לביא נ' כונס נכסים רשמי תל אביב ואח'

החלטה

ביום 16.1.13 בוטל ההליך בפעם השניה, לאחר שהחייב הוסיף לצבור מחדלים (פיגור בתשלומים, אי הגשת דוחות ואי המצאת מסמכים). נקבע כי מדובר במחדלים נמשכים.

החייב לא השלים עם ביטול ההליך ועתר להחייאתו.

במסגרת זו ניתנה לחייב אפשרות (החלטה מיום 20.2.13) לצרף אסמכתאות להוכחת טענותיו.

החייב הגיש אסמכתאות, אך בתגובת המנהל המיוחד צוין כי קיימים 2 פיגורים, כי הוגשו דוחות חודשיים חלקיים וללא אסמכתאות, וכי הומצאו אישורי מסירה של שני נושים בלבד. עוד עלה מתגובת המנהל המיוחד כי הדוחות מצביעים על כך כי הוצאות החייב לחודשיים עולות ב-5,000 ₪ על הכנסותיו, וכי הוא משלם לגרושתו מזונות בסך 5,600 ₪ לחודשיים, בלא שניתנה החלטה בדבר קציבת מזונות.

על אף כל האמור לעיל, החלטתי לתת לחייב הזדמנות אחת נוספת. בהחלטה מיום 24.3.13 נקבע דיון בבקשת החייב ליום 6.6.13, וכן נקבע כי "עד 7 ימים לפני הדיון ימציא החייב למנהל המיוחד אסמכתאות להסרת כל המחדלים ללא יוצא מהכלל. לא יבוצע האמור לעיל כדבעי – צפויה דחיית בקשת החייב".

דומה כי מלים ברורות יותר אינן יכולות להיכתב, אולם בפתח הדיון שהתקיים היום, הוברר כי החייב לא ביצע את האמור לעיל ולא המציא למנהל המיוחד אסמכתאות כלשהן. בדו"ח משלים ציין המנהל המיוחד כי החייב לא הגיש דוחות כלל למנהל המיוחד, כי לא מסר לו אישורי מסירה לנושים, וכן לא המציא אסמכתאות לביצוע כל התשלומים.

התברר בדיון כי תשלומי החייב שולמו כמעט במלואם, אך יתר המחדלים זעקו לשמיים, ובפי החייב לא היה מענה מדוע לא ביצע את ההחלטה מיום 24.3.13.

החייב הצביע על כך כי החזרתו ללשכת ההוצאה לפועל, לרבות עיקולים, לא תאפשר לו לשקם את משפחתו, ופנה לרגש, תוך שהוא מצביע על אי יכולתו להיענות לדרישות בנותיו, כשמוטלים עיקולים על משכורתו.

עדיין, הגם שחפצתי מאד לעזור לחייב, לא ניתן לעזור למי שאינו עוזר לעצמו.

לא מוכר לי חייב אשר קיבל הזדמנויות כה רבות להישאר בהליך, כמו החייב שבהליך זה. אפנה לתגובת המנהל המיוחד עליה ניתנה החלטתי מיום 24.3.13, שם מפורטות ההחלטות הרבות מספור שנתנו עוד ועוד הזדמנויות לחייב. לא נראה שהיה קושי לחייב לקיים החלטות אלה, אך בפועל, לא ניצל החייב את ההזדמנויות הרבות שניתנו לו. גם פסק הדין האחרון ניתן רק לאחר חודשיים של המתנה לתגובת החייב, שלא התקבלה.

בהחלטה מיום 4.11.12 צוין כי התרשמותי היא כי פני התיק הם לביטול הליכים שני, וכך אכן קרה.

אפנה גם להחלטות בדבר עמדתו ההוגנת וההגונה של המנהל המיוחד (החלטה מיום 29.5.12 שביטלה את פסק הדין הראשון שביטל את ההליך), וניצולה על ידי החייב בזמן שהיה עליו להיות ללא רבב (החלטה מיום 4.11.12).

נאמר בהחלטה מיום 7.2.13 כי רצון החייב להישאר בהליך לא השתקף במעשיו, והדברים באו לידי ביטוי לאורך כל הדרך.

אין מדובר בחייב שאינו יודע מהן הדרישות ממנו. להיפך, שני ביטולים של ההליך, מלמדים באופן ברור על החשיבות הרבה שמייחס בית המשפט למילוי כל דרישות ההליך על ידי החייב. חרף ההזדמנות הנוספת שניתנה לחייב לחזור להליך גם לאחר הביטול השני (!), לא השכיל החייב לנצל הזדמנות זו.

הגשת דוחות בצירוף אסמכתאות הינה מכשיר חשוב ומשמעותי שאין לו תחליף, להערכת בעל התפקיד את יכולת החייב, את התנהלותו, ואת התשלום החודשי שהיה עליו לשלם. אי הגשת דוחות או אי הגשת אסמכתאות אינה פגם טכני שולי, אלא פגם מהותי ביותר.

בענייננו, לא רק אי המצאת דוחות ואישורי מסירה הייתה כאן, אלא גם דוחות המשקפים הוצאות העולות על ההכנסות (לכאורה, צבירת חובות חדשים), וכן תשלומי מזונות בלא שייקצבו על ידי בית המשפט. בדיון היום טען החייב שחזר לחיות עם גרושתו, ולכן אינו משלם מזונות, אך משמעות הדבר היא כי הדוחות אינם משקפים את הכנסות התא המשפחתי במלואו, שכן אין מצוינות בו הכנסותיה של גרושת החייב.

על מנת שחייב יוחזר להליך לאחר ביטול שני, עליו להיות "צח כשלג". החייב שבענייננו רחוק מכך. ייתכן שאינו מתאים להליך. ייתכן שלא הבין עד היום את דרישות ההליך, אך בכל מקרה אין הוא ראוי לחזור אליו, וחבל.

בקשת החייב להחייאת ההליך, נדחית, אפוא.

על מנת להעניק לחייב אפשרות להוכיח לאחר כשלון ההליך הנוכחי כי כוחו אינו אך בפיו אלא גם במעשיו, וזאת לאחר תקופה שאיננה ארוכה יחסית, אני מאפשר לו להגיש בקשה חדשה לפשיטת רגל בחלוף 18 חודש מהיום, דהיינו לאחר יום 6.12.14.