כהן גדעון ואח' נ' מ.ע.צ- החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ

החלטה

1.המבקשים הגישו נגד המשיבה תביעה לפיצויי הפקעה , עקב תכנית שעניינה יצירת כביש מחבר בין כבישים מס' 2, מס' 4 ומס' 6 , מדרום לחדרה.

2.בתאריך 7.3.07 חתמו הצדדים על הסכם פשרה (בדיון שנערך בבימ"ש השלום בחדרה), במסגרתו הוסכם כי מר ספי רביב ימונה כשמאי מוסכם במסגרת תביעה שיגישו המבקשים (היא התביעה שבפני) וכי הצדדים יפעלו על פי האמור בהחלטת השמאי תוך 30 יום מיום קבלת פסיקתו.

3.גם בדיון שהתקיים בפני ביום 6.2.10 הוסכם כי מר ספי רביב ימונה כשמאי מוסכם, אשר יישום את שווי המקרקעין נשוא המחלוקת וכל הקשור לפיצויי ההפקעה, כמפורט בכתב התביעה ובשומה, וכמוסכם בין הצדדים בהסכם הפשרה – נספח ב' לכתב התביעה.

4.ביום 29.6.10 ניתנה חוות דעת השמאי, אשר קבע את סכום הפיצויים שעל המשיבה לשלם למבקשים. בחוות הדעת השאיר השמאי מספר רכיבים, שהסמכות לקביעתם הינה לבית המשפט.

5.בעקבות חוות הדעת הגישו המבקשים בקשה להורות למשיבה לשלם למבקשים את הסכום שנפסק על ידי השמאי, כאשר המשך הדיון יתמצה בשאלות בהן לא הכריע השמאי (הוצאות העברה, מיסים, דמי תיווך, שכ"ט עו"ד וגילום מס).

6.המבקשים טענו כי ההפקעה גרמה להם פגיעה קשה בפרנסתם וכן עוגמת נפש וכי קיימת חשיבות בתשלום מוקדם של הסכום שנפסק, על מנת שיוכלו לשקם את עצמם.

7.המשיבה הגישה התנגדות לבקשה וטענה כי היא שוקלת להגיש בקשה לפסילת השומה או שתבקש לחקור את השמאי- כל זאת לאחר שתגבש עמדתה במועדים הקבועים לכך בדין.

8.המשיבה טענה כי על פי תקנה 130א' לתקנות סדר הדין האזרחי, היא רשאית לחקור את המומחה וכי טרם חלף המועד להודיע האם היא מבקשת לחקור אותו (30 יום בטרם יקבע מועד לשמיעת הראיות).

9.המשיבה טענה כי השמאי הוסמך לדון בנושאים מוגדרים בלבד וכי הוא חיווה דעתו, תוך חריגה מסמכותו (כאשר, בין היתר, התייחס לסוגיות העומדות כיום לדיון בפני ועדת הערר – בשאלת פיצויים בגין פגיעת התכנית לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה).

10.המבקשים הגישו תגובה לטענות המשיבה כי השמאי הינו "שמאי בורר" שפסיקתו סופית והוא אינו כפוף לחקירה (מאחר ומונה בהסכמה) ולא ניתן לפסול את חוות דעתו. כן טענו כי השומה שערך תואמת שומות אחרות שניתנו בענין זה וגם אם המשיבה מבקשת לחלוק על קביעות השמאי, ראוי כי תשלם לפחות 2/3 מהסכום שנפסק על ידו.

11.המבקשים טענו כי המשיבה גוררת את ההליך וכי אין מקום לנסיונה לקעקע את חוות דעת השמאי. המבקשים הפנו לפסיקה שעניינה "מעין בורר" וטענו כי ניתן ללמוד גם מנוסח הדברים כוונה למנות בורר וככזה פסיקתו מחייבת ואין לחוקרו.

12.דין הבקשה להדחות. על פי הסכם הפשרה וכן בדיון בפני, הסכימו הצדדים על מינויו של מר רביב כשמאי מוסכם ולא כבורר, ואין זאת כי במידה והיו מסכימים למנות "בורר" היו ההליכים בבית משפט זה מופסקים. השמאי הוסמך לשום את שווי המקרקעין בלבד ולא לפסוק פסיקה שיש בה כדי לחייב מי מהצדדים וחיובם של אלה יכול להעשות (גם אם בסופו של יום הדבר יעשה על פי חוות הדעת) על ידי בית המשפט בלבד.

13.גם הפסיקה אליה מפנים המבקשים בטיעוניהם, אין בה כדי להועיל להם, מאחר ולא מצאתי כי כוונת הצדדים היתה למנות שמאי מכריע אלא מעריך בלבד.

14.ובאשר לחקירת השמאי- אכן מדובר במינוי בהסכמה, אך מינוי שכזה אינו גורע מזכותו של כל צד לחקור את המומחה המוסכם ולמשיבה שמורה הזכות המלאה לטעון כנגד פסיקת הבורר (גם אם בסופו של יום טענותיה עשויות להדחות).

15.ובאשר לטענת המבקשים אודות "משיכת הזמן" מטעם המשיבה , הרי שזאת ניתן למנוע על ידי החשת ההליכים.

16.לפיכך, אני קובעת ישיבת קדם משפט ליום 21.10.10 שעה 09:00.

17.על כל אחד מהצדדים להגיש 7 ימים לפני מועד זה כל בקשות שברצונו להביא בפני בית המשפט, קודם שיקבע מועד לשמיעת השמאי והשלמת ראיות הצדדים.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"א, 19 ספטמבר 2010, בהעדר הצדדים.