פסק דין
1.התובע, אייל כהן, הגיש תובענה להטבת נזק גוף נגד ארבעה נתבעים: גל מרין בע"מ, הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ, אורטל שירותי כוח אדם בע"מ ומנורה חברה לביטוח בע"מ. כלפי הנתבעת 1 וחברת צים, חב' השיט הישראלית בע"מ, נשלחה הודעת צד שלישי על ידי הנתבעות 3 ו- 4.
2.התובע הינו טכנאי קירור מכולות, יליד 1971, שנפגע ביום 15.4.05 כתוצאה מנפילה מסולם עת שעבד אצל נתבעת 1. נתבעת 3 הינה חברה לשירותי כוח אדם אשר העסיקה את התובע ושבאמצעותה הוא עבד אצל נתבעת 1.
3.בשלבי הדיון המוקדמים מונה בהסכמה מומחה אורתופד, ד"ר וייס. בחוות דעת מיום 27.4.08 קבע ד"ר וייס שיעור נכות בסך 9.75%: מתוכם, 5% בשל הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה מותני ו- 5% בשל פגיעה בברכו השמאלית של התובע.
הראיות
4.בתצהירו תיאר התובע שביום 15.4.05 בשעה 3:00 לפנות בוקר עלה יחד עם אחראי משמרת בשם דרור לאוניה כדי לנתק מכולות קירור שהועמסו עליה. לאחר שסיימו את העבודה בגובה שתואר כגובה "1", עברו לגובה "2" על סולם. אחראי המשמרת החזיק בשתי ידיו את הסולם כדי שהתובע יעבור ויכניס במכולה אחר מכולה את הכבלים במקום. במכולה האחרונה, בצד הים, כאשר עמד על הסולם והאחראי החזיקו בשתי ידיו למטה, הוא עלה על מדרגה נוספת להניח את הכבל בגובה שלמעלה מ- 2 מ' ואז הסולם החליק בשל הגריז והלחות שהיו על רצפת האוניה, סטה לצידו הימני והתובע נפל עם הסולם על רצפת האוניה על המעקים ועל ה'לאשינג' (הברזלים).
5.נקבעה לתובע נכות צמיתה בשיעור 15% על ידי הביטוח הלאומי ומומחה מטעמו, ד"ר פריימן, קבע לו נכות צמיתה בשיעור 19%.
6.התובע טען להפסדים שונים כתוצאה מנזקיו אשר יפורטו בהמשך. התובע נחקר על תצהירו בישיבה שהתקיימה ביום 7.1.10. התובע חזר על תיאור התאונה בעמ' 8 לפרוטוקול הדיון.
7.הנתבעות לא הביאו עדים מטעמן.
עמדת התובע בסיכומיו
8.ב"כ התובע טען שגירסת התובע אודות התאונה לא נסתרה. ביחס לשוני בין התיאור שנמסר על ידו בבית המשפט לזה שנמסר לרופאים בעת הטיפול בו, נטען שלגבי האחרון, הוא התבקש ליתן תיאור כללי ולא ספציפי של התאונה (עמ' 19 לפרוטוקול). נטען שהסולם ממנו נפל התובע היה לא בטיחותי ולא מותאם לסוג העבודה (עמ' 8 – 11 לפרוטוקול). נטען שברור מהעדויות שהיות והתובע עסק במכולה בגובה 2 מ' שהוא נפל בסך הכל מגובה שנע בין 2מ' – 5מ' (בהתאם לגובה המכולות).
9.ביחס לאחריות, נטען שנתבעות 1 או 3 הפרו חובה חקוקה ובפרט סעיפים 49, 50, 54 ו- 57 לפקודת הבטיחות בעבודה (נוסח חדש) התש"ל-1970 שאמורים להבטיח גישה בטיחותית ואמצעים למניעת נפילות במקומות עבודה. התובע טען שהנתבעות קיימו שיטת עבודה לא בטוחה. בנוסף, נטען לרשלנות בכך שהאירוע נגרם בעטיו של סיכון שניתן היה לנטר ולמנוע. באשר למצב הרפואי נטען שלתובע נכות תפקודית בשיעור 15%. התובע ביקש פיצוי בגין ראשי הנזק הבאים כדלקמן: כאב וסבל (על פי 9.75% נכות) - 36,980 ₪; הפסד שכר כולל לעבר - 324,980 ₪ כאשר המפתח לחישוב חלק ניכר מהפסדי השכר היה הפער בין השכר שהרויח בעבודה אחרת לבין שכרו עובר לתאונה. ביחס לאובדן כושר השתכרות לעתיד ביקש התובע בהתאם לנכות תפקודית של 15% שיפסק לו סך של 282,777 ₪. בגין אובדן זכויות סוציאליות – 40,819 ₪. בגין הוצאות רפואיות ונסיעות לטיפולים – 25,000 ₪. בגין הוצאות עזרת צד ג' לעבר ולעתיד – 15,000 ₪.
