פסק דין
פסק דין זה ניתן בתביעה כספית בסך 500,000 ₪ שהגישה התובעת נגד הנתבע. התיק נדון תחילה בפני כב' השופטת גבע אשר דחתה את התביעה מחמת התיישנות. במסגרת הדיון בערעור על החלטה זו הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט המחוזי שלפיה הערעור יתקבל באופן שהתיק יחזור לבית משפט קמא, כאשר כל צד ישמור על כל טענה מטענותיו וכל זכות מזכויותיו, לרבות טענת ההתיישנות. הסכמה זו אושרה על ידי בית המשפט וניתן לה תוקף של פסק דין. בעקבות זאת הוחזר התיק לבית משפט השלום, ולאחר שהועבר למספר שופטים אחרים, הגיע בסופו של דבר לידי הח"מ.
על פי כתב התביעה המתוקן, בשנת 1994 ביקשה התובעת להשתתף במכרז של רשות שדות התעופה (להלן: "המזמין") לתכנון והקמת האנגרים ומשרדים בשדה התעופה הרצליה (להלן: "הפרויקט"), והצעתה של התובעת למזמין הוגשה בהתאם לתוכניות שנערכו על ידי הנתבע, לרבות כתב כמויות. מכתב התביעה עולה כי התובעת נוסדה בחודש אוגוסט 1994 לצורך ההתקשרות במכרז, אך במועד חתימת ההסכם עם המזמין בחודש אוקטובר 1994 טרם קיבלה התובעת את הסיווג הנדרש מרשם הקבלנים לצורך ההתקשרות, ועל כן האישיות המשפטית שהתקשרה עם המזמין במקור הינה חברת יעקב טל מפעלי מתכת בע"מ ח.פ. 51-082255-4 (להלן: "חברת מפעלי מתכת"). עוד נטען בכתב התביעה כי בחודש ינואר 1995 המחתה חברת מפעלי מתכת לתובעת את כל זכויותיה לקבלת כספים מהמזמין בגין הפרויקט.
מכתב התביעה עולה כי בתחילת חודש אוקטובר 2004 הודע לתובעת על כך שזכתה במכרז, ולצורך ביצוע עבודות תכנון הפרויקט, לרבות עריכת כתבי כמויות, שכרה התובעת את שירותיו של הנתבע אשר הציג עצמו בפניה כבעל הידע, היכולת, הכישורים והמיומנות הנדרשים לביצוע עבודות התכנון. לטענת התובעת, בהתאם להנחיות המכרז הוטל עליה לבצע את התכנון הסופי של הפרויקט, וכמתחייב מכך, היה על הנתבע להגיש לתובעת את התוכניות הסופיות עד לתאריך 7/11/94, אולם הנתבע מסר את התוכניות רק באמצע חודש ינואר 1995. התובעת מצטטת קטעים שונים מתוך פניות מטעם המזמין מימים 16/1/95, 9/3/95 ו- 31/5/95 שבהן נטען כי התוכניות שהוגשו אינן מספקות, לוקות בחסר רב, אינן תואמות את פרוגרמת התכנון ויש בהן טעויות עקרוניות בחישובים. לטענת התובעת, עם חלוף הזמן התחוור לה שמקור העיכובים באישור התוכניות היה בכך שהתוכניות המקוריות שהכין הנתבע היו בלתי מקצועיות או רשלניות, והתעלמו מהנחיות המכרז ומהערות המזמין. בעניין זה ישנה הפניה למכתב מיום 9/5/95 ששלח הנתבע למנהל התובעת באמצעות הפקס שבו כתב בין היתר כי "עצם פסילת החישובים והנימוקים שהיו ופסילתם היו נכונים ומקורם בטעות שלי". עוד נטען בכתב התביעה כי לאור הערות המפקח מטעם המזמין בפגישה שקיים עם הנתבע ביום 15/6/95, מסר הנתבע את התוכניות והחישובים המתוקנים למפקח מטעם המזמין רק ביום 4/7/95, ואלה אושרו בסופו של דבר רק בסוף שנת 1996.
