1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופטת א' הלמן). בשל צנעת הפרט אני נעתרת לבקשת המבקש ואוסרת על פרסום שמו או פרטים מזהים לגביו.
2. המבקש, חולה איידס, מרצה מאסר בן 9 שנים בגין עבירות של שוד, גניבה וגניבת חלקי רכב. ביום 18.5.2005 החליט בית המשפט לענינים מנהליים ב-עע"א 1117/05 (כבוד השופטת נ' מוניץ) כי המבקש יועבר מכלא צלמון שבצפון לכלא מעשיהו כשיתפנה בו מקום המיועד לאסירים נשאי איידס וזאת לא יאוחר מתום 90 ימים. ביום 20.6.2005 ניתנה החלטה נוספת לפיה העברתו של המבקש לכלא הדרים במרכז הארץ יש בה כדי למלא אחר ההחלטה מיום 18.5.2005.
3. המבקש הגיש שלוש עתירות אסיר שנדונו יחד. בבקשתו לפני הוא מתמקד בשני עניינים - אי העברתו לכלא מעשיהו ואי שיבוצו בתא בגפו. אתמקד בשני עניינים אלה.
4. בעניין בקשת המבקש להעבירו לכלא מעשיהו: בית המשפט לענינים מנהליים ציין כי שירות בתי הסוהר הנהיג נוהל, החל על המבקש בהיותו נשא איידס, הנוגע להחזקת אסירים נושאי נוגדני איידס. לפי הנוהל אסירים נשאי איידס יוחזקו בזוגות בתאים נפרדים, באגפים רגילים. כלא מעשיהו, אליו ביקש המבקש לעבור, לא הוגדר ככלא מתאים לקלוט נשאי איידס. בית המשפט קבע כי למשיבים שיקולים עניינים ורלבנטיים בעטיים הם מבקשים לרכז את הטיפול בנשאי האיידס בבתי סוהר מסוימים בהם יוחדו תאים לכך. עוד נקבע כי ייתכן ולא היתה מניעה לייחד תאים במסגרת כלא מעשיהו אך יחד עם זאת ההחלטה לקלוט נשאי איידס השוהים בתאים נפרדים בבתי כלא אחרים במרכז, איננה בלתי סבירה ואינה מחייבת התערבותו של בית המשפט.
5. לעניין טענותיו של המבקש הנוגעות לאי שיבוצו בתא נפרד: בית המשפט ציין כי בהחלטה בעתירה קודמת (עע"א 2575/06) מיום 28.8.2006, המליץ בית המשפט כי המבקש ישובץ בתא נפרד. נקבע בפסק הדין נשוא הבקשה כי שירות בתי הסוהר לא חוייב בעתירה הקודמת לשבץ את המבקש בתא נפרד וברור כי צעד שכזה מותנה בקיומה של אפשרות פיזית לשכן אסיר בתא בודד אל מול מצוקת המקום הקיימת בבית הסוהר. בית המשפט ציין, לבסוף, כי יש לשוב ולהמליץ כי המבקש ישובץ, ככל הניתן בתא בודד.
טענות הצדדים
6. בפנינו טוען המבקש כי על אף הצהרות המשיבים שחלק מנשאי האיידס מוחזקים יחד עם שאר האסירים באגפים רגילים הרי שבפועל יש עדיין אסירים, נשאי איידס, אשר מצויים בהפרדה מוחלטת. לטענתו אסירים חולי איידס מוחזקים באגף השמור שבכלא אשל וכן באגף טעוני הגנה רק בשל היותם נשאי איידס.
7. המבקש טוען עוד כי בעבר הוחזק באגף טעוני הגנה, אף על פי שאינו טעון הגנה וזאת משום שבאגף זה ישנם תאים המיועדים לשני אסירים. כן נטען כי על אף פניותיו של המבקש לעבור לכלא מעשיהו וחרף המלצות גורמי שירות בתי הסוהר, בקשתו נדחתה בנימוק כי אין בכלא זה מקומות עבור נשאי איידס והמקום אינו ערוך לקליטתם. לטענת המבקש אין כל סיבה הנראית לעין לפיה המשיבים לא משבצים נשאי איידס גם בכלא מעשיהו ובכלא חרמון.
