לוי טילר נ' עיריית תל אביב ואח'

פסק דין

מבוא

לפני בקשתה של המבקשת, עו"ד דורית לוי טילר, אשר מונתה לכונסת נכסים (להלן: "כונסת נכסים") על המקרקעין המצויים ברחוב רוזאניס 1 וקרן קיימת לישראל 111, חלקה 441 בגוש 6627, תל אביב (להלן: "הנכס"), ליתן לה רשות ערעור על החלטת כב' רשם ההוצל"פ דניאל הורוביץ' (להלן: "הרשם") מיום 30.12.12 בתיק הוצאה לפועל שמספרו 01-12613-12-7 (להלן: "תיק ההוצל"פ"). בהחלטתו קבע כב' הרשם שעל המבקשת לשלם את היטל ההשבחה המוטל על הנכס בסך 211,407.19 ₪ מקופת הכינוס.

החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור כבערעור עצמו ולקבלת הערעור מהנימוקים שיפורטו בהמשך.

רקע

ב 01.02.12 נפתח תיק ההוצל"פ ע"י בנק איגוד לישראל בע"מ (להלן: "הנושה המובטח"), בבקשה לביצוע שטר משכנתה בדרגה ראשונה על זכויות החייבים, גיל אפל ושירי אפל בנכס. (להלן: "החייבים").

ב 04.04.12 מונתה עו"ד דורית לוי טילר ככונסת נכסים על זכויות החייבים בנכס, ביום 20.07.12 אשור מכר זכויות החייבים בנכס בתמורה של סך 3,200,000 ₪ וביום 06.08.12 נמסרה החזקה בנכס.

ב07.08.12 פנתה כונסת הנכסים אל המשיבות, עיריית תל אביב-יפו והוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב-יפו וביקשה אישור להעברת זכויות בנכס. לאחר הנפקת שומה בגין היטל השבחה מצד המשיבה 1, שוב פנתה כונסת הנכסים ביום 11.10.12 וביקשה את האישור להעברת זכויות בנכס.

ב 31.10.12 עתרה כונסת הנכסים בפני הרשם לחייב את המשיבות למסור לה את אישור העברת הזכויות בנכס.

החלטת הרשם

לאחר שנתקבלה תגובת המשיבות וניתנה תשובה לתגובה, כב' הרשם נתן החלטתו ביום 30.12.12 והורה שעל קופת הכינוס לשאת בתשלום היטל ההשבחה, כב' הרשם תמך החלטתו בנימוק שהנהנה מהשבחת הנכס הוא הבנק הזוכה אשר לטובתו מומש הנכס, ולכן מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט-1979( להלן: "חוק עשיית עושר ולא במשפט") ומנימוקי פסיקה שסקר אין מקום לפטור את קופת הכינוס מלשלם את היטל ההשבחה.

המבקשת הזמינה שומת היטל השבחה "תחת מחאה". בהתאם לכך הוגשה ב 27.01.13 שומת הועדה המקומית, אשר בה נקבע כי עקב תכנית 3450 מיום 23.11.06 ותוכנית ג-1 מיום 04.09.07 (להלן: "התוכניות") מסתכם היטל השבחה בסך של 211,407.19 ₪.

טענות המבקשת

חובת תשלום היטל השבחה נוצרת ביום שנעשה המעשה המשביח את הקרקע והעלה את שוויים, היינו, יום אישור התכנית, כל התוכניות המשביחות את הקרקע אירעו לפני מינוי כונסת הנכסים, והאחרונה שבהן קבלה תוקף בשנת 2007, לפני מינוי כונסת הנכסים. מפנה להלכת קהילת ציון בג"צ 199/88 קהילת ציון קהילה אמריקאית (בפירוק) נ' הוועדה המקומית קריית אתא, מג(1) 89 (1989) (להלן: "הלכת קהילת ציון אמריקאית") אשר בה נקבע כי היטל השבחה אשר נוצר מאישור תכנית בניין עיר אשר אושרה לפני המועד הקובע מהווה חוב עבר והעירייה אינה זכאית להתנות מתן אישור להעברת זכויות בהסדרתו של חוב עבר, טוענת המבקשת כי הלכה זו חלה גם בעניינו, כפי שנקבע ע"י כבוד השופט טירקל ברע"א 2911/95 אברהם, עו"ד נ' עיריית רמת גן, פ"ד נג(1) 218, (1999) (להלן: "פס"ד אברהם").

חוב היטל השבחה אינו מקים לבעליו מעמד של נושה מובטח ואינו בעל מעמד של דין קדימה, ולו היה במעמד של דין קדימה גם אז היה נדחה מפני נושה מובטח בעל שיעבוד קבוע, המשיבות לא הצביעו על כל הוראת דין הקובעת כי להיטל השבחה יש מעמד של הוצאות כינוס.

הוראת סעיף 324 (א) לפקודת העיריות [נוסח חדש] והוראת סעיף 10(א) לתוספת השלישית (להלן: "התוספת השלישית") לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ח-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה") הן הוראות אדמיניסטרטיביות גרידא, הכלי האדמיניסטרטיבי הינו אמצעי עזר שתפקידו להקל את מלאכת הגבייה, הא ותו לא.

לא התקיימו היסודות הנדרשים לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט: התעשרות; על חשבון המזכה; שלא כדין.

טענות המשיבות

תכליתו של היטל השבחה הינו צדק חלוקתי, לכן על הנהנה מהשבחת המקרקעין לשלם את התשלום בגין היטל ההשבחה. במקרה דנן אין עוררין כי הנושה המובטח נהנה מהמימוש, זוכה לנכס מושבח, לתמורה גבוהה יותר בגין הנכס המשועבד לאור ההשבחה ולכן על הוועדה המקומית לקבל את חלקה בהוצאות התכנון והפיתוח אותם השקיעה בעליית ערך המקרקעין.

התקיימו יסודות דיני עשיית עושר ולא במשפט. ההתעשרות קמה לנושה המובטח עם פרסום התכנית, הנושה המובטח קיבל נכס מושבח, וההתעשרות הגיעה לידיו שלא על פי זכות בדין, לכן יש לראות את הנושה המבוטח כמי שנכנס בנעלי החייב.