כלום יש להורות על קיום צוואת המנוחה על אף טענות למעורבות הנהנית בעריכתה ולהשפעה בלתי הוגנת?

בעניין עיזבון המנוחה: פלונית

כלום יש להורות על קיום צוואת המנוחה על אף טענות למעורבות הנהנית בעריכתה ולהשפעה בלתי הוגנת?

רקע רלוונטי

1. המנוחה XXX ז"ל (להלן: "המנוחה") הלכה לבית עולמה 17.6.2015 כשהיא גרושה ואם לשני ילדים, הגב' XXX   (להלן "התובעת") ומר XXX  (להלן "הנתבע").

2. ביום 7.4.2011, כארבע שנים טרם פטירתה, ערכה המנוחה צוואה בעדים וציוותה את מלוא עיזבונה לתובעת (להלן "הצוואה").

3. התובעת עתרה לקיום הצוואה (ת"ע 42539-03-16) והנתבע התנגד לבקשתה (ת"ע 42552-03-16) מחמת העדר כשרות, השפעה בלתי הוגנת ומעורבות בעריכת הצוואה. לטענת הנתבע הגיש לרשם הירושה בקשה לצו ירושה אחר המנוחה אך נכון להיום לא הועברה בקשתו לבית המשפט.

4. הצדדים המציאו ביום 14.7.2016 רשימת מוסכמות ופלוגתאות. בין היתר הסכימו הצדדים שהתובעת מתגוררת בארצות הברית מאז 1988. הצדדים מנו שלוש פלוגתאות: האחת האם המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה בשעת חתימתה עליה, השניה האם הצוואה נעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת והשלישית האם התובעת לקחה חלק בעריכתה.

5. דיון ראשון התקיים ביום 17.7.2016 ובמסגרתו ניתנו לבקשת הנתבע צווים לגילוי מסמכים רפואיים בעניינה של המנוחה.

6. עדות הצוואה - עורכת הדין XXX (להלן בשם בדוי "עו"ד שרון") והגב' XXX  (להלן בשם בדוי "גב' לוי") - נחקרו ביום 14.11.2016. בתום חקירתן הוארך לבקשת הנתבע המועד להגשת בקשה למינוי מומחה פסיכוגריאטרי מטעם בית המשפט עד ליום 29.12.2017 והתיק נקבע לשמיעת ראיות. ביום 30.1.2017 עתר הנתבע למינוי מומחה פסיכוגריאטרי מטעם בית המשפט אך ביום 6.2.2017 הודיע ש"לאחר בחינה חוזרת של החומר הרפואי" הוא חוזר בו מבקשתו למינוי המומחה.

7. ראיות הצדדים נשמעו ביום 24.4.2017. מטעם התובעת העידו התובעת והגב' XXX חברתה הקרובה של המנוחה, ומטעם הנתבע העיד הוא בלבד. סיכומים בעל פה נשמעו ביום 29.5.2017 ובמהלכם הודיע הנתבע שהוא חוזר בו מהטענה להעדר כשרות המנוחה.

טענות התובעת

8. לטענת התובעת התנהלות הנתבע לאורך ההליך מעידה שלא היה כל בסיס להתנגדותו. הצוואה נערכה כארבע שנים טרם פטירת המנוחה, עת היתה במלוא כשירותה הקוגניטיבית ומבלי שהיתה נתונה לכל השפעה שהיא בהיותה אישה עצמאית ודעתנית. המנוחה יצרה קשר ביוזמתה עם עו"ד שרון לצורך עריכת הצוואה, ואף זימנה בעצמה את העדה הנוספת לחתימתה. לטענתה לא היתה לה כל מעורבות בעריכת הצוואה או ביחס לתוכנה. המנוחה בחרה שלא לשנות את צוואתה לאחר עריכתה אף שהיתה לה האפשרות לעשות כן. לטענתה באוקטובר 2010 מספר חודשים טרם חתימת הצוואה ניהלו הנתבע והמנוחה במשותף הליכים משפטיים בעניין פירוק שיתוף בזכויותיהם בבניין ברח' XXX בתל אביב, ולבקשת הנתבע יוצגו הוא והמנוחה באמצעות עורך דין מטעמו (להלן: "הליך פירוק השיתוף"). הנתבע לא טען אז שהמנוחה איננה כשירה לצורך ביצוע תשלומים שונים, והמנוחה נטרה לו על שנדרשה לשלם כספים נוספים שלטענה לא חבה בהם.           מוסיפה התובעת שמאז ומתמיד היתה קרובה מאוד למנוחה, וכבר בשנת 1997 צורפה על ידה כבעלים משותף בחשבונות הבנק שלה. הנתבע לעומת זאת היה בקשר עם המנוחה רק בחודשים האחרונים לחייה. לטענתה אין כל ממש בטענה להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה ולו משום שהתגוררה בחו"ל מהלך שלושים השנים האחרונות.

טענות הנתבע

9. לטענת הנתבע המנוחה אמרה לו במספר הזדמנויות שונות בכוונתה לחלק את רכושה שווה בשווה בינו ובין התובעת, ובשנת 2009 אף נערכה פגישה בעניין זה ביוזמת המנוחה, בנוכחות אדם נוסף מר XXX  במסגרתה קיבל הוא את הצעת המנוחה לחלוקת רכושה שווה בשווה אך התובעת סירבה להצעה. לטענתו כלל לא ידע שהמנוחה ערכה צוואה. לטענתו המנוחה סבלה מבעיות רפואיות שונות, קשיי נשימה, מצב נפשי רעוע ובעיות קשות בעיניים עד כי לא הצליחה לקרוא. בשנותיה האחרונות נהגה המנוחה להסתגר בביתה, הן לאור מצבה הפיזי ותלותה בבלון חמצן והן לאור מצבה הנפשי, הדיכאון הקשה ונטילת תרופות פסיכיאטריות, מה שגרר תלותה בתובעת וכתוצאה מכך השפעת התובעת עליה. לטענתו התובעת שלטה בכל התנהלותה הכספית של המנוחה משנת 1997 ועד היום. עוד טוען הנתבע שהמנוחה אמרה לו שהיא חוששת מהתובעת שניהלה את חייה "בשלט רחוק" מאמריקה. התובעת נהגה לשוחח עם המנוחה מידי יום אך המנוחה מעולם לא סיפרה לה שהנתבע מבקר בביתה מפאת חששה מתגובתה. מוסיף הנתבע שנהג לבקר את המנוחה ולהביא לה אוכל ותרופות ולחלק מביקוריו התלוו אליו ילדיו. כמו כן היה בקשר רציף עם המטפלת של המנוחה. כן טוען הנתבע למעורבות התובעת בעריכת הצוואה. התובעת היתה בקשר עם עורכת ועדת הצוואה וכן עם חברתה הטובה של המנוחה, ולא במקרה הצוואה נחתמה בעת שהתובעת ביקרה בישראל. עורכת הצוואה, שהיא כאמור חברתה של התובעת מהתיכון אף לא גבתה תשלום עבור עריכתה, והעובדה שלא הופתעה מתוכנה מלמדת שידעה מראש (מהתובעת) על כך. מוסיף הנתבע שלאור התלות הגבוהה של המנוחה בתובעת יש להעביר את נטל הראייה לשכמה של התובעת להוכיח שלא השפיעה על המנוחה.

דיון והכרעה

10. נפתח בבחינת נטל השכנוע ולאחר מכן יבחנו טענות הצדדים לעניין השפעה בלתי הוגנת, מעורבות התובעת בעריכת הצוואה, והטענה שתוכן הצוואה אינו עולה בקנה אחד עם רצונה של המנוחה. הלכה היא שמקום שהצוואה תקינה מבחינה פורמלית יוטל נטל השכנוע על המתנגד לה ומקום שישנם פגמים צורניים בצוואה יהא על מבקש קיומה להוכיח שזו משקפת את רצונו החופשי והאמיתי של המצווה. בענייננו כוללת הצוואה את מרכיבי היסוד שנקבעו בסעיף 25 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 (להלן "חוק הירושה") ביחס לצוואה בעדים והנתבע לא טען לאי תקינותה מן הבחינה הפורמלית. משהתמלאו כלל הדרישות הצורניות בצוואה – חזקה שזו תקפה ותקינה, ומכאן שנטל השכנוע מוטל על שכם הנתבע להוכחת עילות התנגדותו.

11. בהתאם להודעת הצדדים מיום 14.7.2016 שלוש הן המחלוקות ביניהם: כשרות המנוחה, השפעה בלתי הוגנת ומעורבות התובעת בעריכת הצוואה. משהנתבע חזר בו בסיכומיו מהטענה להעדר כשרות המנוחה נקודת המוצא היא שהמנוחה היתה כשירה לעריכת הצוואה והיתה מודעת לעובדה שהיא עורכת צוואה, להיקף רכושה, לזהות יורשיה ולהשפעת עשיית הצוואה על יורשיה. ממילא על פי חומר הראיות לא הובאה כל ראיה להעדר כשרות המנוחה במועד עריכת הצוואה. נותרו אם כן שתי מחלוקות הנדרשות הכרעה: השפעה בלתי הוגנת ומעורבות התובעת בעריכת הצוואה.

א. השפעה בלתי הוגנת

12. הכלל הוא שנטל ההוכחה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת על המצווה מוטל על הטוען לקיומה "ולא די בהוכחת חשש בלבד להשפעה זו" (ע"א 53/88 מנלה נ' ברונדווין, פ"ד מו(1), 48, 50), וכמות הראיות הנדרשת לעניין זה היא משמעותית (ע"א 3828/88 מיכקשווילי נ' מיכקשווילי, פ"ד נד(2) 337, 342). לכלל זה קבעה הפסיקה חריג "כאשר הנסיבות האופפות את המקרה מצביעות על קיומה של תלות של אדם אחד בזולתו, שהיא כה מקיפה ויסודית שניתן להניח כי נשלל רצונו החופשי והבלתי-תלוי של אותו אדם במה שנוגע ליחסים שבינו לבין הזולת, כי אז אפשר לומר שהעשיה או פעולה שהיא בעליל לטובתו של זה האחרון היא תוצאה של השפעה בלתי-הוגנת מצדו, אלא אם הוכח היפוכו של דבר. כלומר, במקרה כזה חובת ההוכחה על אי-קיומה של השפעה בלתי-הוגנת עוברת אל שכמו של המבקש לקיים את המעשה או הפעולה" (ע"א 423/75 בן נון נ' ריכטר, ואח', פ"ד לא(1) 372, 378).

13. בדנ"א 1516/95 מרום נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד נב(2), 813, 827 פירט כב' השופט א' מצא ארבעה מבחני משנה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת. "השימוש בכל אחד מהמבחנים האמורים מחייב זהירות רבה. אכן, השימוש בכל אחד מהמבחנים עשוי לסייע לבית-המשפט לקבוע אם בעת כתיבת צוואתו היה המצווה במצב של תלות וההכרעה בשאלת התלות עשויה לסייע לו לקבוע אם המצווה היה נתון להשפעה בלתי הוגנת. אך חשוב לזכור, כי בתלות, כשלעצמה, אין משום ראיה מספקת לקיומה של השפעה בלתי הוגנת, ואף לא להקמת חזקה בדבר קיומה... הווי אומר, כי לא התלות היא העיקר, אלא ההסתברות שהתלות שללה את רצונו החופשי של המצווה". מקום בו מתקיימים מאפייני המבחנים האמורים, קמה חזקה לכאורה בדבר השפעה בלתי הוגנת המעבירה את נטל הבאת הראיות לסתור לשכמו של מבקש הקיום ואולם נטל השכנוע מוטל כל כולו על שכמו של המתנגד והוא שצריך לשכנע את בית המשפט שהמצווה עשה את צוואתו שלא מתוך רצון חופשי אלא מחמת השפעה בלתי הוגנת. "גם מקום שהמבקש מתקשה להביא ראיות לערעור יסודותיה של החזקה או להפרכתה, אין בית-המשפט פטור מלשוב ולבחון אם המתנגד נשא בנטל השכנוע" (דנ"א 1516/95 בעמ' 845).

14. טרם נבחן את טענות הנתבע להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה על רקע הכללים שנקבעו בפסיקה האמורה נביא את תמצית העדויות שנשמעו.

14.1      הגב' לוי - קרובת משפחתה של המנוחה שהכירה אותה מאז היתה בת שמונה שנים, פגשה בה בעשור האחרון לחייה לכל הפחות פעם בשבוע ושוחחה עמה בטלפון רבות - העידה שהמנוחה
"הייתה אדם מיוחד, ואיך אומרים, זה היה רצונה, ואני לא שאלתי כלום". למנוחה היתה מטפלת מטעם הביטוח הלאומי פעמיים שלוש בשבוע לשעה וחצי בכל פעם שבישלה וסייעה למנוחה להתרחץ, ובנוסף היתה מנקה שהגיעה אחת לשבוע. הגב' לוי העידה שליוותה את המנוחה לבדיקות בבתי חולים אך "אני, אני לא דיברתי, כי אני פשוט ליוויתי אותה. היא דיברה לבד". כן העידה גב' לוי שהמנוחה כתבה המחאות להן נדרשה בעצמה, והמנוחה היא שהתקשרה אליה לבקש שתשמש כעדה לחתימתה על צוואתה (עמודים 10-24 לפרוטוקול).  לעניין אופייה של המנוחה העידה הגב' לוי:

"ש.      לי יש שאלה אלייך אם אפשר. הצוואה נחתמה לפני כמה וכמה שנים, בשנת 2011. מההיכרות שלך את המנוחה, את XXX  זיכרונה לברכה, את יכולה להגיד לי שהיא הייתה אישה שנתונה להשפעה? היא הייתה אישה דעתנית? מישהו יכול היה להגיד לה מה לעשות? קלה להשפעה? איך היית מתארת אותה?

ת.         היא הייתה מאוד דעתנית. ואי אפשר היה להשפיע עליה.

ש.        תודה. זה משהו שהשתנה בשנותיה האחרונות?

ת.         לא. היא תמיד הייתה דעתנית.

ש.        עד הסוף היא הייתה ככה?

ת.         כן".      (שורות 20-28 בעמוד 23 לפרוטוקול)

14.2      עו"ד שרון העידה, שהייתה מגיעה לבקר את המנוחה "לא לעיתים קרובות" אך גם כשהתובעת לא היתה בישראל ושהמנוחה היתה "אישה שהמון שנים חיה לבד, אף אחד לא ניהל אותה... אישה עצמאית וגם אם לא יכלה פיזית ללכת לבנק אז היא מצאה לעצמה את הפתרונות. מה בדיוק אני לא יודעת, אבל זה לא שמישהו ניהל אותה". וכן "מדי פעם, וגם במעמד שלפני החתימה, היא אמרה את מה שהיה לה להגיד. והיא לא הייתה, תשמע, זה בן אדם, גם שיכול להיות קצת עוקצני ולא תמיד נעים" (עמודים 49-24 לפרוטוקול).

14.3      הגב' XXX  , חברה קרובה של המנוחה מאז 1992, העידה שלאחר הניתוח בשנת 2007 המנוחה עברה תקופה קשה של שיקום והיתה כעוסה שחודשים יקרים מחייה התבזבזו, אך בתום כחמישה חודשי שיקום "לאט-לאט לאחר מכן היא חזרה לחיים מלאים. חיים מלאים הכוונה שהיא ניהלה את עניינה באופן עצמאי. היא יצאה מהבית, היא הלכה לבנק. היא הלכה לדואר. היא הייתה אצלי בבית. אני ביקרתי אצלה. טיילנו בחוף הים. היינו בירקון. ישבנו בבתי קפה". משנת 2013 לא יצאה המנוחה מביתה אך הסתובבה בביתה בחופשיות ורק בששת החודשים האחרונים לחייה היתה מרותקת למיטתה. המנוחה שיתפה אותה שערכה צוואה "היא סיפרה בקצרה שהיא הורישה את זה, היא הורישה את הרכוש שלה ל XXX . וכששאלתי אותה, ומה את מרגישה עם זה, היא אמרה שהיא שלמה מאוד עם זה. משום שXXX קיבל את חלקו" (עמודים 113-103 לפרוטוקול).

14.4      הנתבע העיד שאמו המנוחה היתה עקשנית ובלשונו "אטומה" (שורה 24 בעמוד 81 לפרוטוקול) וידעה להביע את רצונה במדויק ובלשונו נהגה ליתן לו "פקודות" (שורה 7 בעמוד 78, שורות 10-7 ושורות 28-23 בעמוד 80 לפרוטוקול). הנתבע אישר שהמנוחה ביקשה אותו להצטרף לחשבון בנק שניהלה אך הוא סירב (שורות 19-7 בעמוד 58 לפרוטוקול). כן אישר הנתבע שיחסיו עם אמו המנוחה לא היו תקינים חלק מהזמן. היו תקופות בהן היו בנתק חלקי - שוחחו בטלפון אך הוא לא הגיע לבקרה - והיו תקופות שהיו בנתק מוחלט – ללא ביקורים או שיחות טלפון. כך למשל, המנוחה בחרה שלא להשתתף בטקס בר המצווה של בנו XXX  (נכדה) באוקטובר 2011 - "היא החליטה שהיא לא מגיעה. היה ביננו ריב. היה בינינו כעס גדול. היה בינינו דיבור לא טוב. זה מה שהיה" (שורות 24-21 בעמוד 63 לפרוטוקול) ואף הוסיף שמסוף שנת 2010 היה נתק בינו ובין המנוחה על רקע חיובה לשאת בתשלום השיפוץ בבניין בו התגוררה במסגרת הליך פירוק השיתוף "כעסים שלה שהיא טענה שהיא לא צריכה לשלם את השיפוץ ושהמשפט שהיה על פירוק השיתוף של הבניין" (שורות 16-1 בעמוד 64 לפרוטוקול).

14.5      התובעת העידה שהמנוחה למדה לחיות עם מוגבלויותיה הפיזיות ושסייעה למנוחה "בכל מה שהיא ביקשה. אבל היא שלטה בהכל. היא הייתה אישה שאהבה לשלוט" (שורות 20-19 בעמוד 115 לפרוטוקול). המנוחה ניהלה את ענייניה הכספיים (שורות 33-15 בעמוד 120 לפרוטוקול) פנתה לבנק לצורך חידוש פק"מ או הקמת תוכנית חיסכון (שורות 33-15 בעמוד 120 לפרוטוקול).

15. עתה נבחן את טענות הנתבע להשפעה בלתי הוגנת על המנוחה על רקע הכללים שנקבעו בפסיקה.

15.1      מבחן התלות והעצמאות – "המבחן הבסיסי להכרעה בדבר קיומה ועוצמתה של תלות הוא מבחן העצמאות. זהו מבחן של מידה, המיוסד על היותן של "עצמאות" ו"תלות" שני מושגים הפכיים. השאלה שבית-המשפט מציג לעצמו היא, כלום בתקופה הרלוונטית לעשיית הצוואה היה המצווה "עצמאי" - מן הבחינה הפיזית ומן הבחינה השכלית-הכרתית - ועד כמה" (דנ"א 1516/95 בעמ' 827). אין מחלוקת שהמנוחה סבלה ממחלות שונות לרבות בעיות בראייה ומחלת ריאות כרונית אולם ניסיונו של הנתבע להציג את המנוחה כאשה תלותית, נתונה להשפעה ושאיננה בקיאה בנעשה סביבה לא צלח. מהעדויות שנשמעו הוכח שהמנוחה היה דעתנית ואסרטיבית וידעה להשיג את מבוקשה ללא כל עזרה או סיוע, בפרט במועד חתימתה על הצוואה, כארבע שנים טרם פטירתה.