8. למבקש טענות גם בעניין דחיית בקשתו להתגורר בתא לבדו. לדבריו בשל אירוע טראומתי אותו חווה בין כותלי בית הכלא, הימצאותו של אדם נוסף בתאו מחמירה אצלו סימפטומים נפשיים הנובעים מאירוע זה. לטענת המבקש שגה בית המשפט לענינים מנהליים משייחס לשיקול צפיפות התאים משקל רב מידי הממעיט מהסימפטומים הקשים שחווה המבקש. המבקש מפנה להחלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 28.8.2006 בעתירה הקודמת וטוען כי בהחלטה זו הוטלה למעשה חובה על המשיבים לשכנו בתא נפרד.
9. המשיבים בתגובתם טוענים כי דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות בהיעדר עילה להתערבות בית משפט זה הן בהחלטות המשיבים הנוגעות לשיבוצו הפרטני של המבקש והן בשאלת החזקתם של נשאי איידס אשר המבקש שם עצמו כמייצגם. עוד נטען כי לא נפל כל פגם בטיפול בעניינו של המבקש, המצדיק התערבות בית משפט זה. מדיניות המשיבים בכל הנוגע לטיפול בנשאי נוגדני איידס היא לטענתו עניינית וסבירה. עוד נטען כי במסגרת עתירת אסיר זו יש להתמקד בטענותיו של המבקש רק בנוגע לתנאי מאסרו - הוא ולא לבירור טענות כלליות ותיאורטיות בעניין אסירים חולי איידס ושיבוצם בבתי כלא שונים בארץ. המבקש מוחזק כיום בכלא צלמון, באגף פתוח, שאינו מוגדר אגף הפרדה או אגף טעוני הגנה, ואף אינו מוחזק בתא עם אסירים מעשנים, כך שמרבית דרישותיו ובקשותיו - מולאו.
10. בתגובתם, המשיבים מפרטים, מבחינתם בבחינת למעלה מן הצורך, את הכללים הנוגעים להחזקת אסירים נשאי איידס. במתקני שירות בתי הסוהר שוהים כיום כ- 40 נשאי איידס המוחזקים ב- 7 בתי סוהר שונים ברחבי הארץ. האסירים מוחזקים בתנאים המאפשרים שמירה על בריאותם וכבודם ואינם מוחזקים כלל בתנאי הפרדה או בתנאים בהם מוחזקים טעוני הגנה מעצם היותם נשאי איידס. בשל אילוצים מערכתיים מוחזקים שני אסירים באגף השמור בכלא אשל ושאלת שיבוצם נבחנית בימים אלה. נטען כי שיבוצם של אסירים נשאי איידס הינו הכרחי ומתחייב מחובתו של שירות בתי הסוהר לשמירה על בריאותם של כלל האסירים החוסים במתקניו. המשיבים מדגישים את חובתם אף לכבד את זכויותיהם של האסירים הבריאים ולמנוע הדבקתם בנגיף האיידס. הם מדגישים כי אי הגנה על האסירים הבריאים מפני סכנת הדבקתם בנגיף האיידס, עלולה לחשוף את שירות בתי הסוהר לתביעה נזיקית עתידית. לצורך האיזון בין חובות המשיבים כלפי נשאי האיידס לבין החובות כלפי האסירים הבריאים הוציאו המשיבים שני נהלים עיקריים: "נוהל החזקת עצורים/אסירים נושאי נוגדני איידס בשב"ס" ו"נוהל היערכות ומדיניות שב"ס לטיפול בחולי איידס ונושאי נוגדני HIV" אשר משקפים את ההיערכות המסודרת והיסודית של שירות בתי הסוהר לטיפול בנשאי האיידס ובמחלת האיידס ולמניעת הדבקה של אסירים בריאים.
11. לסיכום מציינים המשיבים כי סוגיית שיבוץ האסירים בבתי הכלא השונים מצויה באחריות שירות בתי הסוהר והינה מן המלאכות הקשות והמורכבות שמבצע השב"ס. עוד נטען כי סיווג אוכלוסיות האסירים ככל שהוא מתבסס על שיקולים עניינים ומתבצע באופן סביר הוא כשר והבדלים בתנאי המאסר ככל שהם מתבססים על שיקולים ענייניים ומתבצעים באופן סביר כשרים הם.
