לאון בן דוד נ' ביטוח חקלאי-אגודה שיתופית מרכזית בע"מ

פסק דין

בפני תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 שהיא גם תאונת עבודה. הנתבעת חלקה כי נסיבות המקרה נופלים לגדר ההגדרה של "תאונת דרכים". הדיון התנהל על החבות. התובע יליד 1939 נפגע ביום 10/2/05.

התובע, נהג אוטובוס, סופח ליחידה צה"לית למשך 5 ימים . ביום התאונה הוא הסיע חיילים לבסיס צבאי במשמר הנגב ולאחר רדת החיילים, כאשר המנוע דולק, עלה התובע לאוטובוס עם צינור מים שהיה מחובר מחוץ לאוטובוס והחל בשטיפת האוטובוס. בשלב מסוים הוא החליק ונפל אל מחוץ לאוטובוס. לטענת בא כוח התובע הוא נפל כאשר הוא ירד מהאוטובוס. התובע נמצא מחוץ לאוטובוס שוכב על הקרקע מחוסר הכרה. הוא פונה על ידי אמבולנס צבאי. בתצהיר עדות ראשית מציין התובע כי החליק תוך כדי שטיפה. לא היו עדים להחלקה.

בא כוח התובע טוען כי האירוע נופל בהגדרה של תאונת דרכים שכן התאונה קרתה בעת שהתובע ירד מהאוטובוס כי העלייה והירידה מאוטובוס לכשעצמם הם פעולות למטרות תחבורה, כחלק בלתי נפרד מתהליך הנסיעה, ותהליך הנסיעה הוכח מהמנוע הדולק.

תהליך הנסיעה הסתיים באותו שלב שבו החיילים ירדו מהאוטובוס והתובע, ירד מהאוטובוס כדי לארגן את צינור המים לצורך שטיפת האוטובוס. העובדה שאחרי השטיפה היה בכוונת התובע להזיז את האוטובוס למקום נוסף אינה הופכת את התהליך של הניקוי לחלק מהנסיעה או שווה הערך ל"תיקוני דרך". בית המשפט העליון הבהיר כי גם ירידה מכלי רכב נבחן בהקשר לשימוש ברכב למטרות נסיעה. היות המנוע פועל זו גרסה של התובע בלבד. אך גם על בסיס אמון מלא בגרסת התובע, לא מצאתי שיש משקל לכך לאור שהתובע עסק בניקוי הרכב.

בית המשפט העליון צמצם את המקרים הנופלים בגדר, מקרים שהוכרו כנופלים בהגדרה של "שימוש ברכב מנועי" בפסק הדין בעניין נביל, כך שצריך להיות קשר בין השימוש לבין הנסיעה [ רע"א 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ (טרם פורסם, 4/2/09) (להלן: "עניין – נביל") ].

בהעדר קשר בין השימוש לנסיעה יש לשוב להגדרה של "תאונת דרכים" דהיינו הקשר בין האירוע לסיכון התחבורתי של הרכב. המקרה בענייננו, על פי גרסת התובע והראיות שהוגשו אינו נופל לסיכון תחבורתי של הרכב אלא לכאורה להחלקה בעת שלבי יציאה מהאוטובוס מחמת הבוץ והמים.

בעניין ינטל [ רע"א 9084/05 אגד בע"מ נ' ינטל (טרם פורסם, 29.1.07)] נפגע התובע, נהג אוטובוס של אגד, כאשר לפני נסיעה, תוך כדי ביצוע סריקה ביטחונית של פנים הרכב הוא טיפס על מדרגה שעליה ממוקמים מושבים ובעת שירד מהמדרגה נפגע ברגלו מדופן אחד הכיסאות. ביהמ"ש קבע שהגם שהכוונה הייתה לנסוע לאחר הווידוא שאין חפצים חשודים ברכב, הפעולה אינה נופלת בגדר ההגדרה של שימוש ברכב מנועי. בעניין-נביל מאזכר ביהמ"ש את פסק הדין בעניין-ינטל.

פסק הדין בעניין-ינטל אושר ברע"א 9112/06 שם נבחנה השאלה מה מעמדו של נפגע אשר היה ברכבו ובגלל תאונה עם רכב לפניו, הוא יצא מהרכב לברר את מצב הנהגת ברכב השני. אחר כך הוא חזר לרכב ועמד בחוץ והכניס את ראשו לרכב, כדי לבדוק האם בנו שהיה ברכב בסדר. הבן היה על הרצפה ואז נשמעה חריקה והנפגע הוציא את ראשו מרכבו ונפגע על ידי רכב חולף. בית המשפט השלום מצא שהנפגע עמד להכנס לרכב כדי לטפל בבנו ולכן הוא היה במעמד של נהג. בית המשפט המחוזי הפך את פסק הדין וקבע שהוא היה מחוץ לרכב בעת הפגיעה ועמידתו שם לא הייתה קשורה לפעולת הנסיעה. לכן הוא נפגע כהולך רגל. בית המשפט העליון אישר את הקביעה של בית המשפט המחוזי תוך הפנייה לפסק הדין בעניין –ינטל [ברע"א 9112/06 ביטוח חקלאי אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (טרם פורסם, 8.11.07)].

התובע לא נפגע כשירד מהרכב לאחר הורדת הנוסעים אלא בתהליך הניקוי. גם אם אקבל את הגרסה שהחליק כשביקש לרדת מהרכב להבדיל מהאפשרות שהחליק תוך כדי ניקוי (חלופה שאפשרית כי התובע לא זכר את התהליך עצמו), עדיין הירידה מהרכב היא חלק מתהליך הניקוי ולא מהנסיעה. אלמלא התאונה היה בכוונת התובע להזיז את האוטובוס ואז אילו החליק תוך כדי עלייה לאוטובוס כדי להזיז אותו הנסיבות היו אחרות.

מכל הטעמים הללו אני קובעת כי התאונה אינה תאונת דרכים ואין עילת תביעה נגד הנתבעת. לפיכך התביעה נדחית.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי בבאר שבע

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום, כ"ז טבת תשע"א, 03 ינואר 2011, בהעדר הצדדים.