לבית המשפט אין סמכות להוסיף ולדחות את מועד התשלום לאחר מתן פסק הדין

1.         לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה, ולאחר ששני הצדדים הסכימו כי אפעיל סמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן - " התקנות"), החלטתי לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פיה. דין הערעור להתקבל.

2.         בבית משפט השלום התבררה תביעה שהגיש המבקש כנגד המשיב בעילה של לשון  הרע. הצדדים הסכימו, כי בית המשפט יפסוק במחלוקת שביניהם בדרך של פשרה, על יסוד הוראת סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.

בפסק הדין מיום 23.12.08 חויב המשיב לשלם למבקש סך של 5000 ש"ח בתוספת הוצאות בסך 500 ש"ח. בית המשפט קבע, כי הסכומים הפסוקים ישולמו למבקש עד ליום 20.1.08.

3.         ביום 16.1.08 פנה המשיב לבית המשפט וביקש, כי מועד התשלום יידחה או שסכום החוב יחולק לעשרה תשלומים. הבקשה נתמכה בתצהיר המשיב, שעל פיו מצבו הכלכלי בכי רע, חשבון הבנק שלו נמצא דרך קבע ביתרת חובה והוצאותיו עולות על הכנסותיו. המשיב ביקש להימנע מבירור יכולתו לשלם את החוב הפסוק במסגרת הליכי הוצאה לפועל, שכן בירור במסגרת האמורה, כך נטען, יגרור אחריו הוצאות נוספות בהן המשיב עלול לשאת. בתשובת המבקש לבקשה, שהוגשה לבית משפט קמא, נטען, כי בינתיים כבר נפתח תיק הוצאה לפועל וכי הסמכות לדון בבקשות מסוג זה מסורה ללשכת ההוצאה לפועל. בתגובת המשיב לתשובה זו, נטען, כי לבית המשפט סמכות להוסיף ולדחות את מועד התשלום, או לפרוס החוב למספר תשלומים, במיוחד שהפסיקה ניתנה בדרך של פשרה. בית המשפט נענה לבקשת המשיב והחליט כדלהלן:

"נוכח טעמי הבקשה, אשר לא נסתרו, ובשים לב לכך שמועד התשלום נקבע בהחלטת בית המשפט, ולפיכך ניתן להאריכו בלא טעם מיוחד (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), אני קובע כי הסכום הפסוק (ובכללו ההוצאות שנפסקו) ישולם ב-5 תשלומים ... ".

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור, בה נטען, בין היתר, כי בית משפט השלום לא היה מוסמך לדון בבקשת המשיב, שכן מדובר בסוגיה שהסמכות לבררה מסורה לראש ההוצאה לפועל והמוסדרת בסעיף 69 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. עוד נטען, כי אין מדובר בתיקון טעות בפסק דין; כי בית המשפט סיים את מלאכתו במתן פסק הדין; כי בית המשפט טעה כבר כשקבע בפסק דינו מועד נדחה לתשלום החוב הפסוק; כי תקנה 528 לתקנות אינה חלה, שכן עניינה הארכת מועדים "לעשיית דבר שבסדרי הדין או שבנוהג"; וכי אין בהסכמה על מתן פסק דין בדרך של פשרה כדי לשנות מהעקרון לפיו בית המשפט לא יעשה צו לתשלום החוב הפסוק בשיעורים לאחר שכבר סיים לדון בתובענה וחתם על פסק הדין.

המשיב הגיש כתשובה לבקשה דנן את התגובה שמסר לבית משפט השלום לתשובת המבקש.

אגב, הדרך להשיג על החלטת בית משפט השלום היא אכן בהגשת בקשת רשות ערעור, בהתחשב בטיבה של ההחלטה, שניתנה לאחר מתן פסק הדין והנוגעת רק לביצועו            (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, סעיף 595, בעמ' 767).

4.         מבלי שאדרש לטענה שעניינה סמכותו של בית משפט השלום לקבוע מלכתחילה בפסק דינו מועד נדחה לתשלום החוב הפסוק, במיוחד כשמדובר בפסיקה על דרך של פשרה, נראה כי יש ממש ביתר טענותיו של המבקש.

משסיים בית משפט מלאכתו במתן פסק דין, אין הוא מוסמך לשוב ולהידרש לנושא ההתדיינות, אלא במצבים מוגדרים ומצומצמים הקבועים בחוק או בהלכה הפסוקה, והמקרה דנן אינו נמנה על אחד מהם.

עמדה על כך כב' השופטת פרוקצ'יה בפסק דינה בע"א 9085/00 שטרית נ' אחים שרבט חברה לבנין בע"מ פ"ד נז(5) 462 (2003), כדלהלן:

"עקרון הוא כי בית המשפט מסיים את מלאכתו וממצה את סמכותו עם מתן הכרעתו במחלוקת. לאחר מתן פסק הדין שוב אין בידו להידרש פעם נוספת לנושא ההתדיינות, להוסיף, לגרוע או לתקן את החלטתו אלא במסגרת המותרת לו בחוק והיא בגדרי תיקון טעות כמשמעותה בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, או במסגרת הבהרה הניתנת על ידי בית המשפט לפסק הדין לצורך ביצועו על פי בקשת ראש ההוצאה לפועל  מכוח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967. טעויות סופר עניינן תיקון שגיאות שחלו מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית, טעות לשון, טעות בחישוב, והוספת דבר באקראי. המדובר בעיקרו בשיבושים טכניים שחלו, שניתן לתקנם בתוך 21 יום מיום מתן ההחלטה. הבהרת פסק דין על פי חוק ההוצאה לפועל איננה אלא מתן הסבר ופירוש לפסק הדין ככל הנדרש לשם ביצועו במסגרת הליכי הוצאה לפועל. אין בבקשת הבהרה כזו כדי להסמיך את בית המשפט להוסיף או לתקן את פסק דינו אלא להבהירו בלבד. עקרון 'גמר המלאכה'     'Functus Officio' נועד להבטיח כי יהא סוף לדיונים ולמחלוקות בין צדדים כדי להגשים ערך של וודאות, בטחון משפטי ומניעת הטרדת בעלי דין לאחר סיום משפטם. הוא נועד גם להבטיח את תקינות פעולתה של מערכת השיפוט ולמנוע את עיסוקה בעניינים חוזרים במחלוקת שכבר הוכרעה בעוד מחלוקות רבות שטרם הוכרעו ממתינות בשער. (השווה ע"א 769/77 יוסיפובנ' יוסיפוב, פד"י לב(1) 67; ע"א 330/78 המהפך, אגודה שתופית בע"מ נ' פקיד השומה,פד"י לה(2) 499, 504). על רקע מגמות אלה מובנת המסגרת הצרה והדווקנית שהותרה בחוק לפתיחת הכרעה שיפוטית שנסתיימה ומתן החלטה מאוחרת במסגרתה. ברי, כי אין במסגרת זו כדי להסמיך את בית המשפט להוסיף, לגרוע או לתקן עניינים מהותיים הקשורים להכרעה השיפוטית לאחר סיומה (ד"נ 29/83 ב"ש 611/85 סהר נ' כהנקא, פד"י לט(4) 433, 437; א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהד' 6, עמ' 286 ואילך).  תיקון טעויות החורגות מגדר סעיף 81 לחוק בתי המשפט או השלמת חסרים מהותיים בפסק דין יכולים להיעשות על דרך הערעור (ע"א 159/90 סולל בונה נ' ברק אור בע"מ, פד"י מז(4) 17, 21-2).

     ראוי להוסיף כי ההלכה הפסוקה הכירה בעבר בקיומה של סמכות טבועה הנתונה לערכאת שיפוט להעניק אורכת חסד לבעל דין לאחר שניתן פסק דין סופי בעניינו וזאת באורח חריג לכלל הרגיל של 'גמר מלאכה' ומקום שהענקת הסעד נדרשה 'למניעת תוצאות קשות שחוש הצדק אינו יכול להשלים עמן'. חריג זה הוחל במקרים נדירים של כורח מציאות שאחרת היו נגרמות תוצאות קשות של עוול ואי צדק (ראה לענין זה ע"א 230/87 שקולניק נ' זכאי, פד"י מו(3) 279; ב"ש 79/82; ע"א 201/80 ארגמן, חברה לבנין נ' ברנפלד, פד"י לו(2) 362; ד"נ 22/73 בן שחר נ' מחלב, פד"י כח(2) 89)" (פיסקה 8 לפסק הדין).

ראו גם רע"א 3143/04 וילאר נכסים (1985) בע"מ נ' קרמיטל אי. אל בע"מ, פ"ד נח(6) 789  (2004), לעניין הארכת מועדים לביצוע תשלומים על-פי פסק דין:

"הלכה היא כי לבית המשפט סמכות טבועה להאריך מועדים, אף כשמדובר במועדים שנקבעו בהסכם בין בעלי הדין, אשר קיבל תוקף של פסק דין. סמכות זו נועדה ל'עשיית צדק', כלומר - במקרים יוצאי דופן מאפשרת היא לבית המשפט לסטות מהכללים, אשר עשויים לעיתים להביא לתוצאות שקשה להשלים עמן. הדברים אמורים בעיקר - אך לא רק - במקרים בהם קיימות נסיבות אשר אינן בשליטת החייב, והמונעות ממנו לקיים את התחייבותו בעיתה ( ... ).

...

באותם מקרים התקיימו נסיבות קיצוניות אשר הצדיקו את הארכות המועד, כגון איחור בן ימים ספורים בקיום התחייבות בשל טעות גרידא, אשר הובעה נכונות מיידית לתקנה, או שיתוק בו לקה החייב, כך שנבצר ממנו לשלם את המגיע ממנו במועד שנקבע" (סעיפים 6 ו-7 לפסק דינו של כב' השופט גרוניס).

למותר לציין, כי במקרה דנן אין מתקיימות אותן "נסיבות קיצוניות" שהוזכרו בפסקי הדין הנ"ל והמצדיקות הארכת מועד, מה גם שהנסיבות האמורות נבעו מאירועים שהתרחשו לאחר מתן פסק הדין ושלא היו צפויים, מה שאינו מתקיים בענייננו.

הסתמכותו של בית משפט השלום על תקנה 528 לתקנות לא הייתה במקומה: תקנה זו מסדירה הארכת מועדים "לעשיית דבר שבסדרי הדין או שבנוהג" ובמקרה דנן אין מדובר בהארכת מועד לעשיית "דבר" כאמור, אלא בשינוי המועד לקיום החוב הפסוק. מכל מקום גם אין בכוחה של התקנה הנ"ל לגבור על עקרון "גמר המלאכה" ואין היא חלה אלא באותם מקרים בהם מוסמך בית המשפט לדון מלכתחילה.