לאנג נ' מרכז רפואי ע"ש רמב"ם ואח'

פסק דין

בפנינו תביעתה של הגב' סוזנה לאנג (להלן – התובעת), המועסקת על ידי הנתבעת 2 (להלן – דנאל) בבית החולים רמב"ם, למתן צו הצהרתי שיקבע כי לאור הוראות סעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996 (להלן - חוק קבלני כח אדם), היא הפכה להיות עובדת הנתבעת 1 (להלן – המדינה) בבית החולים רמב"ם.

גדר המחלוקת שנותרה בסופו של יום בין הצדדים, היא בשאלה האם כטענת התובעת, השירות נשוא ההתקשרות שבין המדינה לדנאל שביסוד תביעה זו, ניתן על ידי דנאל כחברת כח אדם עליה חלות הוראות חוק קבלני כח אדם ובכלל זה הוראות סעיף 12א לחוק, או שמא כטענת המדינה ודנאל, המדובר במתן שירותי שמירה פסיכיאטרית על חולים, כקבלן שירותים, עליו לא חלות הוראות חוק קבלני כח אדם, ולא כל שכן הוראות סעיף 12א לחוק.

העובדות

ואלה העובדות והשתלשלות העניינים הרלוונטיים לתובענה שבנדון:

1.בשנים האחרונות ועקב העליה בתוחלת החיים, נוצר מצב בו במחלקות האישפוזיות הרגילות בבתי החולים, מאושפזים חולים בעלי בעיות פסיכיאטריות, נפשיות או חולים מבוגרים שסובלים מבעיות בהבנת המציאות כגון דימנסיה או אלציימהר.

המדובר בחולים שלעיתים מסוכנים לעצמם ולסביבה, ועל כן במסגרת אישפוזם במחלקה רגילה בבית החולים, נדרשת לגביהם בנוסף שמירה והשגחה צמודה, כדי למנוע פגיעה בעצמם או בסביבה.

2.במסגרת מדיניות הממשלה לצמצום מעורבותה הישירה במתן שירותים, החליטה הנהלת בית חולים בשנת 2003 להתקשר עם ספק חיצוני לאספקת השמירה וההשגחה על אותם חולים.

3.הנתבעת 2 – דנאל הינה חברה ציבורית הנסחרת בבורסה, ועיסוקה במתן שירותים בתחומי משאבי אנוש, סיעוד ושמירה, והיא אף בעלת רישיון לפעול כקבלן כוח אדם בהתאם לחוק קבלני כח אדם.

4.ביום 11/9/07 ומכח מכרז 72516/2006 התקשרה המדינה באמצעות בית החולים רמב"ם עם דנאל בהסכם שעניינו במתן "שירותי שמירה והשגחה על חולים פסיכיאטריים" (להלן - ההסכם) (ראה: נספח א לתצהיר מטעם המדינה).

בהתאם להוראות ההסכם הוא הוארך בהסכמה מעת לעת.

5.התובעת, בת כ-57 הועסקה על ידי דנאל בהשגחה על חולים פסיכיאטריים ברמב"ם החל מחודש 10/07 ועד לחודש 9/08 ועד בכלל, מועד בו הופסקו יחסי העבודה בין התובעת לדנאל ואף נערך לה גמר חשבון.

בחודש 1/09 נקלטה התובעת פעם נוספת לעבודה על ידי דנאל באותו תפקיד ובאותו מקום עבודה, וכפי שיבואר להלן, היא מועסקת באותו תפקיד ובאותו מקום, עד הלום.

6.בסוף שנת 2008 ומאוחר יותר במהלך חודש אוקטובר 2009 פנתה התובעת לבית החולים והציגה את מועמדותה לצורך קליטתה בעבודה כסייעת בבית החולים, אך זו נדחתה ע"י בית החולים בשתי ההזדמנויות עקב העדר הכשרה מקצועית מתאימה לשמש כסייעת.

7.ביום 30/12/10 פנתה התובעת באמצעות בא כוחה אל רמב"ם בדרישה להכיר בה כעובדת בית החולים החל ממועד תחילת עבודתה בחודש 10/07 וזאת לאור הוראות סעיף 12א לחוק קבלני כח אדם, שנכנסו בינתיים לתוקף.

בתגובה לכך, הודיעה דנאל לתובעת ביום 22/1/11 כי בכוונתה להעביר את התובעת לעבוד אצל משתמש אחר ולצורך כך זימנה את התובעת לפגישה בתאריך 24/2/11.

8.על כך הגישה התובעת את תביעתה שבנדון, בצירוף בקשה לסעדים זמניים, שימנעו את העברתה של התובעת לעבודה אצל משתמש אחר, עד לאחר הכרעה בתביעה העיקרית שבנדון.

9.בדיון בבקשה לסעדים זמניים שהתקיים ביום 15/3/11 במעמד הצדדים, הבהירו הצדדים כי לגופם של דברים ניתן יהיה למצות את המחלוקות בתיק העיקרה בצורה מזורזת.

כמו כן הסכימו הצדדים כי מקום העסקתה של התובעת עד להכרעה בשאלת מעמדה כעובדת המדינה או עובדת דנאל, נשוא התיק העיקרי, אינו מעלה ואינו מוריד ואין בו כדי להוות הודאה של מי מהצדדים בטענות משנהו או כדי לגרוע מטענות מי מהצדדים.

אי לכך, ובהמלצת בית הדין, הגיעו הצדדים להסכמה ביניהם כדלקמן: