יוגב חדד נ' מלון סנטר ואח'

פסק דין

רקע

מונחת לפניי תביעתו של קטין, יליד 1999 באמצעות הוריו ואפוטרופוסיו הטבעיים רון ואיריס חדד, לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו כתוצאה מדלת מעלית שנסגרה על אצבעו.

ביום 12.04.06 עת שהה התובע ומשפחתו במלון סנטר שברחוב זמנהוף בתל-אביב (להלן:"הנתבע 1") נכנסה אימו של התובע למעלית בעלת שתי דלתות כאשר הדלת החיצונית היא דלת אוטומטית והדלת הפנימית היא דלת עשויה פח, ידנית (להלן:"דלת התא"). אימו של התובע טוענת כי החזיקה את דלת התא פתוחה בכדי שהתובע יוכל להיכנס אל המעלית, ומשהתחיל התובע להיכנס אל המעלית שיחררה האם את דלת התא. האם טוענת כי משעזבה את דלת התא החלה הדלת להיסגר באופן איטי ולפתע נטרקה בעוצמה על אצבעו של התובע (להלן:"התאונה").

הפניקס הישראלי בע"מ היא חברת הביטוח אשר ביטחה במועדים הרלוונטיים את נתבעת 1 בביטוח אחריות לנזקי צד שלישי.

הנתבעים שלחו הודעה לצדדים שלישיים. צד ג' (להלן:"צ"ג") מספר 1 היא אימו של התובע. צ"ג מס' 2 הינו בודק מעליות מוסמך מטעם משרד העבודה והוא אשר בדק את המעלית כחודשיים וחצי לפני התאונה. צ"ג מס' 3 היא החברה אשר סיפקה לנתבעת 1 שירותי תיקון ואחזקה למעלית. צ"ג מס' 4 היא חברת הביטוח אשר ביטחה בזמנים הרלוונטיים את צ"ג 2 ו-3. צ"ג מס' 5 הינה חברה המבקרת את עבודת התיקון והאחזקה המתבצעות ע"י צ"ג 2 ו-3.

לאחר שהגישו הצדדים תחשיבי נזק מטעמם הציע כב' השופט ש' פרידלנדר, הצעה לצדדים שהתבססה על שקלול הסיכויים והסיכונים שהשתקפו בפניו באותו שלב. ביום 23.07.09 הודיע צ"ג מס' 5 כי אינו מסכים להצעה ביום 30.08.09 הודיעו גם הנתבעים כי אינם מקבלים את הצעת הפשרה. בהחלטתי מיום 21.12.10 קבעתי כי יש מקום לקיים בין הצדדים הליך גישורי והוריתי על העברת התיק למנהלת יחידת הגישור. אולם משלא הסכימו כל הצדדים לקיום הליכי הגישור קבעתי את התיק לדיון הוכחות.

ביום 27.04.11 התקיימה ישיבת ההוכחות בה העידו הגב' חדד איריס, מר נטרוביץ פנחס, מר אדטו שלמה, מר ליפשיץ יעקב, מר יעקובוב אנדריי ומר שלוסברג אלכסנדר. לאחר מכן סיכמו ב"כ הצדדים את טענותיהם בע"פ.

הנני מתנצל בפני הצדדים על הזמן הרב שחלף מאז סיום שמיעת התיק ועד להוצאת פסק הדין, שהמתין לפגרת הקיץ. הדבר נבע הן מעומס בטיפול בתיקים אחרים והן מהתלבטות אמיתית בקשר לשאלת האחריות בתיק זה. עם הצדדים הסליחה.

שאלת האחריות

ב"כ התובע המלומד טוען כי לא יכולה להיות מחלוקת שדלת של מעלית לא צריכה להיסגר במהירות ובעוצמה. ב"כ התובע טוען כי מר ליפשיץ העיד שיש סכנה בדלת הזאת ועל כן מוטלת חובה על הנתבעות לדאוג להתראה מתאימה ולפיקוח מתאים בכדי למנוע את הסכנה או בכדי להזהיר את הציבור. ב"כ התובע טוען כי שלט אזהרה לא נתלה, לא ניתנו הוראות שימוש או הוראות בטיחות ולא נעשה די בכדי למנוע את התרחשות המקרה. עוד טוען ב"כ התובע כי מעדותו של מר יעקובוב עולה כי אילו הדיקטאטור (בלם הידראולי-מ"ק) היה פועל באופן תקין, התאונה הייתה נמנעת באופן שדלת התא הייתה מאיטה ונעצרת לקראת סוף תהליך הסגירה ומונעת את הפגיעה בידו של התובע. עוד טוען ב"כ התובע כי עצם התרחשות הפגיעה מעידה על קיומה של התקלה שלא תוקנה ולא אותרה במועד ועל כן חבות הנתבעות בפיצוי התובע. עוד טען ב"כ התובע כי מדובר בדבר המדבר בעד עצמו ועל כן נטל ההוכחה שלא הייתה התרשלות עוברת לנתבעים ולצ"ג.

ב"כ הנתבעים המלומדת טענה כי מדובר באירוע שהנתבעים לא יכולים היו למונעו. במועד התאונה לא היה שום פגם או ליקוי בטיחותי במעלית . ב"כ הנתבעות טענה כי מנהל חברת נחשול , מעליתן במקצועו העיד כי המעלית הייתה תקינה במועד התאונה וכי מדובר במעלית שמאושרת לשימוש וכי גם כיום מתקינים מעליות מהסוג הזה. עוד טענה ב"כ הנתבעות המלומדת כי משלא צרפה התביעה חוות דעת בטיחותית, לא ניתן לטעון שהמעלית או הדלת של המעלית הייתה לא תקינה ולא בטיחותית. עוד טענה ב"כ הנתבעות כי מר שלוסברג, בודק מעליות מוסמך העיד שללא כל ספק מדובר במעלית בטיחותית. עוד טענה ב"כ הנתבעות כי המלון עשה כל שביכולתו כדי לוודא תקינות ובטיחות המעלית. למעשה המלון התקשר עם שלושה גורמים שונים בכדי לדאוג לכך. ב"כ הנתבעות טענה כי במידה ובית המשפט יסבור כי הוכח שהיה פגם בדלת או במעלית הרי שהאחריות היא על צדדי ג', נותני השירות למלון בתחום, וכי למלון אין את הידע המקצועי ואת המומחיות הנדרשת בכדי לוודא את תקינות הדלת והמעלית.

עוד טענה ב"כ הנתבעות כי אימו של התובע העידה שכשנכנסה אל המעלית החזיקה את הדלת, נכנסה, עזבה את הדלת, בנה היה מאחוריה והדלת נסגרה לו על היד ובנוסף העידה כי היא לא ידעה היכן הידיים שלו, קרי היא לא השגיחה עליו כך שאם יש להטיל אחריות הרי שהיא מוטלת על אם התובע שכן ההנחייה הכתובה בתוך המעלית לפיה אין כניסה לילדים עד גיל 14 אלא בליווי מבוגרים לא נכתבה לחינם, אלא בכדי שהמבוגרים ישגיחו על הילדים בכניסתם ויציאתם מהמעלית.

ב"כ צ"ג 2-4 טענה לעניין החבות כי לא הוכח כל פגם במעלית ולא כל אירוע פגיעה מקים אחריות. עוד טענה ב"כ צ"ג 2-4 כי במעלית לא אותר כל ליקוי הקשור לפגיעת התובע. לא בטופס הבדיקה מיום 25.01.06 לפני התאונה ולא בטופס הבדיקה מיום 23.07.06 לאחריה. עוד נטען כי לדרישת התביעה הומצאו לה הן הבדיקות החצי שנתיות של המהנדס שלוסברג והן דוחות שוטפים חודשיים מהם עולה כי כאשר היו תקלות ספציפיות הן צויינו בדוחות.

באשר לתקינות הדיקטאטור טענה ב"כ צ"ג 2-4 כי מר יעקובוב, חשמלאי ובעל תעודה בתחום המכאניקה, העיד שהרכיב היה תקין שכן אילו הדיקטאטור לא היה תקין היו שומעים טריקות של דלת המעלית לפני האירוע דנן. עוד נטען כי גם המהנדס שלוסברג ציין שהדיקטאטור בולם את טריקת הדלת וגורם לדלת להיסגר בצורה מבוקרת אך ברור שבכל דלת אדם המשאיר את ידו על המשקוף הדלת נפגע בידו. עוד נטען כי אימו של התובע לא השגיחה כראוי ולא מנעה את התאונה כפי שהורה סביר וזהיר היה נוהג בנסיבות דנן ויש להטיל עליה רשלנות תורמת עד גובה התביעה.

ב"כ צ"ג מס' 5 המלומד טען כי דין התביעה להידחות וכי לפני בית המשפט יש עדות אחת בלבד של אם התובע שספק אם ראתה את האירוע ואף אם נצא מנקודת הנחה שהתאונה אירעה והנזק התרחש בשל התאונה עדיין אין בכך כדי להקים חובה שכן בשורה של פסקי דין נקבע מפורשות שהתובע שרוצה להוכיח תביעתו חייב לעגן טענותיו בחוות דעת מקצועית המצביעה על פגם שקיים במעלית וכי עצם התרחשות האירוע לא מטילה חובה שבדין על מחזיק המעלית או על מי מבעלי הדין האחרים.

דיון והכרעה

נטל ההוכחה

האם עסקינן במקרה בו חל הכלל "הדבר מעיד בעד עצמו"?

סעיף 41 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), התשכ"ח – 1968 (להלן:"פקודת הנזיקין") קובע: