יוקום תקשורת בע"מ ואח' נ' אוסטין סמית' ואח'

בקשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט הבכיר י' פרגו) מיום 25.7.2017 בת"א 48330-07-17, בגדרה נדחתה בקשה למתן צווי תפיסת נכסים במעמד צד אחד לפי תקנה 387א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות) ולפי סעיפים 16-17 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק עוולות מסחריות). בתחילה הובאה הבקשה לפני כב' השופט א' שהם בבית משפט זה אשר קבע ביום 1.8.2017 כי נוכח העתירה למתן החלטה עוד באותו היום, לא ניתן לדון בבקשה לגופה. החלטה זו ניתנת בהמשך להחלטה האמורה.

הרקע לבקשה

1. כפי המפורט בבקשה, מבקשת 1 (להלן: המבקשת) היא חברה העוסקת במתן שירותים לחברות המפעילות זירות מסחר באופציות בינאריות, ומבקש 2 (להלן: המבקש) הוא בעליה. משיב 1 (להלן:המשיב) יליד ארה"ב אשר עלה לפני שנים אחדות לישראל, והקים מיזם יחד עם יתר המשיבים, בשם "Wealth Recovery" (להלן: המיזם המקורי) המסייע לנפגעי הונאות אופציות בינאריות, אך לטענת המבקשים בפועל משמש כמנגנון סחיטה מאורגן נגדם ופועל מתוך משרדיה של המשיבה הפורמלית, עורכת דין במקצועה (להלן: עו"ד בירמן).

2. בקליפת אגוז, טענת המבקשים נגד המשיבים היא שהם שולחים ביוזמתם הודעות ללקוחות המבקשת, אשר הפסידו כספים בהשקעות באופציות בינאריות, ומשדלים אותם לנקוט בהליכים משפטיים נגד המבקשים בתואנה כי הם גונבים את כספיהם. לפי הטענה, המשיבים אף מציעים לספק ללקוחות ליווי משפטי בהליכים תמורת תשלום מקדמות ושכר יחסי הנגזר מהיקף הכספים שיושבו ללקוחות. כמו כן, פונים המשיבים אל הלקוחות באמצעות דליית פרטיהם ממאגרי מידע ורשימות לקוחות המהוות סוד מסחרי השייך למבקשים. בנוסף פונים המשיבים בהודעות אלה ישירות לעובדים זוטרים של המבקשת בטענות כוזבות לפיהן מתנהלות נגדם חקירות פליליות בארצות הברית וכי הדרך היחידה לטהר את שמם ולהימנע מאימת הדין היא לשתף פעולה עם המשיבים. במסגרת שיתוף פעולה זה, נדרשים העובדים להפעיל לחץ על הממונים עליהם להגיע להסכמי פשרה עם הלקוחות שהפסידו את כספם.

3. המבקשים ביקשו מבית המשפט המחוזי לתת צו לתפיסת נכסים או ראיות שיאפשר לכונס הנכסים שימונה מטעמם להיכנס למשרדה של עו"ד בירמן לשם איתור, תפיסה והעתקת הנתונים המצויים על גבי המחשבים במשרדה. הבקשה הונחה תחילה לפני כב' השופטת ע' רביד, אשר קבעה כי לא נמצא בבקשה די כדי לתת את הצו המבוקש מפני שאינה נכנסת לגדרם של המקרים החריגים המצדיקים מתן צו מסוג זה. כמו כן נקבע כי הבקשה לא נתמכה בראיות של ממש וניתן יהיה לקבל את המסמכים המבוקשים בדרך הרגילה באמצעות הליך של גילוי ועיון במסמכים, ולא בהליך "דרסטי" במעמד צד אחד. עוד העיר בית המשפט כי מתוך הבקשה עולה שהמשיבים מודעים ממילא לטיעוניהם של המבקשים, לפיהם המשיבים משתמשים לכאורה במאגר נתונים גנוב השייך למבקשים. נקבע כי בנסיבות אלו מאזן הנוחות נוטה נגד מתן צו כה פולשני במשרד עורכת הדין.

