יניב ס.א. לבנין ולפתוח 1983 נ' שלום ואח'

התובעת הגישה תביעה זו לפיצוי כספי בסך 97,510 ₪, בגין נזק שנגרם לדירה בבעלותה בפרוייקט גני יניב רח' יובל 78/5 קרית מנחם בנתיבות.
הנתבעים רכשו את דירה מס' 3 בקומה 2 בפרוייקט, והחזיקו בה תקופת מה עד לביטול הסכם המכר. התובעת היא בעלת הזכויות בדירה 5 בקומה 1, מתחת לדירת הנתבעים. לטענת התובעת, הנתבעים פרקו את הריצוף במרפסת בטענות שווא, כתוצאה מכך נהרס האיטום. הנתבעים לא איפשרו לתובעת להגיע, לבדוק ולתקן, ולכן נגרם נזק לדירת התובעת שמתחת לדירת הנתבעים.

בעקבות ביטול הסכם המכר בין הצדדים ע"י בית המשפט המחוזי, הגיש הנתבע תביעה נגד התובעת ונתבעים אחרים, במסגרת ת"א 45927-08-16. תביעה זו היא מעין "פרשת משנה" של הסכסוך העיקרי שנדון שם. ואולם, למרות הקשר ההדוק בין שתי התובענות, תחת להגיש תביעה שכנגד במסגרת התביעה שהגיש הנתבע כאן, כך שכל הסכסוכים יתבררו במאוחד, בחרה התובעת להגיש תביעה זו בנפרד, לבית משפט אחר. למנהל התובעת לא היה הסבר להגשת תביעה נפרדת (ע' 19 ש' 17 – 18 לפרו'). במהלך הסיכומים ביקש בית המשפט הבהרות מב"כ התובעת, אולם גם עתה לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת להגשת תביעה זו בנפרד מהתביעה העיקרית (ע' 39 ש' 1- 2 לפרו'). נראה כי מדובר בנסיון נוסף להטריח את הנתבע, בעקבות התביעה שהגיש נגד החברה התובעת, במסגרת מסכת הסכסוכים בין הצדדים, ויהיה מקום להביא התנהלות זו בחשבון בסוגיית ההוצאות.

יתרה מכך, בהחלטה בבקשה לסילוק על הסף מיום 29.4.18, ציין בית המשפט בסעיף 25 להחלטה, כי גם אם אין מקום מבחינה משפטית לסילוק על הסף, מוצע כי התובעת תשקול מחדש את עמדתה לגבי המשך ההליכים בתיק, בעקבות דברים שעלו במהלך קדם המשפט. הודגש כי התחושה איננה נוחה מתביעה, הנוגעת לעניינים שעל פניו ייתכן שאפשר היה להעלותם בהליך הבוררות אשר נגע לאופן תיקון הליקויים, תביעה שהוגשה בשיהוי ניכר, רק לאחר שהנתבע הגיש תביעה נגד התובעת בהליך אחר, וזאת תוך הגשתה לבית משפט אחר, ולא כדרישה לקיזוז או כתביעה שכנגד. צר הדבר כי התובעת התעקשה להמשיך בהליכים בעניין תביעה זו.

פירוק הריצוף במרפסת

לב התביעה אפוא, הוא בטענת התובעת, כי הנתבעים פרקו את הריצוף במרפסת הדירה שרכשו מהתובעת, וגרמו בכך לנזק לדירת התובעת שמתחת לה. הנתבעים טענו כי לא פרקו את הריצוף במרפסת, אלא עובדי התובעת הם שפרקו את הריצוף. יש אפוא מקום להכריע תחילה מי פירק את הריצוף בדירת הנתבעים.

במהלך הסיכומים התייחסו שני הצדדים לעניין חוות דעת המומחים ולסוגיה אם בכלל היה הכרח לפרק את הריצוף במרפסת, אולם עניין זה איננו רלוונטי להכרעה במחלוקת נשוא תובענה זו, שכן אין מחלוקת כי התובעת מצאה לנכון לתקן ליקויים במרפסת ולשם כך פרקה את הריצוף והרכיבה אותו בחזרה. המחלוקת נוגעת אך ורק לשאלה מי פירק את הריצוף בשנית, דבר שלטענת התובעת גרם לנזק לדירה שמתחת.

כידוע, הנטל על התובעת להוכיח את טענתה המרכזית, לפיה הנתבעים הם אלה שפרקו את הריצוף במרפסת וגרמו לנזקים לדירה שתחתיה. ואולם, העד מטעם התובעת, מנהל התובעת מיכאל סנה (להלן: "סנה"), לא ידע מידיעה אישית דבר (ע' 15 – 16 לפרו'), ואילו העד שלטענתו הותיר את הדירה עם ריצוף מותקן, ולא פירק אותה בשנית, הוא העד אונל אוק, עובד התובעת באותה עת, לא זכר דבר בעדותו (ע' 29 – 33 לפרו').

סנה העיד, כי הוא סבור שהנתבע הוא זה שפירק בשנית את הריצוף, רק מכוח סברה, שכן הוא או עובדיו לא ביצעו זאת. הוא אישר כי הוא לא בדק בתום העבודה של העובד אונל אוק בדירה, אם אכן הריצוף פורק שוב, והוא סבר שזה לא נעשה רק מהכרות עם אונל ודברים שמסר לו אונל המהווים עדות שמועה (ע' 15 לפרו').

לגרסת סנה, מנהל התובעת, התובעת חשבה שהריצוף במרפסת מורכב, שכן כך הותירה אותה. גרסה זו הופרכה. סנה טען בסעיף 9 לתצהירו, כי רק "שנים לאחר מעשה ולאחר שהתגלו רטיבויות בבית השכנים... ... התגלתה הסיבה לרטיבויות. הנתבעים פרקו את הריצוף במרפסתם...", ואולם, מהמכתב נ/5 עולה כי ב"כ התובעת פנה לנתבעים עוד ביום 25.2.13, בדרישה לדעת איזה ריצוף הם רוצים במרפסת, שלושה שבועות בלבד לאחר המועד בו לטענת התובעת אונל העובד שלו התקין מחדש את הריצוף, היינו ברור שהתובעת ידעה כבר אז כי הריצוף מפורק.יתרה מכך, ביום 15.10.13, במכתב נ/3, פונה התובעת שוב לנתבעים ומתרה בהם: "ישנה סכנה ממשית שאם לא תרוצף המרפסת, המים יחדרו ותיווצר רטיבות קשה, הן בדירתכם והן בדירה שמתחתיה" מכתב זה שנשלח מטעם התובעת, מלמד כי אין שחר לטענתו של סנה, כי העובדה שהריצוף במרפסת פורק נודעה לו רק כעבור שנים, כאשר נתגלו הנזילות בדירה שמתחת. סנה בעדותו טען כי התכוון במכתב רק לפאנלים שנותרו (ע' 17 – 18 לפרו'), אולם לנוכח ניסוח המכתב נ/3, המדבר על ריצוף של המרפסת ולא פאנלים בלבד, לא ניתן לקבל הסבר קלוש זה. מנוסח המכתב עולה באופן חד וברור, כי התובעת ידעה היטב בשלב מקדמי כי הריצוף במרפסת מפורק, מן הסתם משום שהפירוק נעשה ע"י עובדיה, זאת בניגוד לעדותו של סנה.

העד אונל אוק, שלטענת התובעת רק הוא יכול לדעת שהשאיר את הדירה בתום התיקון עם מרפסת מרוצפת, מסיבותיו שלו לא שיתף פעולה עם התובעת, וטען כי איננו זוכר דבר.

מול העדר ראיות של ממש מטען התובעת, העיד הנתבע באופן ברור כי ביום 5.2.13 פירק עובד התובעת אונל אוק את הריצוף בפעם השניה, יום אחרי שהורכב, כשהנתבע עצמו הגיע לדירה וראה זאת (ע' 34 ש' 11 – 12 לפרו').

התובעת טענה בסיכומיה, שאין כל סבירות בטענת הנתבעים, כאילו יום לאחר הרכבת הריצוף במרפסת, עובדיה פרקו את הריצוף מחדש. ואולם, מעדות הנתבע עולה כי מייד לאחר הפירוק וההרכבה הראשונים, הנתבע הטיח בתובעת, שלא טופלו כדבעי הנקז הנדרש במרפסת, שלטענתו נדרש נקז כפול, וכן לא טופל כראוי השיפוע במרפסת (ע' 37 ש' 8 לפרו'). לפיכך, סביר ומתקבל על הדעת, שכאשר הנתבע העיר על כך, התובעת החליטה לפרק מחדש את הריצוף כדי לתקן את מה שביקשה מלכתחילה לתקן במרפסת.

