כהנא ואח' נ' לאומי קארד בע"מ ואח'

החלטה

בפניי בקשת עו"ד חי חיימסון (להלן: "נתבע מס' 3") להעברת הדיון מביהמ"ש השלום בעכו אל ביהמ"ש השלום בתל-אביב עקב חוסר סמכות מקומית.

בתיק העיקרי עותרים התובעים לשני סעדים: מתן צו עשה המורה לנתבעים או למי מהם להשיב לחזקתו של התובע רכב מסוג סוזוקי מ.ר 41-166-73 (להלן: "הרכב") אותו חכר התובע ביום 18.10.10 מחברת קשר ליסינג בע"מ (להלן: "קשר ליסינג"). תמורת הרכב שולמה, בין היתר, במימון מחברת לאומי קארד בע"מ (להלן: "לאומי קארד"). לאומי קארד תפסה את הרכב במסגרת הליכי מימוש משכון שהיא נקטה נגד חברת קשר ליסינג בלשכת ההוצאה לפועל בת"א; הסעד השני לו עותרים התובעים הנו חיוב הנתבעים כמעוולים יחדיו בפיצוי בסך של 10,000 ₪ בגין עוולות נזיקיות אשר בוצעו נגדה במהלך הליך תפיסת הרכב והעברתו לחצרי קשר ליסינג.

הנתבע מס' 3 טוען בבקשתו להעברת הדיון כי בהסכמי ההתקשרות שבין התובע לבין לאומי קארד וכן בין התובע לקשר ליסינג, קיימות תניות שיפוט ייחודיות לפיהן ההליכים בין הצדדים יתקיימו אך ורק בבית המשפט המוסמך בעיר ת"א. עוד נטען כי הבסיס לתביעה המשפטית ולסעד העיקרי שבו (השבת הרכב התפוס) הינו הליך מימוש משכון של הרכב, ודי בכך על מנת שתניות השיפוט הייחודיות הנוגעות לתובע ולחברות קשר ליסינג ולאומי קארד יחולו. יתרה מכך, הליך מימוש המשכון מתנהל בלשכת ההוצל"פ ת"א כאשר קשר ליסינג (בעלת מלוא הזכויות ברכב) היא החייבת בתיק ההוצל"פ בת"א, ואילו לאומי קארד, היא אחת הזוכות בתיק ההוצל"פ (יחד עם חברת לאומי קארד אשראים בע"מ), ומשרדיה בת"א. הנתבע מס' 3 (הוא המבקש) מונה כונס נכסים לתפיסת הרכב, ומשרדו ממוקם בת"א.

התובעים ציינו בתגובתם כי הם רשאים לבחור היכן להגיש את תביעתם, ובלבד שיתקיים אחד מהתנאים המפורטים בסעיף 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984. אמנם הנתבע מס' מסתמך על החריג בדבר קיום תניית שיפוט, אך המבקש אינו צד לחוזים שבין התובע לבין לאומי קארד או קשר ליסינג, וממילא אינו רשאי להסתמך עליהם. החברות, לאומי קארד וקשר ליסינג, נמנעו מלבקש את העברת הדיון, ומשתיקתן נלמדת הסכמתן באשר למקום השיפוט. התביעה כולה נסמכת על מעשה שאירע בכפר יאסיף, כמפורט בכתב התביעה, ואירוע עובדתי זה, והוא בלבד, מונח ביסוד התביעה, ומגדיר את סמכות השיפוט הן העניינית והן המקומית. התובעת מס' 2 אינה קשורה בשום הסכמות עם הנתבע מס' 3 או הנתבעות מס' 1 ו-2. מאחר ועילות התביעה הינן העילה הפוססורית מכוח סעיף 8 לחוק המיטלטלין ועוולת שליחת יד ותקיפה מכוח פקודת הנזיקין, סמכות השיפוט המקומית נתונה לביהמ"ש בעכו שבאזור שיפוטו ארע המעשה המקים את העילות הנ"ל.

הנתבע מס' 3 השיב לתגובת התובעים, בהתאם להחלטת בית המשפט. אתייחס בהכרעתי זו גם לטענות שהועלו בתשובה לתגובה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי אותן, נחה דעתי לדחות את הבקשה. אפרט להלן את נימוקיי.

בהתאם לתקנה 3(א) לתקסד"א, תובענה שאינה כולה במקרקעין תוגש לביהמ"ש אשר באזור שיפוטו מצוי אחד מאלה:

מקום מגוריו או מקום עסקו של הנתבע.

מקום יצירת ההתחייבות.

המקום שנועד או שהיה מכוון לקיום ההתחייבות.

מקום המסירה של הנכס.

מקום המעשה או המחדל שבשלו תובעים.

עפ"י הפסיקה, חמשת מקומות השיפוט שפורטו לעיל הינם חלופיים וכאשר מתקיימות מספר חלופות הרי שהתובע רשאי להגיש את תביעתו בכל אחד מבתי המשפט להם יש סמכות. (ע"א 572/76 יוספן נגד יוספן, פ"ד לא(1) 729).

עיון בכתב התביעה מלמד כי עילת התביעה של התובעת מס' 2, במובחן מעילת התביעה של התובע מס' 1, מבוססת על טענה בדבר עוולות נזיקיות שבוצעו כלפיה ע"י מי מהנתבעים ו/או מי שנשלחו מטעמם, ובהתאם להנחיותיו של נתבע מס' 3, אגב הליך של תפיסת הרכב, במסגרת הליכי המשכון שננקטו בלשכת ההוצל"פ בת"א. (דהיינו התובעים מפנים לחלופה ה' דלעיל שבסעיף 3(א) לתקסד"א).

אין חולק כי התובעת מס' 2 אינה צד להסכמים שנכרתו בין התובע מס' 1 לבין חברת קשר ליסינג או לאומי קארד, כך שברי כי תניות השיפוט הייחודיות, אליהן מפנה הנתבע מס' 3, אינן חלות על הליכים משפטיים שבין התובעת מס' 2 לבין קשר ליסינג או לאומי קארד.

כידוע לצורך הכרעה בשאלת סמכות מקומית אין צורך להיכנס לשאלת סיכויי התביעה להצליח. מאחר ועילת התביעה של התובעת מס' 2 מבוססת, לפי הטענה, על מעשה או מחדל נזיקי שאירע במהלך תפיסת הרכב, שהופנה כלפיה כנהגת הרכב, ואותו אירוע אירע, לפי הטענה, במהלך נסיעה בכפר יאסיף, הרי שלבית המשפט השלום בעכו סמכות מקומית לדון בתביעה כולה.

לעניין התובע מס' 1

גם כאן ניתן לציין בתמצית כי אין בסיס לטענה בדבר חוסר סמכות מקומית ולו מן הטעם העיקרי כי הנתבע מס' 3 אינו צד להסכם בו מופיעה תניית השיפוט. דווקא שתי החברות (לאומי קארד וחברת קשר ליסינג) שהן צד לאותו הסכם, אינן טוענות נגד המסכות המקומית. הנתבע מס' 3 אינו יכול לטעון את טענת חוסר המקומית "בנעליהן" של שתי החברות הנ"ל.

סיכומו של דבר: