לביטוח בע"מ נ' פרדס חנה-כרכור

פסק דין

1.האם חבה רשות מקומית בנזיקין בגין נפילת עץ המצוי בתחומה על רכב חולף, מקום שלאהובהר מהי הסיבה לנפילת העץ. זו השאלה הדורשת הכרעה בתיק זה.

2.התובעת הגישה תביעת שיבוב כנגד הנתבעת. לטענת התובעת, ביטחה היא בפוליסת ביטוח מפני נזקי רכוש רכב מ.ר 97-316-36 (להלן: "הרכב") הנמצא בבעלות מר אילן ארמון. ביום 29.7.2010, יום קיצי, תוך כדי נסיעת הרכב בשדרה המצויה בפרדס חנה, לפתע, נפל עץ על הרכב וגרם לו נזקי רכוש.

3.התובעת טוענת כי היא פעלה עפ"י הוראות הפוליסה ושילמה לבעל הרכב פיצוי בגין נזקי הרכוש שנגרמו לרכב. לפיכך, תבעה התובעת סך 23,180 ₪ בגין התשלום למבוטח, ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד ליום הגשת התביעה, העמידה התובעת את סכום התביעה על סך 23,349 ₪.

4.התובעת טענה בכתב התביעה, כי על האירוע הנטען חלות הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] מאחר ומלוא העובדות הנוגעות לנפילת העץ אינן ידועות לה, ולפיכך טענה היא כי האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבעת לא נקטה באמצעי זהירות סבירים מאשר עם המסקנה שהנתבעת נקטה באמצעי זהירות אלה. לחלופין, טענה התובעת כי הנתבעת התרשלה, כאשר לא נקטה בכל האמצעים הסבירים שהיה עליה לנקוט כדי למנוע את הנזק שאירע וגרמה בהתרשלותה לנזק הנטען.

5.בכתב ההגנה, כפרה הנתבעת בטענות התובעת. הנתבעת כפרה באירוע, היא כפרה ברשלנות מצידה וכפרה בתחולת הכלל "הדבר מדבר בעדו" (ראו סעיפים 13 ו- 15 לכתב ההגנה). לטענת הנתבעת לא היו כל סימנים מקדימים לנפילת העץ, ומשכך, כך לטענת הנתבעת, לא הפרה חובת הזהירות המוטלת עליה.

6.כמו-כן הכחישה הנתבעת את הנזקים שנגרמו לרכב, וטענה, למעשה, כי ככל שהתובעת שילמה לבעל הרכב תגמולי ביטוח - עשתה זאת "בהתנדבות".

7.בפניי העידו מר אילן ארמון – בעל הרכב ומי שנהג בו בעת האירוע, ומטעם הנתבעת העיד מר אורי נסימי - המשמש כראש צוות גינון במחלקת שפ"ע אצל הנתבעת.

על העץ, על האחריות לו, על מקומו, ועל הסיבות לנפילתו

8.אין מחלוקת עוד, כי האירוע הנטען בכתב התביעה, אכן אירע. מר נסימי עצמו מעיד כי הוא "שמע על המקרה" וכי באותו יום הגיע מנהל מחלקת שפ"ע לזירת התאונה (עדות מר נסימי בעמוד 4 שורות 27 ו- 28 לפרוטוקול) והנתבעת אף הודיעה לקק"ל על המקרה לאחר נפילת העץ (ראו עדותו בעמוד 5 שורה 14 לפרוטוקול).

9.אין עוד מחלוקת כי מדובר בעץ אלון המצוי בתחום השיפוט של הנתבעת, כי מדובר בשטח ציבורי-, וכי לאחר התאונה הודיעה הנתבעת לקק"ל על המקרה, ומי מטעם קק"ל הגיע למקום (עדות מר נסימי בעמוד 5 שורה 16 לפרוטוקול). כן עולה מחומר הראיות כי המועצה מטפלת בחורשות ברחבי המושבה פרדס חנה (ראו עדות מר נסימי בעמוד 6 שורה 14 לפרוטוקול). אני קובע אפוא, כי מדובר בעץ הנטוע בשטח ציבורי הפתוח לגישת הציבור, וכי הנתבעת היא שטיפלה בעצים אלה וביצעה בהם פעולות טיפול וגיזום.

