הנתבעת היא חברה שעיסוקה, בין השאר, ביצור ושיווק סורגים.
ביום 26.10.2003 הזמינו התובעים אצל הנתבעת, סורגים לביתם באשדוד הן בקומה הראשונה והן בקומה השנייה. הסורגים הותקנו בהתאם להזמנה.
ביום 9.8.2005 נפרצה דירת התובעים. הפורצים חדרו לדירה דרך סורג שהתקינה הנתבעת בקומה השנייה של הדירה. הפורצים הצליחו לעקור את הסורג מהקיר.
התובע טוען, כי בשעות הצהריים של אותו היום הוזעקה המשטרה למקום בעקבות כך שנצפו זרים על חלקו האחורי צפוני של גג הבית. שוטרים שהגיעו למקום ערכו סיור ועזבו. כאשר חזרו בני המשפחה לביתם גילו פגיעה בסורג החלון הצפוני בקומת הקרקע, אך סורג זה לא נפרץ. הפורצים חדרו אל הבית דרך חלון צפוני בקומה השניה.
לטענת התובע, הסורג אשר נעקר ממקומו ודרכו חדרו הפורצים לדירה הותקן ברשלנות שכן על הנתבעת היה להשתמש במיומנות ובמידת הזהירות והסבירות כפי שמשווק ומתקין סורגים סביר היה עושה. לטענתו, ניסיונות הפריצה דרך הסורג בקומה התחתונה לא צלחו ועל כן ניסו לפרוץ דרך הקומה השנייה ובמקרה זה הצליחו לפרוץ על ידי עקירת הסורג ממקומו.
בנוסף, לטענתו במעשי הנתבעת ובמחדליה יש הפרת הסכם שכן זו התחייבה בפניו להתקין בדירתו סורגים במיומנות הראויה.
התובע אף צירף חוות דעת מומחה כתמיכה לכתב תביעתו.
לטענת הנתבעת בכתב הגנתה, יש לדחות את טענות התובע, שכן בתעודת האחריות שניתנה לתובע מצוין כי הנתבעת לא תשא, בשום מקרה, באחריות לנזקים ככל שייגרמו לתובע כתוצאה מפריצה. לטענתה, הדבר אף נאמר לתובע בעל פה.
כן לטענת הנתבעת, לאחר מקרה הפריצה הנטען החליפה הנתבעת לפנים משורת הדין בביתו של התובע סורג מסוג שונה, בחלונות שלטענתו נפרצו, וזאת בתשלום סימלי בלבד. כמו כן, ניתנה לתובע אפשרות לתיקון הסורגים ככל שיידרשו.
בנוסף, טוענת הנתבעת כי התובע לא עשה דבר להקטנת נזקיו האפשריים, שכן משנאמר לתובע כי אין הנתבעת אחראית לנזקי פריצה, היה עליו לבטח את תכולת הבית. משלא עשה כן, טוענת הנתבעת כי התובע מבקש להתעשר על חשבון הנתבעת שלא במשפט.
בדיון שנערך בפני העיד התובע, כי הסוכן מטעם הנתבעת שכנע את התובעים כי הסורגים המותקנים בבית אינם מספיקים למיגון טוב יותר, לאחר שהציג בפניהם פרופיל של סורגים עמידים בפני פריצה, ולפיכך רכשו התובעים בתחילה סורגים לקומה התחתונה ולאחר מכן הזמינו סורגים גם לקומה העליונה.
כן לעדותו של התובע, בקומה העליונה עקרו הפורצים את הסורגים בקלות רבה ללא שום כלי פריצה ונגרמו לו כתוצאה מהפריצה נזקים כבדים.
נציגת הנתבעת טענה, כי הסורג רק מרתיע ומקשה אך אינו מונע לחלוטין פריצה. לטענתה, הסורגים נמצאים בביתם של התובעים עוד זמן רב טרם הפריצה ואם התובע היה רואה משהו לקוי בהתקנה היה עליו לפנות לחברה.
השמאי שחוות דעתו הוגשה מטעמו של התובע העיד בדיון. השמאי טען בחוות דעתו וכן בדיון, כי הותקנו על ידי הנתבעת ברגים באורך 35 מ"מ בעוד שבחברות מתחרות מתקינים ברגים באורך 50 מ"מ וזאת מאחר ובין המשקוף לבטון קיים "שטח מת" כך שהברגים אוחזים בבטון בעומק של פחות מאורכם ולהערכתו במקרה זה האחיזה לא עלתה על 25-30 מ"מ בלבד.
כן לטענתו, הנתבעת הכינה שלושה חורים במשקוף וזאת על מנת שניתן יהיה לקדוח שלושה ברגים בהתאם, אך במקרה הזה לטענתו, הותקנו שני ברגים בלבד ולא הותקן בורג נוסף.
מסקנתו של השמאי מטעמו של התובע בחוות דעתו היא, כי הסורג הותקן ברשלנות, משום שהותקנו שני ברגים בלבד במקום שלושה והברגים שהותקנו היו קטנים מאד שאחיזתם בבטון קטנה מאורכם, גם בגלל מבנה המשקוף ושטח החלל בין הקיר לבין המשקוף. לדעתו, הסורג נתלש בקלות ואף ללא כלי פריצה, וכן הינו סבור, כי הסורג אינו עומד בדרישות התקן הישראלי לסורגים.
השמאי גם העריך את גובה הנזק שנגרם לתובע בגין הפריצה, ובכלל זאת תכולת כספת שנגנבה מהבית, על תכולתה, לרבות תכשיטים וכסף מזומן. סכום הנזק הכולל הועמד על ידי השמאי על סך של 165,350 ש"ח.
כעולה מהמפורט לעיל, בין הצדדים קיימת מחלוקת ביחס להיקף התחייבותה של הנתבעת כלפי התובעים בהתקנת הסורגים, ועד כמה אמורים הסורגים לשמש כמגן מפני פריצה לבית.
בקשר להתחייבות הנתבעת, קיימת גם מחלוקת ביחס למשמעות תניית הפטור שנקבעה בתעודת האחריות, לפיה נאמר כי האחריות אינה כוללת, בין היתר, נזקי כוח עליון, תפעול לא תקין וכן פריצה.