ת"א
בית משפט השלום נתניה
|
3522-05
22/02/2011
|
בפני השופט:
הדס עובדיה
|
- נגד - |
התובע:
ציון כמיסה
|
הנתבע:
1. מועצה ה מקומית תל - מונד 2. משה כהן 3. דוד דהן
|
פסק-דין |
פסק דין
1.התובעים עותרים לחיוב הנתבעים בתשלום תמורת עבודות קבלניות שביצעו לטענתם עבור הנתבעת מספר 1 (להלן: "המועצה המקומית"), זאת בסך 987,146 ₪.
טענות הצדדים בתמצית:
טענות התובעים
2.לטענת התובעים, התובע מספר 1 ו/או התובעות 2 ו 3 שהן חברות בשליטתו, ביצעו, הם או מי מהם, עבודות שונות עבור המועצה המקומית. העבודות בוצעו על פי הזמנת המועצה המקומית תל מונד (להלן: "המועצה" או "המועצה המקומית") באמצעות הנתבע מספר 2, שכיהן במועדים הרלבנטיים לתביעה כסגן ראש המועצה המקומית תל מונד, ובאמצעות הנתבע מספר 3, שכיהן במועדים הרלבנטיים לתביעה כמזכיר המועצה.
3.התובעים טוענים כי הפרקטיקה של הזמנת העבודות נעשתה שלא באמצעות מכרזים ואף לא בהסכמים מראש ובכתב , אלא בדרכי עקלתון שונות.
התובעים טוענים כי דרכי התקשרות המועצה עמו חרגו מהדין החל על המועצה המקומית ומנהליה.
על פי טענת התובעים התקשרה המועצה המקומית עמם באופנים שיפורטו להלן:
הזמנת עבודות על פי התחייבות בעל פה; עריכת הזמנות עבודה כתובות באופן רטרואקטיבי לאחר סיום ביצוע העבודה; פיצול הזמנת עבודה גדולה למספר הזמנות עבודה קטנות על מנת להימנע מהליכי מכרז; יצירת מצג כוזב לפיו העבודה בוצעה על ידי קבלן אחר עמו קשורה המועצה המקומית בחוזה בכתב (אוליניק); הזמנת עבודות נוספות מעבר לעבודות שהוסכמו בחוזה שנחתם כדין עם התובעים לאחר זכיית התובעים או מי מהם במכרז; הזמנת עבודות על ידי גורם בלתי מוסמך: בהקשר זה טוענים התובעים כי ביצעו עבור המועצה עבודות בבית הספר אור התורה על פי הזמנת אב בית הספר מר ויקטור סרוסי.
בנוסף טוענים התובעים כי הנתבעים התחייבו שהמועצה תתקשר איתם בחוזים לביצוע עבודות פינוי גזם ואיסוף גריסה למשך עשר שנים לפחות ללא מכרז, ראשית למשך שנתיים ובהמשך למשך שמונה שנים נוספות.
לצורך ביצוע עבודות אלה רכש התובע לפי טענתו מכונה לריסוק גזם, טרקטור מחפר מאסף, ועגלת איסוף, אותם מכר לאחר שנים ארוכות בהפסד.
4.התובעים טוענים כי עד לסירוב המועצה המקומית לשלם עבור העבודות נשוא התביעה, שילמה להם המועצה המקומית עבור עבודות אחרות שביצעו עבורה על יסוד פרקטיקות התקשרות אלה ללא כל טענה מצידה.
5.לטענת התובעים עקב סירוב המועצה המקומית לשלם בגין העבודות נגרמו להם הוצאות ונמנע מהם הרווח שציפו לו, ובנוסף נגרמה לתובע עוגמת נפש רבה בגינה הוא עותר לפיצוי נוסף בגין נזק בלתי ממוני. התובע טוען בהקשר זה כי סמך על כך כי עומד מולו גוף ציבורי וסבר בתמימותו, כך כהגדרתו, כי הגוף הציבורי ינהג כלפיו ביושר, אך לא כך היה.
6.כתב התביעה הוגש ביום 8.6.2005 כנגד המועצה המקומית בלבד.
ביום 10.11.2008 הוגש על ידי התובעים כתב התביעה המתוקן בגדרו נתבעו לראשונה גם הנתבעים 2 ו 3.
במסגרת כתב התביעה המתוקן הוספה לראשונה גם תביעת התובעות 2 ו 3 לראשונה כנגד כל הנתבעים.
7.בכתב התביעה המתוקן טוענים התובעים כי אם יקבע שהמועצה אינה חבה בגין ההזמנות שבוצעו על ידי הנתבעים 2 ו 3, כי אז יש לחייבם בפיצויו באופן אישי משהטעו אותו, רימו אותו, קיבלו ממנו דבר במרמה, ופעלו בניגוד לחוק.
טענות הנתבעים
8.הנתבעים טוענים כי כל התחייבות כספית של המועצה המקומית מחייבת חתימה של ראש המועצה ושל גזבר המועצה בצירוף חותמת המועצה, וזאת רק על פי חוזה או הזמנת עבודה, כקבוע בצו המועצות המקומיות.
9.לטענת הנתבעים התקשרות המועצה המקומית על פי חוזה נוצרת לאחר שהמועצה המקומית מפרסמת מכרז, וועדת המכרזים של המועצה מכריזה על הזוכה במכרז, ראש המועצה המקומית מאשר את המלצת הוועדה, ונחתם החוזה. כל מסמכי המכרז מהווים חלק בלתי נפרד ממנו, וכל שינוי ובעיקר בהיבטים הכספיים, צריך להיעשות בכתב.