פסק דין
זוהי תביעה לפיצוי התובעת על נזקי רכוש שנגרמו למשאית שבבעלותה (מ.ר. 79-656-67) בתאונה שארעה ביום 7.4.2011 במתחם מפעל הצד השלישי (להלן "אמניר") בעפולה, בעקבות כך שמשאית (מ.ר. 80-267-01), שהינה בבעלות הנתבעת מס' 1 ומבוטחת על ידי הנתבעת מס' 2 (להלן ויחדיו "המודיעות"), נסעה לאחור ופגעה במשאית התובעת.
בדיון ההוכחות שהתקיים בפני אתמול, הודיעו ב"כ הצדדים כי בכל הנוגע לתביעה ולסכום הפיצוי המגיע לתובעת, הושגה פשרה ולפיה התביעה תתקבל כשעל הנתבעות (המודיעות) לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 126,962₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 7.4.11 ועד למועד התשלום בפועל, ובתוספת שכר טרחת עו"ד בשיעור של 12.5% מהסכום הנ"ל כולל הפרשי הצמדה וריבית בתוספת מע"מ.
הסכם הפשרה האמור קיבל תוקף של פסק דין ונותרה במחלוקת ההודעה לצד שלישי, משמע - השאלה האם חלה אחריות כלשהי על אמניר בנסיבות העניין.
באשר לנסיבות התאונה - הנהג ברכב התובעת טוען כי בשל תנאי מתחם אמניר, משאיות מחויבות להיכנס ולצאת דרך מסלול אחד בלבד - הוא מסלול השקילה. בעת שהוא המתין לתורו לשקילת המשאית ביציאתו ממתחם אמניר, כאשר לפניו בתור עמדה משאית המודיעות, הוא ירד מן המשאית על מנת לבדוק את תקינות החיבור של המשאית לנגרר, כאשר לפתע הוא שמע קול חבטה. הוא ניגש לקדמת המשאית ונוכח לגלות כי משאית המודיעות נסע אחורנית ופגעה בחלקה הקדמי של משאיתו. מששאל את נהג משאית המודיעות מדוע נסע אחורנית, הוא השיב כי התבקש לנסוע אחורנית וכי הוא לא ראה את משאית התובעת כשעשה כן, תוך שהוסיף כי לא הייתה לו ברירה אלא לנסוע אחורנית, שכן לא ניתן היה להסתובב במקום. לבסוף הודה נהג המודיעות ולקח אחריות מלאה על שארע. נהג משאית התובעת טוען עוד, כי המרחק בינו לבין משאית המודיעות היה כ- 3 מטרים, מרחק שהינו סביר בנסיבות העניין.
המודיעות טוענות כי התאונה התרחשה בפתח מתחם אמניר שאיננו מאפשר מעבר של שני כלי רכב בו זמנית, שם נמצאת נקודת השקילה של המשאיות. משאיות הנכנסות למתחם נשקלות הן בכניסתם והן ביציאתן. במקרה דנן, משאית המודיעות עמדה בתור ליציאה מן המתחם כאשר משאית התובעת מאחוריה, משאית נוספת, שעמדה בכניסה למתחם, נכנסה אליו, דבר שאילץ את נהג משאית המודיעות לנסוע לאחור ולאפשר לאותה משאית להיכנס למתחם, ובכך לאפשר גם את יציאתן של משאית המודיעות ומשאית התובעת מן המתחם. לטענת המודיעות, אמניר לא הציבה בפתח המתחם עובד מטעמה שיפקח על תנועת המשאיות הנכנסות והיוצאות, כך שזו תיעשה בצורה מסודרת וללא צורך באלתור מצד הנהגים, היא לא דאגה להצבת שתי נקודות שקילה נפרדות לרכבים הנכנסים ולרכבים היוצאים, לא דאגה להצבת תמרור או שילוט למתן הנחיות באשר לסדר הכניסה והיציאה מן המתחם, לא דאגה להרחבת הנתיב ולא דאגה ליידע את בעלי המשאיות והנהגים אודות נהלי הכניסה והיציאה. על כן מבקשות המודיעות כי אמניר תשפה אותן בגין כל סכום שיחוייבו בו כלפי התובעת.
אמניר טוענת כי האחריות הבלעדית לתאונה מוטלת על נהג המודיעות אשר נסע לאחור ברשלנות, וכי אין כל קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין פתח מקום השקילה לבין התרחשות התאונה. המצהיר מטעם אמניר- מנהל המפעל באותה עת, אשר לטענתו ראה את התרחשות התאונה ממשרדו, טוען בתצהירו כי משאית המודיעות, אשר הייתה רתומה לעגלה, עמדה בתור במקום המוביל למסלול נקודת השקילה, חזרה אחורנית ופגעה ברכב התובעת. אין מדובר בנתיב חד סטרי אלא ברחבה גדולה מאספלט בה ממתינות המשאיות עד שנקודת השקילה תתפנה. האחריות למיקום המשאית, טרם עלייתה לנקודת השקילה, הינה אחריותו הבלעדית של נהג משאית המודיעות, שידע שיש משאית אחרת על המשקל. התאונה התרחשה בשל רשלנותו הבלעדית של נהג משאית המודיעות שנסע אחורנית מבלי לבדוק שישנה משאית אחרת מאחוריו. במידה ולא היה לו שדה ראיה, היה עליו לבקש עזרה מעובדי המפעל ולא לנוע. קיומו של נתיב נסיעה אחד בנקודת השקילה, נועד למנוע נסיעה מהירה ורשלנית של נהגי המשאיות שעליהם להתאזר בסבלנות עד שהדרך תתפנה וכדי למנוע כניסה ללא שקילה. תנועת המשאיות הינה באחריות הנהג ולא ניתן "להידחף" למשקל משום שהשליטה על המשקל נתונה לשוקל. בכניסה למפעל נמצא שער וכל עוד השער נעול או שישנה משאית על המשקל, לא ניתן להתפרץ או להידחף. התובעת והמודיעות הן חברות קבלניות ותיקות המכירות את האתר ואת נהלי הכניסה והיציאה. המצהיר מטעם אמניר צרף לתצהירו נוהל של אמניר שכותרתו "נוהל בקרה על קליטה, שקילה, יציאה, שינוע ושטיפת משאיות במפעל", בו קיימת התייחסות לכניסה למפעל, לקבלת אישור מהשוקל טרם הכניסה, וקיומו של תמרור המורה על מהירות מירבית של 15 קמ"ש. מטעם אמניר קיים אדם בכניסה לאתר שתפקידו לשקול את המשאיות, לסמן להן לעלות על המשקל, לפתוח ולסגור את השער ואין זה מתפקידו לכוון את המשאיות הנוסעות לאחור.
דיון והכרעה
אין חולק שנתיב היציאה והכניסה למפעל, בתחומו מצוי המשקל, הוא נתיב אחד, כאשר מכיוון הכניסה על המשאית להמתין לפתיחת השער, להתקדם ולעלות על עמדת השקילה, להישקל ואז להמשיך לכיוון המחסום וכשיורם להיכנס למתחם, וההיפך בכיוון היציאה מן המתחם - על נהג המשאית להמתין להרמת המחסום, להתקדם ולעלות על המשקל, להישקל ולאחר מכן לצאת דרך השער לאחר שיפתח. (שרטוט של המקום, עליו לא חלקו הצדדים, נערך על ידי הנהג מטעם התובעת וסומן ת/1).
השומר מטעם אמניר, היושב בעמדת הכניסה, הוא השולט בניתוב המשאיות פנימה והחוצה מן המתחם, וזאת באמצעות פתיחה/סגירה של השער והרמה/הורדה של המחסום.
בנסיבות אלה וכפי שעלה באופן ברור מכל העדויות, לא ייתכן מצב בו שתי משאיות המגיעות משני הכיוונים (כניסה ויציאה), תיכנסנה בו זמנית למתחם השקילה. בעוד האחת מהן נכנסת למתחם, על השנייה להמתין לתורה (שרק אז יפתח השער או יורם המחסום).
באשר לנסיבות התאונה נשוא ענייננו - הצדדים העידו שלושה עדי ראיה לתאונה - נהג משאית התובעת, נהג המודיעות ומנהל המפעל מטעם אמניר, שעל פי טענתו ראה את התאונה ממשרדו.
נהג משאית התובעת העיד כי הוא לא ראה מהי הסיבה בעטיה נסע נהג המודיעות לאחור, אך זה אמר לו, במקום ומיד לאחר התאונה, כי "אמרו לו לחזור והוא חזר" (עמ' 7 שורות 16-17 לפרוטוקול.