לאור האמור לעיל נטען כי הנתבע הפר את ההסכם עם התובעת והתרשל כלפיה. לגבי הנזק נטען כי כתוצאה מהתעלמות הנתבע מהנחיות המכרז ומטעויותיו בחישובי העומסים, נוצרו פערים מהותיים בין כתב הכמויות שהכין במקור ושעל בסיסו הוגשה הצעת המחיר לבין הכמויות אשר נדרשו בפועל לביצוע אותן עבודות. כמו כן נטען כי הואיל והמחיר שסוכם עם המזמין מראש היה סופי ומוחלט, נאלצה התובעת לממן מכיסה את עלות הפער בין הכמויות בסך של 607,193.6 ₪ נכון לדצמבר 1996. עוד נטען כי כתוצאה מעבודתו הרשלנית והחובבנית של הנתבע, ביצועו של הפרויקט אשר תוכנן להימשך ארבעה חודשים, נגרר על פני תקופה של כ- 20 חודשים, ועקב כך נגרמו לתובעת נזקים נוספים בסך כולל של 950,000 ₪ בגין העסקתם לבטלה של עובדים, התבלות ציוד, שעבוד אובליגו לטובת ערבויות בנקאיות, העדר אפשרות לבצע עבודות אחרות ופגיעה במוניטין של התובעת. יחד עם זאת נטען כי לצרכי אגרה העמידה התובעת את סכום התביעה על סך של 500,000 ₪ בלבד.
בפתח כתב ההגנה המתוקן נטען כי דינה של התביעה להידחות או להימחק מחמת העדר עילה או העדר יריבות. על פי כתב ההגנה, הנתבע לא ידע על קיומה של המחאת הזכויות הנטענת לתובעת, וככל שהייתה המחאה כזו הרי שהיא חסרת כל תוקף במערכת היחסים שבין הנתבע לבין חברת מפעלי מתכת. לטענת הנתבע, אף התובעת עצמה איננה טוענת כי הומחתה לה זכות כלשהי מעבר לזכות לקבלת תקבולים מהמזמין, ומכאן שמעולם לא הומחו לתובעת הזכויות והחובות כלפי הנתבע, ואין אפשרות לעשות זאת בדיעבד. לראיה מפנה הנתבע למכתב שנשלח אליו מטעם חברת מפעלי מתכת ביום 25/4/95, לאחר ביצוע המחאת הזכויות הנטענת בחודש ינואר 1995.
בנוסף נטען בכתב ההגנה כי דינה של התביעה להידחות גם מחמת התיישנות. כך נטען כי על פי כתב התביעה היה על הנתבע להגיש את התוכניות עד ליום 7/11/94, ואם אכן איחר בהגשתן כי אז התביעה התיישנה החל מיום 8/11/01. עוד נטען כי טענתה של התובעת כאילו נזקיה לא התגבשו לפני 4/7/95 אינה יכולה לעמוד לה אף אילו הייתה נכונה, שהרי העילה כבר נולדה, ולכל היותר רק שיעור הנזק עדיין לא היה סופי, ועל כך יכולה הייתה התובעת להתגבר בקלות שנים רבות וארוכות לפני שחלף מועד ההתיישנות. בנוסף נטען כי חברת מפעלי מתכת פנתה אל הנתבע עוד ביום 20/4/95 ופרשה בפניו טענות שונות המהוות את עיקרו של כתב התביעה דנן, ובתגובה למכתב הנ"ל השיב הנתבע באמצעות בא כוחו תשובה מפורטת ביום 24/4/95 הדוחה את הטענות מכל וכל, כך שעילת התביעה התגבשה לכל המאוחר ביום 24/4/95 וגם במקרה זה חלה התיישנות על התביעה.
לגופו של עניין, ישנה התייחסות לטענת התובעת כי המחיר שסוכם עם המזמין היה סופי ומוחלט, ונטען שהציטוט בכתב התביעה מתוך תנאי המכרז אשר לפיו "המחירים המוצעים ע"י הקבלן ותנאי הצעתו, יהיו קבועים ולא ישתנו מסיבה כלשהיא" הינו ציטוט בחסר, אשר הושמט ממנו הסייג "למעט הסדר התייקרות או כל הסדר אחר שיסוכם עליו בין המזמין לקבלן, בעת עריכת החוזה ביניהם", כך שהקבלן רשאי היה להגיע עם המזמין לכל הסדר לגבי התמחור בשלב עריכת החוזה.