ילדיה (התובעת והנתבע), קרובת משפחתה (הגב' לוי), חברת המשפחה (עו"ד שרון) וחברתה הטובה (הגב'XXX  ) של המנוחה תיארו אותה, כולם, כאשה דעתנית ועצמאית מבחינה שכלית הכרתית, שאיננה נתונה להשפעה. כמו כן מעדויותיהן של התובעת, הגב' XXX , עו"ד שרון והגב' לוי עולה שבמועד עריכת הצוואה (אפריל 2011) היתה המנוחה עצמאית אף מבחינה פיזית, התגוררה בגפה והסתייעה במטפלת מטעם הביטוח הלאומי שהגיעה לביתה לשעות בודדות בשבוע. הגב' XXX  היתה בקשר הדוק עם המנוחה והיתה בקיאה מאוד בהיסטוריה הרפואית שלה לרבות תאריכי האשפוזים ולפי עדותה החד משמעית המנוחה היתה עצמאית פיזית ושכלית במועד חתימת הצוואה. טענת הנתבע שבמועד עריכת הצוואה היתה המנוחה "תלויה פיזית בזולת תלות יומיומית יסודית ומקיפה לביצוע פעולות היום יום" (סיכומי הנתבע, שורות 8-7 בעמוד 151 לפרוטוקול) נטענה על דרך הסתם, עומדת בניגוד גמור לכלל העדויות שנשמעו, ולא גובתה בכל מסמך רפואי או אחר או בכל עדות שהיא למעט עדות הנתבע. אף הטענה שהמנוחה היתה תלויה כלכלית בתובעת משום שהאחרונה היתה שותפה בחשבונות הבנק שלה – נטענה על דרך הסתם. מהעדויות שנשמעו עולה שהמנוחה ניהלה את ענייניה הכלכליים בכוחות עצמה ללא מעורבות התובעת.

עדותה של הגב' XXX  שהיתה בקשר הדוק עם המנוחה מהימנה בהיותה סדורה ועקבית. כך גם עדויותיהן של עדות הצוואה, עו"ד שרון והגב' לוי. עדות הנתבע לא היתה מהימנה. הנתבע הרבה להתווכח, התחמק ממענה לשאלות שלא היו לרוחו, בחר במכוון שלא לציין תאריכים מדויקים, סתר את עצמו פעמים רבות. בין היתר טען שהמנוחה לא היתה כשירה זמן רב טרם חתימת הצוואה אך לא ידע להסביר כיצד כחודשיים לאחר חתימתה על הצוואה קיבל מידיה המחאה בסך 25,000 ש"ח עליה חתמה בעצמה (שורות 33-14 בעמוד 73 לפרוטוקול), טען שהמנוחה היתה תלויה בבלוני חמצן משנת 2009 (שורות 18-8 בעמוד 87 לפרוטוקול) אך נאלץ להודות שהחלה להשתמש במחולל החמצן (ולא בבלוני חמצן) רק בדצמבר 2011 (שורות 33-16 בעמוד 88 לפרוטוקול), טען שהמנוחה היתה מרותקת למיטתה במועד עריכת הצוואה מבלי כל הסבר כיצד ביקש ממנה זמן קצר קודם לכן להגיע לבר המצווה של בנו, טען שהמנוחה לא יכלה לקרוא כלל מאז שנת 2008 ומשנשאל כיצד חתמה על המחאה לפקודתו ביום 30.5.2011 השיב "מה, אני לא מבין. אם חותמים צריך לקרוא?" (שורה 1 בעמוד 91 לפרוטוקול), טען שהמנוחה היתה תלויה בתובעת מבחינה כלכלית אך נאלץ להודות שהתובעת לא היתה מעורבת כלל בניהול ההליך לפירוק שיתוף (שורות 29-16 בעמוד 67 לפרוטוקול).

            הנתבע בחר שלא לזמן כל עד ונשען על עדותו בלבד. הנתבע לא ראה לזמן מי משכני המנוחה, אף לא את המטפלת שטיפלה במנוחה במועד חתימתה על הצוואה, וזאת כמובן משמש לחובתו. הנתבע לא הוכיח שהמנוחה לא היתה עצמאית מהבחינה הפיזית ומהבחינה השכלית-הכרתית.

15.2      מבחן התלות והסיוע – "מקום שבו מתברר, כי המצווה אכן לא היה עצמאי, ועקב כך נזקק לסיוע הזולת, מתעורר צורך לבחון אם הקשר שהתקיים בינו לבין הנהנה התבסס על מתן הסיוע שהמצווה נזקק לו (פרשת רכטמן הנ"ל [8], בעמ' 772). ואם היה זה הנהנה, אשר סייע למצווה להתגבר על קשייו ומגבלותיו, ייטה בית-המשפט לקבוע שהמצווה היה תלוי בנהנה"... (דנ"א 1516/95 בעמ' 828). נפסק שסיועו של אדם אחד עלול להעמיד את המצווה במצב של תלות מוחלטת באדם המסייע לו. הנתבע טען שטיפל באמו במסירות ובשנים 2013-2011 נהג לבקרה "פעם בשבוע, פעמיים בשבוע", ולאחר מכן "כמעט כל יום" (שורות 23-12 בעמוד 62 לפרוטוקול). די בכך לדחות הטענה שהמנוחה היתה תלויה רק בתובעת. יתרה מכך, הנתבע מאשר (ראה הסכמות ופלוגתאות הצדדים מיום 14.7.2016) שהתובעת מתגוררת בארצות הברית מאז 1988, אך לא ראה להסביר הכיצד היתה המנוחה תלויה פיזית בתובעת שהגיעה ארצה לביקורים קצרים מספר פעמים בשנה. טענות הנתבע שהמנוחה פחדה מהתובעת או שהתובעת הסיתה את המנוחה נגדו לא הוכחו ונטענו על דרך הסתם. הנתבע בחר שלא לזמן כל עד שהוא מטעמו, אף לא את אשתו או ילדיו שעל פי טענתו התלוו אליו לא אחת לביקוריו בבית המנוחה, ובעיקר לא את שתי המטפלות שטיפלו במנוחה בשנים האחרונות. בענייננו הוכח שבמועד עריכת הצוואה היתה המנוחה עצמאית ולא נזקקה לסיוע הזולת מבחינה פיזית או שכלית הכרתית. אף אם היה מוכיח הנתבע שהמנוחה היתה תלויה בתובעת, לא היה בכך די, והיה עליו להוכיח שהתלות שללה את רצונה החופשי של המנוחה. זאת לא הוכח.

