פסק דין
תחילתה של התביעה שבנדון בבקשה לביצוע שטר ע"ס 25,000 ₪ שהגישה התובעת בלשכת ההוצאה לפועל. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע שטר. ההתנגדות התקבלה והתביעה עברה לפסים רגילים.
בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים ביום 22.7.10, התחייבה החברה התובעת לספק לחברה הנתבעת סולר לתחבורה. השיק שבנדון ניתן להבטחת תשלום עבור אספקת הדלקים על פי ההסכם. אין חולק כי ביום 7.2.11 סיפקה התובעת לנתבעת 1,950 ליטר סולר בשווי כולל של 13,709 ₪ וביום 24.3.11 סיפקה סולר בשווי כולל של 14,106 ₪. הסולר שסופק אוחסן במיכלים שהיו בחצרי הנתבעת, מיכל חיצוני עשוי מתכת (להלן: "המיכל החיצוני") ומיכל פנימי מפלסטיק שקוף (להלן: "מיכל הפלסטיק"), בקיבולת של 1,000 ליטרים כל אחד. כמו כן, אין מחלוקת כי יתרת החוב שלא שולם היא 22,007 ₪ נכון ליום 22.5.11.
הנתבעת טענה, כי ביום 24.3.11 סיפקה לה התובעת סולר בכמות של 1,943 ₪, אך בטרם שולמה תמורת המשלוח הזה, כמו גם תמורתו של המשלוח הקודם מיום 7.2.11, נתקעו שלושה כלי רכב של החברה. לטענת הנתבעת, עם מסירת כלי הרכב לתיקון נמצא כי הסולר ברכבים היה מהול במים. הנתבעת טענה, כי לא מוטל עליה לשלם בעבור הסולר וכן טענה לנזקים בסך 14,256 ₪ בגין תיקונים לרכבים, 440 ₪ בגין בדיקת מעבדה (סעיף 15 להתנגדות לביצוע שטר) וכן נזקים עקיפים שהוערכו על ידה בסך 40,000 ₪ (סעיף 11 בתצהיר טשימוב), וביקשה לקזז את נזקיה מסכום החוב.
מנגד טענה התובעת, כי הסולר שסופק לנתבעת היה מאיכות טובה ונמצא תחת מערכת בקרה קפדנית. הסולר, כך נטען, מגיע ישירות ממאגרי חברת הדלק בפי גלילות אל מיכליות התובעת ומשם ישירות אל הלקוחות, כך שכל מהילה של סולר במים אינה אפשרית. לטענת התובעת, בהתאם להסכם בין הצדדים לתובעת אין כל אחריות על אופן אחזקת הדלקים ואחזקת המיכלים אצל הלקוח. התובעת טענה עוד, כי הנתבעת עשתה שימוש בסולר שאוחסן במיכל החיצוני ולא היתה כל טענה לגבי איכותו ורק לאחר שהועבר הסולר ממיכל הפלסטיק למיכל החיצוני התגלו בעיות, דבר המלמד כי לא היה כל פגם בסולר וחדירת המים לסולר התאפשרה בשל תחזוקה לקויה של המיכלים.
כאמור, עסקינן בתביעה שטרית. אין חולק כי מדובר בשיק בטחון שניתן על ידי הנתבעת 1 בערבותו האישית של הנתבע 2, שנועד להבטיח תשלום לתובעת בעבור אספקת הסולר במקרה של הפרת ההסכם על ידי הנתבעת (ר' סעיף 5 להתנגדות לביצוע שטר). במקרה כזה, הנטל להוכיח כי התובעת אינה רשאית לתבוע על פי השטר מוטל על הנתבעים.
העד מטעם הנתבעים, מר בנימין ידוב, ששימש בעת הרלוונטית כנהג משאית אצל הנתבעת, העיד כי בחוה"מ פסח 2011, בעת שהיה צריך לתדלק את המשאית, ראה שהמיכל החיצוני ריק ולפיכך העביר סולר ממיכל הפלסטיק למיכל החיצוני. לאחר שתידלק את המשאית מהמיכל החיצוני, נסע לכיוון עין גדי. בכביש ים המלח, כ-10 ק"מ לפני היעד, המשאית נתקעה והיה צורך להזמין שירותי גרירה. על פי עדותו של העד, בדרך למוסך נתקע גם רכבו של הנתבע 2. הנתבע 2, מר רומן טשימוב, העיד כי דגימות מהסולר נשלח לבדיקת מעבדה ונמצא כי הסולר מכיל מים במידה גבוהה וחורגת מדרישת התקן (נספח ג' לתצהיר טשימוב).
