הנתבע עקב השיהוי. ויש המונים גם תנאי חלופי נוסף, והוא האם נגרם השיהוי עקב חוסר תום ליבו של התובע. גם בהתקיים שני התנאים הללו, נתון לבית המשפט שיקול דעת להכריע בדבר המשמעות שראוי לתת לאלמנט השיהוי במקרה הספציפי שלפניו...".
5. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, כמו גם, את השתלשלות ההליכים והפעולות שננקטו בתיק ההוצאה לפועל הנדון במרוצת השנים מאז פתיחתו ועד היום, מצאתי כי דין עתירת החייב לסגירת תיק ההוצאה לפועל מכוח הוראות סעיף 19 להידחות וזאת מהנימוקים הבאים:

א. תיק ההוצאה לפועל הנדון נפתח ביום 26.03.2007 לביצוע פסק דינו של כב' בית המשפט אשר ניתן כנגד החייב ביום 06.03.2007. ללמדנו כבר כאן, כי הזוכה לא השתהתה בעת הגישה את פסק הדין לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, בשל אי תשלומו על ידי החייב. יוער כי מעיון בפסק הדין עולה כי פס"ד ניתן בהסתמך על הסכמת הצדדים, בדיון שהתקיים ביום 13.02.2007. באותו הדיון נכח אחיו של החייב XXX (החייב לא נכח בדיון, וכפי שהובהר על ידי ב"כ החייב "ברח" מהארץ עוד קודם לכן בשל חובות רבים שנצטברו לו). החייב היה מיוצג באותה העת אף על ידי עורך דין.

ב. כבר בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל, לא שהה החייב בגבולות הארץ, החייב "ברח" עוד קודם לכן, מהארץ בשל חובותיו הרבים, דבר אשר, אין ספק, שהערים קשיים רבים על הזוכה לגבות את חובה, שכן כלל ההליכים שננקטו על ידה בתיק ההוצאה לפועל, העלו חרס ולא נתפס בהם דבר. בתיק ההוצאה לפועל, ננקטו עיקולי צד ג' רבים, זאת במרוצת השנים, מאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל ועד היום, אולם עיון בתיק מעלה, כי העיקולים האמורים לא תפסו דבר, ולא בכדי, שהרי החייב לא שוהה בגבולות המדינה עוד קודם לפתיחת תיק ההוצאה לפועל ועם עזיבתו, לא היו לחייב נכסים מהן ניתן להיפרע, למעט נכס המקרקעין, לגביו מונה ב"כ הזוכה, לימים ככונס נכסים.

ג. עוד במרוצת השנים, וכפי שפורט על ידי הזוכה, ננקטו בתיק הליכים נוספים, צווי מידע, הליכים עיקול רכב (מספר פעמים בין השנים 2011-2016 - אף הליכים אלה לא תפסו דבר ) והגבלות החייב בהתאם להוראות סעיף 66 א לחוק (יוער כי הטלת הגבלת יציאתו של החייב את ישראל הביאה לגבייה של 10,000 ש"ח, אשר שולמו על ידי החייב לשם ביטול הגבלתו האמורה). בתיק הוטל אף עיקול מקרקעין ביום 20.07.2009, אולם וכפי שפירטה הזוכה, ובשל הקושי באיתור נכסיו של החייב, הוטל העיקול על ידי ב"כ הקודם, על נכס שמספר הגוש והחלקה בו אינם נכונים, עובדה המנעה מהזוכה להגיש בקשה למינוי כונס נכסים לאותו הנכס.

ד. לא מצאתי כי לאורך כל אותה התקופה, מאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל ועד לשנת 2014, או אז הוחלף הייצוג בתיק, התקיים שיהוי ניכר בפעולות אשר בוצעו על ידי הזוכה במסגרת תיק ההוצאה לפועל. סבורני כי נעשו על ידי הזוכה, ניסיונות רבים, לשם גביית החוב בתיק וננקטו על ידה פעולות רבות ושונות, לשם כך. מצאתי מקום לקבל טענת הזוכה לקשיים אשר עלה בידי ב"כ לאתר נכסים "מניבי פירות" אשר בבעלות החייב. לראיה, העובדה כי הוטל עיקול מקרקעין בתיק על נכס שהגוש והחלקה בו אינם נכונים. אעיר כי אף אם, כך לטענת החייב, ייתכן והיה באפשרות ב"כ הקודם של הזוכה לפעול ביתר שאת ובדקדקנות רבה יותר, לשם איתור נכס המקרקעין אשר בבעלותו של החייב, אין בכך כדי להוות עילה לקבלת טענתה לשיהוי מטעם הזוכה. במשך אותה התקופה, נקטה הזוכה בהליכים רבים בתיק, שונים, ולא מצאתי מדוע משלא נקטה הזוכה דווקא בהליכי עיקול מקרקעין או עתרה למינוי כונס נכסים בתיק, יש בכך שיהוי מטעמה, ומדוע "גוברת" חשיבותו של עיקול המקרקעין בתיק, על פני עיקולי צד ג' במדיה, כלשון החייב, ומדוע אין לראות את הליכי הגבייה האמורים בתיק, כפעולות אשר בוצעו על ידי הזוכה לשם גביית החוב. האם עיקול המקרקעין הוא ההליך היחידי אשר על זוכה, הפותח תיק הוצאה לפועל לנקוט, על מנת שלא ייחשב זה האחרון, כמי שהשתהה בביצוע הליכי הגבייה בתיק ההוצאה לפועל. לעניין זה אף אוסיף, כי מצאתי באופן ניהול תיק ההוצאה לפועל על ידי הזוכה, הסדר התקין לשם נקיטת פעולות, שכן אינני סבורה כי יש "לרתום העגלה לפני הסוסים" ובמילים פשוטות, לעתור כבר בעת פתיחת תיק ההוצאה לפועל בהליך מינוי כונס נכסים לנכס שבבעלותו של החייב, עוד קודם ננקטו כלל ההליכים האפשריים, אשר פגיעתם פחותה, לשם גביית החוב.

ה. גם באשר להמשך, ולאחר החלפת הייצוג בתיק, בשנת 2014, לא מצאתי כי התקיים בתיק שיהוי ניכר בנקיטת הזוכה בפעולות. עת קבלת הייצוג על ידי ב"כ הנוכחי של הזוכה, XXX ,פעל האחרון לשם איתור נכס המקרקעין אשר בבעלותו של החייב, נכס אשר התברר לימים כי איננו רשום בלשכת רישום המקרקעין אלא במנהל בלבד. כפי שפורט בהרחבה על ידי הזוכה, עת שאותר הנכס, פעל ב"כ אל מול המנהל לשם קבלת הסכמתו למינויו ככונס נכסים בנכס. אף בעניין זה, כמו בניסיונות הזוכה לגביית החוב בתיק, אשר לא צלחו נוכח "בריחת" החייב את ישראל, היו לזוכה קשיים, נוכח העובדה כי החייב בעת "בריחתו" השאיר חובות אף מול המנהל, מה שהוביל לכך שהמנהל החל בהליכים לשם ביטול הסכם החכירה של החייב והליכי פינויו מהנכס. רק לאחר דין ודברים ממושך של ב"כ הזוכה אל מול המנהל, ניתנה הסכמת האחרון למינוי ב"כ הזוכה ככונס נכסים לנכס, זאת בכפוף לתשלום חובות החייב, מהתקבולים שיתקבלו בעבור המכירה. גם בהמשך, ולאחר קבלת הסכמת המנהל, מצאתי כי הזוכה פעלה בתיק לשם קידום הליכי כינוס הנכסים, לעניין זה אפנה למפורט לעיל, בטיעוני הזוכה, באשר לפעולותיה עד לקבלת מינוי ב"כ ככונס נכסים, בסופו של יום. יוער, כי לאחר קבלת מינויו של ב"כ הזוכה ככונס נכסים בתיק, הגיש החייב התנגדותו למינוי, מה שגרם להתמשכות ההליכים ב"עוד מעט".

ו. באשר להליכים אשר נקטה הזוכה מול השוכרים בנכס המקרקעין לגביו מונה ב"כ ככונס נכסים, מצאתי כי ייתכן והייתה באפשרות הזוכה לנקוט בהליכים נוספים, מאלו שננקטו על ידה, לשם עיקול דמי השכירות, אולם לא מצאתי כי יש באי פעולות אילו או אחרות, של הזוכה, באשר לאמור, עילה לקבלת הטענה בדבר "שיהוי ניכר" מטעם הזוכה וויתורה על החוב ו"רשלנות" מטעמה. לאחר איתור נכס המקרקעין אשר בבעלותו של החייב, פעלה הזוכה והטילה עיקול על נכסי החייב אצל השוכרים בנכס. מעיון בתיק עולה כי ביום 13.10.15 הטילה הזוכה עיקול אצל צדדי ג', השוכרים בנכס, על נכסי החייב אצלם (עיקולים ע44 ו- ע45). לטענת הזוכה, טענה אשר לא נסתרה על ידי החייב, השיבו השוכרים כי אין בידם, באותה העת וכי לא עתידים להגיע אליהם ב- 3 חודשים שלאחר מכן, כספים מהחייב, שכן כספי השכירות נגבו על ידי החייב עוד קודם לכן, מראש ולמשך תקופת השכירות. בהמשך, הוטל אף עיקול אצל השוכר בנכס על ידי מחלקת הארנונה של הזוכה מכוח פקודת המיסים גבייה. ביום 22.10.17, ובהמשך לעיקול שהוטל על ידי מחלקת הארנונה של הזוכה, נשלח לשוכר בנכס מכתב "זימון לחקירה לפני חיוב אישי", או אז נתבקש השוכר להתייצב במשרדי הזוכה לשם בירור אי קיומו של צו העיקול האמור. בהמשך, ונוכח החלטות בתיק, הומצאו לשוכר מכתבים נוספים וכתבי מינויו של ב"כ הזוכה ככונס נכסים בנכס במסגרתם נתבקש השוכר להעביר את תקבולי השכירות לידי כונס הנכסים. ייתכן כי המשך נקיטת הליכים נוספים כנגד השוכרים בנכס כגון: זימונם לחקירה לפני רשם ההוצאה לפועל, היה מוביל לגבייה חלקית של החוב, אולם מצאתי לקבל טענת הזוכה כי נוכח התנהלות השוכרים בנכס, התנהלות החייב אל מול השוכרים עת שדרש מהם העברת כספי השכירות מראש, מצאה הזוכה להשקיע מירב מאמציה בהליכי הכינוס בנכס, מה שלבטח יוביל לגביית החוב בתיק. אכן בתיק ניתנו מספר החלטות באשר לצורך של הזוכה לפעול אף אל מול השוכרים בנכס לשם גביית החוב, בטרם מימוש הנכס ומכירתו, על מנת לנסות ולנקוט בהליכים אשר פגיעתם פחותה, אולם בסופו של יום, ניתן צו למינוי ב"כ הזוכה ככונס נכסים לשם גביית החוב בתיק. עוד אוסיף, כי אני רואה בהתנהלות החייב אל מול השוכרים ודרישתו לתשלום דמי השכירות מראש, חלק מהתנהלות הכללית של החייב להתחמק מתשלום חובותיו. צודקת הזוכה כי היה על החייב, אשר ידע על חובותיו, לפעול להעברת תשלום דמי השכירות, לתיק ההוצאה לפועל בעצמו ומתן קבלת טענת החייב אף באשר לעניין זה תיתן "אישור" לחייב להמשיך ולהתחמק מתשלום חובותיו.

ז. משכך היא קביעתי, לא מצאתי לקבל טענת החייב לשיהוי מטעם הזוכה, בנקיטת הליכים בתיק ההוצאה לפועל ולא מצאתי כל ביטוי בהתנהלות הזוכה אשר יש בו כדי להעיד כי הזוכה ויתרה על החוב נשוא התיק.

ח. אוסיף ואומר כי לא מצאתי אף כי "מצבו של החייב הורע". לא ברור על סמך מה בחר החייב, לטעון בעלמא, כי מצבו הורע. העובדה כי נוכח, אי תשלום החייב את מלוא החוב בתיק ההוצאה לפועל, צבר החוב ריבית כחוק, מה שהוביל בסופו של יום להגדלת החוב בתיק ההוצאה לפועל, אין בכך "הרעה במצבו של החייב" כמפורט לעיל בספרו של בר אופיר ופסיקה. הזוכה נקטה הליכים בתיק. נכון כי מרבית ההליכים אשר ננקטו העלו חרס, אולם, הכיצד יש בכך "הרעה במצבו של החייב". החייב אשר "ברח" מהארץ, נוכח חובותיו הרבים, בחר שלא לשלם את החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, על אף ידיעתו על קיומו, בעת מתן פסק הדין, דבר אשר הוביל לקשיי גבייה בתיק ההוצאה לפועל, ולא ברור הכיצד סבור החייב כי יש ליתן לו ליהנות ממחדליו ומעשיו, בשל קשיים אלה.