התובעת הוסיפה וטענה כי עצם העובדה שהנתבע הוא ששם ברזנט על גבי המרפסת החשופה מלמדת כי הוא זה שפירק את הריצוף, אולם הנתבע הסביר ששם את ברזנט הכיסוי רק בגלל שהתובעת לא שמה כיסוי לאחר הפירוק השני (ע' 37 ש' 24 – 25 לפרו').

הנתבע העיד, כאמור לעיל, כי הריצוף פורק והורכב מחדש ע"י עובדי התובעת במועדים 3.2.13 ו- 4.2.13, ובעקבות טענותיו כי הליקוי לא תוקן, פורק בריצוף בשנית ע"י עובדי התובעת ביום 5.2.13. חיזוק ממשי לטענה זו נמצא ברצף ההתכתבויות בין הצדדים בזמן אמת:

• אין מחלוקת כי בטרם האירועים נשוא התובענה, כנראה בסוף שנת 2012 העביר הנתבע לתובעת את חוות דעתו הראשונה של המהנדס סטניסלב גולוד מיום 30.12.12. בחוות דעת זו נטען גם לליקויים במרפסת.

• אין מחלוקת כי בהתאם לרשימת ליקויים זו, הזמינה התובעת מומחה מטעמה, מר רון ארד, אשר קבע לגבי המרפסת: "תפורק המרפסת ותרוצף מחדש כפי שצריך כולל שיפוע", והדבר עולה מפסק הדין הקודם שבין הצדדים המהווה פלוגתא פסוקה.

• במייל מיום 4.2.13, שלח הנתבע לעו"ד התובעת בנספח ב' לתצהיר, בו פירט כי: "אתמול עסקו בפירוק המרצפות והיום החלו בהרכבת המרצפות", ומדגיש כי הדבר נעשה בניגוד להמלצות המומחה ומדובר בליקויים בטיחותיים.

• למחרת, ביום 5.2.13 בשעה 10:25 בבוקר, שלח הנתבע מייל נוסף לעו"ד התובעת, נספח ג' לתצהיר, בו פירט כי ביקש ממנהל העבודה אונל, לא לעשות דבר ללא תיאום עם המפקח מטעם הנתבעים, ואולם: "עברנו היום ליד הדירה וראינו כי הריצוף שרק אתמול הורכב פורק הרבה אחרי ההוראה שלי אליכם. למען הסר ספק לא אנחנו ולא מפקח הבניה מטעמנו, נתן אישור לפירוק הריצוף שהורכב אתמול במרפסת...".

• בערבו של אותו יום 5.2.13, בשעה 20:40, שלח הנתבע מייל נוסף לעו"ד התובעת, נספח ג' לתצהירו, בו ביקש הסבר איך יתוקן: "הנזק שגרם תוך הסגת גבול (פירוק הריצוף של המרפסת שרק אתמול הורכב)"

• יום למחרת, ביום 6.2.13, נשלח מכתב לעו"ד התובעת, נספח ד' לתצהיר, בו נטען שוב בסעיף 4 – 5 כדלקמן: "בחר מרשך אתמול לשלוח את עובדיו לדירה, מבלי שניתן לכך אישור על ידינו או ע"י מפקח הבניה מטעמנו, והורה להם לפרק את הריצוף שרק אתמול הורכב... ...הוראתו של מרשך לעובדיו להסיג גבול ולפרק את הריצוף שהורכב רק שלשום, גרמה נזק גדול יותר משהיה לפני כן, שכן היא הותירה את המרפסת חשופה..."

לא הובא אפילו לא שבב של ראיה קלושה לטענת התובעת לפיה הנתבעים פרקו את הריצוף. נהפוך הוא - רצף ההתכתבויות מזמן אמת מפברואר 2013, מלמד, כי אין שחר לטענת התובעת לפיה הנתבעים הם שפרקו את הריצוף. הוכח באופן חד וברור כי התובעת, שביקשה לתקן את הליקויים במרפסת, פרקה את הריצוף, הרכיבה אותו מחדש, וכיוון שהתובע טען שהליקוי לא תוקן, פרקה אותו שוב. רצף ההתכתבויות אף מלמד כי התובעת ידעה על כך בזמן אמת.

האם הנתבעים מנעו מהתובעת לתקן את הליקוי?