הנתבעת הגישה במסגרת ראיותיה גם חוות דעת של שמאי רכב מר יצחק עמיאל והמומחה אף נחקר על חוות דעתו. בחוות הדעת קבע המומחה כי "קיים קשר סיבתי ברור בין הימצאות מים בכמות ניכרת בסולר שממנו תודלקו כלי הרכב לבין היתקעותם בדרכים והינזקותם במערכות הדלק". בעדותו הבהיר המומחה כי הוא אינו קובע דבר לגבי מקור המים שנמצאו בסולר ולגבי האחראי לכך, אלא מתייחס אך ורק לנזקים העשויים להיגרם לרכבים כתוצאה מחדירת מים לסולר.
מהראיות שבאו לפני עולה, אם כן, כי לאחר שהרכבים נתקעו נתגלה כי הסולר שהיה בהם היה מהול במים וכי קיים קשר סיבתי בין חדירת מים לסולר לבין נזקים שנתגלו לאחר מכן ברכבים. השאלה הנשאלת היא, מה מקור המים שנמצאו בסולר והאם, כטענת הנתבעת, מקור הפגם בסולר שסיפקה התובעת לנתבעת.
לאחר שבחנתי את טענות הצדדים וראיותיהם, מסקנתי היא שהנתבעת לא הרימה את הנטל להוכיח כי מקור הפגם הוא בסולר שסופק על ידי התובעת, כפי שיפורט להלן.
מטעם התובעת העיד מר אבירם סוויסה, אשר סיפק את הסולר לנתבעת במועד הרלוונטי. לדברי העד, ביום 24.3.11 סיפק סולר לתחבורה לחברת נופהר, לאחר מכן לחוות גלעד ולבסוף לנתבעת ביישוב עופרה. העד טען כי לחברות האחרות לא היתה כל טענה לגבי איכות הסולר שסופק באותו מועד. לדבריו, כאשר הגיע לחצרי הנתבעת העביר תחילה סולר למיכל החיצוני ונתבקש למלא את יתרת ההזמנה לתוך מיכל פלסטיק שקוף, המשמש במקור כמיכל לאיחסון כלור לבריכות. העד טען, כי לו היה ממלא את מיכל הפלסטיק בסולר מהול במים, ניתן היה להבחין בכך כבר באותו מועד מבעד למיכל השקוף. על פי עדותו, מילוי המשאית-מיכל בדלקים נעשה בחברת פי גלילות, אופי התדלוק הוא קפדני ביותר ומחייב את הנהגים לפעול בהתאם להוראות ברורות. כך, לדבריו, הותרה כניסה לאתר התדלוק רק כאשר כל התאים של המשאית-מיכל ריקים, בין השאר משום שהכמות שסופקה היתה מדודה בהתאם לקיבולת תאי המיכלית. עם הכניסה לאתר התדלוק, היתה המשאית עוברת בדיקה ביטחונית, בין השאר על מנת לוודא כי תאי הדלק ריקים ורק תאי דלק ריקים היו מאושרים לתדלוק. לאחר מכן, בעמדת המילוי, היו ממלאים את תאי הדלק במשאית בהתאם למלוא קיבולת התאים בכמות מדודה. בעדותו הבהיר העד כי במיכלית ארבעה תאים נפרדים וכי הסולר שסופק לנתבעת היה מתוך תא בעל קיבולת של 2,000 ליטרים.
