כהן נ' ועד חקלאי פתחיה אגודה שיתופית חקלאית בע"מ

פסק דין

זוהי תובענה לסעד הצהרתי שלפיו ההחלטה בסעיף 4 בנושא החובות המוקפאים, שהתקבלה באסיפה הכללית של המשיב ביום 9.2.2008 (להלן: "ההחלטה" או "החלטת האסיפה") – בטלה, ולחילופין ניתנת לביטול. כן עותר המבקש שייקבע שהוא זכאי לקבל את חלקו ביתרת הזכות עם ביטול ההחלטה.

רקע וטענות הצדדים

המבקש, הוא בעל הזכויות והמחזיק בנחלה מס' 59 במושב פתחיה (להלן: "הנחלה"). המשיב הוא אגודה חקלאית המנוהלת ע"י ועד הנהלה והמבקש הוא אחד מחבריו. לטענת המבקש, התקבלה ביום 9.2.2008 החלטה באסיפה הכללית של המשיב למחוק את יתרות החוב בחשבונות המוקפאים של כלל החברים, והחלטה זו מחריגה ומפלה את הזכאים - שכרטיס החשבונות שלהם מצוי ביתרת זכות (להלן: "הכרטיס"), אשר עמם הוא נמנה, פוגעת בזכויות היסוד של המבקש, ובעיקרון השוויון בפרט, ויש בה הפליה פסולה. לטענת המבקש, החלטת האסיפה מתייחסת ל"חובת החברים להסדר" - כפי שהיא מופיעה בדוחות הכספיים של המשיב אותם צירף כת-2 לתובענה, כלומר להסדרת חוב שהוא חוב להסדר ולא למחיקה ע"י אסיפת האגודה.

עוד טוען המבקש שגם לפי "חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב-1992" (להלן: "חוק גל") אין שום גוף הרשאי למחוק חובות של חברים באגודה החקלאית, לא כל שכן למי שאינו חבר.

המבקש טוען שהחלטת האסיפה הכללית מנוגדת לתקנון האגודה החקלאית והתקבלה משיקולים זרים ובחוסר תום לב, כדי להתעשר על חשבון המבקש ואחרים שכמותו. כן טוען המבקש שמרבית חברי הוועד שהחליט להביא את ההחלטה המפלה לאסיפה - כרטיסם מצוי ביתרת חובה של סכומי כסף גדולים, ולכן פעלו כך.

המשיב טוען, שהחובות שנמחקו במסגרת ההחלטה הנ"ל, אינם חובות של ממש למשיב, אלא ערבויות שהעמיד לחבריו, תמורת הלוואות שקיבלו מארגון הקניות של האיחוד החקלאי ומקרן החקלאות השיתופית (להלן: "הגופים המממנים") בשנות ה-80, מאחר שחברי האגודה סירבו לערוב אחד לשני. לכן טוען המשיב, שהרישום הקובע, וזה המשקף נכונה את חובותיו של כל חבר כלפי 'הגופים המממנים' - היה אצל גופים אלו בלבד, ואין בהחלטה מיום 9.2.2008 למחוק את חובות החברים (חובות שממילא הוקפאו בדצמבר 1989) משום מחיקת חובות החברים למשיב, אלא מחיקת חובות החברים ל'גופים המממנים' בלבד. לטענתו, ההחלטות על הקפאת ומחיקת חובות החברים ל'גופים המממנים' (שכאמור, התקבלו בפער של 18 שנים) נבעו בין היתר מכך שחלק מהחברים שילמו ופרעו את חובם ישירות לגופים אלו, מבלי שהדבר הובא לידיעת המשיב ומבלי שנרשם בספריו, ומכך שגופים אלו פורקו וממילא לא דרשו עוד את פירעון חובות החברים שעוד נותרו חייבים.

זאת ועוד, לטענת המשיב החל מחודש ינואר 1990 קיימת הפרדה ברורה בחשבונו של כל חבר וחבר בפנקסי המשיב בין חובותיו ל'גופים המממנים' - שהוקפאו וכעבור 18 שנה נמחקו, לבין חובותיו למשיב, וכי להחלטות על הקפאת ומחיקת חשבונות החברים כלפי גופים אלה לא הייתה השפעה על חובות החברים למשיב.

המשיב טוען עוד, שכחלק מההחלטה שהתקבלה ביום 9.2.2008 נקבע כי האגודה תחייב כל חבר שחשבונו המוקפא מעל 10,000 ₪ בסך 5,000 ₪, וכי יתר החברים יקבלו זיכוי של 5,000 ₪ בחשבון השוטף, וכי למחרת היום, 10.2.2008, קיבל לידיו המבקש המחאה בסך 51,717 ₪ שכללה בתוכה זיכוי בסך 5,000 ₪ בהתאם להחלטה הנ"ל, והתחייב כי "אין לי ולא יהיו לי כל טענות מכל מין וסוג שהם כלפי האגודה ובכול הקשור לכספים הנ"ל, לקיזוזים וכל האמור במסמך זה" ('אישור הסכמה והוראה בלתי חוזרת', נספח א' לכתב התשובה).