12. בעניין בקשת המבקש לשהות בכלא מעשיהו, טוענים המשיבים כי כלא זה אינו מותאם להחזקת אסירים נשאי איידס. זכות היסוד הנשללת מאדם על ידי עצם המאסר או המעצר הינה הגבלת חופש התנועה ובכלל זה מאפשרת לשב"ס לקבוע את המקום בו האסיר יוחזק. לעניין בקשת המבקש לשהות בתא בגפו, הרי כי בהחלטת בית המשפט ב-עע"א 2575/06 נקבע כי מומלץ שהמבקש ישהה בחדר נפרד. לטענת המשיבים נעשו מאמצים להיענות לבקשה זו, וכאשר היה בנמצא תא בו יכול היה המבקש לשהות לבדו, הוא שובץ שם. עם זאת, ניתן להתחשב בבקשה זו רק כאשר מבחינה פיזית נמצא מקום לכך בבית הסוהר בו מוחזק האסיר ובכפוך למספר האסירים הנוספים המוחזקים אותה עת באותו מתקן. המשיבים מודיעים כי במידת הניתן, אם יימצא תא בו יוכל המבקש לשהות לבדו, וזאת אם מספר האסירים במתקן יפחת ממספר התקן, תיבדק האפשרות להעבירו לתא נפרד.
13. המבקש הגיש בקשה, לה נעתרתי, להגיב לתשובה המדינה. המבקש ממשיך וטוען כי נושא החזקת אסירים נשאי איידס הינו נושא הנוגע לו באופן אישי וכן נוגע לכלל נשאי האיידס ועל כן טענותיו הינן כלליות. עוד שב וטוען המבקש כנגד הימצאותם של אסירים נשאי איידס באגף השמור בכלא אשל. בהודעתו מיום 20.1.2008 טוען המבקש כי הלכה למעשה המשיבים אינם עושים כל שביכולתם על מנת לשכנו בחדר בגפו.
דיון
14. דין הבקשה להידחות. מרבית בקשותיו של המבקש נענו בכך שהוא נמצא בכלא פתוח, באגף רגיל בכלא צלמון.
15. בבקשתו טוען המבקש הן בשם עצמו והן בשם אסירים נוספים נשאי נוגדני האיידס. המדינה פרשה בטענותיה את הנהלים המיוחדים הקיימים בבתי הסוהר ועל פיהם משכנים אסירים נושאי נוגדני נגיף האיידס. המשיבים יצרו נהלים מיוחדים בעניין אסירים נושאי נגיף האיידס, נהלים אשר משקפים לדעתי נכונה את האיזון שיש לעשות בין חובת המדינה לשמור על כבודם של חולי האיידס אל מול חובתה לשמירה על בריאותם של האסירים הבריאים. הנהלים עוסקים בדרכים לטיפול במחלה, החל מבדיקה שיטתית של כל אסיר או עצור הנכנס לשירות בתי הסוהר, המשך בהחזקה מתאימה של מי שנמצא כי הוא נשא נוגדן או חולה במחלה וכלה באישפוז נפרד ומתן טיפול רפואי לאסירים ועצורים החולים במחלה. בית המשפט אינו נוהג להחליף את שיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בשיקול דעתו, ואינו נוהג להתערב בניהול השוטף של בתי הכלא (לעניין זה ראו רע"ב 907/07 חביש נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 16.4.2007), רע"ב 7519/06 מתאנה נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 12.12.2006), רע"ב 603/06 שמעון נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.8.2006), רע"ב 7075/05 כהן נ' שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 4.9.2005)). נראה כי נהלי שירות בתי הסוהר הנוגעים לחולי איידס ושיבוצם הינם נהלים סבירים המבוססים על שיקולים ענייניים, ואין מקום להתערב בנהלים אלו. אם יש אסיר לגביו מתעוררת בעיה ספציפית - עליו לבקש עתירה נפרדת לשם בירור ענינו.
16. לעניין הבקשה להעברה לכלא מעשיהו או חרמון, תמימת דעים אני עם בית המשפט לענינים מנהליים כי החלטת המשיבים הנוגעת לריכוז הטיפול בנשאי איידס בבתי סוהר מסוימים הינה החלטה סבירה המצויה בתחום הניהולי-ארגוני של בתי הכלא ואינה מחייבת התערבות בית המשפט.
17. לעניין בקשת המבקש הנוגעת להעברתו לתא נפרד, אין לי אלא לשוב ולומר כי לאור ההחלטה ב-עע"א 2575/06 מיום 28.8.2006 והחלטת בית המשפט לענינים מנהליים בפסק הדין נשוא בקשה זו, המשיבים מתבקשים, ככל שהדבר ניתן, ובכפוף למספר האסירים המצויים בבית הכלא, להעדיף את שיבוץ המבקש בתא נפרד. עם זאת בצדק לא נקבעה חובה כזו, אלא המלצה בלבד, מפני שאין הדבר יכול לבוא על חשבון אסירים אחרים.