4. אך בכך לא נסתם הגולל על פני הבקשה, שכן המבקשים הצטיידו עם תמליל הקלטת שיחה שהתקיימה ביום 20.7.2017 בין גב' ניקולטה יסק (להלן: יסק) לבין מר סבסטיאן גונזלס (להלן: גונזלס). גונזלס גויס בעבר על ידי המשיב, לעבוד לצדו בתחום מתן השירותים לחברות מסחר באופציות בינאריות. לטענת המבקשים, למשיב ולגונזלס הייתה גישה מלאה למאגרי נתונים סודיים על אודות אלפי משקיעים באופציות בינאריות ברחבי העולם, ובכלל זה לנתונים סודיים ורשימות לקוחות של המבקשת. המבקשים טוענים כי השיחה המתועדת התקיימה בין גונזלס לבין יסק בה ניסה גונזלס לגייס את יסק למיזם הסחיטה אותו הוא מתכוון להקים ואשר מיועד להתחרות במיזם המקורי (להלן: המיזם החדש). נטען כי במסגרת השיחה, גונזלס הודה בפה מלא לפני יסק כי גנב סודות מסחריים מהמבקשים, כולל רשימת לקוחותיהם מתוך מאגר הנתונים שבבעלותם. לפיכך, עם קבלת תמליל השיחה, המבקשים פנו לבית המשפט המחוזי וביקשו עיון חוזר בבקשתם, בטענה כי הראיה החדשה ו"הדרמטית" שהתקבלה מצדיקה את מתן הצו. ביום 25.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי (כב' השופט הבכיר י' פרגו) את הבקשה. נקבע כי הצו המבוקש הוא סעד דרמטי ביותר שהפעלתו כרוכה בפגיעה בפרטיות וחדירה לרשות הפרט, בסיכון לחשיפתם של סודות מסחריים, וכן בשיתוק ופגיעה חמורה בפעילות העסקית של המשיבים. בית המשפט לא השתכנע כי יש בראיה החדשה שהוגשה (התמליל) כדי להוות ראיה לכאורית ברורה וחד-משמעית המוכיחה את טענות המבקשים וכי אין דרך אחרת להגיע לחקר האמת. החלטה זו הולידה את הבקשה שלפנַי.   

5. המבקשים חוזרים על טענותיהם כפי שהובאו לפני בית המשפט המחוזי, והדגישו בבקשתם את אותם חלקים מתוך השיחה שהתקיימה כאמור בין גונזלס לבין יסק המוכיחה לטענתם את טענותיהם נגד המשיבים.

דיון והכרעה

6. הסעד המבוקש למינוי כונס נכסים לפי תקנה 387א לתקנות, מכונה צו "אנטון פילר". צו זה הניתן במעמד צד אחד מורה על מינוי אדם לשם איתור ותפיסה של נכסים המצויים בחצרים של אדם אחר. זאת בלבד ששוכנע בית המשפט על בסיס תשתית ראייתית מהימנה לכאורה כי קיים חשש ממשי שאלמלא מתן הצו, הנתבע או מי מטעמו יעלימו את הנכסים ובתוך כך יסכלו שלא כדין את יכולתו של התובע להוכיח את טיעוניו ולזכות בסעד המבוקש בהליך העיקרי. ביטוי נוסף לצו "אנטון פילר" מעוגן בסעיף 16 לחוק עוולות מסחריות, לפיו ככל שבית המשפט שוכנע שקיים חשש של ממש לביצועה של עוולה, לרבות עוולת גזל סוד מסחרי, הוא רשאי למנות בצו כונס נכסים ולהסמיכו להיכנס לחצרים לשם תפיסת ראיות אשר קיים חשש סביר להעלמתן. כאשר מבוקש צו אנטון פילר במעמד צד אחד לשם תפיסת ראיות, התובע נדרש אפוא לבסס בראיות שני תנאים עיקריים: האחד, קיומו של חשש ממשי לביצוע העוולה; האחר, כי אלמלא יינתן הצו, קיים חשש סביר כי המשיבים ישבשו הליכי משפט וישמידו ראיות (בר"ע (מחוזי ב"ש) 650/04 כהן נ' עמר (13.6.2004)).

7. אולם בכך לא די. במישור הפעלת הסמכות, נדרש בית המשפט להפעיל שיקול דעת בראי מאזן הנוחות המקובל בעת מתן צו במעמד צד אחד. בין שיקולים אלה יש להביא בחשבון את תכלית הסעד והצורך למנוע נזק ראייתי לתובע מזה, ואת האינטרס הלגיטימי של הנתבע להגנה על זכויותיו מזה (מיגל דויטש עוולות מסחריות וסודות מסחר 73-74 (תשס"ב) (להלן: דויטש)). אכן, הצו עשוי להוות אמצעי חיוני להגנה על זכותם של בעלי קניין רוחני ועיכובים בביצועו עלולים להיות גורליים ליכולתו של נפגע להוכיח קיום העוולה כלפיו. חשש זה אף מתחדד בעידן הטכנולוגי בו ניתן בנקל להעלים "בלחיצת כפתור" ראיות בדמות קבצים דיגיטליים. יחד עם זאת, צו לכינוס נכסים ותפיסת ראיות המבוקש במעמד צד אחד, הוא סעד מרחיק לכת. לא בכדי הוא זכה במשפט האנגלי לכינוי "נשק גרעיני" (רע"א 3525/14לייבדיאנאס בע"מ נ' שחר (29.5.2014) (להלן: עניין לייבדיאנאס); Bank Mellat v. Nikpour [1985] F.S.R. 87, 92). הסעד טומן בחובו פוטנציאל להביא לפגיעה משמעותית בזכויות הנתבע ובהן הזכות לפרטיות, סיכון לחשיפה של סודותיו המסחריים ופגיעה חמורה בפעילות ובמוניטין העסקיים שלו. לפיכך, נקבע כי הסעד יופעל רק במקרים חריגים והשימוש בו ייעשה בזהירות המתחייבת (רע"א 129/16 שטרית נ' אלון(14.2.2016); עניין לייבדיאנאס; רע"א 11356/05 דף רץ שירותי הדפסה בע"מ נ' דן אנד ברדסטריט (ישראל) בע"מ (10.4.2007)).