אף שמלכתחילה נטען כי הנתבעים הם שפרקו את הריצוף, טענה שהופרכה, במהלך הסיכומים שמה התובעת את יהבה על טענה חלופית לפיה, גם אם עובדי התובעת הם שפרקו את הריצוף, הרי שהנתבעים לא איפשרו לתובעת לשוב ולתקן את הליקוי, ובכך גרמו לנזקים לדירה שמתחת. נטען ע"י הנתבעים כי מדובר בהרחבת חזית, אולם הטענה עלתה במשתמע גם בכתב התביעה (ס' 11 – 12 לכתב התביעה).

מעדותו של הנתבע עולה כי לא מנע מהתובעת לתקן מחדש את הריצוף, הוא רק דרש שהדבר יתואם מול המומחה מטעמו. כך תיאר הנתבע את התנהלותו: "אחרי שהם פירקו את הריצוף אני אסרתי עליהם להיכנס לדירה, ואני אדייק לא שאני אסרתי, ואסרתי להם להיכנס ללא פניה קודמת אליי ואל המומחה. אני אמרתי להם שהם יואשמו בהסגת גבול, אם הם לא יתאמו מראש איתי ועם המומחה שלי. אני לא הייתי מוכן שיכנסו לדירה שלי ואנו לא גרנו בדירה והחפצים שלנו היו שם ולא רציתי שיכנסו לדירה בלי הסכמה שלנו. אני מדגיש זה אחרי שהם פירקו את המרפסת ולפני כן נתתי להם יד חופשית..." (ע' 36 ש' 15 – 20 לפרו').

גם בעניין זה, ההתכתבויות בין הצדדים והמסמכים מזמן אמת, מפריכים את טענת התובעת, כאילו לא יכלה לתקן את הריצוף עקב סירובו של הנתבע: בפניות שנעשו קודם לפירוק, להרכבה ולפירוק מחדש של הריצוף בפברואר 2013, נרשם במפורש כי אין מניעה להיכנס ולתקן את הריצוף במרפסת (ר' למשל ס' 8 למכתב הנתבע מיום 10.1.13 נספח ו' לתצהירו). אכן, לאחר הפירוק, ההרכבה מחדש והפירוק השני של הריצוף, השתנתה נימת הפניות של הנתבע, אשר טען (שלא בצדק יש לומר), כי מדובר ב"הסגת גבול", אולם מעיון ברצף ההודעות עולה, כי הוא רק ביקש שכל כניסה נוספת לתיקון תתואם עם המומחה מטעמו. לא ניתן לטעון אפוא כי סרב לאפשר לתובעת לתקן. במייל מיום 3.2.13 נספח א' לתצהיר קובל הנתבע על כך שהתובעת שלחה עובדים לתקן ללא אישור מפקח מטעמו. במייל מיום 5.2.13 בבוקר, נספח ג' לתצהיר, לאחר שהריצוף פורק בשנית, נרשם: "אנו עדיין מוכנים לביצוע התיקונים, אך זאת לאחר שמרשך ישלח לאלתר תכנית עבודה מפורטת...". במייל הנוסף שנשלח באותו ערב נרשם: "הובהר לך, למרשך ולקבלן מטעמו... ...אין לו שום הרשאה לבצע שום תיקון מבלי שהדבר יאושר ע"י מפקח מטעמנו...". במכתב שנשלח למחרת ביום 6.2.13 נספח ד' לתצהיר, קובל הנתבע שוב על כך שהתיקון בוצע ללא תיאום עימו, ורק גרם לנזק, ומבקש מענה כיצד תתוקן המרפסת (סעיפים 7 (ג) (ד) למכתב). ברור שאין כאן סירוב לאפשר תיקון. לקראת החורף הבא, ובמענה למכתב ב"כ התובעת מיום 15.10.13 נספח ט' לתצהיר, בו טענה התובעת כי יש סכנה שאם המרפסת לא תרוצף, תיווצר רטיבות הן בדירת הנתבעים והן בדירה שמתחתיה, השיב הנתבע במייל מיום 15.10.13, נספח ח' לתצהיר: "...אבהיר שוב ושוב – מרשך יכול לבצע כל תיקון בדירה (לרבות במרפסת), ובלבד שתכנית העבודה לביצוע התיקונים תועבר לאישור מפקח הבניה מטעמנו...".

