החלטה
בפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן ביום 16/07/13, בהעדר התגוננות.
עסקינן בתביעה ע"ס 5,209 ₪ שהוגשה כנגד המבקש, שבבסיסה תאונת דרכים מיום 01/02/11.
תמצית טענות הצדדים:
המבקש עתר לביטול פסק הדין מחמת הצדק מאחר שכתב התביעה מעולם לא נמסר לו "כדין". לגישתו, בעל המכולת בכפר מסר לידיו העתק מכתב התביעה, אלא שאין מדובר בבן משפחתו של המבקש. המבקש הוסיף וטען, כי למרות שהגיש בקשה להעברת הדיון ולהארכת מועד להגשת כתב הגנה, עסקינן במקרה "חריג ונדיר" לכלל ההמצאה. לטענתו, ביום 09/04/13 נודע לו על העברת הדיון לבית משפט במחוז ירושלים. את ההחלטה מיום 28/04/13 המורה למבקש להגיש כתב הגנה בתוך 20 ימים, לא קיבל כלל. בתאריך 26/06/13 יצר המבקש קשר טלפוני עם מרכז המידע ונודע לו, כי בתיק ניתנה התראה בטרם מחיקת התביעה מחוסר מעש. מאחר שהמבקש לא היה מיוצג ולא הבין את משמעות האמור, הובהר לו שעליו לחזור ולבדוק בתום פגרת בית המשפט בשנית, שכן התביעה עומדת להמחק.
לחילופין עתר המבקש לביטול משיקול דעת בית המשפט, בשים לב לטענות ההגנה אשר בפיו. לטענתו, התאונה ארעה עת ניסתה נהגת התובעת לשנות נתיב נסיעה, תוך עקיפת משאית הנתבעת מימין, בניגוד להוראות הדין.
המשיבה התנגדה לביטול פסק הדין. לגישתה, כתב התביעה הומצא כדין וכך גם ההחלטה המורה למבקש להגיש כתב הגנה. ההחלטה המורה על הגשת כתב הגנה נמסרה לאחיו של המבקש ומכאן, שאין מקום להורות על ביטול פסק הדין מחובת הצדק. בכל הנוגע לסיכויי ההגנה נטען, כי די בעובדה שרכב התובעת נפגע מאחור, כדי להצביע על שאין בפי המבקש הגנה ועסקינן אך בניסיון לדחות את הקץ.
דיון:
תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, הדנה בביטול החלטה על פי צד אחד קובעת את שלהלן: "ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בענינים אחרים...".
הלכה פסוקה היא, כי בבוא בית המשפט לשקול ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין שני מקרים: הראשון - ביטול מחובת הצדק, שעה שנוכח בית המשפט כי נפל פגם בהליך. המקרה השני - לא נפל כל פגם בהליך וביטול פסק הדין נתון לשיקול דעתו של בית המשפט.
כאשר בביטול מחמת העדר התגוננות עסקינן, שניים הם השיקולים המנחים את בית המשפט: הראשון- מדוע לא התגונן מבקש הביטול במועד, האם מדובר במי שהתעלם מדעת מההליך השיפוטי, או שמא עסקינן במי שלא התגונן מפאת צירוף נסיבות אומלל, בהיסח הדעת או מרשלנות. במקרים אלה, בניגוד למקרה הראשון, תגבר נטיית בית המשפט לבטל את פסק הדין. השיקול השני, שעל-פי רוב נודעת לו חשיבות גדולה יותר, עוסק בסיכויי ההגנה של מבקש הביטול.
"לצד שיקולים מנחים אלה, שהאיזון הפנימי ביניהם הוסבר לעיל, קיים שיקול נוסף, מעין שיקול על, שיש להביאו בחשבון בעת שנבחנת בקשה לביטול פסק דין והוא זכות הגישה לערכאות, אשר נמנעת מאותו בעל דין שפסק הדין ניתן בהעדרו... ברי, כי זו אינה זכות מוחלטת ויש לאזנה, בין היתר, אל מול האינטרס הציבורי. כדברי השופט (כתארו אז) א' גרוניס: "בדברנו על אינטרס הציבור מכוונים אנו לאינטרס הציבורי-מערכתי בניהול תכליתי ויעיל של מערכת המשפט" (רע"א 9686/09 נאות אואזיס מלונות בע"מ נ' זיסר ([פורסם בנבו], 21.2.2010) פסקה 6). מכאן שבבואנו לבחון בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות (או בהעדר הגנה) עלינו לאזן בין השיקולים והאינטרסים האמורים על רקע מכלול נסיבות המקרה ולהבטיח, כי הסנקציה של מתן פסק דין במעמד צד היא מידתית בנסיבות העניין ושלא ראוי היה להפעיל סנקציה אחרת - פחותה בחומרתה - כגון השתת הוצאות (ראו למשל רע"א 2975/11 טכנו אקספרס שירותי רכב בע"מ ואח' נ' דהן ([פורסם בנבו] 30.5.2011) פסקה 9; רע"א 1119/05 גולדסיל בע"מ נ' ביליה רוברט - נכסים ובניין בע"מ ([פורסם בנבו], 27.2.2005) פסקה ח (2))" (רע"א 1957/12 זהרה חלה נ' יוסף כהן).