15.3      מבחן קשרי המצווה עם אחרים – "ההכרעה בשאלה, אם ועד כמה היה המצווה תלוי בנהנה, עשויה להיות מושפעת גם מהיקף הקשרים שקיים המצווה עם אחרים זולת הנהנה וממידתם. ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה"... (דנ"א 1516/95 בעמ' 829). הנתבע כאמור טען שהיה עם המנוחה בקשר קרוב במועד עריכת הצוואה וביקר אותה מידי שבוע ולעיתים אף פעמיים בשבוע. אף הגב' לוי העידה שפגשה במנוחה לכל הפחות פעם בשבוע ושוחחה עמה רבות בטלפון. הנתבע לא הכחיש שהמנוחה היתה בקשר קרוב עם הגב' לוי ועם הגב' XXX . התובעת כאמור התגוררה בחו"ל מאז 1988 וביקרה בישראל מספר פעמים בשנה. מכאן שהטענה שהמנוחה היתה מנותקת לחלוטין מאנשים אחרים למעט התובעת – רחוקה מהמציאות.

15.4      מבחן נסיבות עריכת הצוואה – ידון להלן הן כמבחן משנה לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת והן כעילה העומדת בפני עצמה למעורבות בעריכת הצוואה על פי סעיף 35 לחוק הירושה.

ב. מעורבות התובעת בעריכת הצוואה

16. נבחן את הטענה למעורבות התובעת בעריכת הצוואה הן במסגרת מבחן המשנה לבחינת קיומה של השפעה בלתי הוגנת (מבחן נסיבות עריכת הצוואה) והן כעילה העומדת בפני עצמה. סעיף 35 לחוק הירושה מורה שהוראת צוואה המזכה את מי שערך אותה, היה עד לעשייתה או לקח חלק בעשייתה – בטלה. "אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה, אך תהווה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת על המצווה, או, למצער, שיקול רלוונטי להקמת חזקה בדבר קיומה של השפעה כזאת עליו" (דנ"א 1516/95 בעמ' 829).

17. ראשית תובאנה בקצרה עדויות עדות הצוואה: עו"ד שרון - חברתה של התובעת מימי לימודיהן התיכוניים, הכירה את המנוחה קרוב לארבעים שנים והיתה עמה בקשרי ידידות חמים - העידה שהתקשרה לבית המנוחה ביום 6.4.2011 והמנוחה שענתה לטלפון הודיעה אותה שהגיע הזמן "לסדר את העניינים". באותו ערב הגיעה עו"ד שרון לבית המנוחה, שם נכחו המנוחה, המטפלת והתובעת, והמנוחה ביקשה אותה לערוך צוואה לטובת התובעת. בשלב מסוים התובעת יצאה מבית המנוחה ועו"ד שרון נותרה עם המנוחה והמטפלת. למחרת היום שבה היא לבית המנוחה עם הצוואה שהכינה על פי הוראות המנוחה, והמנוחה חתמה בנוכחות הגב' לוי. התובעת לא נכחה במעמד החתימה (עמודים 50-24 לפרוטוקול). הגב' לוי העידה שהמנוחה התקשרה אליה וביקשה אותה לבוא לביתה לצורך החתימה על הצוואה (שורות 14-13 בעמוד 18 לפרוטוקול) ולמחרת היום הגיעה לבית המנוחה שם נכחו המנוחה, המטפלת ועו"ד שרון בלבד.

18. טענות הנתבע שהתובעת נטלה חלק מרכזי בעריכת הצוואה "היא שנהלה את הצוואה היא שבחרה בעו"ד שערכה את הצוואה ובעדות הצוואה היא שבחרה בעיתוי כתיבת הצוואה" (סיכומי הנתבע, שורות 17-16 בעמוד 152 לפרוטוקול) – לא הוכחו. עו"ד שרון העידה שהמנוחה היא שפנתה אליה לצורך הכנת הצוואה. הגב' לוי העידה שהמנוחה היא שהתקשרה אליה וביקשה אותה להגיע לביתה לצורך חתימה על הצוואה. הגב' רפאל העידה שהמנוחה שיתפה אותה שערכה צוואה והיא שלמה עם תוכנה.