גם מנהל התובעת, מר יוני פרש, עמד בעדותו על הנהלים הקפדניים בכל הנוגע להעמסת הדלקים וחלוקתם (עמ' 10, שו' 18-13). מנהל התובעת התייחס בתצהירו ובעדותו לתחזוקתם הלקויה של המיכלים שהיו בחצרי הנתבעת. לדבריו, לאחר שהנתבעת הודיעה לו שאין בכוונתה לשלם עבור הסולר שסופק, נסע הוא אל משרדי הנתבעת על מנת לבדוק את טענותיה. כאשר הגיע למקום, כך טען, גילה כי מיכל הסולר הקבוע אינו אטום כנדרש ואינו מטופל, ללא פילטר סולר ובתחתיתו היתה פסולת שנאגרה כנראה במשך שנים. כן נטען, כי המיכל היה חשוף לשמש ולפגעי מזג האוויר וכתוצאה מכך התרחש תהליך של עיבוי המייצר מים הנאגרים גם הם בתחתיתו של המיכל. מר פרש טען עוד כי מיכל הפלסטיק, בו אוחסנה יתרת הסולר, לא היה בסמוך למיכל הברזל הקבוע ולא ניתן לדעת מה הוא הכיל וכיצד הועברה תכולתו למיכל הברזל.
מעדות עדי הנתבעים עולה כי חלפו כשבועיים מאז סופק הסולר לנתבעת ועד שנתקעו הרכבים. בשבועיים אלה נעשה שימוש בסולר שהיה במיכל החיצוני ואין חולק כי הסולר היה תקין. רק כאשר מיכל זה התרוקן ונעשה שימוש ביתרת הסולר שאוחסנה במיכל הפלסטיק והועברה אל המיכל החיצוני, ניזוקו הרכבים. מאחר ומדובר בסולר שסופק באותו משלוח ומאותו תא במשאית המיכל, הרי שמסתברת יותר המסקנה שהפגם לא היה בסולר שסופק אלא בתנאי אחסנתו ואחזקתו, ומכל מקום, לא עלה בידי הנתבעת להוכיח אחרת. כאשר נשאל הנתבע בחקירתו כיצד הוא מסביר את העובדה שסולר שהגיע מאותו מקור היה תקין כאשר אוחסן במיכל הברזל ומהול במים כאשר הועבר ממיכל הפלסטיק למיכל הברזל, לא היתה בפיו תשובה (עמ' 17, שו' 18-15). הנתבעים אף לא הביאו ראיות כלשהן שיעידו על מצב המיכלים, מיקומם ואופן תחזוקתם, ואף תמונות של המיכלים לא הוצגו, דבר הפועל במקרה זה לחובתם. הנתבע מר טשימוב העיד כי לא היה בחברה הנתבעת מי שאחראי לבדוק את מיכלי הסולר ולתחזק אותם באופן שוטף (עמ' 16, שו' 26 – עמ' 17, שו' 7). אף המומחה מטעם הנתבעים העיד כי ישנם כללים להעברת סולר מכלי קיבול אחד לאחר, והעברת הסולר ממיכל הפלסטיק למיכל החיצוני כפי שנעשתה במקרה זה ללא מסננים אינה מומלצת (עמ' 29, שו'27 – עמ' 30, שו' 5). העד מטעם הנתבעים, מר משה חפץ, העיד כי הנתבעת הפסיקה לעשות שימוש במיכלים שבחצרה מאז האירוע בו נתקעו הרכבים (עמ' 25, שו' 12 ואילך). למעלה מן הצורך אציין, כי טענת הנתבעים הגורסת כי בעת אספקת הסולר מולא קודם מיכל הפלסטיק ורק לאחריו המיכל החיצוני (בניגוד לעדותו של עד התובעת אבירם סוויסה), אין בה כדי לשנות ממסקנתי, שכן לא הוכח שבמקרה כזה מים, ככל שהיו בתוך הסולר שסופק, היו מגיעים דווקא למיכל הפלסטיק ולא למיכל החיצוני.
לסיכום, בנסיבות שתוארו סביר יותר כי הימצאות המים בסולר מקורה באופן אחסון הסולר במיכל הפלסטיק או באופן העברתו ממיכל הפלסטיק למיכל החיצוני ומכל מקום לא עלה בידי הנתבעים להוכיח את טענתם לפגם כלשהו בסולר שסופק. אשר על כן, אני מקבלת את התביעה השטרית. הנתבעים ישלמו לתובעת סך של 22,007 ₪ נכון ליום 22.5.11. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 7,500 ₪.
ניתן היום, ה' אדר תשע"ד, 05 פברואר 2014, בהיעדר הצדדים.
המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.