כהן ואח' נ' תעמל מזרע (1993) בע"מ ואח'

פסק דין

1.בקשה לדחות את התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

2.התובעים היו אמורים לספק מעלון לצד שלישי, אשר הנתבעות היו אמורות לספק ולייצר המעלון לתובעים.

הצד השלישי הגיש תביעה נגד התובעים אשר שלחו הודעה לצד שלישי (ת"א 20523/08).

כן הגיש התובע 1 תביעה נגד הנתבעות לביטול חוזה והשבה בסך 311,857 ₪ (ת"א 13552-05-10).

3.ביום 23.04.12 ניתן פסק דין ובו נקבע כי האחריות לסיכול העסקה עם הצד השלישי מוטלת הן על הנתבעות (בשיעור של 70%) והן על התובעים (בשיעור של 30%).

בפסק הדין נקבע כי התובעים זכאים להחזר 70% מהסכום ששולם על ידם לנתבעות עבור המעלון.

4.ביום 15.11.12, בבית המשפט שלערעור הסכימו הצדדים כי הנתבעות ישלמו לתובע סך נוסף של 25,000 ₪, וזאת בין היתר מתוך נקודת מוצא שהתובע זכאי להשבה מלאה של הסכום שתבע על פי כתב התביעה (ע"א 21647-06-12).

5.התביעה דנן הוגשה בסדר דין מקוצר על סך 140,374.15 ₪.

בתביעה נטען כי בחודש מאי 2010 שילם התובע לנתבעות סכום של 125,000 ₪ והואיל והסכום האמור שולם אחר הגשת התביעה הקודמת, הוא לא נכלל בסכום התביעה הקודמת.

לטענת התובעים עילת התביעה בתיק דנן נולדה לאחר הגשת התביעה הקודמת ומקורה בתשלומים שבוצעו בתיק ההוצאה לפועל. כן נטען כי מקום בו נתבע סעד הצהרתי לביטול הסכם אין צורך בפיצול סעדים.

בעניין זה יצויין כי בתיק ההוצאה לפועל הוגשה התנגדות לביצוע שטרות אשר נדחתה ביום 24.03.09 (ב"ש 10413/08).

6.לטענת הנתבעות, יש לדחות את התביעה דנן מחמת מעשה בית דין, משום שמדובר באותו סכסוך, באותם צדדים ובאותו הסכם וכי הסכום הנתבע בכתב התביעה היה ידוע לתובעים עוד קודם לפסק הדין שניתן בתביעה הקודמת.

7.דין הבקשה להתקבל.

8.ראשית, התנגדות לביצוע שטרות נשוא התיק דנן נדחתה ביום 24.03.09 ומשכך הדבר קם מעשה בית דין והתובעים מושתקים מלעורר הפלוגתא במקום אחר (ראו והשוו: בר"ע 78/72 משה אלבוים נ' חברת פרץ אפשטיין פ"ד כו(2)145; ע"א(ת"א) 1154/84 אימפורט בע"מ נ' יזלוביץ , פ"מ מ"ו(3) 485)).

9.שנית, העילה שביסוד התביעות זהה ביסודה. הזכות שנפגעה והאינטרס המוגן שבשתי התביעות הם זהים . קיים גם דמיון של ממש בתשתית העובדתית העומדת בבסיסם של שני ההליכים. כל אלה מובילים למסקנה לפיה תוצאת מבחן זהות העילות היא קיומו של השתק עילה המונע התדיינות במקרה דנן (ראו והשוו: ע"א 2035/03 לב היסמין בע"מ נ' ת.ג.י. בע"מ פ"ד נח(6)447).

בנסיבות אלה אין גם מקום להתיר לתובעים להוסיף עילה של עשיית עושר ולא במשפט, שהיא נגזרת מהעילה המקורית.

10.שלישית, היה על התובעים לתקן את תביעתם הראשונה וכך להכיל את מלוא הסעד שהתבקש בתביעה הראשונה ולמצות את העילה ולא היה מקום לגרום לכפל התדיינויות.

יצויין כי בשעתו הגישו התובעים בקשה לצו מניעה זמני האוסר על הנתבעות לנקוט בהליכי הוצאה לפועל (ת"א 13552-05-10). הבקשה התייחסה לסכומים ששולמו וישולמו בתיק ההוצאה לפועל- אותם סכומים נשוא התיק דנן. הצדדים הגיעו להסכמה שניתן לה תוקף של החלטה ביום 13.05.10, לפיה ככל שלא ישולם תשלום בסך 50,000 ₪ תידחה הבקשה לצו מניעה זמני וניתן יהיה להמשיך בהליכים בתיק ההוצאה לפועל. מכאן שהתובעים ידעו בתביעתם הראשונה על הסכומים האמורים ויכלו לתקן את תביעתם הראשונה בקלות יחסית.

התובעים אף לא ביקשו היתר לפצל סעדים ( ראו והשוו: ע"א 367/83 מ' שושן בע"מ נ' רמות גזית בע"מ, פ"ד לט(1) 633; רע"א 11720/05 חברת האחים אמיר פהימה מולזאדה בע''מ נ' פולגת בע''מ (15.08.07) ; ע"א 512/08 שופרסל בע"מ נ' מוחמד עבד אלקאדר ושות' בע"מ תק-על 2011(2), 1432).