עוד טוען המשיב כי בקשת המבקש שהמשיב יפעל לגביית כספים מחברי האגודה ויחלק את אלה בין חבריה, היא דרישה המנוגדת לדין וניסיון חסר תום לב לכפות עליו לסייע למבקש לשים ידיו על כספים שאינם מגיעים לו. המשיב מוסיף וטוען טענות סף להתיישנות, שיהוי, ניסיון לעשיית עושר שלא במשפט וכן שהתובענה אינה מתאימה למסגרת של המרצת פתיחה.

בדיון שנערך לפני ביום 12.11.2012 הגיעו הצדדים להסכמה, שלפיה יוגשו סיכומים בכתב ויינתן פסק דין על סמך החומר הקיים בתיק. הצדדים הגישו סיכומיהם, המבקש ויתר על זכות התשובה שניתנה לו, ובאה העת למתן פסק-הדין.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכל טענות הצדדים, באתי למסקנה כי דין התובענה במתכונתה הנוכחית - להידחות, ואנמק:

המשיב, הוא אגודה שיתופית שהוקמה על-פי חוק ופועלת על-פי תקנון האגודה. תקנון האגודה מהווה את המסמך הבסיסי שלה, ועם הקמתה של אגודה שיתופית ניתן לו תוקף. התקנון מהווה מסמך אחיד, מסמך בסיס של האגודה הקובע את הכוחות והסמכויות של האורגנים השונים ומהווה את המשפט "החוקתי" שלה. בענייננו, מגדיר תקנון המשיב בסעיף 4 את סמכויות האגודה ביניהן: "לספק שירות הוגן לחברי האגודה בכל פעולותיה, ולהרחיב את שירותיה גם ללא חברים, בהתאם להחלטות האסיפה הכללית".

סעיף 22 לתקנון האגודה מגדיר את סמכויות האסיפה הכללית:

"הרשות העליונה באגודה היא האספה הכללית של חבריה והיא תקבע את שיטות ניהול האגודה, דרכי פעולתה, תחליט בכל הנושאים העקרוניים, הקשורים באגודה ובפעולתה ותפעל בהתאם להוראות פקודת האגודות השיתופיות, תקנון האגודות השיתופיות ותקנון זה".

האגודה השיתופית היא גוף המאוגד במסגרת המשפט הפרטי, ולפיכך, הביקורת השיפוטית עליה תיעשה במסגרת המשפט הפרטי. ההתערבות השיפוטית יכולה להיעשות בכמה אופנים. אופן אחד הוא התערבות בתקנון האגודה. אופן נוסף הוא התערבות בהחלטות הוועד או האסיפה הכללית, עליהם חלות הוראות הפקודה והתקנות (ראה ע"א 10419/03 תומר דור נ' רמת הדר כפר שיתופי להתיישבות, פורסם בנבו, 5.9.2005, בעמוד 10). ראוי שההתערבות השיפוטית בהחלטות האסיפה הכללית של האגודה השיתופית תיעשה תוך ריסון ואיפוק (השופטת שטרסברג-כהן בע"א 8398/00 יונה כץ נ' קיבוץ עין צורים, פ"ד נו(6) 602, 615 (2002) (להלן: "עניין כץ").

פרופ' אוטולנגי בספרה "אגודות שיתופיות - דין ונוהל" (כרך א' תשנ"ה, בעמ' 330-333) מחלקת את הביקורת השיפוטית על החלטות האסיפה הכללית לשלוש: הפן המהותי - שלפיו יש לבדוק האם ההחלטה התקבלה בהתאם לפקודה, לתקנותיה ולתקנון האגודה. הפן הפרוצדורלי - שלפיו יש לבחון את תקינות הליך קבלת ההחלטה (האם ההצבעה נעשתה בדרך הנכונה למשל). והפן הנורמטיבי - שלפיו תיבחן סבירות תוכנה של ההחלטה והאם התקבלה בתום לב ובדרך מקובלת ואינה נוגדת את תקנת הציבור. ב'עניין כץ' הרחיבה השופטת שטרסברג-כהן על הקריטריונים שבעזרתם יבחן בית-המשפט את תקינותה וחוקיותה של החלטת האספה הכללית:

"בין יתר הקריטריונים (...) יבדוק הוא אם הולמת ההחלטה את החוק ואת התקנון; אם ההליך שהוביל להחלטה היה תקין; אם האסיפה הכללית לא חרגה מסמכותה; אם ההחלטה התקבלה בתום-לב; אם ההחלטה אינה נוגדת את עקרונות הצדק הטבעי; אם ההחלטה סבירה ואם ההחלטה אינה פוגעת בזכויות האדם של החבר פגיעה בלתי מידתית ובלתי ראויה" ('עניין כץ', 602, 615 (2002)).