לא בנקל יורה ביהמ"ש על בדיקת סיווג רקמות בגין חשש לממזרות

השופט ישעיהו שנלר :

1.         אם שהרתה, לכאורה טרם גירושיה, וילדה לאחריהם.

הוגשה תביעה על-ידי הילד באמצעות האם, כנגד גבר זר אשר נטען כי האם הרתה ממנו, בין אם תביעת אבהות ובין תביעת מזונות, בעת שכל המעורבים הינם יהודים.

מהי הדרך הראויה לפיה תבורר תביעה זאת, אם בכלל. זאת השאלה הנדרשת להכרעה בערעורים שבפנינו.

2.         השאלה הונחה לפתחנו בשני מקרים נפרדים. אולם לאור השאלות הזהות שמענו בהסכמה את טיעוני הצדדים המעורבים יחדיו, מבלי  שהוזכרו בדיון שנערך בפנינו פרטים מזהים אלו או אחרים. כך גם מצאנו לנכון ליתן את פסק הדין בהתייחס לשני המקרים גם יחד.

המקרה הראשון :

3.         המקרה הראשון (בר"ע 1364/04) דן בעניינם של בני זוג, המשיבה 1 (להלן - האם) והמשיב 2 (להלן - הבעל או הבעל לשעבר), שנישאו ביום 25.8.96 והתגרשו ביום 27.2.00. ביום 28.8.00 ילדה האם בן, הוא המשיב 4 (להלן - הקטין או הבן). ביום 12.10.00 הגישה האם בשמה ובשם הקטין שתי תביעות לבית המשפט לענייני משפחה. האחת, תביעה למזונות ומדור (תמ"ש 87470/00) והשניה, תביעת אבהות (תמ"ש 87471/00), כשבשתי התביעות נטען, כי אבי הבן הינו המשיב 3 (להלן - הגבר הזר).

בהמשך, תוקנו התביעות, באופן שבעלה לשעבר של האם צורף כנתבע נוסף בשתי התביעות.

4.         עמדות הצדדים בדיון בפני בית משפט קמא, בכל הקשור לאופן ניהול ההליך, לרבות בשאלת בדיקת הרקמות, היו כדלקמן:

א.     בעלה לשעבר של האם הסביר במסגרת דיון מקדמי, שהתקיים ביום 28.1.02, כי נודע לו כשנה טרם לכן על אודות לידת הבן וכי בעת שהתקיימו הדיונים בבית הדין הרבני, טרם הגירושין, לא דובר כלל על היות האם בהיריון וכי לא ידע על הריונה. לדבריו, הוא בטוח כי אינו אביו של הבן הואיל ולא ראה את האם בשלוש השנים האחרונות. יתר על כן, לטענתו, חתם על התחייבות שלא ליצור עמה כל קשר זמן רב לפני גירושיהם. עם זאת, ציין, כי הוא מוכן שתערך בדיקת רקמות וכי אם יוכח, שאכן הוא אביו של הבן, הוא יסכים לשלם מזונות תוך שהבהיר כי הוא והאם יהודים. עוד הוסיף, כי אכן בעת הדיון בבית הדין הרבני אמרה האם, כי יש לה בחור כשמו של הגבר הזר וכי היא מעוניינת בו (עמ' 2 לפרוט').

ב.      ב"כ הגבר הזר טען, כי מרשו מכחיש את הטענה כי הוא אביו של הבן, וכי " בכל מקרה, בין אם בית-המשפט יחליט להורות על ביצוע הבדיקה ויתברר שמרשי הוא, אכן, אביו של הקטין; ובין אם לאו - אין בכוונת מרשי לקיים קשר כלשהו עם הקטין בעתיד לבוא, ולשמש לו כאב..." (עמ' 3 לפרוט'). כך גם, כי מרשו מסרב לבדיקת רקמות וכי אין בדעתו להתייצב לבדיקה שכזו. כך חזר וציין הגבר הזר, כי לאחר שנישא ונולדה לו בת, אין בכוונתו ליצור קשר כלשהו עם הבן.

ג.       בדיון ביום 10.6.01 טענה נציגת היועץ המשפטי לממשלה (להלן - היועץ המשפטי), כי התשתית העובדתית לא נתחוורה, לרבות לאור אשר הוצהר בבית הדין הרבני, כפי שלא ברור מהי באמת טובתו של הבן (עמ' 1 לפרוט').

ב"כ היועץ המשפטי חזרה על עמדתה כפי שבאה בכתובים, דהיינו, התנגדות לעריכת בדיקת רקמות וכי העמדה הבסיסית הינה כי תביעת האבהות צריכה להידחות על הסף.

ד.      האפוטרופא דאז שמונתה לבן (עו"ד אלטמן), סברה, כי יש לאשר את ביצוע בדיקת הרקמות.

ה.      עמדת האם, כפי שבאה לידי ביטוי בדבריו של עו"ד ליפקין, כי יש להורות על ביצוע הבדיקה מהנימוקים שפורטו על-ידו.

כך טען, כי הגם שרוב בעילות אחר הבעל, הרי מדובר על רוב בלבד וכי במקרה דנן התייצב הבעל לשעבר וטען, כי מזה כשלוש שנים לא ראה את האם ועל אחת כמה וכמה, לא התנהלו ביניהם יחסי אישות. מדובר, על כן, במקרה החריג, שבו הגבר הזר הוא אביו של הבן ולא הבעל לשעבר.

5.         פרט להצגת עמדות הצדדים לא נשמעו ראיות, אך בסופו של יום נרשם מפי הצדדים: " מוסכם עלינו שכל אחד יסכם את טענותיו בשאלה הטרומית, והיא, האם יש מקום להורות על ביצוע בדיקת רקמות, שבה יטלו חלק האם, הקטין והנתבעים 1 (הגבר הזר) ו-2 (הבעל לשעבר) ; או שמא אין להורות על ביצוע בדיקת הרקמות, וכפועל יוצא - יהא להורות על מחיקת התובענה על-הסף..." (עמ' 2 לפרוט').

החלטת בית משפט קמא:

6.         ביום 8.1.04 הוציא מלפניו בית משפט קמא (כב' השופט ג' גוטזגן כתוארו אז), החלטה הכוללת 226 עמודים, ולפיה ניתן צו לביצוע בדיקת רקמות לבירור זהות אביו הביולוגי של הבן.