ניכר אפוא, כי אין שחר לטענת התובעת, כאילו הנתבע מנע ממנה לתקן את הליקוי, לרצף מחדש את המרפסת ולמנוע את נזקי הנזילות. הנתבע רק ביקש כי התיקון יתואם עם המפקח מטעמו, ונראה כי מדובר בדרישה סבירה למדיי בהתחשב בחוסר האמון בין הצדדים. דא עקא, התובעת התעלמה מהמכתבים, לא תיקנה את המרפסת (לאחר תיאום), ואין לה אפוא אלא להלין על עצמה, בגין נזקים שנגרמו כיוון שלא תיקנה את המרפסת במועד.

עדויות המומחים

די בקביעות העובדתיות לפיהן התובעת היא שפרקה את הריצוף בשנית, והנתבעים לא מנעו ממנה לתקן את הליקוי - כדי להביא לדחיית התביעה. אין צורך אפוא, לדון בעניין המומחים אשר העידו לגבי העילה לנזקים וגובה הנזק. למעלה מן הצורך, רק יוזכר בקליפת אגוז, כי המומחה פיכמן בדק את הדירה שמתחת ומצא רטיבויות בטיח. הוא לא קבע מה העילה לרטיבות ולא ידע על בעיות רטיבות בכל הבניין כעולה ממכתב המפקח נ/1. מסקנתו היתה כי מדובר בחדירה של מי גשם (ע' 8 - 9 לפרו'). המומחה גורדון קבע את עלות התיקונים. לפי עדותו אכן העילה למירב הרטיבות היא חדירת מים בהעדר ריצוף במרפסת בדירה מעל (ע' 11 ש' 7 – 8 לפרו'). הוא גם הסביר היטב, מדוע הרטיבות היא בכל הדירה ולא רק מתחת למרפסת (ע' 12 ש' 11 – 12 ; ע' 13 ש' 19 – 21 לפרו'). מומחה הנתבעים, המהנדס סטניסלב גולוד, טען בניגוד לגורדון, כי המרפסת נמוכה יותר משאר הבית ולכן הרטיבות לא היתה אמורה לעבור לחלקים אחרים (ע' 22 ש' 22 – 25 לפרו'), אולם גם גולוד אישר כי במקרה של כמויות מים גדולות וצמחיה במרפסת, יכולה הרטיבות לעבור הלאה (ע' 23 לפרו'). בסיכומו של דבר, אם היה צורך לקבוע נזק כתוצאה מפירוק הריצוף במרפסת, בהחלט ניתן היה לקבוע שלפחות חלק מהנזק לדירה שמתחת נגרם מהעדר הריצוף במרפסת.

סיכומו של דבר

בין הצדדים נוהלו כבר כארבעה הליכים שונים בבתי המשפט בנוגע לחוזה מכר של הדירה. לאחר ביטול הסכם המכר בבית המשפט המחוזי, הנתבע הגיש תביעה נגד התובעת ואחרים. התובעת, במקום להגיש תביעה נגדית בקשר לנזקים שנגרמו לטענתה במהלך התקופה שהנתבעים החזיקו בדירה, עד שבוטל ההסכם, בחרה להגיש תביעה נפרדת, לבית משפט אחר, ללא צידוק של ממש למעט הטרחת הנתבעים.

טענת התובעת, כי הנתבעים פרקו את הריצוף במרפסת, ובכך גרמו לנזק, הופרכה, שכן נתברר כי עובדי התובעת הם שפרקו את הריצוף. טענת התובעת, כי רק בחלוף שנים, כאשר נתגלו רטיבויות בדירה שמתחת, נתברר כי המרפסת איננה מרוצפת, הופרכה, שכן נתברר מההתכתבויות כי התובעת ידעה על כך בזמן אמת. טענת התובעת כי הנתבעים מנעו לאחר פירוק הריצוף את תיקון המרפסת מחדש, הופרכה, שכן התכתבויות מזמן אמת מראות כי הנתבעים רק התנו זאת בתיאום מראש מול המומחה מטעמם. אין אפוא אלא לדחות את התביעה.

אני דוחה אפוא את התביעה. בנסיבות העניין, התובעת תשלם שכר טרחת עו"ד והוצאות בשיעור כולל של 29,250 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים

זכות ערעור בתוך 45 יום לבית המשפט המחוזי. ניתנה היום, א' טבת תשפ"א, 16 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.