יהודה ואח' נ' איסתא ליינס חברת הנסיעות של הסטודנטים בישראל בע"מ

פסק דין

בפניי תביעה כספית.

כבר כעת אציין, כי לבקשת התובעות אני מצרף את חב' השטיח המעופף כנתבעת מס' 2.

התביעה הוגשה ע"ס של 11,400 ₪ ובנוסף הוצאות משפט.

טענת התובעות הינה כדלקמן:

התובעות הזמינו יחד עם בנותיהן הזמנה לחופשה במלון אטאפ-אלטינל בתורכיה במחיר של 369 דולר לכל נוסעת.

כאשר הגיעו למלון, התברר לתובעות, כי מצב החדרים הינו בלתי נאות. כבר כעת אציין, כי התובעות צרפו תמונות הממחישות, כי אכן מדובר במלון בתחזוקה בלתי נאותה, בוודאי ביחס למלון 5 כוכבים, ולמעשה גם נציגי הנתבעות לא התכחשו לכך שהחדר שאותו קיבלו התובעות היה ברמת תחזוקה בלתי מספקת.

התובעות סרבו לטענתן להיכנס לחדרים וכן סרבו להצעה לעבור למלון אחר תמורת תוספת של 210 דולר מזומן לאדם, תוך שהן ניתלות, ובצדק, על כך שאין מקום לחייב אותן בכל תשלום נוסף וכי חב' איסתא, הנתבעת מס' 1, שמולה התקשרו בחוזה התחייבה לספק להן חדר במלון 5 כוכבים ו/או חדר חלופי ברמה זהה.

לטענת הנתבעות לעומת זאת, יש להעמיד את התובענה בפרופורציות המתאימות.

בסופו של דבר, אף אם אכן הנתבעות אינן כופרות בכך שהחדר שסופק במלון לא תאם את ההתקשרות, הרי שלמחרת היום, והנתבעות הגישו אסמכתאות בעניין זה, כבר הועברו התובעות לחדר אחר והולם.

במצב דברים זה, סבורות הנתבעות, כי אין כל מקום לסכום הפיצוי הנדרש.

מעבר לכך, חב' איסתא, הנתבעת מס' 1, אשר הינה סוכנות נסיעות בלבד ולא היתה אחראית לקשר הישיר מול בית המלון, הגישה הודעה לצד שלישי כנגד חב' השטיח המעופף, אשר כאמור בפתיחת פרוטוקול הדיון אישרתי את צירופה כנתבעת נוספת בתיק. טענותיה של חב' איסתא באשר לאי אחריותה לנזקים הנטענים מקובלות עלי ועל כן אני סבור, כי בכל הנוגע לטענותיהן של התובעות, יש להפנות אותן אך ורק לחב' השטיח המעופף, היא הנתבעת מס' 2.

בדיון שנערך בפני ביום 2.2.10, שמעתי את התובעת גב' עליזה יהודה וכן את נציגת הנתבעת מס' 1 ונציג הנתבעת מס' 2.

התרשמותי היא, כי בהתחשב בכך שמדובר בליקויים שנפלו ביום אחד מתוך ארבעת ימי החופשה, ובהתחשב בכך שנציגת הנתבעת מס' 1 הבהירה, כי משהגיעה אל הנתבעת מס' 1 תלונה, נוצר קשר מול השטיח המעופף ומנגד מר בדר – נציג הנתבעת מס' 2, הבהיר כי למחרת כבר הוחלף חדרן של התובעות, הרי שיש לקבל את טענות הנתבעות, כי מדובר בתביעה שהוגשה בסכום מופרז בעליל.

יתר על כן, במהלך הדיון פרט מר בדר את הצעת הסכם הפשרה שהועברה על ידו לתובעות וההצעה נראתה לי נדיבה ולמצער הגיונית.

דא עקא, שאין ביכולתו של ביהמ"ש לכפות על התובעות להסכים להצעת פשרה בשווה כסף ומשכך ולאחר סירוב התובעות להיעתר להצעה, ניתן בזאת פסק דיני ובו אחייב את הנתבעת מס' 2 בסכום שנראה לי רלוונטי.

עוד יש לציין, כי מר בדר הגיש לביהמ"ש אישור מודפס ולפיו עלותו של כל יום שהות בבית המלון עבור הנתבעת מס' 2, היתה 192 דולר בלבד. למסמך זה יש חשיבות בבואנו להעריך את שוויו האמיתי של הנזק.

לסיכומם של דברים, ובשים לב לכך שכאמור מדובר ביום חופשה אחד בלבד מתוך הארבעה, החלטתי היא כי על הנתבעת מס' 2 לפצות את התובעות בסכום כולל וגלובלי בסך של 1,500 ₪ בלבד.

חרף העובדה שהתביעה הוגשה בסכום מופרז, התרשמותי מעדות התובעת מס' 1, יחד עם העובדה שמדובר היה בחופשת מתנה עבור בנותיהן של התובעות, הביאה לכך שבסופו של דבר אני פוסק לטובת התובעות סכום שנראה לי הולם ומספק ואני סבור שבנסיבות העניין יש בו כדי להוות שיפוי נאות על עוגמת הנפש שנגרמה לתובעות ולבנותיהן.

סכום זה ישולם ע"י הנתבעת מס' 2 תוך 30 יום לתובעות, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.