פסק דין
1.בפני ערעור על החלטת כבוד הרשם אדריס נעמן אשר דחה בקשה לביטול עיקול זמני שהוטל על זכויות המערערת בנכס מקרקעין.
העיקול הוטל במסגרת תביעה שהוגשה נגד הנתבעת 1, שהינה חברה בע"מ ונגד הנתבעת 2, היא המערערת.
לטענת המערערת הדיון בבקשה בפני הרשם התקיים באיחור ביחס למועד הנדרש לקיום הדיון על פי תקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד.
עוד טענה המערערת כי הנתבעת 1 הינה אישיות משפטית נפרדת מהמערערת ולפיכך, על מנת להטיל עיקול על נכס המערערת היה על המשיב להגיש תביעה להרמת מסך , תוך 7 ימים ממועד הבקשה להטלת העיקול.
המערערת הוסיפה, כי גם לגופם של דברים לא התקיימו הנסיבות המצדיקות הרמת מסך.
בנוסף טענה המערערת , נגד תום לבו של המשיב אשר, לטענתה, הסתיר מביהמ"ש עובדות ומסמכים אשר הוגשו על ידה וסומנו נ\1, נ\2.
המערערת הוסיפה, כי לעניין מאזן הנוחות, לא פרט המשיב את הנזקים , שיגרמו לו במידה ולא יינתן צו העיקול ולא הוכיח כל חשש להברחת נכסים ע"י המערערת.
עוד הפנתה המערערת לעניין שיקולי יושר ולשיהוי בהגשת התביעה שלוש שנים לאחר קרות הארוע נשוא התביעה.
2.הצדדים הגישו עיקרי טיעון ובתאריך 26.5.11 התקיים בפני, דיון בערעור.
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחנתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הערעור להידחות.
ככלל, ההלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בהחלטת הערכאה הדיונית הנוגעות לסעדים זמניים במקרים חריגים בלבד ( ראה- רע"א 5290/08 הורוביץ נ. בנק דיסקונט לישראל (1/7/08 ), רע"א 6898/09 סמאנה נ. עיני (5/11/09), רע"א 5072/08 איזי יוגב תעשיות בע"מ נ.מסגריית האחים אבו בע"מ, פ"ד נה(2)307, רע"א 9877/08 טרוים נ. ג'אידמק (24.11.08) רע"א 7815/09 דוד נ. נשואה אקסלנס שרותי בורסה בע"מ ( 3/11/09, ר"ע 10/86 מורל נ. מורל, פ"ד לט (4) 728).
עיון בהחלטת הרשם מעלה, כי המדובר בהחלטה מנומקת ומפורטת ולא מצאתי טעם המצדיק התערבות בהחלטתו , תוך סטייה מההלכה , כמפורט לעיל.
אציין כי לאור ההלכה דלעיל ובנסיבות שיפורטו, הצעתי למערערת, במהלך הדיון , כי תמשוך את הערעור ואולם המערערת, עמדה על מתן הכרעה בערעור. לפיכך, אין מנוס ממתן החלטה מפורטת כדלקמן:
3.לעניין האיחור בקיום הדיון, לא מצאתי, כי המדובר בפגם היורש לשורשה של ההחלטה או המצדיק ביטולה, הגם עיון בתיק מעלה כי הדיון אשר נקבע תחילה ליום 20.2.11, נדחה לבקשת הצדדים עצמם.
התביעה מתבססת על טענת המשיב, כי המערערת הוציאה מהמשיב כספים במרמה. לטענת המשיב, המערערת קיבלה ממנו כספים להשקעה בנתבעת 1 אשר בבעלותה ובניהולה היחיד ולאחר פניות לקבלת הכספים בחזרה, משכה 4 שיקים מחשבונה של נתבעת 1, אשר לא היה להם כיסוי.
הטענה בכתב התביעה הינה, כי הנתבעת 1 הוקמה על ידי המערערת, לצורך מתן המחאות, בכוונה על מנת שלא ניתן יהיה לתבוע את המערערת עצמה.
4.החלטת הרשם התייחסה באופן מפורט לתנאים להטלת עיקול זמני ולא מצאתי כי נפל בה פגם:
לעניין סיכויי התביעה – לא התעלם הרשם מכך שלטענת המערערת, השיקים נמסרו למשיב בגין עסקה שלא יצאה לפועל למכירת שטח חקלאי. אולם, הרשם קבע כי מהות עסקת היסוד אשר עמדה מאחורי השיקים תתברר רק לאחר דיון מעמיק בתביעה. בשלב זה, קבע הרשם, כי קיימת תשתית ראייתית לתביעה, מעצם קיומם של השיקים אשר לא הוכחש כי נמשכו על ידי המערערת מחשבון הנתבעת 1 וזאת בעת שהמערערת ידעה שהנתבעת 1 אינה פעילה מאז הקמתה ונעדרת הכנסות.
הרשם קבע, כי כאשר המערערת מסרה שיקים בעת שידעה כי החברה אינה פעילה כבר שלוש שנים, קיימת תשתית ראייתית לכאורית ואף יותר מכך בדבר העדר כוונה לפרוע את השיקים.