19. נטל ההוכחה מוטל לשכם הנתבע. לא הוצג ולו בדל ראיה שהתובעת היתה מעורבת בעריכת הצוואה, או שהיתה נוכחת במעמד חתימתה. התובעת ועו"ד שרון לא הסתירו את היכרותן רבת השנים. עו"ד שרון אף אישרה שהיתה בקשרי ידידות עם המנוחה קרוב לארבעים שנים ולא נטלה ממנה תשלום עבור עריכת הצוואה. עם זאת עו"ד שרון העידה שהיוזמה לערוך צוואה, וכן הוראותיה, נמסרו לה על ידי המנוחה בלבד ללא כל מעורבות מטעם התובעת. כאמור עדותה של עו"ד שרון מהימנה. לא הונחה כל תשתית ראייתית שהיא להוכחת הטענה שידה של התובעת בניסוח הצוואה או בעריכתה או שהיתה נוכחת במועד חתימתה. היכרות התובעת עם עו"ד שרון, או היכרות עו"ד שרון עם המנוחה אינן עולות כשלעצמן כדי מעורבות בעריכת הצוואה ואף לא כדי השפעה בלתי הוגנת אף לא מקימות חזקה לקיומה, ועל כן טענות הנתבע בעניין זה נדחות. יוער שעל פי הפסיקה אין בהיכרות מוקדמת בין הנהנה לעורך הדין שעורך את הצוואה משום נטילת חלק בעריכת הצוואה באופן המביא לפסילתה, אף לא במתן סיוע בפרטים שונים הנדרשים לצורך הצוואה (ע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של עולי מרכז אירופה פ"ד נ(3) 338).

אין ממש בטענת הנתבע לעניין סתירה בעדותה של הגב' לוי באשר לנוכחים במועד חתימת הצוואה. הגב' לוי נשאלה האם התובעת היתה נוכחת במועד חתימת הצוואה והשיבה שלא. ניסיונו של הנתבע לשייך תשובתה זו לשאלה קודמת שנשאלה אם עו"ד שרון היתה נוכחת בדירת המנוחה כשהגיעה אינו ראוי, מה גם שלא היה ב'סתירה' זו כדי להוכיח מעורבות התובעת בעריכת הצוואה. אף אין ממש בטענה שעו"ד שרון ערכה את הצוואה בבהילות לאחר פגישתה עם המנוחה וכל עוד התובעת שהתה בארץ. עדותה של עו"ד שרון בעניין זה הגיונית. כן אין ממש בטענה שעו"ד שרון לא היתה מופתעת מרצונה של המנוחה להדיר את הנתבע ויש בכך ללמד שידעה את תוכן הצוואה מהתובעת. לאור הנתק בין המנוחה לנתבע – לא יהא זה מופרך לומר – שרצון המנוחה להדיר את הנתבע אינו מפתיע. זאת ועוד, עו"ד שרון העידה שניסתה להניא את המנוחה מהדרת הנתבע.

לא הונחה תשתית ראייתית ממשית, לבטח שלא במידה הנדרשת או המספקת להוכחת השפעה בלתי הוגנת או להקמתה של החזקה להשפעה כאמור. ממכלול הראיות שוכנעתי שהצוואה משקפת את רצונה האמיתי והבלתי תלוי של המנוחה ולא מצאתי שתוכנה מלמד על השפעה בלתי הוגנת של התובעת עליה. טענת התובע להשפעה בלתי הוגנת מתעמעמת אף יותר נוכח העובדה שצוואת המנוחה נערכה כארבע שנים טרם פטירתה, ולרשות המנוחה היו כארבע שנים לשנות את תוכנה ולאור המרחק הפיזי הרב בינה לבין התובעת המתגוררת דרך קבע בחו"ל נשללת האפשרות של השפעה מתמשכת. 

ג. תוכן הצוואה אינו עולה בקנה אחד עם רצונה של המנוחה

20. לטענת הנתבע הצוואה איננה משקפת את רצון המנוחה לחלוקת רכושה שווה בשווה בין שני ילדיה נוכח הצהרתה כמה וכמה פעמים שבכוונתה לחלק את רכושה שווה בשווה בין ילדיה. לטענתו המנוחה הביעה כוונה זו אף בפגישה שנערכה בשנת 2009 בנוכחותו ובנוכחות מר XXX , המנוחה והתובעת (עמודים 76-75 לפרוטוקול). התובעת הכחישה קיומה של פגישה זו (שורה 27 בעמוד 121 לפרוטוקול) והנתבע לא ראה לזמן את מרXXX לעדות. אף אם היה מוכיח הנתבע קיומה של הפגישה האמורה ודבריה של המנוחה בשנת 2009, לא היה בעובדה זו כשלעצמה עילה לשינוי צוואת המנוחה שנערכה כשנתיים לאחר פגישה זו.

