יוסיפוף ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

רקע וצדדים

1.   הנתבעת 1 (להלן: "המבטחת") הכירה באחריותה של הנתבעת 2 (להלן: "הנהגת")  לתאונה בה נפגע רכבם של התובעים (להלן: "הרכב"). המחלוקת שעומדת להכרעה בתביעה דנן היא סכום הפיצוי המגיע לתובעים בגין ירידת ערכו של הרכב בעקבות התאונה, והסכום שיש לפסוק לטובתם בגין ההוצאה שהוציאו לתשלום שכר השמאי מטעמם, שנתן חוות דעת וכן תגובה לחוות הדעת הנגדית של שמאי הנתבעים.

2.    מר ויקטור עידן (להלן: "שמאי התובעים"), קבע בחוות דעתו כי נגרמה לרכב ירידת ערך בשיעור של 15%. מר אורן יעקב (להלן: "שמאי הנתבעים"), העריך את ירידת הערך בשיעור של 7%. התובע הגיש את תגובתו של השמאי ויקטור עידן לחוות הדעת הנגדית של שמאי הנתבעים.

3.    לדיון התייצבו התובע, נציג הנתבעת ושמאי הנתבעים. הנתבעים ויתרו על עדות השמאי מטעמם, שכן התובע לא זימן את השמאי מטעמו, והצדדים העדיפו כי בית המשפט ישקול את שתי העמדות בהתאם למסמכים שהוגשו, בלא לקיים דיון נוסף שבו יעידו שני השמאים.

דיון והכרעה

4.    בהתאם לטבלת ההשוואה שבתגובתו של ויקטור עידן, ניתן לקבוע כי שני השמאים הסכימו על ירידת הערך ושיעורה ברכיבים אלה: פגיעה בפחים פנימיים בחזית (1.5%), פגיעה בפח אחורי (1.5%), צביעת מגן קדמי ומכסה מנוע (2.5%) וצביעת מכסה תא מטען (1.5%) - סה"כ 7%.

עלי לבחון את הרכיבים בגינם נקבעה ירידת ערך על ידי שמאי התובעים, שלא היתה מקובלת על שמאי הנתבעים, ולהכריע ביניהם.

5.  "סימנים וצלקות מתיקון הנזק": מאחר בוצעו תיקונים ואלה רשומים במסמכים, קבע שמאי התובעים ירידת ערך בשל כך שקונים פוטנציאליים יהיו חשופים למידע זה ועשויים להירתע מרכישת הרכב. ירידת ערך זו שקבע מומחה התובעים אינה ברורה, ומדובר לדעתי בכפילות בקביעת ירידת הערך. נראה ששמאי התובעים קבע לעצמו מטרה, להגיע לשיעור מסויים של ירידת ערך שנראית לו מתאימה כ"ירידת ערך מסחרית", וקבע ירידת ערך נוספת במקום להגדיל את שיעור ירידת הערך שקבע לתיקון (או החלפה) של חלק מסויים זה או אחר. ככל שעצם התיקון  - או טיב התיקון – שבוצע, מותיר ירידת ערך לרכב, יש לקבוע ירידה זו בהתייחס לחלק הרלבנטי ברכב, ואין לדעתי מקום להוסיף על אלה ירידת ערך נוספת בגין "סימנים וצלקות".

6.  פגיעה בתומכים לחזית: שמאי התובעים קבע בשל עניין זה ירידת ערך בשיעור של 2%. בתגובתו לחוות הדעת הנגדי של שמאי הנתבעת, ציין מר עידן כי חלק זה הוחלף, החלפה שאינה במחלוקת, והוא מעלה תמיהה על כך שלמרות ההחלפה, לא אושרה ירידת הערך שקבע.

בחוות הדעת של שמאי התובעים אין כל הסבר מדוע לגישתו נותרה ברכב ירידת ערך למרות החלפת תומכים אלה, ושמאי הנתבעים אינו מסביר את הימנעותו מקביעת ירידת ערך בגין ההחלפה.

בנסיבות אלה, אין לי כל דרך להכריע בין שתי הערכות השמאים, ואני מעמידה את קביעתי בנוגע לירידת הערך בסעיף זה, על מיצוע קביעות השמאים, קרי, נקבעת ירידת ערך של 1% בגין פגיעה זו.

 7.  פגיעה במגן האחורי: בעדותו בדיון, אישר התובע כי "בעבר יכול להיות שהוחלף לי מגן אחורי לאחר תאונה קודמת". אין לקבוע ירידת ערך בגין פגיעה זו, משהמגן האחורי הוחלף כבר בעבר כך שאין ירידת ערך נוספת בגין החלפה חוזרת של המגן.

8.  החלפת חלקים: שמאי התובעים קובע ירידת ערך כוללת נוספת בשיעור 3% בגין החלפה של חלקים רבים ברכב. אמנם, אין חולק כי חלקים אלה הוחלפו, אך בכל הכבוד - לא מצאתי הנמקה לקביעת ירידת ערך נוספת זו, ואבאר: מבין החלקים המנויים על ידי שמאי התובעים בפריט ירידת ערך זו, נכללים פנס, ניקל לסורג, סמל הרכב, גומיות, שמן למזגן, קליפסים ולוחית רישוי. אני סבורה שאין בהחלפת חלקים אלו - שאינם חלק מהמרכב - כדי לגרום לירידת ערך הרכב.

עוד נכללים בין החלקים בגינם קבע שמאי התובעים ירידת ערך בסעיף זה, התומך הקדמי הימני והשמאלי, שני תומכים לחזית בגינם קבע כאמור לעיל ירידת ערך בשיעור של 2% בסעיף נפרד, ואין מקום לכפילות ירידת ערך בגין החלפתם.

ישנם מספר חלקים שהוחלפו – פגוש קדמי חיצוני ופנימי, סורג קדמי ומכסה קדמי – אשר ייתכן שיש בהחלפתם משמעות מסויימת. מאחר ואלה מיעוט מתוך כלל החלקים המנויים, ולאור ירידת הערך שכבר נקבעה לתומכים הקדמיים (כאמור בסעיף 76 לעיל), ועל דרך האומדנא, אני קובעת בגין החלפת חלקים נוספים (נוסף על התומכים לחזית) ירידת ערך בשיעור של 0.5%.

9.לסיכום, ירידת הערך כפי שנקבעה על ידי היא בשיעור של 1.5% מעבר לזו המוסכמת על שמאי הנתבעים, קרי, ירידת ערך כוללת של 8.5%. חישוב ירידת הערך מערך רכב מוסכם של 93,537 ₪, מביאה לקביעה כי ירידת הערך שנגרמה לרכב היא בסך של 7,951 ₪.

גובה שכ"ט שמאי התובעים

10.המבטחת חולקת אף על בסך 2,621 ₪, והיא שילמה לתובעים 1,200 ₪ בגין הוצאה זו. הפסיקה שהוגשה על ידי שני הצדדים הינה רק קצה הקרחון, ואין ספור פסקי דין התייחסו לסוגיה זו.  

לגישתי, השכר שגבה שמאי התובעים הוא משמעותית גבוה מהמקובל בגין עבודה דומה. בהעדר הבהרה ופירוט, שעל בסיסם ניתן לקבוע כי נעשתה במקרה זה עבודה חריגה, הסכום ששולם על ידי המבטחת כשכר שמאי הינו ראוי וסביר בנסיבות העניין.