פסק דין
התביעה שבפניי הוגשה כתביעה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים"). ביום 24.7.09 נפגע התובע עת טרק את דלת רכבו האחורית-שמאלית, על ידו הימנית. הנתבעת הינה מבטחת נהיגתו של התובע במועדים הרלוונטיים. לטענת התובע ארעה הפגיעה עת הניח מוצרים שקנה לשבת במושב האחורי וזאת בדרכו להיכנס למושב הנהג ולצאת עם אשתו (שכבר הייתה ישובה מקדימה) לאסוף את בנו מבית הספר. הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.
בכתב התביעה נטען כי האירוע התרחש עת סיים התובע לערוך קניות לקראת שבת וביקש להעמיס המצרכים על הרכב ולנסוע לאסוף את בנו. התובע טען כי רכבו, מסוג פורד מונדאו, הינו רכב מסיבי ובהתאם הפגיעה בידו הייתה חמורה. התובע פנה לקבלת טיפול רפואי במוקד טר"מ. צילום רנטגן שבוצע לתובע הדגים שבר באצבע 2 ביד ימין. נטען כי המכה גרמה לחתך עמוק ופתוח באצבע זו. החתך נתפר בהרדמה מקומית והתובע נחבש. כמו כן חוסן התובע נגד טטנוס. התובע טען כי על אף טיפולים של ריפוי בעיסוק הוא עדיין סובל ממגבלת תנועה, מרגישות ומכאבים. עוד נטען כי הפגיעה הותירה צלקת.
הנתבעת מצידה טענה בכתב ההגנה כי דין התביעה להידחות שכן האירוע המתואר בה אינו תאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפיצויים. נטען כי ברכב לא נעשה כל שימוש כהגדרתו בחוק הפיצויים, הרכב חנה כדין ובמקום שאינו מקים סיכון תחבורתי.
מומחה רפואי:
ביום 8.9.11 מונה ד"ר חיים אשור, כמומחה בתחום כירורגיית כף היד. המומחה בדק את התובע ביום 21.11.11. בפני המומחה עמד צילום מיום 24.7.09 בו הודגם שבר זעיר ללא תזוזה בבסיס רדיאלי 3P חוץ-פרקי. המומחה התרשם מקיומה של צלקת קדמית באורך 1 ס"מ מעט היפרטרופית, רגישה ללחץ ב-CREASE של DIPJ וקצה תחתון קדמי של הכרית. נקבע כי כיום סובל התובע מהגבלה קלה, בשל צלקת קדמית מכאיבה. טווח התנועה של פרקי האצבע מלא. לאור האמור העמיד המומחה נכותו של התובע על 5% עבור הצלקת לפי סעיף 75(1) בין (א) ל-(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז- 1956 (להלן: "התקנות").
ראיות הצדדים:
מטעם התביעה הוגשו תצהיריהם של התובע ושל רעייתו-כוכבה לביא.
בתצהירו שב התובע על תיאור התאונה דלעיל והוסיף כי רעייתו שערכה איתו את הקניות ישבה בתוך הרכב עת הוא העמיס את המצרכים ולבסוף טרק את הדלת על כף ידו. התובע שב על תיאור הטיפול הרפואי שקיבל וכן המשך המעקב במרפאות בקהילה. אגב התייחסותו לאמור בחווה"ד של ד"ר חיים אשור, הפנה לכך שהמומחה הכיר לו באי כושר למשך תקופת המחלה מיום התאונה ועד ליום 30.8.09, ר' תשובות לשאלות הבהרה שנשלחו אל המומחה, צורפו לתצהיר התובע וסומנו 9.
חלק נכבד מתצהיר התובע הוקדש לראשי הנזק אותם תבע; כך הצהיר כי נגרמו לו הוצאות רפואיות עבור טיפולים, תרופות ועזרים רפואיים. ר' הפירוט בעמ' 3 לתצהירו. קבלות מתאימות צורפו וסומנו 14-10. התובע התייחס להוצאותיו בגין נסיעות והצהיר כי ממקום מגוריו עד לקופת החולים נסע במוניות בעלות של 55 ₪ לכל כיוון בממוצע. התובע נסע כעשר פעמים לקופת החולים (עלות של 1,100 ₪). כמו כן נאלץ לנסוע פעמיים לבית החולים הדסה עין כרם במוניות בעלות של 65 ₪ לכל צד (260 ₪) - סך הכול הוציא עבור נסיעות 1,360 ₪. התצהיר לא נתמך בקבלות לעניין זה. התובע הצהיר כי בהתחשב בכך שעד היום הוא סובל מכאבים ומתחושת רדימות בידו הימנית ואף נזקק לשימוש במקבע יד, סביר כי יידרש לטיפולים רפואיים ולנסיעות גם בעתיד, על ההוצאות הכרוכות בכך. באשר לעזרת הזולת, הצהיר כי נפגע בידו הימנית הדומיננטית וסבל מאי כושר מלא עד ליום 30.8.09. בתקופה זו הסתייע ברעייתו ובבנו בהכנת אוכל (שכן לא היה מסוגל לחתוך בסכין), בלבישת ופשיטת בגדיו (שכן לא יכול היה לרכוס כפתורים או שרוכים). עוד הצהיר כי בני משפחתו רכשו עבורו התרופות ורעייתו ליוותה אותו לכל הטיפולים הרפואיים. התובע העריך כי בחודש הסמוך לתאונה הסתייע בבני משפחתו כשלוש שעות יומיות בממוצע. מאז ועד היום השתפר מצבו ונכותו התייצבה, אך הוא עדיין זקוק לעזרה בפעולות שונות. כך למשל הוא עדיין מתקשה בשימוש בסכין, גזירה במספריים, דפדוף ושימוש בכלי עבודה ביתיים ואף בעט ובעיפרון, הקלדה במחשב וגלילת עכבר המחשב. אשת התובע ובנו עדיין מסייעים לו בהכנת אוכל ולעיתים אף ברכיסת כפתורים. רעיית התובעת גוזזת את ציפורניו. התובע מתקשה בנשיאת סלים ובניגוד למצב עובר לתאונה, המשפחה נעזרת בשירותי משלוח. כמו כן, נעזרת המשפחה בשירותי גננות שכן התובע לא יכול עוד לטפל בגינת הבית. התובע העריך כי כיום הוא נעזר בבני משפחתו בהיקף של כעשרים שעות חודשיות.
התובע נעדר מעבודתו למשך שישה ימים וכל עוד נמשכה תקופת אי הכושר החסיר שעות עבודה רבות בשל טיפולים ובדיקות ובשל כאבים שמנעו ממנו להיות נוכח במלוא שעות העבודה.
התובע הצהיר כי הינו בעל תוארMSC מהטכניון בהנדסה אזרחית, תחום מנהל עסקים ופיננסים. קודם לתאונה שמש בתפקידים בכירים שונים - מנכ"ל "מוריה חברה לפיתוח ירושלים" בע"מ, מנכ"ל "קרן פייר". בעת התאונה עבד בחברת "שובל גרופן ניהול נדל"ן 2002" בע"מ. לאחר התאונה עזב את עבודתו ובחודש נובמבר 2009 החל לכהן כמנכ"ל "החברה לפיתוח ערי יהודה" בע"מ. כרטיס ביקור צורף וסומן 15. ערב התאונה עמד שכרו בניכוי מס הכנסה על סך חודשי של כ-48,990 ₪ נטו. בתפקידו לאחריה הוא השתכר כ-24,040 ₪. התובע הסביר כי עזב את מקום העבודה הקודם שכן התקשה מאד בנסיעות הארוכות שנדרשו לכך ואף היה בתאונה מוטיב של "הקש ששבר את גב הגמל", לעניין נסיעות אלו.
מסמכים המעידים על השכר צורפו וסומנו 16 ו-19 ומהם עולים הנתונים הבאים:
טופס 106 לשנת 2009 אצל שובל –גרופמן ניהול נדל"ן בע"מ, מלמד כי הכנסתו של התובע בשנה זו בניכוי מס הכנסה עמדה על סך חודשי ממוצע של כ-45,560 ₪ (עבד עד חודש ספטמבר). בחודש יוני 2009 עמד השכר בהפחתת מס על 48,986 ₪, בחודש יולי על 48,983 ₪ ובחודש אוגוסט על 50,020 ₪.
טופס 106 לשנת 2010 אצל החברה לפיתוח הרי יהודה - מלמד כי הכנסתו של התובע בשנה זו בניכוי מס הכנסה עמדה על סך חודשי ממוצע של כ-22,060 ₪.
טופס 106 לשנת 2011 מלמד כי הכנסתו של התובע בשנה זו בניכוי מס הכנסה עמדה על סך חודשי ממוצע של כ-24,230 ₪. התובע עבד בחברה לפיתוח הנ"ל.
בחודש ינואר 2012 עמד שכרו של התובע בניכוי מס הכנסה על סך של כ-24,040 ₪.
בחודש פברואר 2012 עמד שכרו של התובע בניכוי מס הכנסה על סך של כ-24,040 ₪.
בחודש מרץ 2012 עמד שכרו של התובע בניכוי מס הכנסה על סך של כ-19,000 ₪.
בחודש אפריל 2012 עמד שכרו של התובע בניכוי מס הכנסה על סך של כ-22,200 ₪.