עמדת הנתבעות 1 ו- 2
10.הנתבעות טענו שעדותו של התובע היתה מגמתית ובלתי מהימנה ושהוא ניסה להעצים את נזקיו ולהטיל אחריות שאינה קיימת על הנתבעות. נטען שגירסתו בתצהיר סותרת את הגירסה הראשונה לתאונה. בנוסף צויין שבמסמכי המל"ל צויין שהוא מגזים בתלונותיו וכך גם אצל ד"ר וייס. נטען שמדובר בעדות יחידה של בעל דין הסותרת מסמכים שהוגשו. נטען שהוא עבד מעל לשנה כטכנאי קירור ומיזוג והפעולה שביצע היתה פעולה פשוטה ושגרתית. נטען שהוא היה אמור לנתק את מכולות הקירור מהחשמל, לגלגל את הכבל של כל מכולה ולהניח אותו במקום המיועד לכך במכולה על מנת להכין את המכולה להרמה בעזרת מנוף. נטען שמדובר בגובה נמוך הפחות מ- 2 מ'. נטען שהתובע בחקירתו הסכים שהסולם סטה לצד ימין בגלל שהושיט יד לקחת את הכבל (עמ' 9 ש' 29). נטען שבמסמך ת/1 (תיאור התאונה שנרשם ביום 17.4.05 על ידי התובע) לא הוזכר שהיו במקום גריז או לחות. נטען שהתובע לא הביא עד שיתמוך בגירסה על פיה נמצאו גריז ולחות שגרמו לנפילתו.
11.נטען בנוסף שלא מדובר בעבודה המחייבת הכשרה או הדרכה וכל שנדרש הוא לעלות על סולם, להיות מודעים לסיכונים הרגילים בשימוש בסולם ולנקוט זהירות ראויה. נטען שהתובע היה אמור להמנע מהשטת ידו והטיית גופו לצד אחד, מה שהביא להחלקת הסולם הצידה. נטען שהתובע נמנע מלטעון טרם הגשת הסיכומים שהסולם אינו בטיחותי או תקני וכי מדובר בהרחבת חזית אסורה. נתבעת 1 טענה שלא היה ביכולתה למנוע את אירוע התאונה וכי יש לדחות את הטענה לעניין הפרת חובה חקוקה על הסף משהוכח שהתובע לא עמד בגובה של 2 מ' או יותר. לחלופין, נטען שהאחריות רובצת לפתחה של הנתבעת 3 כמעבידתו של התובע שלא בדקה כלל את תנאי עבודתו.
12.ביחס להודעה לצד השלישי נטען שלא הוכחה מעורבות כלשהי של חברת צים וכי היא צורפה באופן סתמי.
13.נתבעות 1 ו- 2 טענו שהעבר התעסוקתי של התובע הינו בלתי יציב ושהוא החליף מקומות עבודה רבים במהלך השנים. נטען ששכרו הממוצע בעבודות השונות עמד על סך של 4,000 ₪. נטען ששכרו של התובע אצל הנתבעות היה גבוה משכרו הממוצע בשנים האחרונות. נטען שלאחר העדרות של שבועיים חזר התובע לעבודתו עד שפוטר בספטמבר 2005 היות וטען שאינו מסוגל לבצע חלק מהעבודות. נטען שהתובע לא פעל להקטנת נזקיו. באשר לנזקים נטען לכאב וסבל בסך 25,000 ₪; הפסד שכר בעבר בסך 8,397 ₪; פיצוי גלובלי בגין הפסד שכר לעתיד בסך 50,000 ₪; הוצאות בסך 1,000 ₪ וניכויים בסך 56,288 ₪.
סיכומי הנתבעות 3 ו- 4
14.הנתבעות 3 ו- 4 הצטרפו לטענה כי מדובר בעבודה לא מסובכת ויום יומית. נטען שבנושא הגריז היתה חובה להביא עדים נוספים שיעידו על כך. נטען כי חברת כוח האדם לא היתה מוסמכת לבדוק את עבודת התובע היות והוא עבד בנמל שהכניסה אליו הינה אך ורק באישור מראש. הנתבעות 3 ו- 4 הצטרפו לטענה שהתובע נפל מגובה נמוך. בקשר לאחריות, נטען שגל מרין היא זו שקבעה את סדרי עבודתו של התובע וסיפקה לו את הסולם.
15.בנושא הנזק הוצע הפסד השתכרות לעבר בסך 10,000 ₪; עזרת צד שלישי בסך 3,000 ₪; הפסד השתכרות עתידית גלובלית של 40,000 ₪ וכאב וסבל בסך 30,000 ₪ ובסך הכל 83,000 ₪. בניכוי אשם תורם של 15% (12,450 ₪) ותשלומי המל"ל נותר סכום לתשלום בסך 14,586 ₪.