יוסי י.ג. שיווק אביזרי חשמל בע"מ נ' שראל חסון נכסים בע"מ ואח'

החלטה

בקשה לביטול צו עיקול זמני.

הרקע לבקשה

המשיבה הגישה תביעה כספית על סך 502,661 ₪ נגד המבקשים ובמקביל עתרה ליתן נגד המבקשים צו עיקול זמני. הבקשה להטלת עיקול נתמכה בתצהירו של מר ג'קי זברו, מנהל המשיבה (להלן: מר זברו). על פי תצהיר זה, סיפקה המשיבה למבקשת ציוד בסכום החוב והמבקשת לא פרעה את חובה. לטענתו, מסרה המבקשת שקים לפירעון החוב אולם שקים אלה חוללו. לדברי מר זברו, המבקש, מר חסון, התחייב לשלם את יתרת החוב ואף התכוון לחתום על שטר חוב אולם בשל תקלה חתמה המשיבה ולא המבקשת על השטר. עוד נאמר כי יש למבקש חבות אישית לפרוע את החוב מכוח "הרמת מסך". על פי טיעון זה נמסרו השקים למשיבה תוך הצגת מצג כי יש ביכולת המבקשת לפרוע את החוב בידיעה כי לא כך הוא לאמיתו של דבר. עוד נאמר כי היה על המבקש ליידע את המשיבה כי חשבון המבקשת הוגבל עד לחודש אפריל 2012. העובדה כי השקים של המבקשת נמשכו מחשבון מוגבל, הקשר בין הצדדים הופסק והטענה כי המבקשים אינם פועלים להסדיר את חובם או להקטינו מקימים לטענת המשיבה יסוד להניח כי המבקשים יפעלו להברחת נכסיהם.

הבקשה

המבקשים הגישו בקשה לביטול עיקולים. עיקר טענתם היא, כי המשיבה העלימה מבית המשפט כי כנגד חוב המבקשת למשיבה ניתנה המחאת זכות לקבלת כספים אותם חב על פי הטענה מוסך העוגן בע"מ למבקשת. שקים של מוסך העוגן בע"מ אף הוסבו לטובת המשיבה האוחזת בהם. מכאן טוענים המבקשים, יש ללמוד שתיים אלה: ראשית, כי לא היה כל חשש להברחת נכסים כנטען שכן מי שמתכוון להבריח נכסיו אינו נוהג לנסות לפרוע את חובותיו לנושיו בדרך של המחאת זכויותיו כלפי צדדי ג'. שנית, כי הטענה לפיה המבקשים לא ניסו להקטין או להסדיר את חובם איננה נכונה. עוד נאמר כי מכיוון שמר זברו חתם על הסכם המחאת הזכות כשנה לפני שהגיש את הבקשה למתן צו עיקול הרי שפנייתו לבית המשפט בבקשה לסעד זמני נגועה בשיהוי. זאת ועוד: נטען כי מר זברו והמשיבה ידעו על המצוקה התזרימית אליה נקלעה המבקשת והמשיכו לעבוד עמה גם לאחר חילול ההמחאות כך שלמעשה הייתה זו המשיבה שנטלה על עצמה את הסיכון כי ההמחאות שימסרו לה לפירעון החוב יחוללו באי פירעון.

במסגרת הדיון נחקרו המצהירים על תצהיריהם. הצדדים סיכמו טענותיהם בכתב.

דיון והכרעה

דין צו העיקול להתבטל כפי שיפורט להלן. עיקרו של דבר הוא, כי המשיבה לא גילתה לבית המשפט את כל העובדות שהיו מצויות בידיעתה ושהיה להן יכולת להשפיע על שיקול הדעת במתן הסעד המבוקש. מצאתי גם כי לא התקיים ביחס למבקש יסוד ההכבדה לפי אף אחד ממובניו בפסיקה וכן מצאתי ספק בהתקיימות עילת תביעה נגדו. להלן אפרט מסקנותיי האמורות.

אי גילוי עובדות מהותיות

על חובתו של בעל דין לגלות לבית המשפט את כל העובדות שיש בהן כדי להשפיע על שיקול דעתו בעת מתן הסעד המבוקש (בעיקר כשהסעד מבוקש במעמד צד אחד) אין כיום עוררין. הדברים נגזרים מחובתו של בעל דין להפעיל כוחותיו הדיוניים בתום לב ובדרך מקובלת. כך, נקבע לעניין זה בפסיקה: "הלכה מיוסדת היא כי "...מי שפונה לבית המשפט בבקשה למתן סעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוואנטיות לבקשתו, ובמקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוואנטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, תוך שיקול האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט" . . . חובה זו, המוטלת על בעל-הדין המבקש, אינה מותנית בגילו, בכישוריו או בניסיונו המקצועי של מי מבאי-כוחו."( רע"א 8113/00 שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ"ד נ"ה (4) 433)

לאור האמור ברור כי היה על המשיבה לגלות לבית המשפט, עם בקשתה להטלת עיקולים, על קיומה של המחאת הזכות, ולהותיר לבית המשפט את שאלת הרלוונטיות לבית המשפט ולא לקבוע מתוך שקילת האינטרס הצר שלה, מה יש לגלות לבית המשפט.

מר זברו נשאל בעדותו מדוע לא גילה את דבר קיומה של המחאת הזכות במסגרת בקשתו להטלת עיקול. עיקר תשובתו היא, כי המשיבה ניסתה לפעול למימוש הזכויות שהומחו לה אך עד כה העלתה חרס בידיה וכי ככל שתגבה מכוח המחאה זו – תפעל לקיזוז הסכום שהתקבל מתוך סכום חובה של המבקשת למשיבה. אין בידי לקבל הסבר זה. לבקשה לביטול עיקול צורפו מסמכים מהם ניתן ללמוד כי המשיבה הגישה תביעה בבית משפט השלום בנתניה נגד מוסך העוגן בע"מ לכאורה מכוח המחאת הזכות על ידי המשיבה וכי העניין תלוי ועומד בפני בית המשפט. די בכך שלא ניתן לדעת בשלב זה כיצד יכריע בית המשפט בתובענה כדי לאיין את הסברו של מר זברו בנוגע לסיבות בעטיין לא גולה מידע זה לבית המשפט עובר להגשת הבקשה למתן צו עיקול זמני. די בכך כדי להביא לביטול צו העיקול.

הברחת נכסים – האומנם?

מעבר לנדרש אומר כי לכאורה יש במידע בדבר המחאת הזכות גם ראיה לכך שהמשיבה לא ניסתה ואינה מנסה להתחמק מפירעון חובותיה. לא הרי נתבע המנתק קשר עם יריבו ו"יורד למחתרת" כהרי בעל דין העושה מאמץ להסדיר את להקטין את חובו. המחאת הזכות היא ראיה לכאורה לניסיונה של המבקשת להקטין את חובה או להסדירו ולטעמי היא גם מחלישה את החשש הנשקף להברחת נכסים מצידה. על האמור יש להוסיף דברים שאמר מר זברו בעדותו מהם עולה כי שוחח עם המבקש והלה הציע מספר חלופות לצורך הסדרת חובה של המבקשת למשיבה. אמנם, מר זברו ציין כי מאותן הצעות לא יצא דבר אל הפועל אולם החשוב בענייננו איננו הוצאתן של החלופות מן הכוח אלא הפועל אלא התנהלותה של המבקשת מול המשיבה ממנה ניתן ללמוד כי החשש המועלה בבקשה להברחת נכסיה של המבקשת הוא קטן יותר מזה הנטען בבקשת העיקול. מניסיון החיים ניתן ללמוד כי בעל דין המנסה להבריח נכסים אינו טורח לשוחח עם בעל חובו ולנסות להציע חלופות לפירעון החוב. החלופה של היעדר יכולת כספית לפרוע את סכום התביעה אמנם לא צוינה כמעמידה כשלעצמה את יסוד ההכבדה בבקשת העיקול אולם מדברי מר זברו בעדותו [עמ' 7 לפרוטוקול הדיון] עולה כי בחקירה שערך מצא כי למבקשת מקורות כספיים נוספים. לא ברור מן העדות מה היקף אותם מקורות כספיים. ואולם, דבר קיומם של מקורות אלה לא גולה בבקשת העיקול, דבר המצדיק כשלעצמו ביטול צו העיקול הזמני. בנוסף, טענה זו של מר זברו סותרת טענה אפשרית לפיה יסוד ההכבדה מתקיים גם בשל מצבה הכלכלי הקשה של המבקשת.

דברים אלה אמורים כמובן ביחס למבקשת בלבד. לגבי המבקש לא נטען כלל כי הינו מנסה להבריח נכסים או כי קיים חשש לגבי איתנותו הפיננסית.

ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה

כידוע, אחד המרכיבים בבקשת עיקול הוא הצגת ראיות לכאורה לקיומה של עילת תביעה. כנגד המבקשת מוכן אני להניח, מבלי לפסוק, כי הובאו די והותר ראיות כאלה. ברם, קיים לדידי ספק אם הוצגו ראיות כאלה לגבי המבקש. כאמור, חבותו של המבקש לתשלום הסכום נשוא התביעה נובעת לדידה של המשיבה מהדוקטרינה של הרמת מסך. במקרה דנן נאמר כי ההצדקה לביצוע הרמת מסך נובעת מכך שהמבקש מסר למשיבה שקים של המבקשת בידיעה כי אלה יחוללו. כאמור, מחומר הראיות הוצג לעיוני עד למועד כתיבת שורות אלה, ספק בעיני אם טענה זו יכולה לעמוד. מר זברו העיד בבית המשפט: ש. כלומר כל הטענה שלך בתצהיר כאילו הסתירו ממך את העובדה שהחברה לא תוכל לעמוד בפירעונה, כל ההצהרות האלה אין בהם כלום משום שהמשכת לספק סחורה וידעת על המצב שהיא [המבקשת-ד.ס.] מצויה? ת. כן. יותר מכך, במסגרת חקירה שערכנו התבררו מקורות כספיים נוספים ברשות החברה..." [ עמ' 7 ש' 18-22; הדגשה הוספה]. לאור האמור ניתן לקבוע כי הטענות המעמידות למבקשת עילה אישית נגד המבקש מוטלת בספק על פי הראיות שהוצגו בשלב זה ובוודאי שאין כל הצדקה להטיל על המבקש סעדים זמניים שפגיעתם בקניינו קשה בהינתן תשתית רעועה לנטען נגדו.

לאור כל האמור פטור אני מלדון בטענות המבקשים לפיה הבקשה לסעד הזמני הוגשה בשיהוי ניכר אם כי לא ניתן להימנע מקביעה לכאורה כי כך הם פני הדברים שכן מר זברו העיד כי מאמצע שנת 2010 ניהל חקירה לגבי המבקשת אך רק 9 חודשים לאחר מכן הגיש בקשה "בהולה" למתן צו עיקול זמני [ עמ' 7]. לכאורה, המתנה בלתי מוסברת משך זמן כה רב ממועד קיום החקירה אודות המבקשת ועד הגשת הבקשה עשויה להביא למסקנה כי לא הייתה דחיפות מיוחדת בהגשת הבקשה.

ד. סיכום