ט. ובהמשך ישיר, לא מצאתי כי הזוכה פעלה "בחוסר תום לב" בתיק ההוצאה לפועל, סבורני כי ההיפך הוא הנכון. בנוסף לפעולות שננקטו על ידי הזוכה, כמפורט לעיל, נעשו על ידי הזוכה מספר ניסיונות להגיע להסכמות עם אחיו של החייב. החייב אף מודה, כי נוהלו מגעים והליכים בין הזוכה לבין אחיו, מה שהוביל אף בשלב מסוים לתשלום על ידי אחיו של החייב בסך של 22,000 ש"ח לערך. מצאתי לקבל טענת הזוכה כי לאורך תקופות קיומו של תיק ההוצאה לפועל, ונוכח פניות שנעשו אליה על ידי אחיו של החייב במטרה "לכאורית" כך להגדרתה, להגיע להסכמות, עיכבה הזוכה, לתקופות, נקיטת ההליכים בתיק ההוצאה לפועל.

י. מנגד, לא ניתן להתעלם "מחוסר תום ליבו" של החייב עצמו. החייב, אשר אין חולק כי ידע על קיומו של החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, בחר שלא לשלמו במועדו ואף לא עד היום (אף לא את קרן החוב המקורית) עותר הוא כעת, כי מותב זה "יתגמל" אותו בגין כך ויסגור כנגדו את תיק ההוצאה לפועל. לכך יש להוסיף, את העובדה כי החייב, לאורך כל התקופה, מאז פתיחת תיק ההוצאה לפועל, ועד היום, לא מתגורר בארץ וזאת נוכח רצונו, כך אף לדברי ב"כ, להתחמק מתשלום חובותיו מה שאין חולק שהערים ומערים קשיים רבים על נושיו, להיפרע חובם. לכך יש גם להוסיף, את הקשיים שנגרמו לב"כ הזוכה אל מול המנהל וזאת נוכח חובות אשר נותרו לחייב אל מול המנהל, חובות אשר היה על הזוכה להסדיר, בטרם תינתן לה הסכמת המנהל לשם מינוי ב"כ ככונס נכסים בתיק, ובמילים אחרות, גם כאן, מבקש החייב כי מותב זה "ייתן לו פרס" בשל קשיים שנגרמו לזוכה, נוכח מעשיו.

יא. לאור כל האמור לעיל, וכפי שנקבע, ומשלא מצאתי לקבל טענת החייב כי הזוכה נקטה בשיהוי בנקיטת הליכים בתיק ההוצאה לפועל הנדון ובכך יש לראות אותה כמי ש"ויתרה" על החוב נשוא התיק ומשלא מצאתי כי "מצבו של החייב הורע" או כי הזוכה פעלה "בחוסר תום לב" אף אין מקום להעביר את נטל הבאת הראיה על כתפי הזוכה, ומשלא הוכח על ידי החייב כי "פרע" את החוב בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק אני דוחה בקשת החייב לסגירת תיק ההוצאה לפועל כנגדו.

ב. הפחתת ריביות:

1. בבקשותיו עותר החייב, כי במידה ולא תתקבל בקשתו לסגירת תיק ההוצאה לפועל מכוח הוראות סעיף 19 לחוק, יש להורות, לכל הפחות, על הפחתת הריביות בתיק ההוצאה לפועל בהתאם להוראות סעיף 81א4 לחוק.
2. סעיף 81א4 לחוק קובע כי "רשם ההוצאה לפועל רשאי, מיוזמתו או לפי בקשת החייב ולאחר שנתן לזוכה הזדמנות לטעון את טענותיו, להפחית, מטעמים מיוחדים שיירשמו, את תוספת הריביות הנצברות בתיק ההוצאה לפועל".
3. בעניין זה, על אף הרלוונטיות אף לטענת החייב באשר לסעיף 19 לחוק; אפנה לפס"'ד מור תמר שם נקבע כי "תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית. ויודגש, אין המדובר בהטלת חובה על הזוכה "לרדוף" אחר החייב לשם מימושו של פסק הדין. ואם יתברר כי החייב התחמק מתשלום חובו במשך שנים, תוך החלפת כתובות מגורים, יציאה מן הארץ, או מטעם אחר, הרי שברור הוא, שאין זה מחובתו של הזוכה לנקוט בהליכים סבוכים, מיותרים ועתירי עלות, כדי לעלות על עקבותיו של החייב. אולם, מאידך, חלה חובה על הזוכה לנקוט בפעולות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לשם מימושו של פסק הדין. כך, תוגשם תכליתו של עקרון תום הלב בניהול ההליכים המשפטיים, בצורה המיטבית ביותר, תוך ייעול הדיון ומניעת שימוש לרעה בו. וכך, כאמור, נראה לי כי לאור חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומרכזיותו של עקרון זה, ימנע בית המשפט עצמו, דרך כלל, להעניק סעד לזוכה אשר "ישן על זכותו", ולא נקט בהליכים למימוש זכייתו בפסק הדין או למימושו של שטר, בהליכי ההוצאה לפועל".
4. החייב איננו כופר בחוב נשוא תיק ההוצאה לפועל, ההיפך הוא הנכון, החייב מודה בקיומו של החוב. לעניין זה ראה דברי ב"כ החייב בפרוטוקול הדיון מיום 25.11.20 עמ' 3 "אני לא טוען כנגד התיק.... ואנחנו לא מתכחשים שאין חוב. אני לא טוען שהחוב לא אמיתי בוודאי שיש חוב...". על אף האמור, לא שילם החייב את החוב נשוא תיק ההוצאה לפועל במועד ואף החוב לא שולם עד היום. בתיק ההוצאה לפועל בוצעו 3 הקטנות חוב, האחת ביום 29.05.12 בסך 22,993 ש"ח, תשלום ששולם לזוכה על ידי אחיו של החייב. השנייה, בסך 10,000 ש"ח ביום 23.12.15, תשלום בעבור הסכמת הזוכה לביטול הגבלת יציאתו של החייב את ישראל, והשלישית בסך 6,114 ש"ח ביום 31.07.17, לא הוברר על ידי הצדדים סיבת תשלום זו.
5. כפי שנקבע בפס'"ד מור תמר, ובדומה למקרה הנדון, אם יתברר כי החייב התחמק מתשלום חובו במשך שנים, תוך יציאתו את הארץ,  אין מקום לחייב את הזוכה "לרדוף" אחרי החייב לשם מימוש פסק הדין או לחייבה לנקוט בהליכים סבוכים ועתירי עלות, ובוודאי שבשל התנהלות זו של החייב, אין מקום להורות על הפחתת ריביות בתיק ההוצאה לפועל.
6. להוסיף לכך, את כל הנימוקים אשר פורטו, כתמיכה לדחיית טענתו של החייב בהתאם להוראות סעיף 19 לחוק, לא מצאתי קיומם של "טעמים מיוחדים" לשם הפחתת ריביות בתיק ההוצאה לפועל כמבוקש על ידי החייב ואף דין בקשתו זו להידחות.

6. אי התייצבות החייב ונציגת הזוכה לדיון:

א. אין חולק כי לדיון אשר התקיים במעמד הצדדים ביום 25.11.20, אשר מועדו נקבע כ- 3 חודשים קודם לכן, התייצבו ב"כ הצדדים בלבד. לא הייתה התייצבות לדיון הן מטעם החייב והן מטעם נציגת הזוכה, אשר צורף תצהיר מטעמה לתגובת הזוכה.

ב. אי התייצבות החייב - מספר שעות לפני מועד הדיון, הוגשה על ידי החייב בקשה דחופה לתיק ההוצאה לפועל, לפטור החייב מהתייצבות לדיון, נוכח טענתו לאי יכולתו להגיע ארצה, בשל מגיפת הקורונה והקושי בהשגת טיסה ארצה, כמו גם, חיובו של החייב בבידוד בעת הגיעו ובטרם יוכל להתייצב לדיון. בהחלטה שניתנה עוד באותו היום, לא הופטר החייב מהתייצבותו ונקבע כי נוכח הגשת הבקשה, במועד כפי שהוגשה, ונוכח חוסר האפשרות לקבל תגובת הזוכה, הבקשה תידון במהלך הדיון עצמו. במהלך הדיון, וכמענה לשאלות מותב זה, לא עלה בידי ב"כ החייב ליתן הסבר מניח את הדעת, מדוע בקשת החייב הוגשה מספר שעות לפני הדיון, ומדוע לא הוגשה שבוע קודם לכן, או אף מספר שבועות קודם לכן, עת נודע לחייב כי אין באפשרותו להשיג טיסה ארצה, כך לטענתו, או כי עליו לשהות בבידוד של שבועיים בעת הגיעו ארצה. אף לא ניתן מענה, מדוע לא נערך החייב, עוד קודם לכן, לשם הגעתו ארצה, מקום שמועד הדיון היה ידוע לו 3 חודשים קודם לכן. יוער כי הדיון נקבע לבקשת החייב, וכי כמי שמבקש "להוציא מחברו" עליו היה לעשות את מירב המאמצים להתייצב לדיון. החייב לא עשה כן, על אף שהזוכה לא ויתרה על חקירתו ומצאתי כי יש ליתן אף לכך משקל, אף מהותי, עת דחיית הבקשה. נדמה כי התנהלות זו של החייב מצטרפת להתנהלותו הכללית כלפי נושיו ובפרט, אל מול הזוכה בתיק ההוצאה לפועל הנדון. כפי שנקבע, מצאתי כי התנהלות החייב, אף בהגישו את הבקשה הנדונה לוקה ב"חוסר תום לב", עת שהחייב ביקש לקבל "תגמול ופרס" בעבור "בריחתו" מהארץ מפני אימת נושיו ולשם התחמקות מתשלום חובותיו, גם בהתנהלות החייב, באי התייצבותו לדיון, והגשת בקשה על ידו, מספר שעות, קודם לדיון, ישנו "חוסר תום לב" מצד החייב. סבורני כי החייב ידע זמן קודם לכן, כי אין באפשרותו להתייצב לדיון ולא בכדי בחר להגיש בקשתו מספר שעות קודם למועד הדיון. כמו כן, נדמה, וכך, נוכח הצהרת ב"כ החייב, את נסיבות עזיבתו את הארץ, כי לא הייתה בכוונת החייב כלל להגיע ארצה לדיון, שכן ייתכן והגעתו ארצה תוך ידיעת נושיו, הייתה מובילה לקשיים בעזיבתו ללא תשלום חובותיו.

ג. אי התייצבות נציגת הזוכה - לדיון אף לא התייצבה נציגת הזוכה, מי שהגישה מטעמה תצהיר. לתיק ההוצאה לפועל לא הוגשה כל בקשה, טרם הדיון, לפטור את נציגת הזוכה מהתייצבות, ובעצם, בדיון עצמו, הודע למותב זה, כי אין התייצבות מטעם נציגת הזוכה. לטענת ב"כ הזוכה, משהבינה הזוכה כי אין התייצבות מטעם החייב לדיון, סברה, כי אין צורך אף בהתייצבות נציגתה. יוער כי ב"כ הזוכה פנתה קודם הדיון לב"כ החייב, לאחר הגשת החייב בקשה לפטור אותו מהתייצבותו, לשם קבלת הסכמתו לאי התייצבות נציגתה. ב"כ החייב נתן הסכמתו והבהיר כי אין לו צורך בחקירת נציגת הזוכה במהלך הדיון. אין חולק כי קבלת הסכמת ב"כ החייב אין בה די, וכך אף הובהר על ידי ב"כ החייב עצמו והיה על הזוכה לפנות למותב זה בבקשה מתאימה לפטור נציגתה מהתייצבות לדיון, ובהעדר החלטה כאמור (אף נוכח אי הגשת בקשה) היה על נציגת הזוכה להתייצב לדיון, ללא כל קשר לידיעתה כי אין בכוונת החייב להתייצב אף הוא לדיון.

ד. ומהמפורט לעיל עולה, כי שני הצדדים, החייב והזוכה, העמידו מותב זה לפני עובדה מוגמרת, עת הגיע מועד הדיון, לאחר שנקבע כ- 3 חודשים קודם לכן, אליו לא התייצבו, דבר אשר פגע בניהולו התקין של הדיון.

7. נוכח המפורט לעיל, ולאחר שמצאתי לדחות בקשותיו של החייב,  מצאתי כי יש לחייב את החייב בתשלום הוצאות ההליך לזוכה בסך של 3000 ש"ח. אולם מצאתי כי מהסך האמור יש להפחית סך של 500 ש"ח וזאת נוכח אי התייצבות נציגת הזוכה לדיון כמפורט לעיל. ובסופו של דבר, אני מורה לחייב לשלם לזוכה הוצאות בסך 2500 ש"ח אשר יתווספו לחוב בתיק ההוצאה לפועל הנדון.

8. מזכירות - יש לפקסס/לשלוח בדואר אלקטרוני החלטתי זו לידי ב"כ הצדדים ולאשר קבלה טלפונית תוך תיעוד בתרשומת הפנימית בתיק.