נהג המודיעות העיד, כי עובר לתאונה הוא נכנס למתחם עם סחורה, פרק אותה ועמד לצאת מן המתחם דרך עמדת השקילה. בהגיעו לשם לא היה אף אחד על המשקל, הוא היה ראשון בכיוון היציאה מן המתחם ועמד צמוד למחסום, כמטר עד שניים ממנו, אלא שאז השומר פתח את שער הכניסה ונתן למשאית שהגיעה מבחוץ להיכנס לשקילה, דבר שאילץ את נהג המודיעות לנסוע אחורנית, כדי לאפשר לאותה משאית שנכנסה, ולאחר שנשקלה, להמשיך בנסיעתה ולהיכנס למתחם ורק אז הוא יוכל להמשיך לכיוון עמדת השקילה ולצאת מהמתחם. השומר סימן בידו לנהג משאית המודיעות לנסוע אחורנית וכך הוא עשה (עמ' 14 שורה 30 עד עמ' 15 שורה 4 לפרוטוקול, עמ' 16 שורות 11-13 לפרוטוקול).
מנהל המפעל מטעם אמניר, שבתצהירו לא מסר גרסה מפורטת ביחס לנסיבות נסיעת משאית המודיעות לאחור, מסר בעדותו כי נהג המודיעות "התפרץ" לכיוון המחסום המוביל ליציאה מן המתחם למרות שעל המשקל כבר עמדה משאית שהגיעה מכיוון הכניסה. על פי עדותו (בעמ' 19 שורות 1-4 לפרוטוקול):
"שיטת הנהגים היא שיטה מאד מקובלת שאין סדר וארגון, שזה אומר שכביכול הוא חושב שהשומר פתח ולא נתן לו, הוא עומד מול הכניסה וחוסם אותה עד שיתנו לו ואז זה גורם לתסכול של הנהג, הוא לא שובר את המחסום, אבל חוסם את הכניסה, דבר שהצריך אותו לנסוע רוורס כי המשאית כבר על המשקל ונשקלת, או לפנות שמאלה לעשות לופ ולעמוד שוב בתור".
מנהל המפעל אישר עוד בעדותו, כי קיימות מצלמות אשר מרושתות בכל המפעל, כולל באזור השער והמחסום. צילומים כאלה ודאי היו יכולים לשפוך אור על שארע, אך אמניר לא הגישה אותם כראיה.
עוד עלה מן העדויות, כי בשל העובדה שמדובר בנתיב אחד, הרי שבמצב דברים בו משאית המגיעה מכיוון הכניסה למתחם, כבר עברה את השער ונכנסה לעמדת משקל, היא לא תוכל להמשיך ולעבור גם את המחסום, כל עוד משאית אחרת (המבקשת לצאת מן המתחם) עומדת מולה בצמוד למחסום.
זהו בדיוק מצב הדברים שארע בענייננו - הצדדים אינם חולקים על כך שנהג המודיעות עמד עובר לתאונה צמוד למחסום כשפניו לכיוון היציאה מן המתחם, וזאת בין אם כאשר הוא הגיע למחסום המשאית ממול טרם נכנסה לעדת המשקל (כטענת נהג המודיעות) ובין אם אותה משאית כבר עמדה על המשקל (כטענת מנהל המפעל מטעם אמניר). במצב דברים זה ועל מנת לאפשר למשאית הנכנסת להיכנס למתחם, היה על נהג המודיעות לנסוע אחורנית ולהתרחק מן המחסום ובכך לאפשר למשאית שמולו להיכנס למתחם, ורק אז הוא עצמו יוכל לצאת ממנו.
נהג המודיעות העיד, באופן שהותיר רושם אמין ולא נסתר, כי כך אף סימן לו השומר מטעם אמניר לעשות - לנסוע אחורנית. חיזוק לכך יש לראות בעדות נהג התובעת, שהצהיר בתצהירו והעיד בבית המשפט כי כבר במקום התאונה אמר לו נהג המודיעות כי סימנו לו לנסוע לאחור. אמניר לא זימנה כעד את השומר שעסק בשעת התאונה בהסדרת כניסת, שקילת ויציאת המשאיות, וזאת על אף שעל פי עדות מנהל המפעל, ידוע לו מיהו אותו שומר וככל הנראה הוא עדין מועסק באמניר (עמ' 17 שורות 18-23 לפרוטוקול). בנסיבות אלה, לא נסתרה טענת נהג המודיעות כי אכן השומר מטעם אמניר סימן לו לנסוע אחורנית בנסיבות שנוצרו ועל מנת לאפשר למשאית שהגיע מכיוון הכניסה להיכנס למתחם.