10.עוד עולה מן התמונות שצולמו מייד לאחר האירוע- נספח א' לתצהירו של מר אילן ארמון, כי העץ מהווה חלק משדרה, וכי העץ נפל על הרכב המבוטח . התמונות מלמדות כי העץ נטוע לצד שביל שבו נוסעים רכבים וכי העץ נפל לאחר ש"נשבר" באזור הגזע וכל נוף העץ נפל על הרכב (ראו התמונות נספח ב' לתצהירו של מר ארמון) .

11.שאלה נוספת הדורשת הכרעה, היא לגבי סיבות נפילת העץ. הצדדים לא הביאו ראיה לגבי הסיבה שגרמה לנפילת העץ; אף מר ארמון אינו מספק לנו הסבר כלשהו לנפילת העץ ובהודעתו ששלח לתובעת ביום 2.8.2012 (ארבעה ימים לאחר האירוע) כותב הוא כדלקמן: "עלי לציין שלא היתה כל רוח באותה שעה והעץ לא היה חולה או רקוב" .

12.ב"כ התובעת טוען בסיכומיו, כי העץ היה נוטה לצידו לפני האירוע וזוהי הסיבה לנפילתו. אני דוחה טענה זו מאחר ומר ארמון לא ציין זאת בהודעתו נספח ב' לכתב התביעה, והוא אף העיד בפניי, כי לא שם לב כי היו עצים שעומדים ליפול (עדותו של ארמון בעמוד 3 שורה 6 לפרוטוקול). אציין עוד, כי אכן בתמונה המתעדת את גזע העץ נראה כי גזע העץ נוטה לצידו, אולם לא ניתן לקבוע שזהו מצב העץ לפני שגזעו נגדע, שכן, נוכח דברי מר ארמון, שכאמור, לא שם לב כי ישנו עץ הנוטה לצידו, אין להוציא מכלל אפשרות כי נטיית העץ אירעה בתכוף לפני הנפילה או מייד לאחריה. כך או כך, לא הוכח בפניי כי לפני נפילת העץ נטה העץ לצידו.

המחלוקת:

13.לאחר שקבענו את אשר קבענו, נפנה עתה לבחון את השאלה- כלום עיוולה הנתבעת עוולת הרשלנות וגרמה לנזקיו של המבוטח, ולפיכך חייבת היא לשפות את המבטחת בשיעור התגמולים ששילמה למבוטחה.

14.בסיכומי ב"כ התובעת, טענה התובעת כי הוכח בפני בית המשפט כי הנתבעת התרשלה כאשר לא טיפלה בעץ וגרמה בכך לנפילתו; כך או כך, לטענת התובעת חלות על המקרה דידן הוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (הדבר מדבר בעד עצמו) וזאת לאור העמימות העובדתית האופפת את קרות האירוע. החלטתי לדון בטענות התובעת בסדר הפוך. אבחן תחילה אם ישנה תחולה להוראות סעיף 41 לפקודת הנזיקין, ולאחר מכן, ולמקרה ואקבע כי אין תחולה לכלל, אבחן את התמונה הראייתית הכוללת, כדי לבחון את השאלה האם הוכיחה התובעת את יסודות עוולת הרשלנות.

הדבר מדבר בעד עצמו:

15.זו לשונו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין [ נוסח חדש] :

"בתובענה שהוגשה על נזק והוכח בה כי לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק, וכי הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו, ונראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה - על הנתבע הראיה שלא היתה לגבי המקרה שהביא לידי הנזק התרשלות שיחוב עליה".