יזיד מוחמד רמדאן נ' המפקד הצבאי באזור ושומרון ואח'

פסק דין

1.התובע, יליד שנת 1979, הגיש נגד הנתבעים תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, מפגיעה מכדורים שנורו על ידי כוחות הבטחון ופגעו בו.

בכתב התביעה מפרט התובע את נסיבות "התאונה" כדלקמן:

"3א. ביום 22.3.97 , בשעות הבוקר, או בסמוך לכך התובע היה בדרכו למקום מגוריו (שכונת קזאזין בחברון – הערה שלי ) . אותה שעה כוחות הבטחון פעלו בקרבת מקום. תוך כדי כך, בשעה שהתובע עבר באזור באב אלזאוויה שלאלה, נורו או נפלטו מספר קליעים מכלי הנשק, שהוחזקו בידי כוחות הבטחון.

ב. אחד הקליעים או יותר, שנורו כאמור, פגעו באקראי ובשגגה בפניו של התובע וגרמו לפציעתו באברים שונים ובכלל זה בעינו הימנית".

לטענת התובע הוא אינו יודע מה היו הסיבות שגרמו לתאונה וכי ארוע התאונה מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעים ו/או עובדיהם ושליחיהם לא נקטו זהירות סבירה ועליהם הראיה שלא התרשלו.

לטענת התובע כלי הנשק שפגעו בו מהווים חפץ מסוכן שהיה בשליטת הנתבעים ולכן עליהם הראיה שלא התרשלו.

לחילופין טען התובע כי התאונה נגרמה באשמם המכריע או הבלעדי של הנתבעים ו/או עובדיהם ו/או שליחיהם ולחילופין כי עובדיהם ושליחיהם תקפו אותו שלא כדין והנתבעים אישררו מעשיהם ו/או מחדליהם באופן המטיל עליהם אחריות כלפי התובע.

2.בכתב ההגנה דחו הנתבעים את טענות התובע, כאשר הם מציינים כי כתב התביעה אינו מפרט את שעת האירוע ומיקומו ואת העובדות המפורטות המתייחסות לארוע ולפיכך אין בידיהם בשלב הגשת כתב ההגנה עובדות מדויקות לגבי הארוע ו/או לגבי מעורבות התובע ובהעדר ידיעה נטענו טענות חילופיות, שלטענת הנתבעים יש בהם כדי לקבוע כי אינם אחראיים לארוע התאונה ודין תביעת התובע להדחות.

3.בתצהיר עדות ראשית של התובע – ת/ 2 – הוא פירט את נסיבות ארוע התאונה כדלקמן:

"ביום 22.3.97 חזרתי מן המכללה לרגל החופשה השבועית שלי. השעה היתה בסביבות 11:30 – 12:00.

אני מתגורר בשכונת קזאזין הסמוכה לרובע היהודי בחברון. בתחילה הלכתי ברחוב אל-שאללה ומשם פניתי לאחת הסמטאות היוצאות מרחוב זה לעבר שכונת קזאזין. תוך כדי כך פגשתי את דודי, מר מוחמד ג'האד סעיד שרבאתי. הוא עסק בפריקת מספר חבילות מתוך המשאית שלו. ניגשתי לעזור לו ועבדתי עמו מספר דקות. מן הראוי להבהיר שביתי מרוחק מן המקום מספר דקות הליכה ברגל.

אותה שעה המקום היה /שקט ולא שמתי לב להתרחשות כלשהי. ואולם, בעוד אני עוזר לדודי ופורק עמו את החבילות מתוך המשאית, שמעתי קולות ירי. הצלחתי להבחין במספר חיילי צה"ל אשר רצים במורד הרחוב לעברנו. הללו ירו מכלי נשקם, אך אינני יודע מדוע ובמי ביקשו לפגוע. תוך כדי כך, נפגעתי מן היריות הנ"ל, ספגתי לפתע מכה חזקה בראש ופני התמלאו בדם. הרגשתי שנפגעתי בעין הימנית.

החל בשלב זה הכרתי היתה מעורפלת ואני מתקשה לזכור פרטים. מכל מקום, אני זוכר שדודי קרא לעזרה. אנשים עזרו לי והעלו אותי על מכונית חולפת. נהגה העבירני לבית החולים הממשלתי בחברון. משם הועברתי להמשך טיפול בבית החולים לעיניים סנט ג'ון בירושלים. אני מצרף כנספח א' לתצהירי את אישור בית החולים סנט ג'ון. כפי שניתן לראות הרופאים המטפלים קבעו ואישרו , שפציעתי נגרמה על פגיעת כדור גומי".

אציין כי בדיון התנגד ב"כ הנתבעים לקבילות המסמך הרפואי הנזכר בתצהיר ללא העדת עורכו.

4.בשאלון שנשלח לתובע על ידי הנתבעים הוא נתבקש לפרט במדוייק את מקום התאונה, מאיזה כיוון הלך ולאיזה כיוון, מה היתה סיבת היותו במקום והאם במועד הרלבנטי היו במקום הפרות סדר. בתצהיר תשובות לשאלון – נ/ 2 השיב התובע:

"כאשר נפגעתי הייתי בתחילת הרחוב אשר עולה לכיוון בית הדסה. באחת הסמטאות אשר יוצאות מרחוב אל – שלאללה, חברון. בעת האירוע הייתי בדרכי הביתה. אני גר בבית הממוקם ליד בית הדסה במרחק של כ- 100 מטר במקום המהווה חלק משכונת קזאזין. הארוע התרחש בסביבות השעה 1100-1200.

התובע השיב כי לא ראה במקום הפרות סדר ו/או מהומות אך לשאלה אם הוקמו במקום מחסומים השיב:

"ראיתי שהדרך דרך רחוב אלאיחואן (דרך הקישור) המובילה אף היא לביתי סגורה בשער פלדה, לכן הלכתי בדרך השניה, שאותה תיארתי לעיל. שם לא ראיתי מחסומים כלשהם".

התובע השיב כי לא ראה שירו על כוחות הבטחון וכן לא שמע קריאות של חיילי צה"ל שהורו לו לעצור.