21. אף אם היה הנתבע מוכיח שהמנוחה הצהירה על כוונתה להוריש את רכושה לילדיה בחלקים שווים "אין אנו חסרים מקרים בהם ניתן להסיק מה היה אומר נפטר לגבי מה שייעשה ברכושו לאחר מותו, אילו אך זכה לומר דבריו באותו ענין. ואף על פי כן, גם במקרים אלה, אם המנוח לא הספיק להביע ממש את רצונותיו בנוסח סופי ומוגדר אין בית המשפט יוצר עבורו צוואה, והרכוש יחולק על פי החוק, בהעדר צוואה, או על פי צוואה קיימת שטרם בוטלה" (ע"א 405/88 ארנסט נ' דורה, (31.12.1988)). לא הוכח שהמנוחה ביקשה לשנות את הוראות הצוואה, ואף אין בפי הנתבע טענה לפיה המנוחה ערכה צוואה אחרת שלא הוצגה. אף אם היה הנתבע מוכיח שהמנוחה ביקשה – טרם פטירתה – לערוך צוואה אחרת, אין בכך משום עילה לפסילת הצוואה שהותירה בפועל, כל עוד זו לא בוטלה.

22. לעניין 'חריגות' הצוואה - אין מחלוקת שהמנוחה אהבה את הנתבע. עם זאת, מעדויות עו"ד שרון והגב'XXX עולה שהמנוחה הביעה רצונה באופן מפורש שלא להוריש לנתבע מאומה אם משום אכזבתה ממנו (שורות 7-6 בעמוד 43 לפרוטוקול) או משום שקיבל כספים אחרים (שורות 15-13 בעמוד 107 לפרוטוקול). העובדה שבתקופת עריכת הצוואה היו המנוחה והנתבע בנתק, עד כי המנוחה סירבה להשתתף בחגיגת בר המצווה של נכדה, בנו של הנתבע, יכולה להסביר את החלטתה שלא להוריש לנתבע מאומה ולהסביר את חריגותה של הצוואה. הנתבע עצמו מאשר שבתקופה זו אמו המנוחה כעסה מאוד על שחויבה לשלם כספים עבור שיפוץ הבניין במסגרת הליך פירוק השיתוף. גם העובדה שהנתבע אישר שבמאי 2003 נתנה לו המנוחה כ- 130,000 ש"ח מכספים שפדתה מקרן תגמולים על שמה (שורות 22-1 בעמוד 96 לפרוטוקול) ואילו התובעת לא קבלה מהמנוחה כספים בסדר גודל זה עוד בחייה, יכולה להסביר את בחירת המנוחה שלא להוריש לנתבע דבר. בנוסף, גם העובדה שעל פי עדויות הגב'XXX  והגב' לוי שרק סמוך לפטירת המנוחה טיפל בה הנתבע במסירות, וקודם לכן מיעט לבקרה יכולה להסביר את הדרת הנתבע מהצוואה.

סיכום

23. הנתבע לא הוכיח השפעה בלתי הוגנת של התובעת או מעורבותה בעריכת הצוואה. משהנתבע חזר בו מהטענה שהמנוחה לא היתה כשירה מבחינה קוגניטיבית ונפשית לערוך הצוואה, ואחר בחינת כלל הנתונים – נקבע שהנתבע לא הוכיח ברמה של מאזן ההסתברויות קיומה של השפעה בלתי הוגנת ושוכנעתי למעלה מכל ספק שהמנוחה ערכה הצוואה מתוך רצון חופשי, אמיתי ובלתי תלוי, על אף 'חריגות' הצוואה והדרת הנתבע. אף אם נטל השכנוע מונח היה לפתחה של התובעת, הרי שהוכיחה היא – מעל לכל ספק שהצוואה נערכה על ידי המנוחה מתוך רצון חופשי, אמיתי ובלתי תלוי.

התוצאה

24. התנגדות הנתבע (ת"ע 42552-03-16) נדחית. בקשת התובעת לקיום צוואת המנוחה מיום 7.4.2011 (ת"ע 42539-03-16) מתקבלת. התובעת תגיש פסיקתה לחתימה בהתאם לתוספת בתקנות הירושה.

25. בראי השיקולים שהותוו בפסיקה בעניין פסיקת שכר טרחה ריאלי וסבירות ההוצאה, בשים לב להתנהלות הנתבע שטען טענות ללא ביסוס ראוי תוך שהוא מוותר על מינוי מומחה מטעם בית המשפט לעניין כשרות המנוחה ורק בשלב הסיכומים ראה לחזור בו מטענה זו; בשים לב למהות ההליך, מורכבותו ושעות הדיונים הרבות; בהעדר כל התייחסות מטעם הנתבע לשיעור ההוצאות אף שהסכם שכר הטרחה צורף על ידי התובעת והיא טענה לעניין עלות הגנתה כמו גם הוצאותיה; בשים לב שהתובעת נדרשה להגיע ארצה במיוחד לשלושת הדיונים ולסכום ששילמה עבור ייצוגה בהליך, ומשנדחתה התנגדותו לקיום צוואת המנוחה – יישא הוא בהוצאות התובעת ובשכר טרחת בא כוחה בסך 60,000 ש"ח.

ניתן היום,  י' סיוון תשע"ז, 04 יוני 2017, בהעדר הצדדים.