עוד נטען בכתב ההגנה כי חברת מפעלי מתכת התקשרה עם הנתבע לביצוע עבודות תכנון קונסטרוקטיבי עקרוני וראשוני בלבד לצורך ההגשה למכרז, ולאחר הזכייה במכרז התבקש הנתבע לבצע את הקונסטרוקציה במכרז, קרי – בהתאם לקבוע בסעיף 8.2 לפרק 90 – "הנחיות כלליות". הנתבע טען כי לפנים משורת הדין ולפי בקשה מיוחדת של מר יעקב טל, הכין וצירף לתוכניות הקונסטרוקציה תשתית של כתב כמויות משוערות עקרוני, על בסיס המפרט הטכני של המזמין, לעיונו של מר טל והערותיו לאחר בדיקת אנשי מקצוע אחרים מטעמו. הנתבע טען כי בשום אופן לא התבקש ולא הסכים, לבצע כל עבודה אחרת שהיא - לא תכנון אדריכלי, לא תוכניות פיתוח ותנועה, לא תוכניות מים וניקוז, לא תוכניות אוורור וחשמל ולא כל תוכנית אחרת.
לטענת הנתבע, אף אם לקח על עצמו להציג את תוכניות הקונסטרוקציה בתוך 25 ימים ממועד הזכייה במכרז, הרי שהוא עמד בכך מכיוון שתוכניותיו הוכנו במועד והוצגו בפני המזמין בפגישה שהתקיימה בהשתתפותו של מר יעקב טל, כבר ביום 13/11/94, כלומר בתוך מסגרת 25 הימים מהיום בו הודע לנתבע כי חברת מפעלי מתכת זכתה במכרז. הנתבע טען כי התוכנית שהכין נבדקו לגופן על ידי המזמין רק בחודש דצמבר 1994 או בראשית חודש ינואר 1995, וביום 6/1/95 התבקש הנתבע להכניס שינויים בתוכנית שהצריכו, כמובן, זמן ליישומם. כמו כן נטען כי כל עיכוב בעבודות התכנון, ככל שהיה, מקורו היה בדרישות המשתנות של המזמין ושל חברת מפעלי מתכת.
בנוסף ישנה התייחסות לפניות מטעם המזמין המוזכרות בכתב התביעה. לגבי המברק מיום 16/1/95, נטען כי מתוך שש ההערות המופיעות בו, רק אלה המוזכרות בסעיף א' ובמחצית מסעיף ב' מתייחסות לעבודת הנתבע, ואף הן התייחסו למצב המבוקש על ידי המזמין לאחר ששונו פרטי העבודה מהמפרט שהוצג יחד עם המכרז המקורי. כמו כן נטען כי ביום 20/1/95, ארבעה ימים לאחר מועד המברק הנ"ל, הותאמו התוכניות פעם נוספת להערות החדשות של המזמין. בנוגע למכתב מיום 9/3/95 נטען כי הנתבע לא שמע על הפניה המוזכרת בו, לא בכתב ולא בעל פה. באשר למכתב מיום 31/5/95 נטען כי מעולם לא היו טעויות עקרוניות בחישובים שערך הנתבע, והנכון הוא שהמזמין העלה כל העת דרישות חדשות בקשר עם מאפייני התוכניות שטרם אושרו.
בנוגע לפקס של הנתבע מיום 9/5/95, נטען כי הייתה בו התייחסות אך ורק למבנה העליון של הפלדה ולא לבטון. לטענת הנתבע, ה"טעות" שאליה התייחס בפקס הנ"ל הייתה שמקדמי הביטחון לעומסים הפועלים על המבנה חושבו לפי הצעה לעדכון תקן מסוים, בעוד שהמזמין דרש כי מקדמי הביטחון יהיו לפי תקן אחר שכבר היה בתוקף, כאשר לא הייתה לכך כל משמעות או השפעה על יציבות המבנה או חוזקו, והתוכנית המקורית עמדה בשני התקנים גם יחד. עוד נטען כי כפי שהוזכר בפקס עצמו, במהלך התקופה שבין 20/1/95 ועד 18/4/95 לא הייתה כל התייחסות למבנה הפלדה, ומשהגיעו הערות המזמין ביצע הנתבע בתוך 24 שעות את כל התיקונים שכולם היו לא מהותיים ולא עקרוניים אלא טכניים במהותם.
לבסוף נטען כי חברת מפעלי מתכת מסרה לנתבע על חשבון שכר טרחתו שלושה שיקים אשר כולם חוללו באי פירעון והוגשו לביצוע בלשכת ההוצל"פ, כאשר עד ליום כתיבת כתב ההגנה לא שולם לנתבע דבר על חשבון החוב הנ"ל. לפיכך נטען כי באם יוחלט שעל הנתבע לשלם סכום כלשהו על פי כתב התביעה, יש לקזז מכל סכום שייפסק את מלוא החוב העדכני בהתאם לדו"ח ההוצל"פ.
מנהל התובעת, מר יעקב טל, ערך תצהיר עדות ראשית מטעמה שבו חזר על הטענות בכתב התביעה. כמו כן הצהיר מר טל כי בתאריך 25/11/94 דרש הנתבע וגם קיבל מהתובעת בסמוך לכך, סך של 3,000$ + מע"מ בתמורה לעבודה שאותה התחייב לבצע עבור התובעת. בנוסף מפנה מר טל בתצהירו למספר מכתבים נוספים אשר לא הוזכרו בכתב התביעה: מכתב של המהנדס מטעם המזמין לתובעת מיום 22/3/95, מכתב של התובעת לנתבע מיום 23/3/95 ומכתב של מי מטעם המזמין לתובעת מיום 26/4/95. מר טל התייחס בתצהירו ביתר פירוט לנזקים שלטענתו גרם הנתבע לתובעת, וכן הוסיף והצהיר כי בעוד התובעת הגישה למזמין ביום 14/2/96 דרישה לתשלום חשבון חלקי בסך של 1,849,613.26 ₪, אישר המזמין לתשלום סכום כולל של 1,277,463.2 ₪ בלבד.
הנתבע הגיש תצהיר עדות ראשית שבו חזר על הטענות בכתב ההגנה, לרבות הטענות בדבר העדר יריבות עם התובעת והתיישנות. הנתבע חזר והצהיר כי חברת מפעלי מתכת עדיין חייבת לו כספים בגין העבודה שביצע, וכי טרם זכה לגבות את תמורתם של שלושת השיקים המוזכרים בכתב התביעה אשר נמסרו לו על חשבון שכר טרחתו.
במהלך דיוני ההוכחות נחקרו המצהירים הנ"ל בחקירה נגדית. יצוין כי לקראת סופו של דיון ההוכחות הראשון, בעקבות הצעה של ב"כ הנתבע ובהסכמתו של ב"כ התובעת, ניתנה החלטה בדבר מינוי מומחה מטעם בית המשפט, אולם בסופו של דבר לא מונה מומחה בפועל.
לאחר תום דיוני ההוכחות הוגשו סיכומים מטעם הצדדים בכתב.
דיון
מבלי להידרש לטענות המקדמיות שהעלה הנתבע ומבלי להביע עמדה כלשהי לגביהן, הנני קובע כי דינה של התביעה להידחות לגופו של עניין, וזאת כפי שיפורט להלן.
התובעת טענה כי הנתבע הפר את ההסכם עימה בכך שלא סיפק לה את השירות בטיב ובמועד שהוסכם עליהם, וכי התרשל כלפי התובעת. לגבי הטענה להפרת ההסכם, לא הוצג כל הסכם בכתב בין התובעת לבין הנתבע. ככל שביקשה התובעת לטעון כי הגיעה להסכמות עם הנתבע בעל פה או בדרך אחרת לגבי מועד הגשת התוכניות וטיבן, היה עליה לפרט מה היו אותן הסכמות לשיטתה, וכן היה להציג ראיות המבססות זאת, אך היא לא טרחה לעשות כן.