כפרי יעקב בע"מ ואח' נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

החלטה

זוהי מחלוקת, אשר התעוררה בשל עיקול שהטילה המועצה המקומית באר-יעקב על חשבונה של חברה בהסדר נושים, וזאת לטענתה בגין חוב מים.

אין לי אלא להצר על הדרך בה בחרה המשיבה - שהיא רשות מנהלית – להתנהל; וזאת, באורח אשר ספק גדול אם הוא עולה בקנה אחד עם דיני חדלות הפירעון מחד גיסא, ועם חובת ההגינות המוגברת החלה על רשות מנהלית מאידך גיסא. אין צורך להכביר מילים כי מרגע בו נקלעת חברה להקפאת הליכים, חל איסור מוחלט על נקיטת הליכים עצמאית כנגדה, בין אם מדובר בתביעות ובין אם מדובר בהליכי גביה. אכן; בכל הנוגע למעמדו המהותי של חוב, הדין מאבחן בין חוב עבר, שנוצר טרם המועד הקובע של הקפאת ההליכים, לבין חוב שיצר הנאמן. זאת, כאשר במקרה הראשון יש להגיש תביעת חוב, ואילו במקרה השני זכאי הנושה להיפרע באורח מלא, במסגרת "הוצאות הקפאה".

אלא מאי? בשני המקרים, חל סעיף 350(ב) לחוק החברות, האוסר נקיטת הליכים עצמאית; ולא בכדי, לא עלה בידי המשיבה להביא כל דין אשר מחריג את עיכוב ההליכים הכללי במקום בו טוען הנושה לחיוב במעמד של הוצאות הקפאה. נהפוך הוא; תרופתו של נושה כזה – מקום בו הנאמן, לשיטתו, מסרב שלא כדין לשלם את החשבון, הינה הגשת בקשה למתן הוראות לבית המשפט, במטרה שזה האחרון יורה לנאמן לסווג חיוב כזה או אחר כהוצאות הקפאה. זאת, כאשר הנאמן יוכל, מצידו, לטעון ולנסות להוכיח כי מדובר דווקא ב"חוב עבר". כך או אחרת, הרי שאין הנושה זכאי לנקוט סעד עצמי או להתעלם על דעת עצמו מעיכוב ההליכים. אין לי אלא להעיר כי המקרה שבפני, מטיב להוכיח את הטעם לכלל דנן, ומדוע יש להקפיד ולשמור עליו מכל משמר. זאת, באשר דווקא במקרה זה, בו בחרה מועצה מקומית להטיל עיקול (!) על חשבון של חברה בהליכי הסדר, נראה כמקרה שבו יש לנאמן טענות טובות על-פניהן לנמק ולהוכיח, מדוע מדובר לכל היותר בחוב עבר. עניין לנו, כפי שמעיר אף כונס הנכסים הרשמי, ובצדק, בחברה שבמועדים הרלוונטיים כלל לא החזיקה נכס בתחומי השיפוט של המשיבה, ואף סיימה בפועל את העבודות בשטחה זמן ניכר טרם המועד הקובע של ההקפאה. עולה יותר מספק, לשיטתי, עד כמה רשאית המועצה, במקרה שכזה, להציג פרשנות הנראית נפתלת למדי בכל הנוגע להשבת מדי מים או מפתחות, בכדי להשית על החברה תשלומים נטענים, וזאת זמן כה רב לאחר מעשה. זאת, אף בתגובה לקונית יחסית, שאינה מגובה בתצהיר חרף העובדה כי היא מכילה טיעון עובדתי בעניינים שנויים במחלוקת, ואשר קשה שלא לתהות, האם רב בה הנסתר על הנגלה; ושמא שלא בכדי.אלא, שהסוגיה המרכזית, לשיטתי, הינה כי אף אם היו רגליים לטיעונה העובדתי בעיקרו של המשיבה בדבר חוב אשר יתכן והוא נופל לגדר הוצאות הקפאה, היה עליה להגיש בלא דיחוי בקשה למתן הוראות לבית המשפט של חדלות פרעון, ולפרוש טענותיה כנגד הנאמן, ולטעון לחוב במעמד הוצאות הקפאה. אלא, שהמשיבה לא עשתה כן, אלא בחרה- באיחור של שנים – לעשות דין לעצמה ולהטיל עיקול על חשבונה של חברה המצויה בהליכי הסדר. אי לכך, דין בקשת הנאמן להתקבל, ודין העיקול להתבטל. בנסיבות העניין, נוכח חומרת ההתנהלות דלעיל, מצידה של רשות מנהלית החבה בחובות גבוהות במיוחד של זהירות ותום-לב, תישא המשיבה בהוצאות הנאמן ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 35,000 ₪, אשר ישאו ריבית והצמדה כדין, מהיום ועד ליום התשלום בפועל. אעיר, כי אך ורק נוכח העובדה כי סכום המחלוקת עצמה צנוע יחסית, אין אני מחייבת את המשיבה בסך הוצאות גבוה אף יותר.

ניתנה היום, ח' תמוז תשע"ג, 16 יוני 2013, בהעדר הצדדים.