ומן הכלל אל הפרט.
המבקש עתר ביום 07/01/13 להעברת הדיון לבית משפט המוסמך וטען, כי "בתאריך 15/12/12 ו/או בסמוך לכך אחד הבחורים מהכפר המציא לביתו כתב התביעה וכי המבקש מעולם לא חתם על אישור מסירה בעניין תיק זה" (כך במקור). בבקשתו נכתב, כי טרם חלף המועד להגשת כתב הגנה ולחילופין עתר "למתן אורכה להגשת כתב הגנה". למען הסר ספק יצוין, כי המבקש הוסיף וטען בבקשתו, כי "התאונה ארעה באזור ירושלים ליד הר חוצ(ב)ים צומת בר אילן" ומכאן, שאין כל ספק שהמבקש קיבל לידיו את כתב התביעה וההזמנה לדין ואף היה מודע למועד הקבוע בדין להגשת כתב הגנה מטעמו.
לאחר שלא הוגש כתב הגנה, למרות שהמבקש עתר להארכת מועד להגשתו, מתוך התחשבות במבקש ניתנה החלטה במסגרתה הובהר שעליו להגיש כתב הגנה מטעמו שאחרת, "יהא התובע רשאי ליטול פסק דין בהעדר התגוננות". בפועל, כתב הגנה לא הוגש בטרם ניתן פסק הדין בהעדר התגוננות.
לנוכח האמור לעיל, לא יכולה להיות מחלוקת שהמבקש מודע היה להליך. אשר על כן ולאור הגישה המעדיפה את כלל הידיעה על פני המסירה בפועל, לא מצאתי כי נפל פגם במסירת התביעה, המצדיק ביטול פסק הדין מחובת הצדק. הלכה היא, כי "כאשר ישנה בהירות ראויה באשר להמצאה בפועל, אין להלום הסתתרות מאחורי אי ההמצאה הפורמלית. כלל הידיעה עשוי לגבור במקרים כאלה על נושא ההמצאה הפורמלית, משנוצר מעין השתק" (רע"א 449/08 בן אליעזר נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ (פורסם באתר נבו, ניתן ביום 09/12/04). אין להשלים עם מצב בו המבקש מתעדכן בהחלטות הניתנות בתיק אחת למספר חודשים, גם כאשר המדובר בהחלטות הניתנות בבקשות אותן הוא עצמו הגיש.
באשר לסיבת המחדל, לגישת המשיבה "אי הגשת כתב ההגנה בזמן נבע מתקלה כלשהיא בתקשורת בינו לבין אחיו", קרי- המשיבה לא חלקה על הטענה לנסיבות שארעו בתום לב ולא טענה שסיבת המחדל נעוצה בזלזול בהליך השיפוטי או בהתעלמות מדעת. לנוכח האמור ובהעדר כל טענה לסתור, הנסיבות המתוארות בבקשה מצביעות לכאורה על התנהלות שאינה עולה כדי זלזול בהליך, אלא על מחדל ורשלנות שאין למנוע בגינם מהמבקש את יומו בפני בית המשפט.
סיכויי ההגנה:
על מנת שבית המשפט לא ישחית את זמנו לריק בכל הנוגע לבקשה לביטול פסק-דין, נדרש המבקש להצביע על סיכוייו לזכות במשפט, באם יבוטל פסק-הדין. לאחר שעיינתי בכתב התביעה ובטענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי מבלי לקבוע מסמרות בעניין, על פניו למבקש טענות הגנה הדורשות ליבון והמצדיקות ביטול פסק הדין. לא ניתן לקבוע בשלב זה, כי טענות ההגנה משוללות כל בסיס.